כמובן שמומלץ להתייעץ עם הר"מ/ראש הישיבה (בהנחה שהוא פתוח ולא מוכן לדבר רק על אחרי צבא),אולי עם אבא...

רק שתדע שזה לא תמיד כיף גדול,במיוחד אם זורקים אותך אחרי מלא זמן של השקעה ועבודה...(אליסף הנזרק מנסה לעודד את עצמו? החיים קשים...)

כי אני חושבת שהוא צריך להתייעץ.. כמו שקשלש אמר...

עדיף ל"התבשל" עוד קצת ולצאת קצת יותר מוכן, מאשר להתחיל עם העסק הזה מוקדם מדיי
וחלילה להרגיש שזה מתחיל להמאס...

צריך לבוא עם רצון, עם תחושה  מסויימת של חוסר,ולא להתחיל בגלל שהחבר'ה יוצאים או שאחרים אומרים..
זה מאוד אישי. ולדעתי אצל בנים צריך לחכות עוד קצת..

וכמובן, כל תלוי בבחור, מי הוא מה הוא עבר/הספיק.

יש בחורים בני 19 מאוד בוגרים, ויש בני 25 אמממ.. שממש לא..וההיפך.
אבל לא ברוב במקרים כל הבני 25 לא בוגרים  אז לא להתעצבן עליי.

כל מקרה לגופו.. 

מבצע נחשון יוצא לדרך!

בס"ד

לשאלה הזו רק אתה יכול לענות.

רק אתה יכול להחליט,אבל נקודה למחשבה.

הצבא. אתה משתחרר ממנו עוד שנה וחצי או שנתיים(תלוי מתי אתם מתגייסים)

מאוד קשה לפתח קשר בשירות קרבי,גם בגלל שהוא מאוד שוחק,וגם בגלל שאתה לא תראה הרבה בית,

וגם אם תהיה ערפי.זה לא בהכרח אומר שהיציאות שלך לא יהיו דומות לזה של קרבי.

נקודה למחשבה. אני בגלל שרציתי לצאת(וגם בלגל עוד כמה סיבות אישיות) מראש התעקשתי לשרת בבסיס פתוח.

כי אז לא תוכל לפתח קשר,וגם אם תצליח תצטרך ל"מרוח, אותו כדי להתחתן רק אחרי השחרור.

רק נסיתי לעזור

יש לך בחירה לגבי זה?

אתה נמצא בגבוהה-הסדר או בהסדר?

ומעבר לזה יש לי חברים ג'ובניקים שיוצאים הביתה פעם בשבועיים,

זה שתהיה ג'ובניק ממש לא אומר שתהיה במצב נורמלי לקשר

יכול להיות בגבוהה ולא בהסדר...

לגבי לאן אני מיועד, עדיין לא מיועד לשומקום..מן הסתם אהיה מש"ק דת..או משהו בתחום של מחשבים-מודיעין..

בס"ד

אם אתה מרגיש מוכן או לא.. כמו שאמרו פה.

הרבה פעמים לא ככ קשור לגיל..

אני כבר בת עשרים ואני לא יודעת אם להתחיל לצאת להפגש ולהכיר או לא..במשפחה שלי הכל פתוח
או שישבני דודים חרדים שכבר בגיל 18-19 מתחתנים לאחר מס' פגישות, או דתיים לייט שמורחים חברות במשך שנים.

ואני מרגישה מצד אחד שאני רוצה כבר להכיר ולהתחתן ומצד שני חוששת וחסרת נסיון

אני גם בת תשע עשרה וחצי ולא יודעת מה לעשות..

אבל בעקרון אם אתם סגורים על עצמכם ויודעים מה הכיוון שלכם בחיים

לדעתי אפשר להתחיל...

גם אם אתם לא ממש סגורים על עצמכם ויודעים שיהיו שינויים קלים, אבל לא שינויים של תפיסות עולם וכ'ו...

