זה שהוא כביכול לא סלח לך -
או זה שבעצם נפסק מה שלא רצית שייפסק.
אם היה רצף של הערות של חוסר הערכה כלפיו, אז טבעי שנפגע.
מה שאת לא אהבת איך שהוא מבטא/לא מבטא את הרגש שלו אלייך, אינו סיבה להיות "פגועה". לכל היותר, זה יכול לא למצוא חן בעינייך, ולהיות אחד השיקולים אם להמשיך או לא. קצת נראה שמה שאת אומרת שהיית "פגועה" מזה, זה כדי לאזן במצפון את מה שדיברת אליו..
אבל נראה שלא זו הדרך. יתכן שאת צריכה לעשות חשבון בתוכך, איך את מעירה על משהו שלא מוצא חן בעינייך; לא משהו שאדם עושה בכוונה כדי לפגוע בך. כי אם לא תעבדי על דרך נכונה בנושא הזה, זה יכול להפריע גם בחיי נישואין. זה ממש כלל ראשוני - מותר לשני להיות מי שהוא, כל זמן שאינו באמת פוגע. ואם רוצים להעיר, זה בעדינות וכבוד, ובהבנה שמותר לו להיות כמו שהוא. לכל היותר אפשר להחליט שלא מתאים.
אז לפי תיאורך - זה מה שגרם שהענין ייפסק. אולי טוב שזה קרה כעת.
בשבל שהבחור יסלח לך - את צריכה באמת לתפוס את הבעיה, להתחרט באמת על הצורה שזה נעשה - ואז את יכולה לכתוב בקצרה שתפסת שמותר לו להיות כמו שהוא - ואין מה להעיר על זה הערות שמבטאות חוסר הערכה, ושאת מבקשת סליחה. זהו.
מה שנוגע לסיכוי שזה יתחדש - זו באמת שאלה. אם הבחור יחשוב שזו הההתנהלות שלך, או היחס האמיתי שלך כלפיו - סביר שלא ירצה. ואולי טוב שלא. לפעמים, אם הנוכחות של האחד גורמת לשני להוציא מעצמו דברים לא טובים, עדיף שזה לא יהיה.
עדיף לשני הצדדים. לאידך, אם יש חרטת אמת ושינוי, אז יתכן לחדש. אבל כדאי לבדוק מבפנים היטב האם את באמת מסוגלת להעריך אותו כמו שהוא. אם לא - אז עדיף לתת ל"אהבה"-כביכול לשקוע, ולהמשיך הלאה..