- ויָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, לִשְׁתּוֹת עִם-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה -
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן--מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְתִנָּתֵן לָךְ; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ-
יש מפרשים ש'שאלה' היא לצורך עצמו, ו'בקשה' היא לצורך אחרים. לכן על השאלה אמר "וְתִנָּתֵן לָךְ"; ועל בקשה אמר "וְתֵעָשׂ".
ובהתאם לזה עונה לו אסתר:
אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב: תִּנָּתֶן-לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.
כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד;
וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי-
-כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה, בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ. - רש"י פירש שהצר - המן - לא מתחשב בהפסד המלך מכך שיהודים יאבדו.
אך לפי פשוטו נראה שזהו טעם לכך ש"החרשתי", (וכך פירש אבן עזרא ) - אין הצרה שלנו, ההימכרות לעבדים, שווה בנזק המלך -בהפסד שיהיה למלך אם לא נימכר (הכסף שישלמו תמורתם)..ולכן הייתי מחרישה כדי שהמלך ירוויח עלינו כסף... 
הדברים קצת צורמים לאוזן, אבל כנראה בשביל להתחנף לאחשוורוש היה צריך לומר גם דברים כאלה..
העניינים מתחממים..
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה -
למה פעמיים "ויאמר"?
כתב המלבי"ם: "תחילה שאל המלך לכל אנשי הבית והמן בכללם כמתמיה מי הוא זה, ואחר שאין משיבו - שאל לאסתר המלכה".
מִי הוּא זֶה וְאֵי-זֶה הוּא, אֲשֶׁר-מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן??
אפשר להסביר בפשט בכמה אופנים את הכפילות שבדברי המלך:
1. "ומרוב כעסו אמר במהירות מי הוא זה פעמיים" (אבן עזרא)
2. מי הוא זה - מי האיש; ואי זה הוא - מיהו (סוף סוף) העם שלך? (גר"א)
3. מי הוא האיש הזה שעשה נבלה כזאת; ואי זה הוא, הסיבה אשר עוררתו לזה" (מלבי"ם)
4. ואפשר גם לפרש: מי הוא זה, ובאי-זה מקום הוא נמצא עכשיו שאוכל להניח עליו את ידי??
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר: אִישׁ צַר וְאוֹיֵב,
הָמָן הָרָע הַזֶּה!
וְהָמָן נִבְעַת, מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה -
מה פשר ההדגשה "מלפני המלך והמלכה"? וכי איננו יודעים שהם היו שם?
המפרשים מסבירים (יוסף לקח, גר"א, מלבי"ם), שאם היה עומד רק לפני המלך, היה מצטדק לפניו ואומר שאכן הם ראויים להשמדה, בגלל וכו' וכו' אך לפני המלכה לא יכל לעשות זאת כמובן... ואם היה רק לפני המלכה היה מצטדק ואומר לה שלא ידע שהם עמה, אבל לפני המלך לא יכל לומר כך, שכן "אם אמת כדבריך שהם ראויים להשמידם, איך תחפה עליהם עתה מיראת המלכה?"
ולכן "נבעת", כי לא מצא מענה בפיו, מאחר שהוא "לפני המלך והמלכה".
[בפשטות 'נבעת' זה לשון פחד וחלחלה וכן מתורגם בתרגום שני, אבל מעניין לציין בתרגום יונתן נוטה יותר ל'יצא מדעתו'..]
וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ, מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן, אֶל-גִּנַּת, הַבִּיתָן - לנשום אוויר ולהרגע.
ויד ההשגחה סובבה כך, כדי שהמן ינצל את העדרו כדי ליפול על מיטת אסתר ולבקש על נפשו, וכך הוא יעלה עליו את חמת המלך עוד יותר.
ולמה כתוב "ממשתה היין" (ידוע ומיותר לכאורה)?
"רמז בזה שזכר לו עוונות ראשונים, וזכר מה שעשה לושתי שהרגה [כדברי חז"ל שממוכן זה המן], וזהו "בחמתו" - הראשונה, של ושתי, שכתוב שם "וחמתו בערה בו". ולכן אמר בכאן "קם בחמתו" הראשונה, של ושתי, "ממשתה היין" [כלומר שכעס מחמת המשתה של פרק א], ולא נח רוגזו עד שנתלה המן.
ואמרו במסכת מגילה: "שתי שכיכות הללו למה? [=כפילות הכ' במילה 'שככה' רומזת לשכיכות של שתי חימות]?
אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשוורוש. ויש אומרים: אחת של אסתר [שרצה המן להרגה עם עמה] ואחת של ושתי [שנהרגה בעצתו]"."
('אשכול הכופר', לר' אברהם סבע, ממגורשי ספרד)
מה ראה המלך בגינת הביתן? ומה ראה כשחזר? ומה משותף לשני הדברים? ומה הסיבה האלוקית שמאחוריהם?
בע"ה בפינה הבאה
