זאת אולי סיבה ששייכת לחלק (ממש קטן לדעתי) מהאנשים - אולי הצעירים.
רוב האנשים (כך אני חושב) מייחלים לקשר עמוק ואמיתי עם החצי השני, ופשוט לא רוצים לוותר על איכויות שחשובות להם.
אני מתחבר יותר לסיפא שלך - אנחנו דור שיותר חושב ולא רוצה להסתפק בזוגיות טכנית של הבאת ילדים כמו בדורות קודמים. אנשים רוצים קשר על כל המשתמע
לפחות ביחס לכמות הידע הזמין...
פעם היו מאמינים להנפצות כי לא היה אפשר לבדוק.
היום מאמינים להנפצות בגלל עצלנות שכלית 
אני לא חושבת שיותר מדורות אחרים.
וכמות המידע הזמין היא אינסופית, הגיוני שהוא ידע מעט מאוד יחסית לאינסוף
אין דבר יותר בולט מהרפיסות של הדור הזה...הדוכס מירוסלבהם לא מנסים להתאמץ לכלום כי הכל זמין להם בקצות האצבעות.
האירוניה הורגת, אי אפשר להכחיש את זה.
זה מנוון, וזה בולט
(יש חוליים בדור של היום, אני מסכימה. אבל אני לא חושבת שבורות היא אחת מהם)
אני לא יודע איפה את לא-רואה את הבורות.
במדרשות? בישיבות? באוניברסיטאות? זה לא מדגם מייצג של הדור, אלה אנשים שעסוקים בלימוד...
(וגם שם לא כולם גאוני עולם שהולכים ופותחים כל עניין. הרבה פעמים נשארים בסימני שאלה אבל זה כבר לא רלוונטי בכלל לנקודה שלי)
מאז ומעולם היו את אלה שאהבו ללמוד ולמדו ואלה שלא, כל העניין הוא כמות האנשים שכן לומדים.
יש שוני עצום בין הדורות בעניין הזה, והמגמה דווקא חיובית למדיי.
(מצחיק למדוד 'פעם' לעומת 'היום', כי היה מלא פעם ויש רק היום אחד. אבל בפעם מסויים רוב האנשים היו אנאלפבתים. אתה מכיר היום אנאלפבית?)
כמו שאמרתי, היום הידע יותר מצוי. זה לא שייך לעניין.
אבל הרצון ללמוד ולהתקדם כמעט לא קיימים, לומדים כי "חייבים".
אם אנשים לא היו תופסים תואר כתעודת רישיון לפרנסה, הם לא היו לומדים דקה וחצי דקה.
(לגבי האנאלפבתיות אצל עם ישראל הייתה תמיד נדירה (פרט לנשים במקומות מסויימים). גבר היה חייב לדעת לקרוא בתורה)
אני לא בטוחה איך אפשר למדוד רצון ללמוד ולהתקדם.
הרבה אנשים שאני מכירה רוצים ללמוד ולהתקדם. לא סותר את העובדה שתואר זה דבר קשה ומתיש ומעצבן נורא לפעמים.
שאלי מורה ותיק מצוי, הוא יצביע לך על ההבדל בצורה מאוד בולטת.
עד לפני 10 שנים אנשים עוד היו מתאמצים.
מאז פרופ' הרב גוגל, הילדים לא יודעים כבר מה זה אתגר אינטלקטואלי.
יש יותר אנשים שלומדים, אני לא בטוח שיש יותר אנשים שינסו לפתור חידות מילניום (אולי המספר הזה לא ירד). הפער ביניהם בוודאי גדל.
מעניין לשמוע את התשובה.
הדוכס מירוסלבשמעתי את זה הרבה. הדור שלנו טרוריסט בכל מה שנוגע ללמידה (וגם הפועל היוצא שלה).
בהערה נפרדת, לדעתי רדיפת המדעים היום היא מלאכותית ותתפוצץ כמו כל בועה. אבל אני מאמין שזה בא משמים לטובה, כי מכל 100 שילמדו בגלל שבנט אמר שזה מגניב וזה חשוב, יצא אחד שבאמת ישפיע על העולם לטובה
עשו מחקר על קריאה ביקורתית באינטרנט לפני איזה שנתיים. אם היה לי זמן הייתי מוצא אותו.