החברים ממש נכנס בי על כך שאין מצב להתאברך (להפוך להיות אברך..) בגיל צעיר כ"כ שעדיין אין פרנסה. למען האמת הוא צודק שאי אפשר להתקיים רק על מלגה וכסף מההורים...אבל רק בגלל כסף נעכב חתונות...? (במיוחד שיש שמרגישים מוכנים כבר בגילנו...ועיכובים חלילה גורמים אח"כ לרווקות מאוחרת..)

(נ.ב. תודה על ריבוי התגובות... )

מה כ"כ ההבדל מבחינה כלכלית..? (למרות שאם נחכה עד אז ההסתברות שאזכה בלוטו יותר גבוהה...אבל עדיין..),

ולא הבנתי מה התכוונת (אושרית) "להתפשר"?

בס"ד

לפתיחת הראש למגורים בקראוון, נסיעות בטרמפים, וקיצוץ בהוצאות הטלפון והנייד, בקניות, להתפשר על הזול ולא על מותג מסויים, אפשרות לספות ושולחן יד שניה, וארונות- לא מעץ מלא, ועל זו הדרך.

בס"ד

כי בגילאים בוגרים יותר אדם בד"כ מקובע על עבודתו ולא נע בין עבודות מזדמנות. [אבל במשבר הכלכלי בו נמצא המשק... אי אפשר לדעת ;) ]

אבל אני מסכימה בהחלט שאפשר להתקיים אורח חיים סביר מאוד גם בגילאים צעירים יותר.

בעיקרון לבן הגיל שלך באמת צעיר אבל אם אתה באמת יודע מה אתה רוצה ובשל אז תתחיל...

אבל שוב- תחשוב טוב עם עצמך אם אתה *באמת* מוכן לזה או שזה סתם חשק\ לחץ מהחברה וכו' כי שוב, אתה באמת צעיר...

בקשר לבנות ששאלו- גיל 19 וחצי, 20 זה גיל ממש יפה להתחיל עם כל הענין של פגישות... לדעתי. (אגב- אני בת 20 ויומיים )

בהצלחה לכולם!

  יומולדת שמח!!!!

שתזכי עוד השנה למצוא את שאהבה נפשך... בנחת ובשמחה!

לגבי השרשור---

איך יודעים מתי אי מוכן\נה לצאת?

כשכבר אין מציאות אחרת.

כשכבר אי אפשר יותר עם הבור הזה בחיים של בדידות קיומית.

כשיצר הרע- שהוא האוצר הכי טוב שיש- מספיק חזק לדחוף אותנו לעשות מעשים לא הגיוניים- כמו להשקיע זמן וכוחות ומאמץ ופתיחות בלב- כדי להכיר אדם זר....

כשאני מוכנה לקחת את האחריות של להיות קשור\ה לאדם אחר.

מה עוד חשוב?

להיות עם כיוון כללי של איך אפשר לקיים את המשפחה מבחינה כלכלית- להיות בתחילת לימודים\ בסוף שירות\ על זה הדרך... (הערה חשובה- אי אפשר לבסס בית על עזרה מההורים!)

חברים- יש להשפעה סביבתית מקל חשוב. מתבגרים ביחד עם כולם... מה לעשות החיים ככה. אם אתם בקטע קצת אחר- סבבה. בשביל זה יש את הפורום שלנ"ו... עם החברים תקשקשו על שאר העולם...

טריכו לעיל כתבה על חששות וחוסר ניסיון...

חמודה- ניסיון צוברים רק ע"י..... צבירת ניסיון! אין דרך עוקפת....

בעצם יש- ללמוד מניסיון של אחרים.

בס"ד

חבר יקר [שוב]!

אני גם במצב שלך אבל בן 20 וחצי גם בשיעור ב' [בצבא כרגע] ומציע לך להתחיל לצאת אבל לא בלחץ,קח את הזמן

אתה עוד בטח עתיד להתגייס מתי שהוא זה קצת ידפוק לך את הקשר שתמצא בעז"ה

אבל בהחלט אם אתה אדם חזק ויציב זה יכול אפילו לעזור לך בצבא

עצתי הנוספת,דבר אם מישהו שמכיר אותך טוב טוב ויכול לתת לך טיפים אישיים עליך

בהצלחה אחי ו..אל תשכח להזמין או לפחות להודיע שיצא משהו

לפי דבריך נשמע שאתה בחור רציני, ולכן אני מאמין שיש לך רב צמוד שמדריך אותך (ואם לא אז בטח יש איזו דמות בישיבתך

שאתה מתחבר אליו, ואיתו תוכל להתייעץ).

