זאת אולי סיבה ששייכת לחלק (ממש קטן לדעתי) מהאנשים - אולי הצעירים.

רוב האנשים (כך אני חושב) מייחלים לקשר עמוק ואמיתי עם החצי השני, ופשוט לא רוצים לוותר על איכויות שחשובות להם.

אני מתחבר יותר לסיפא שלך - אנחנו דור שיותר חושב ולא רוצה להסתפק בזוגיות טכנית של הבאת ילדים כמו בדורות קודמים. אנשים רוצים קשר על כל המשתמע 

לפחות ביחס לכמות הידע הזמין...

פעם היו מאמינים להנפצות כי לא היה אפשר לבדוק.

היום מאמינים להנפצות בגלל עצלנות שכלית

אני לא חושבת שיותר מדורות אחרים.

וכמות המידע הזמין היא אינסופית, הגיוני שהוא ידע מעט מאוד יחסית לאינסוף

הם לא מנסים להתאמץ לכלום כי הכל זמין להם בקצות האצבעות.

האירוניה הורגת, אי אפשר להכחיש את זה.

זה מנוון, וזה בולט

(יש חוליים בדור של היום, אני מסכימה. אבל אני לא חושבת שבורות היא אחת מהם)

אני לא יודע איפה את לא-רואה את הבורות.

במדרשות? בישיבות? באוניברסיטאות? זה לא מדגם מייצג של הדור, אלה אנשים שעסוקים בלימוד...

(וגם שם לא כולם גאוני עולם שהולכים ופותחים כל עניין. הרבה פעמים נשארים בסימני שאלה אבל זה כבר לא רלוונטי בכלל לנקודה שלי)

מאז ומעולם היו את אלה שאהבו ללמוד ולמדו ואלה שלא, כל העניין הוא כמות האנשים שכן לומדים.

יש שוני עצום בין הדורות בעניין הזה, והמגמה דווקא חיובית למדיי.

(מצחיק למדוד 'פעם' לעומת 'היום', כי היה מלא פעם ויש רק היום אחד. אבל בפעם מסויים רוב האנשים היו אנאלפבתים. אתה מכיר היום אנאלפבית?)

כמו שאמרתי, היום הידע יותר מצוי. זה לא שייך לעניין.

אבל הרצון ללמוד ולהתקדם כמעט לא קיימים, לומדים כי "חייבים".

אם אנשים לא היו תופסים תואר כתעודת רישיון לפרנסה, הם לא היו לומדים דקה וחצי דקה.

(לגבי האנאלפבתיות אצל עם ישראל הייתה תמיד נדירה (פרט לנשים במקומות מסויימים). גבר היה חייב לדעת לקרוא בתורה)

אני לא בטוחה איך אפשר למדוד רצון ללמוד ולהתקדם.

הרבה אנשים שאני מכירה רוצים ללמוד ולהתקדם. לא סותר את העובדה שתואר זה דבר קשה ומתיש ומעצבן נורא לפעמים.

שאלי מורה ותיק מצוי, הוא יצביע לך על ההבדל בצורה מאוד בולטת.

עד לפני 10 שנים אנשים עוד היו מתאמצים.

מאז פרופ' הרב גוגל, הילדים לא יודעים כבר מה זה אתגר אינטלקטואלי.

יש יותר אנשים שלומדים, אני לא בטוח שיש יותר אנשים שינסו לפתור חידות מילניום (אולי המספר הזה לא  ירד). הפער ביניהם בוודאי גדל.

מעניין לשמוע את התשובה.

שמעתי את זה הרבה. הדור שלנו טרוריסט בכל מה שנוגע ללמידה (וגם הפועל היוצא שלה).

בהערה נפרדת, לדעתי רדיפת המדעים היום היא מלאכותית ותתפוצץ כמו כל בועה. אבל אני מאמין שזה בא משמים לטובה, כי מכל 100 שילמדו בגלל שבנט אמר שזה מגניב וזה חשוב, יצא אחד שבאמת ישפיע על העולם לטובה

עשו מחקר על קריאה ביקורתית באינטרנט לפני איזה שנתיים. אם היה לי זמן הייתי מוצא אותו.

