'עטרה' לירושלים – כיצד?
מעשה שהיה
הרב אבינר שליט"א, ראש ישיבת 'עטרת ירושלים', חידש הלכה מרעישה: אסור ללמוד בחברותא עם חבר העולה להר הבית, אלא יש לגרשו מן הישיבה. הלכה זו עומדת בסתירה למצוות התורה כדלהלן, אך ראוי להדגיש כבר בתחילה את מה שאמרו חז"ל: "השנאה מקלקלת את השורה". כך הפכה "הלכה" זו למצווה של שנאה גדולה. ראש הישיבה אמר – ויש מי שסר למשמעתו ומתחיל לפעול בהתאם כלפי חבריו בישיבה ובשכונה. הא כיצד?
כבר למחרת פרסום "פסק הלכה" זה, נזדמן לנו להווכח בביצוע דבר הרב באופן מדוקדק הלכה למעשה. יצאנו מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, והנה לפנינו חבורת תלמידי חכמים מתקרבת, ובראשם שני ראשי ישיבות מוקפים בתלמידיהם. ראשי הישיבות הם מראשי 'תנועת מורא מקדש'. ניגשנו לכבדם ואמרנו: 'שלום שלום! בוקר טוב!' - תשובה לא באה. מבלי להפנות מבט המשיכה החבורה את דרכה בדממה תוך שתיקה ממושכת...
הבנו מיד: הרי זה שהקדים שלום ו'בוקר טוב' - הלא הוא נמנה עם העולים להר הבית! אכן, העולה להר עושה זאת כמצוות התורה, וכמובא ברמב"ם ובדברי הפוסקים, בדבר חובת כל אדם מישראל לקיים - "לשכנו תדרשו ובאת שמה", ולקיים מצוות "מורא מקדש", "'שמירת המקדש" ועוד. אך ראש הישיבה פסק את פסוקו! מתברר, שראשי הישיבות חבריו ל"תנועה" מהדרים במצווה, ולפיכך הרחיבו את האיסור, לא רק שאסור ללמוד בחברותא, אלא חל איסור להשיב שלום. רבן יוחנן בן זכאי הקדים שלום לכל אדם "ואפילו לנכרי בשוק" (ברכות יז, א) אך העולה להר הבית דינו אפילו לא כנכרי בשוק, לא רק שאין מקדימים לו שלום אלא חל איסור להשיב לו שלום, כי אינו בגדר "אדם" כלל. המקרה המתואר, אינו מקרה יחיד, למרבה הצער, ידוע לנו כי הפך לשיטה מקובלת במקומות שונים. על הסכנה של המשך התרחבות ה"שיטה", אשר תצית אש ותהפוך במהרה לפלגנות ומריבה – למותר לדבר.
מצוות 'הוכח תוכיח' - כנגד עבירה על מצוות עשה ולא תעשה
כשם שאנו מחוייבים למצוות בניין המקדש בכל דור ודור, כן הננו מחוייבים למצוות 'הוכח תוכיח', לפיכך נוסיף ונאמר: חז"ל אומרים בברכות יג, א; שמצווה להשיב שלום לכל אדם אפילו בעת קריאת שמע, זאת מכוח מצוות עשה שבתורה: "ואהבת לרעך כמוך". לא כן ראשי 'תנועת מורא מקדש', המתירים לעצמם לבטל מצוות של תורה. כך עוברים ראשי ישיבה מ'עטרת ירושלים' ומ'הר המור' על שתי מצוות מן התורה – 'עשה' ו'לא תעשה': "ואהבת לרעך כמוך", ו"לא תשנא את אחיך בלבבך". כשנוהג זה נעשה על ידי מי שמרים על נס את ערך 'אהבת חינם' הדבר חמור שבעתיים.
'מדבר שקר תרחק'
שמא נאמר, פסק הלכה זה לא מפי רב 'עטרת ירושלים' יצא, אלא מפי גאון עולם, מגדולי החסידות, ר' צדוק הכהן מלובלין? - לא כן הוא! המעיין ב'פרי צדיק' משם לקוח "פסק" זה - לטענת הרב אבינר (ויקרא קונטרס עמלה של תורה) יקרא ויווכח, כי "לא דובים ולא יער!" לא הלכה! לא אגדה! ובוודאי לא מידת חסידות! המלה "חברותא" אינה נזכרת שם כלל, כך גם לא המושג "הר הבית". היכן, אפוא, מצא הרב הלכה כזו?
תשובה: הלכה זו אינה אלא דוגמא לפסקי הלכה ללא מקור, היוצאים מבית מדרשם של המתנגדים לבניין המקדש. עצם האיסור לעלות להר הבית אינו כתוב, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, ממילא גם האיסור ללמוד בחברותא אין לו מקור – ומה בכך.
חז"ל לימדונו, כי פעמים אדם אוכל אכילה אחת ועובר באכילה זו כמה וכמה עבירות. כך גם מפסק הלכה יחיד זה מסתעפת סדרה של עבירות חמורות. הרב הפוסק תלה הלכה חמורה זו בצדיק יסוד עולם כר' צדוק, כאילו הוא פסק כך. בכך עבר על איסור תורה נוסף – איסור שלישי - ככתוב: "מדבר שקר תרחק". מתברר, כי אין בכל ספריו הרבים של ר' צדוק חסיד עליון זה, הלכה מרושעת כזו.
עבירה רביעית – משלח מדנים בין אחים
החכם מכל אדם אומר במשלי ו, טז: "שש הנה שנא ה' ושבע תועבות תועבת נפשו: עינים רמות, לשון שקר, וידים שופכות דם נקי... ומשלח מדנים בין אחים", ואמרו חז"ל, שהשביעית חמורה מכולן, שכן, בורא עולם מתעב ושונא אדם כזה, כמובא בויקרא רבה פרשה טז: "השביעית קשה כנגד כולם, ואיזה זה? – 'משלח מדנים בין אחים'!" בניגוד למה שאמרו חז"ל בקידושין ל, ב: "האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה... אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה", כנגד כן בא הרב אבינר ומסכסך, וגורם בדבריו לריב ומדנים בין לומדי התורה בישיבות ובבתי מדרשות.
