אז יצאתי לפני שבוע ומשו עם בחור שחברה הציעה לי, חבר של בעלה. שיחת הטלפון שלפני זרמה והדייט עצמו גם הוא היה נעים וזורם. במהלך הדייט הוא שאל מה אני אוהבת לקרוא, עניתי שכרגע קודש ופילוסופיה ושאני באמצע הספר ״פשוט להאמין״ של משה רט ושהוא קליל וחמוד. ואז הוא שאל אם אני קוראת גם ספרים ״לא צבעוניים״, כהגדרתו. אתם יודעים, ספרים רציניים יותר. עניתי שאני קוראת הרב סולובייצ׳יק. טוב ויפה. בהמשך הפגישה שאלתי אילו ספרים הוא קורא והוא ענה: המהרל, הרמחל, הדף היומי, הרב קוק..
באותו הזמן, שמחתי, כי אני רוצה מישהו לומד ומעמיק.
בקיצור, הפגישה הסתיימה (הוא הקפיץ אותי הביתה) בתחושה של נעימות הדדית. או כך לפחות חשתי אני. כי למחרת הוא התקשר (והיה ממש לא בסדר בזה שפתח ב״אז איך ההכנות לשבת?״ בנימה קלילה) ואמר שהוא חשב על זה ושלא נראה לו מתאים (- אל תעמיד פנים שאתה מתעניין אם אני לא מעניינת אותך, אוקי? זה ממש קומם אותי). שאלתי למה, והוא אמר משהו בסגנון של: ״את בחורה עמוקה ומעניינת, אבל אני מחפש מישהי יותר.. מישהי פחות שקטה.״
אז חוץ מהתחושה שאולי יש איזו תקלה במערכת קליטת הווייבים שלי, יצאתי גם בתחושה שהוא לא לגמרי אמר את האמת ובעצם התכוון לרמה הרוחנית. ואז התחלתי להתערבב ולחשוב שאולי הרמה הרוחנית שאני רוצה בבחור לא תואמת את הרמה הרוחנית שלי.. נכון, לא למדתי במדרשה. ונכון שקצת יותר קשה ללמוד בעיון בלי מסגרת, אז אני קוראת ספרים שאיתם אני יכולה להתמודד לבד. ואולי זו בכלל המחשבה הכללית (והלא כל-כך מקובלת היום, אבל לי אין בעיה איתה) שלימוד תורה הארד קור זה לבנים, ושבנות ילמדו את התכנים ה״רכים״ יותר, כמו אמונה, מוסר, מידות, מחשבה..
זהו.. זה היה חצי לפרוק וחצי לשמוע את דעתכם.
באותו הזמן, שמחתי, כי אני רוצה מישהו לומד ומעמיק.
בקיצור, הפגישה הסתיימה (הוא הקפיץ אותי הביתה) בתחושה של נעימות הדדית. או כך לפחות חשתי אני. כי למחרת הוא התקשר (והיה ממש לא בסדר בזה שפתח ב״אז איך ההכנות לשבת?״ בנימה קלילה) ואמר שהוא חשב על זה ושלא נראה לו מתאים (- אל תעמיד פנים שאתה מתעניין אם אני לא מעניינת אותך, אוקי? זה ממש קומם אותי). שאלתי למה, והוא אמר משהו בסגנון של: ״את בחורה עמוקה ומעניינת, אבל אני מחפש מישהי יותר.. מישהי פחות שקטה.״
אז חוץ מהתחושה שאולי יש איזו תקלה במערכת קליטת הווייבים שלי, יצאתי גם בתחושה שהוא לא לגמרי אמר את האמת ובעצם התכוון לרמה הרוחנית. ואז התחלתי להתערבב ולחשוב שאולי הרמה הרוחנית שאני רוצה בבחור לא תואמת את הרמה הרוחנית שלי.. נכון, לא למדתי במדרשה. ונכון שקצת יותר קשה ללמוד בעיון בלי מסגרת, אז אני קוראת ספרים שאיתם אני יכולה להתמודד לבד. ואולי זו בכלל המחשבה הכללית (והלא כל-כך מקובלת היום, אבל לי אין בעיה איתה) שלימוד תורה הארד קור זה לבנים, ושבנות ילמדו את התכנים ה״רכים״ יותר, כמו אמונה, מוסר, מידות, מחשבה..
זהו.. זה היה חצי לפרוק וחצי לשמוע את דעתכם.
.
ניתוח מעולה! מסכים ממש