רוב האנשים גומעים מידע שגוי בכמויות (המזל זה שהזיכרון שלהם לא חזק )

מכיר כמה תימנים זקנים והם בעצמם לא התחתנו ככה.

למה מרוקאים כל-כך שונאים תימנים, מעולם לא הבנתי

אני מכיר את הסיפורי שידוכים של המבוגרים ההם שאני מכיר (אני בן אדם סקרן מאוד ), אחד מהם כולל אפילו בריחה מגזירת היתומים. לא נידו או משהו אם תהיתם

שהתחתנו גם עם מבוגרים מהן ב20-30 שנה מכל מיני סיבות.

מה שכן, לגבי החטיפות את צודקת. אצל התימנים זה לא נעשה מבחירה, בניגוד למרוקאים, הייתה שם גזירה שהיו חוטפים יתומים ומאסלמים אותם, אלא אם הם היו נשואים, אז חיתנו.

זה לא קשור לבחירה של ההורים, זאת הייתה הצלת נפשות. לא תמיד החתונות האלה שרדו, חלק השתחררו מהן כשהגיעו לארץ.

אבל ברור שחיתון בגיל צעיר, שהיה מצוי בהרבה מארצות ערב, לא מעיד על כפיה... אחרת היינו אומרים את זה על כל עדות המזרח

אשמח למקור תורני

לא מצליח לנסות לסבור מה יכול להיות הטעם הכלכלי שידחה חתונה... (במיוחד אחרי איזה שרשור בפורום ביהמ"ד).

לגבי תקנה לאסור חתונה בגיל צעיר, זה בכלל לא נתפס לי. זה לצאת נגד גמרא ערוכה. ובכללי לא תיקנו תקנות הלכתיות במאות שנים האחרונות

אבל אני מדבר על מקורות תורניים, לא סקירה היסטורית

ועוד כמה רבנים חשובים כמו הרב אורי שרקי הי"ו, טוענים בסופו של דבר שהרווקים אשמים כי הם לא רוצים.

אני חושב שאנשים שמעולם לא חוו רווקות מתמשכת, הפקיעו מעצמם את הזכות למתוח ביקורת על רווקים ורווקות.

זר לא יבין זאת.

זוגות שמחכים לילד ושום טיפול לא מצליח להם - זה בגלל שהם לא רוצים?

ושוב, הרב יהושע הוא תלמיד חכם מובהק, אבל אני חושב שבתחום הזה, אי אפשר לומר סיבות כל כך חד משמעיות, במיוחד כשהאוכלוסייה של הרווקים והרווקות היא ענקית. אז מה? כולם דפוקים? אף אחד מהם לא באמת רוצה? תמהני..

וקראתי את שני הפרקים (הראשון והאחרון - כי כל השאר הם לזוגות נשואים), לא פעם אחת..

אני מכיר את דעת הרב בנושא לפני ולפנים. בספר, צבי אייל מביא את זה באותה מגמה של הסתכלות חיובית ולכן זה מובא בלשון עדינה. יש הרצאה של הרב שמתגלגלת ברשת ואפשר לשמוע אותה שהרב אומר בנחרצות את דעתו, ומביא גם מספרים שמסכמים כמה ילדים עם ישראל איבד כי הרווקים והרווקות פשוט לא רוצים להתחתן, לטענתו.

זה הרבה יותר מורכב מזה. להפטיר בנחרצות בלי להיות שם, בלי להבין את הקשיים זה הכי קל.

שתה מים

אתה אומר שזה אדם שיש לו כסף. מניין לך שיש לו?