עבירה חמישית: מבזה תלמידי חכמים
הרמב"ם בהלכות תשובה ג, ו; אומר: "אלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם... המבזה תלמידי חכמים". לדעת ראש ישיבת 'עטרת כהנים' אלו שעולים להר הבית הם פושעים – פשוטו כמשמעו. אמנם - "פושעים וטועים מתוך חרדת קודש, אך הם מזיקים לא פחות מפושעים רגילים". לכן קבע שיש לזרוק אותם מן הישיבה, באומרו: "תלמיד שאינו הגון – החוצה! רב שאינו הגון – החוצה!" כאן עולה השאלה, לאלו רבנים התכוון שייזרקו החוצה?
האם התכוון לרמב"ם שנכנס להר הבית לתפילה? שהרי כך מובא ב'ספר חרדים': "נכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום ה', ו' ימים לירח מרחשון... ונדרתי שיהיה לי כמו יום טוב ותפלה ושמחה בה' ואכילה ושתיה... וכשם שזכיתי להתפלל בה בחורבנה כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה מהרה אמן".
או שמא התכוון לרדב"ז? הקובע אף הוא בוודאות (שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרצא): "הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק הנקרא אצלם אלסכרא", ומסכם בסוף התשובה: "הילכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות".
ושמא התכוון לרב גורן שעלה להר הבית ושלט בו כרב ראשי לצה"ל, ואף כתב ספר המוכיח שמצווה לעלות להר הבית! או אולי התכוון לרב שאר ישוב כהן, שפתח בהכנות מטעם הרבנות הראשית להקמת בית כנסת בהר הבית. קדם לו הרב חרל"פ, שפתח בהכנות להקריב קרבן פסח.
מרן הרב קוק זצ"ל, אף הוא תיכנן להפוך את הר הבית ל"מרכז הדת", וקבע, שכצעד ראשון יש להקים בית דין גדול בהר הבית. הרב כותב, שמיד כשיחזור עם ישראל להר הבית יקימו תחילה בהר את בית הדין הגדול. אחריו יבוא שלב שני - שלב בניין הבית. ובלשון מרן הרב (במאמר נרחב – 'אוצרות הראי"ה' עמ' 928): "עלינו לדעת, שכאשר ישיב ה' אותנו לארצנו, בדרך של בני חורין העומדים ברשות עצמם, הלא ראשית חובתנו תהיה לכונן... 'בית דין הגדול' שיהיה יושב ב'מקום אשר יבחר ה'' [בהר הבית]". לדברי הרב אבינר צריך לזרוק רבנים כדוגמת הרב קוק זצ"ל החוצה.
לאחר מלחמת ששת הימים, התכונן הרב פייבל פרנק לחדש את הקרבת קרבן פסח, ויחד עמו הרב שלוש רבה של נתניה ורבים אחרים. הרב חיים דוד הלוי רבה של תל אביב קרא לכל ישראל לעלות לחצרות בית ה'.
וכך בימינו אנו, עולים להר הבית רבנים לעשרות, ביניהם הרב דב ליאור שליט"א, וכן הרב רבינוביץ, הרב אליעזר מלמד ורבים אחרים. והנה, עומד ראש ישיבת 'עטרת ירושלים' בציבור, ובעזות מצח, כפטרון אשר כל חכמי ישראל חשובים בעיניו כקליפת השום - מגדיר רבנים גדולי תורה ופוסקים - כ"פושעים!... לא פחות מפושעים רגילים!"
הרב מתעטר ב"עטרת ירושלים" – הכך, בדברי חירוף וגידוף כלפי חכמים נאמני המקדש מניחים עטרה לראשה של ירושלים?!
בעניין זה כותב הרמב"ם (תלמוד תורה ו יב): "המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא. אם באו עדים שביזהו אפילו בדברים - חייב נידוי ומנדין אותו בית דין ברבים... והמבזה את החכם בדברים אפילו לאחר מיתה מנדין אותו בית דין". כך גם לענייננו, רב המבזה תלמידי חכמים גדולי תורה המקיימים את מצוות ה', חלקם בחיים חייתם, וחלקם בעולם האמת, בעניין זה אמרו חז"ל (שבת קיט, ב): "כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו".
אף אנו לא הותר לנו לעמוד מנגד ולהחריש, כי תלמיד חכם השומע ב"זילותא דצורבא מרבנן" ושותק - נענש (כמובא בב"מ דף פ"ד במעשה של רבי אלעזר ברבי שמעון, וכן במכות כד, א).
עבירה ששית: מלבין פני חברו ברבים
המשנה באבות ג, יא; אומרת: "רבי אלעזר המודעי אומר... המלבין פני חברו ברבים אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא". הרמב"ם הביא איסור חמור זה להלכה בהלכות תשובה ג, ו. וכך, עומד ראש ישיבה בתוככי ירושלים בפני תלמידיו, ומדבר סרה בגנותם של תלמידי חכמים עובדי ה', ומבזה אותם כגרועים שבפושעים מן העולם התחתון – היתכן?!
