כמו עוד אבן אחת,
והמדבר הוא גדול.
כמו עוד אבן אחת שרוצה
לתת לך הכל.
והמדבר מדבר,
קורא לי אליו.
רק אני למולו,
כמו אבן עכשיו.
וכולי יבשה,
קצת שטויות מדברת.
אני אבן אחת,
אבן קשה.
והמדבר למולי,
נרטב הוא,
נרטב.
אבל אני אבודה,
נבוכה מהקרב.
וטיפות הגשם נוגעות לא נוגעות בעיניי.
הן לא מחלחלות לא נכנסות אלי.
והרוח טופחת,
לוחצת עליי,
אבל אני יבשה,
יבשה כבר מידי.
והבוץ ברגליים מחייבני לקום,
שלא אשקע ואעלם בייקום,
אך אני יבשה,
מעיניי לא כלום.
והמדבר כבר בוכה,
שטפונות של ממש.
ואני מה איתי?
קשה לי ממש.
כמו כל אבן,
מתגלגלת.
פשוט כי צריך.
חייבת להתקיים,
לא רוצה להביך.
והבוץ דבק בי,
והרוח קרה,
והגשם בוכה לי,
דורש הכרה.
ופתאום היה שקט,
וחשתי דקירה.
נגעתי בקוץ,
מסתבר כך היה.
ופתע הרגשתי שגשם יורד מעיניי,
על פניי,
וזה היה כלכך כיף.
ונשמתי את הרוח שפעמה בתוכי,
ושיחקתי עם הבוץ בתוך ידי.
והמדבר התבכיין,
בכה הוא ממש.
שנינו הינו רטובים,
יפים,
פשוט מדברים.
אז נכון היתי אבן,
רק אבן קשה.
ועכשיו אני אבן.
אבן רכה.
והיובש עזב,
נותרה הקלה,
כלכך טוב להיות שוב,
עם עין רטובה.
והמדבר הוא גדול.
כמו עוד אבן אחת שרוצה
לתת לך הכל.
והמדבר מדבר,
קורא לי אליו.
רק אני למולו,
כמו אבן עכשיו.
וכולי יבשה,
קצת שטויות מדברת.
אני אבן אחת,
אבן קשה.
והמדבר למולי,
נרטב הוא,
נרטב.
אבל אני אבודה,
נבוכה מהקרב.
וטיפות הגשם נוגעות לא נוגעות בעיניי.
הן לא מחלחלות לא נכנסות אלי.
והרוח טופחת,
לוחצת עליי,
אבל אני יבשה,
יבשה כבר מידי.
והבוץ ברגליים מחייבני לקום,
שלא אשקע ואעלם בייקום,
אך אני יבשה,
מעיניי לא כלום.
והמדבר כבר בוכה,
שטפונות של ממש.
ואני מה איתי?
קשה לי ממש.
כמו כל אבן,
מתגלגלת.
פשוט כי צריך.
חייבת להתקיים,
לא רוצה להביך.
והבוץ דבק בי,
והרוח קרה,
והגשם בוכה לי,
דורש הכרה.
ופתאום היה שקט,
וחשתי דקירה.
נגעתי בקוץ,
מסתבר כך היה.
ופתע הרגשתי שגשם יורד מעיניי,
על פניי,
וזה היה כלכך כיף.
ונשמתי את הרוח שפעמה בתוכי,
ושיחקתי עם הבוץ בתוך ידי.
והמדבר התבכיין,
בכה הוא ממש.
שנינו הינו רטובים,
יפים,
פשוט מדברים.
אז נכון היתי אבן,
רק אבן קשה.
ועכשיו אני אבן.
אבן רכה.
והיובש עזב,
נותרה הקלה,
כלכך טוב להיות שוב,
עם עין רטובה.