המבחן הוא לא אם הצלחת להתחתן - אלא האם הזוגיות הזאת תצליח במבחן הזמן. הרי אם יצמידו למישהו אקדח לרקה והוא יגיד "הרי את מקודשת" וכו'..ותוך חודשיים נתן לה גט - אז הוא והיא  - שניהם אומללים.

להתחתן ולהתגרש תוך כמה חודשים זאת לא חכמה. החכמה היא להתחתן טוב.

והבאתי את הדוגמא לעקרות כי על שניהם האדם מצווה, אבל בסופו של דבר זה לא לגמרי תלוי בו - זה תלוי גם בצד השני, וזה תלוי גם במה שה' זימן לו.

אני מדבר על לפני.

נקודת המוצא שלי היא שלא נשארים במקום שלא טוב לנו, וזה נכון בין לפני נישואין ובין אחריהן.

אם לא טוב לפני - אז אין עניין להמשיך לתוך חתונה מתוך מחשבה ש"יהיה בסדר". זאת תהיה שטות גמורה.

אתה כותב שזה מפריע לה. כמה זה מפריע לה? אם זה נמצא שם כל הזמן - אז לא טוב לה וכנראה שבסוף זה יסתיים.

בכל אופן - אתה מסתכל על אחרי הנישואין, אחרי שהיו כמה דברים יותר חשובים שבגללם הם החליטו שהם חיים יחד.

למה אתה קורה עבודת מידות ברמה המעשית?

לכתוב על פתק כל יום 5 דברים שאתה אוהב בה?

זה עבודה בעיניים. בעיני לפחות. מי ערב לך שזה יחזיק לאורך זמן?

הדיבורים על עבודת מידות הם מאד יפים, אבל כשזה נוגע לתכלס של חיי יומיום, כשיגיעו ימים של ריחוק ומשברים זוגיים, אז כל הדברים הכי כואבים יחזרו לצוף.

ואני לרגע לא מזלזל בחשיבות של לבנות עין טובה ואופטימיות ולהיות בעל לב רחב. אבל ככל שזה נוגע אלי ברמה האישית, במיוחד כשמדובר על החלטה שהיא לכל החיים - אין מקום לעיגולי פינות מתוך מחשבה ש"נתרגל".

בוא ניקח דוגמא יותר אמיתית. מציאת חן. הבחורה מדהימה והכל. אבל לא יפה בעיניך. זה מפריע - וגם אחרי 10 פעמים שנפגשתם - זה עדיין מפריע.

אז אל תיתן משקל למראה החיצוני- ויהיה לך נפלא. נכון?

מי מבטיח לך שתוכל שלא לתת לזה משקל לאורך זמן?

נמשיך בפרטי

יש כאלה שבאמת לא רוצים ופשוט לא יודעים לומר את זה.

יש כאלו שרוצים מאד אבל יש משהו בתקשורת שמונע מהם להתקדם הלאה.

יש כאלו שכנראה ה' לא מעוניין שכרגע יהיו נשואים למרות שהם עשו את מיטב ההשתדלויות.

יש כאלו שבאמת מחפשים את המושלם ולא יורדים לקרקע המציאות - או כי הם לא רוצים, או כי הם לא מסוגלים (גדלו ככה שתמיד הכל מושלם).

וכן על זה הדרך.

הרי מה צריך שיקרה כדי שזוג יתחתן? צריכה להיות משיכה חיצונית (חיצונית, מנטליות, סגנון) - דבר שהרבה פעמים לא קורה ולא קיים.

צריכה להיות משיכה אינטלקטואלית (בעיקר תקשורת טובה, שזה כולל גם את ההתרשמות ממידות וערכים - במיוחד צריך לבדוק לב טוב) - גם זה פעמים לא קיים.

צריך שיהיו שאיפות עיקריות משותפות  - גם לא תמיד קורה.

הא - וכל מה שכתבתי - צריך שזה יהיה הדדי.

לא הייתה חשובה בכלל בדורות הקודמים.

היום נשים הן משכילות ומפתחות את האישיות שלהן - וברוך ה' שזה המצב.