עבירה שביעית: המחטיא את הרבים
המשנה ב'אבות' אומרת: "המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה", וכתב הרמב"ם (הלכות תשובה ד, א): "ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהן עוון גדול, והעושה אחד מהן אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ואלו הן: המחטיא את הרבים. ובכלל עוון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה". הרב אבינר מעכב את הרבים ביד רמה ובפומבי מלקיים לא רק מצווה אחת בתורה אלא את מאתיים המצוות שבמקדש. גדול עוונו מנשוא ותשובתו קשה, אך דלתי תשובה לא ננעלו, ככתוב: "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם".
עבירה שמינית: תוקע עצמו לדבר הלכה
כאמור, יצא הרב אבינר בהכרזה, כי חידש הלכה, כשהוא קורא לגרש תלמידים המקיימים את מצות העלייה להר הבית מן הישיבות ומבתי המדרש, וכך, לדבריו, יש לנהוג כלפי רבנים ולגרשם החוצה. כל זאת, מבלי להביא מקור ואסמכתא לדבריו. לא ציין הרב שיש גדול בתורה המסכים עמו והוא שחיזק את דבריו, אלא בדה פסק הלכה מליבו. בכגון זה אומרת הגמרא ביבמות קט, ב: "רעה אחר רעה תבוא... לתוקע עצמו לדבר הלכה". מסבירים הראשונים מאמר זה (שו"ת הרשב"א ח"א סימן תצ"א): "שתוקע עצמו בדבר הלכה ודן לעצמו". הרמב"ם מביא זאת להלכה בהלכות סנהדרין כ, ח: "הגס לבו בהוראה וקופץ וחותך את הדין, קודם שיחקרהו בינו לבין עצמו עד שיהא לו ברור כשמש - הרי זה שוטה רשע וגס רוח. כל דיין שבא לפניו דין... ויש במדינה גדול ממנו בחכמה ואינו הולך ונמלך בו - הרי זה בכלל הרשעים שלבם גס בהוראה". הרמב"ם חוזר ומדגיש כי חכם כזה מוגדר על ידי חז"ל כרשע. המהרש"א בחידושי הלכות לחגיגה (ב, ב) מביא את התוספתא (כלאים ה ו) שם נאמר: "אין למדין תורה מן התקוע", ומפרש: "מלשון 'תוקע עצמו לדבר הלכה'. כלומר: שחכם זה תקע עצמו מדעתו, וקבע הלכה מליבו - נקרא 'רשע', לפיכך אמרו חז"ל שאסור ללמוד ממנו תורה".
מן האמור עולה, למרבה הצער, כי לא יראת אלוקים מנחה את אחד ממנהיגי 'תנועת מורא מקדש', כי אם שחצנות, פטרונות, שנאה ושיטנה. מחד גיסא רוממות 'אהבת חינם' בגרונו, ומאידך גיסא - חרב פיפיות בידיו; לשלח מדנים בין אחים, לסכסך ולהרבות שנאה, זאת, בתוספת אשליה כי בכך ייבנה המקדש. על כגון זה אמרו חז"ל (שבת קיט, ב): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים".
נמצא, שראש ישיבת 'עטרת ירושלים' אשר יצא בהכרזה שאסור לשמוע תורה מחכמי ישראל ה"פושעים", בכך פגע ישירות בעצמו. מול העבירות הרבות שנמנו לעיל, דומה, שאליו התכוונו חז"ל באומרם (אבות דרבי נתן פרק ט): "'אל תתחבר לרשע' - ואפילו לתורה". מעתה תלמיד בישיבתו צריך לשאול את עצמו, האם רשאי הוא לשמוע תורה מפיו. ראוי, אפוא, לתלמיד ישיבה ירא שמים, שילך אצל חכם וישאל כיצד עליו לנהוג.
נסיים בדברי הרמב"ם סוף מעילה ח: "כמה היה דוד המלך מצטער מן המינים... שהיו משיבין על החוקים [חוקי הקרבנות]! וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם - היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר: 'טפלו עלי שקר זדים - אני בכל לב אצור פקודיך!'... וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן, אמרו חכמים, שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד... שנאמר: 'ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'".
הננו קוראים לראש ישיבת 'עטרת ירושלים' - הרב אבינר שליט"א: דלתי תשובה לא ננעלו. חזור בך וכך תקרב את הגאולה ואת בניין המקדש, כנבואת ישעיה הנביא: "ובא לציון גואל. [אימתי?] - ולשבי פשע ביעקב נאום ה'!"
כך תחזיר עטרה ליושנה, ו'עטרת ירושלים' תהיה לך ולעיר המקדש כעטרה לנצח.
הכותב וחותם בכאב
ובברכה ותפילה
יהי רצון שנבנה את בית המקדש במהרה בימינו
ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים בחג הפסח הבא עלינו לטובה
ישראל אריאל

אם לא, קשיא, אם כן, זו דעתו, הוא מנהל הישיבה והוא מחליט מי נשאר בה מי לאו

 

 

קשה לי מאוד הגישה הזו, הרב אבינר מדגיש שם שאך ורק, ורק לימוד בחברותא אסור לדעתו, ושמעתי ממקור שני שהוא אמר "כל אחד יעשה כרבותיו, זוהי דעתי", הוא לא מביא מפורשות פסק וכדו', הוא מסתמך על דברי ר"צ הכהן שאמר שלימוד תורה משפיע ומכניס דעות בתת-מודע וכו'. אז זו דעתו!

 

ואם הרב אבינר יעיף תלמידים בלי נעליים סגורות מהישיבה? נקרא לו רשע?

 

הקושיות הבאות: "רב שאינו הגון" לא יודע, וצריך לשאול את הרב אבינר מה הפשט בזה!

לא ראיתי אנשים עדינים יותר מהרב אבינר וראשי ישיבת הר המור. הוצאת לעז לגמרי.

כבר למחרת פרסום "פסק הלכה" זה, נזדמן לנו להווכח בביצוע דבר הרב באופן מדוקדק הלכה למעשה. יצאנו מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, והנה לפנינו חבורת תלמידי חכמים מתקרבת, ובראשם שני ראשי ישיבות מוקפים בתלמידיהם. ראשי הישיבות הם מראשי 'תנועת מורא מקדש'. ניגשנו לכבדם ואמרנו: 'שלום שלום! בוקר טוב!' - תשובה לא באה. מבלי להפנות מבט המשיכה החבורה את דרכה בדממה תוך שתיקה ממושכת... 

הרי אפילו הרב אבינר לא אמר את זה! לשנוא יהודי? ח"ו!

הוא אמר שלא ללמוד מהם ואיתם בחברותא, וגם זה הוא מאוד צמצם, ואמר שכל אחד ישאל את רבו, ולא מדובר על כל אחד וכו'.

אנשים, אתם ניזונים משמועות ומשברי סיפורים.

אין מה לדבר.

לפני כמה חודשים העלו אותו לתורה בהר המור.

אם כבר, הוא הכניס ב"מי שברך" עקיצה להר המור ובירך אותם שיזכו ללכת בדרך של הרב קוק

הרב אבינר כידוע, הוא לא ראש ישיבת הר המור, וראשי הישיבה לא סוברים ככה, עם כל החומרה שהם רואים בכניסה להר.

גם אם הרב אריאל יבוא להתפלל בעטרת כהנים, אני סובר שיעלו אותו לתורה. אם היית שומע את ההסבר של הרב אבינר לפסק הזה, היית מבין שהוא עשה הפרדה בין האהבה וההערכה לבנאדם\רב, לבין הלימוד ממנו

ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם.

"כי נעים נאווה תהילה"

סתם, כתוב במפורש בפסוק שדוד התאווה למים מבור בית לחם, והביאו לו הגיבורים מים והוא ניסך אותם לה'. כמובן אפשר לתרץ שזה היה בסוכות והוא הביא את זה למשכן בגבעון שהכהנים ינסכו, אבל זה דחוק

אין הכוונה שם למצוות ניסוך המים, גם לפי הפשט של הפסוק (מי *ישקני* מים מבור בית לחם) והן לפי האגדה המסובכת בבא קמא דף ס

ויבקעו שלשת הגיבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה לשתותם ויסך אתם לה'

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

של ניסוך מים לה', אז כל המקורות שלך אחלה מקורות וזה לא קשור להיתר במות. זה קשור חזה שבא לי לפתוח את הברז בבית לכבוד ה' יתברך.

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

אצל דוד.

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

לי להקריב צבי לה' על מזבח בחצר הבית שלי?

התאווה לשתות ואז ניסך. אז אולי היה אפשר לנסך בנדבה ביחיד בבמה כל השנה, או שהיתה זו הוראת שעה על פי נבואת דוד עצמו

דברי נביאים הם רק אסמכתא והרי לא לומדים מדברי נביאים לעולם מה גם זה לא כתוב שם במפורש והאוקימתא של בר קפרא דחוקה שזה קרה דווקא בסוכות.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

ראיתי במקרה לשון יפה של ה"בן יהוידע", ברכות מח,ב: "אף על גב דילפותא מפסוקי תורה עדיפה, עם כל זה כיון דילפותא הנזכרת אינם מתיישבים בפשט המקראות, לכך אמר אינו צריך למילף בדרשה דחוקה, כי הדבר מפורש להדיה בפסוק של נביאים".

רק בנביאים זה עדיין נקקרא הלכה למשה מסיני

לצערי לא זכרתי איפה בדיון כאן היה צריך להכניס את הקטע הזה, הרעיון הוא שהגמ' בתענית מחפשת מקור ואין לה מקור טוב, אז היא כותבת בפשטות שזו הלכה למשה מסיני. אם המקור מדוד היה נראה לה טוב, סביר להניח שהיא הייתה מביאה אותו (ועדיין זה היה בגדר הלמ"מ ).

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

לדבר על הצער בעסקה כל חול המועד מפני שמחת החג. אבל גם אני נכשלתי בזה הרבה מפני שעמום

בבשר ויין כשיש מקדש. דבאי רבי אבא הם דרשה בלבד, עובדה שהוא לא התיר מלאכה בסוף. וגם הוא דיבר על פוחזין כלומר חוטאים  . לבזבז את הזמן זה לא פוחזים אלא סתם בזבוז

ללימוד תורה. כמו שבשבת יש עניין עצמי

לא רק בגלל שמשועממים.

אבל כוונתי למשועממים הייתה למטרת פיטפוט

המקדש יבנה? אולי ההנדסה הגנטית תיצור סוסים מעופפים שנטוס עליהם ויהיו חסכוניים יותר ממכונית?

יותר הסתפקתי מה יהיה יותר מגניב/מרשים

אולי איזה גלאי טמאים, שלא יתן להם להכנס לקרונות שמיועדים לטהורים🙄😏🫣

מכוניות מעופפות מבוססות ai