כמו שכתבתי בשבוע שעבר, מתוך ההתחדשות של ימי הפורים, מגיעים אל הטהרה של שבת פרה, קבלת הרצון האלוהי וסימון הדרך והמטרה בחיים, ומתוך כך לשבת החודש, ההתחדשות הגדולה של שבת 'החודש' וראש חודש ניסן.
"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" -
ההתחדשות הזו היא לכם, הינכם נקראים ומוזמנים להתחדש יחד עם החודש, עם השנה, עם העולם כולו שלובש אביב, ועם המציאות כולה המתחדשת יחד עם עם ישראל בחודש יציאתו לאוויר העולם.
אמרו חז"ל (שבת פז: ) :
"ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" - תנא: אותו יום נטל עשר עטרות:
ראשון למעשה בראשית - שבו נברא העולם לדעת ר' יהושע
ראשון לנשיאים - קרבנות הנשיאים
ראשון לכהונה - עבודת הכהנים
ראשון לעבודה - במשכן
ראשון לירידת האש - על המזבח
ראשון לאכילת קדשים - קרבנות
ראשון לשכון שכינה - במשכן, בתוך עם ישראל
ראשון לברך את ישראל - ברכת כהנים
ראשון לאיסור הבמות - שנאסר להקריב מחוץ למשכן
ראשון לחדשים - "ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
והצירוף המיוחד השנה הזו הוא שהשבת, ר"ח ניסן, נקרא את פרשת ויקרא, הפותחת את סדר פרשיות הקרבנות, באותו תאריך בדיוק שנטל את עטרת ראשית עבודת הקרבנות והשראת השכינה במשכן בקרב ישראל.
כידוע הארת היום מאירה בכל שנה ושנה באותו תאריך מעין ההארה שהיתה בו בעבר, ואם כן, בעת זו, בהתחדשות חודש ניסן מאירה ההארה הגדולה של סוד עבודת הקרבנות, המבטאת ויוצרת קירבה מיוחדת ועמוקה בין האדם לבוראו.
כפי שאמרו חז"ל, האדם המקריב צריך לראות כאילו הוא מקריב את עצמו. ועומק הדברים, שהקרבן מבטא מסירות גמורה לשאיפת קרבת אלוהים, ביטוי הרצון העמוק להתכלל באלוהות והעלאת האדם את עצמו כביכול למדרגת 'ריח ניחוח אישה לה''. לכן התפילה העומדת במקום קרבן, בתפילה האדם מרומם את רצונותיו ומכוונם למטרות הראויות, וממקד את כל מגמת חייו לעבודת אלוהים וקרבתו. (ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו).
[ובעיקר לבנישים שבינינו:]
התלמוד (שבת קמז: ) מספר על ר' אלעזר בן ערך שהגיע למקום עם תנאים נוחים, ונשאר שם, הרחק מחבריו ללימוד.
עם הזמן, נשכח ממנו תלמודו. וכשעלה לקרוא בתורה "החדש הזה לכם" קרא בטעות "החרש היה לבם". הטעות הזו, גם במובהקות שלה וגם בתוכן המילים ובמשמעות שלהן - שבגלל שהתרחק מחבריו ומהלימוד בדיבוק חברים, ליבו נהיה 'חרש' ואטום מלקבל את חכמת התורה. ביקשו חכמים רחמים עליו, וחזר אליו תלמודו. ומביא על זה התלמוד את דברי ר' נהוראי: " הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען"
ממעשה זה נלמד את החשיבות להיות קרובים לחברה שגורמת לאדם חיזוק רוחני. בפרט בעת זו, שיוצאים מחממת הישיבה לבין הזמנים באוויר הפתוח, חשוב לשים לב לשמור על קשר עם התכנים המהותיים, לחוות את החודש הזה כהתחדשות והתעלות, ולא להגיע למצב של "החרש היה לבם".
ומתוך חווית החודש הזה בצורה נכונה ומרוממת, גם החודש הבא וזמן קיץ יהוו המשך של התעלות והתרוממות, ולא חלילה אחרת.
[-ובסוגריים, אני לא אכתוב את זה כל פעם מחדש אבל אשמח אם מי שקורא את זה או פוסטים אחרים שלי, יגיב. אפילו רק כדי לדעת שקוראים. תודה]
שבת שלום וחודש טוב לכולם
@זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@זאת עם השם
@מבקש אמונה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@ע מ@אור אש@סתם 1... @חסדי הים@אילת השחר @אורה2x@סלט@חרותיק@נחשון מהצפון
@ארץ השוקולד @שריקה@dawn@שירה(-8
@בת מלך =) @בת מלך!!!! @שמשועננים@שריקה@סוסה אדומה@!!מירב!!
@יצוראחד@בבושקה@למה לא?@שום וחניכה@ציף @לב טהור [נא לתייג]
ואחרון@חביב שזורם