נראה לי שיש פה קצת סטיגמות.

יצא לי לדבר עם כמה גויים לא מזמן, אחת התובנות שגיליתי היא שגם בחלק מהמדינות המערביות והחילוניות לגמרי גיל 29 נחשב "זקנה בלה".

אז הם כן? זה קצת מצחיק.

(החלוקה לפי מסורתיים וכו' אמרה שהחילונים הם 20% בערך)

שיוך דתי לא מעיד על רמת דתיות.

למה אתה לא קורא את הסאבטקסט סדרתית

זה בדיוק כמו שהרבה פה כתבו על בנות שמתייגות את עצמן תורניות ולא שומרות על ההלכה כמעט בכלל, עניין שקשור למה שכתבתי למטה

בין השורות, התכוונתי לומר, שהלמ"ס לא יכול למדוד יראת שמים.

ומה שאדם מעיד על עצמו, בטח בסקרים מהסוג הזה, חסר משמעות לעבודת השם (ע"ע "תורניות" שהן חצי לייט כנראה בשרשורים מהחודשים האחרונים).

הבנת? יופי...

הייתי כותב תגובות ביותר אריכות, אבל הנסיון מלמד שזה לא מועיל גם.

לא יודע, ככה אני חושב בד"כ.

בכתיבה זה מתבטא יותר מאשר בדיבור.

יש לי שיטה בלימוד שגורסת שהידע נכנס ככה יותר לעומק. לא זוכר מי כתב את זה (אולי הרב בלבבי?), אבל זה נכתב על סוגת השאלה ותשובה דוגמאת הרמח"ל והר"י אירגאס ועוד שכתבו בצורת שיח.

נותנים שאלות מנחות, השאלה מתפתחת, הידע בוקע כמו ביצה מאליו בשכל של האדם שמולך.

כנראה שזה תלוי בגישה של הצד השני ואני מערבב פורומים עם ספרי עיון

לא להוכיח לאנשים שהם טועים ולהיות בעמדת המרצה.

אם זה עושה את הרושם הזה, הוא מוטעה

זה עושה את הרושם הזה, ובאמת חבל

(לדעתי, כמובן)

אני בכל מקרה כמעט לא כאן וגם ככה לא טורח

"זה סותר את חשיבותה של יראת שמיים"?

העובדה שאנשים "מרגישים" מחוייבים לתורה ומצוות ובעצם הם לא עושים כלום, רק מעידה שאין שום דבר חוץ מירא"ש.

הרגש הזה, זה שהלמ"ס מודד, הוא אחת הסיבות שאנשים לא מתחתנים.

הם מודדים את עצמך הרבה מעל הגובה של עצמם...

זה בד"כ או גאווה שגורמת לבררנות יתר, או נטיה להתקע רגשית על טראומה כלשהי מהעבר (בד"כ ואריאציות שונות של לב שבור).

יש מקרים נדירים יותר כמו כאלה שנותנים לאנשים אחרים להתערב להם בחיים יותר מדי, אנשים מבולבלים, כאלה שיש להם בעיות. אבל מהנסיון שלי זה נדיר

עריכה: מה להיות פגוע רגשית נחשב מום? אם כן, אז כן. מום עובר.

אפשר לצאת ממצב של שריטות רגשיות בלב. לא מתים מזה...

נעדכן בשינוי גרסא

עם כוח גדול באה אחריות גדולה (פארקר שם שם)

כשאחרים מסדרים לך מה שהם רוצים זה הרבה יותר קל. לחשוב בשביל עצמך זה קשה.

@054, אני לא חושב שזה קשור לישיבות. מכיר גם בחורות שמקבלות עודף הצעות.

זה יותר לכמה אנשים אתה מחובר חברתית שחושבים עליך כל הזמן...

אבל בכל מקרה מי שלא מוצא, שיכנס למעגל חברתי נוסף ויבושם לו

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות