וְגַם בְּעִנְיַן הַחֻמְרוֹת-יְתֵרוֹת בְּפֶסַח, לֹא הָיָה מַסְכִּים כְּלָל עַל הַמַּרְבִּים לְדַקְדֵּק יוֹתֵר מִדַּאי וְנִכְנָסִים בְּמָרָה-שְׁחוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת; וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ אָז, כִּי אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שָׁאַל לוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שְׁאֵלָה אַחַת בְּעִנְיַן אֵיזֶה חֻמְרָה בְּפֶסַח אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וְאָז הִתְלוֹצֵץ מִמֶּנּוּ מְאֹד וְהִרְבָּה לְדַבֵּר מֵעִנְיָן זֶה, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְשִׁגָּעוֹן וּבִלְבּוּלִים, וְאָמַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ גַּם-כֵּן כְּבָר הָיָה שָׁקוּעַ בְּעִנְיָן זֶה מְאֹד, שֶׁהָיוּ עוֹלִים עַל-דַּעְתּוֹ חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת מְאֹד מְאֹד ... אֲבָל עַכְשָׁו הוּא מִתְלוֹצֵץ מִזֶּה, כִּי אֵין צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת אֲפִלּוּ בְּפֶסַח. וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ הַרְבֵּה אָז, כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, לְהַרְבּוֹת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים-טוֹבִים בְּלִי לְחַפֵּשׂ לְחַדֵּשׁ דַּוְקָא חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת, רַק לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים, וְלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי-הַשָּׁרֵת.
(שיחות הר"ן, רל"ה)