לפי הבנתי חתונה זה בעצם האדרת עבודת ה' הפרטית, (זה בעצם ההגשמה של עבודת ה') ולכן אני מאמין שבנושאים כאלה

צריך להתייעץ עם דמות רוחנית שתעזור לך להבחין בהרגשות שלך, האם מה שאתה מרגיש זו הרגשה נבואית או שמא משהו אחר...

ב"הצלחה רבה!

אלי

אתה רוצה להתחתן לשם שמים? נכון? נכון! (בתקווה...)

א"כ למה שאתה תדאג? יש לך אמונה באבא שיעשה את הכי טוב בשבילך, הוא ידאג לחתונה, לכלה, לבית ,לרהיטים וכו' וכו' לשאר צרכי המצווה. להקים בית זה אחת המצוות הגדולות, א"כ, למה זה כל כך מסובך? "קח לך אישה ובנה לך בית" יש אמונה באבא, בכל יכול, יש בגרות, ויש מקסימום השתדלות לחיים טובים. אז אם רוחך דוחפת, לבך רוצה , נפשך כמהה ואתה מוכן מבחינה רגשית, נפשית ואמונית, אז למה לא... תאמין לי, רק מהצצות בפורום הזה, על כל חבר מיואשיו, אני מבינה כמה צרעך כבר להתחיל ולא למרוח את החיים בלי זה. רק צריך לבדוק אם זה באמת לשם שמים ולא לשם ריגוש.

בהצלחה, ואמן ותשלח לי הזמנה בקרוב.....

איפה הגבול בין ההשתדלות שלנו לביטחון באבא שבשמיים..., מצד אחד יכול להיות שפשוט צריך ללכת על זה ויש לנו ביטחון בקב"ה ותו לא...או אולי גיל כ"כ צעיר..שאנחנו לא בטוחים מה יהיה מבחינה כלכלית..זו סתם בורות וחוסר השתדלות להתחתן בגיל כזה...., אז איך אנו יודעים..?

בס"ד

כלומר, זה לא שאתה מתחתן בגיל 16 ואין לך מושג מה תעשה אם חייך, אני מתארת לעצמי שאתה די סגור על העתיד [וזוכר שהכל בידי שמיים ], ואם אתה לא בונה על חיים בסטייל גבוה בהתחלה... אז...

טוב, אבל אולי אני משוחדת לגבי חתונות בגיל צעיר

אבל מבחינתך כל ההשתדלות זה גודל האמונה והרי אתה הולך עם עצה של חכם, עם הכנה מוקדמת, אתה יודע שתקבל כסף לחתונה, אישתך (לעתיד,בעז"ה) יכולה לעבוד במעון, יש לכם בסיס ברוך ה' אתה לא הולך על עיוור. אתה באמת בסידר, אז למה למרוח?

אל תתפתה אחרי האנשים שדרכם היא לעשות דרך עוקף אלוקים ולא להתחתן נורמאלי, זה לא דתי, לצאת עם מישהי כ"כ הרבה זמן, להמרח... זה לא יהודי. זה שישנם אנשים בפורום הזה שאוהבים לכפות את הדעות שלהם על צעירי הצאן זה בגלל שהם אנשים שלא הולכים יד ביד עם הקב"ה ולא עושים הכל בדרך כשירה- זה לא ארמונה. אמונה זה מינימום השתדלות וביטחון מוחלט. תאמין יותר- תדאג פחות. עלי.

המוןמוןמון הצלחה. ויאלה, יש אבא למעלה שדואג להכל, למה להתערב לו בתוכניות?

שכל אחד הולך יד ביד עם הקב"ה בדרך קצת שונה...

"ידידים העברת בים סוף" - אומר הגאון מלוינא שידידים בא מלשון 2 ידיים, יד ביד..ככה אנו עם הקב"ה...ממש יד ביד....(שנזכה..!)

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים