עוברים עליי ימים מבאסים ואפשר לומר קשים מבחינת האמונה שלי..
קודם כל, ביום שישי נפלתי בבית, לא הלכתי לבדוק את זה, חשבתי שזה מקסימום נקע, וככה הלכתי עד יום ראשון בערב.. צולעת וכואבת אבל סובלת בשקט.. הלכתי למרפאה אתמול רק בשביל להוציא ימי מחלה לעבודה, והרופאה ראתה ואמרה שאני חייבת צילום. עשיתי, באמת שלא לקחתי אותה ברצינות, ראו את הצילום ובלי לחשוב פעמיים אומרים לי תשכבי על הבטן תרימי רגל אנחנו מגבסים אותך.. הלם!
ביום שישי ממש כאב לי, ועלתה לי השאלה 'למה' וניסיתי לפשפש במעשיי וכו'.. הגעתי למשהו, שאני לא בטוחה שזה זה.. ואז במוצ"ש הרגל השתפרה ממש, ואמרתי לה' תודה ושמחתי.. יום למחרת- גבס! ולהוריד את הגבס רק יומיים לפני פסח..
לא יכולה לעזור בניקיונות ובהכנות ואני ממש ממש מתבאסת..
יש לי מבחן השבוע, ואני צריכה להיות תלויה באחרים שייקחו אותי למבחן ויחזירו, ובד"כ ממש קשה לי ללמוד בבית, ואני לא יכולה לנסוע לספריה או משו..אוףף!!
ובנוסף לכל, בבית אני מרגישה שאין תמיכה, כלומר, הם מתבאסים עליי כאילו שאני תכננתי את זה..
מרגישה שאני מאבדת את זה...אין לי חשק ללמוד למבחן, להתפלל או בכלל לזוז!!
תודה לקוראים 


כך את יכולה להשקיע יותר בלימוד וקריאה והתבוננות פנימית ופחות להיות במרוץ התזוזה המסיח את הדעת.