רוב האנשים גומעים מידע שגוי בכמויות (המזל זה שהזיכרון שלהם לא חזק 
)
מכיר כמה תימנים זקנים והם בעצמם לא התחתנו ככה.
למה מרוקאים כל-כך שונאים תימנים, מעולם לא הבנתי
אני מכיר את הסיפורי שידוכים של המבוגרים ההם שאני מכיר (אני בן אדם סקרן מאוד 
), אחד מהם כולל אפילו בריחה מגזירת היתומים. לא נידו או משהו אם תהיתם
שהתחתנו גם עם מבוגרים מהן ב20-30 שנה מכל מיני סיבות.
מה שכן, לגבי החטיפות את צודקת. אצל התימנים זה לא נעשה מבחירה, בניגוד למרוקאים, הייתה שם גזירה שהיו חוטפים יתומים ומאסלמים אותם, אלא אם הם היו נשואים, אז חיתנו.
זה לא קשור לבחירה של ההורים, זאת הייתה הצלת נפשות. לא תמיד החתונות האלה שרדו, חלק השתחררו מהן כשהגיעו לארץ.
אבל ברור שחיתון בגיל צעיר, שהיה מצוי בהרבה מארצות ערב, לא מעיד על כפיה... אחרת היינו אומרים את זה על כל עדות המזרח
אשמח למקור תורני
לא מצליח לנסות לסבור מה יכול להיות הטעם הכלכלי שידחה חתונה... (במיוחד אחרי איזה שרשור בפורום ביהמ"ד).
לגבי תקנה לאסור חתונה בגיל צעיר, זה בכלל לא נתפס לי. זה לצאת נגד גמרא ערוכה. ובכללי לא תיקנו תקנות הלכתיות במאות שנים האחרונות
אבל אני מדבר על מקורות תורניים, לא סקירה היסטורית
ועוד כמה רבנים חשובים כמו הרב אורי שרקי הי"ו, טוענים בסופו של דבר שהרווקים אשמים כי הם לא רוצים.
אני חושב שאנשים שמעולם לא חוו רווקות מתמשכת, הפקיעו מעצמם את הזכות למתוח ביקורת על רווקים ורווקות.
זר לא יבין זאת.
זוגות שמחכים לילד ושום טיפול לא מצליח להם - זה בגלל שהם לא רוצים?
ושוב, הרב יהושע הוא תלמיד חכם מובהק, אבל אני חושב שבתחום הזה, אי אפשר לומר סיבות כל כך חד משמעיות, במיוחד כשהאוכלוסייה של הרווקים והרווקות היא ענקית. אז מה? כולם דפוקים? אף אחד מהם לא באמת רוצה? תמהני..
וקראתי את שני הפרקים (הראשון והאחרון - כי כל השאר הם לזוגות נשואים), לא פעם אחת..
אני מכיר את דעת הרב בנושא לפני ולפנים. בספר, צבי אייל מביא את זה באותה מגמה של הסתכלות חיובית ולכן זה מובא בלשון עדינה. יש הרצאה של הרב שמתגלגלת ברשת ואפשר לשמוע אותה שהרב אומר בנחרצות את דעתו, ומביא גם מספרים שמסכמים כמה ילדים עם ישראל איבד כי הרווקים והרווקות פשוט לא רוצים להתחתן, לטענתו.
זה הרבה יותר מורכב מזה. להפטיר בנחרצות בלי להיות שם, בלי להבין את הקשיים זה הכי קל.
שתה מים
אתה אומר שזה אדם שיש לו כסף. מניין לך שיש לו?
המבחן הוא לא אם הצלחת להתחתן - אלא האם הזוגיות הזאת תצליח במבחן הזמן. הרי אם יצמידו למישהו אקדח לרקה והוא יגיד "הרי את מקודשת" וכו'..ותוך חודשיים נתן לה גט - אז הוא והיא - שניהם אומללים.
להתחתן ולהתגרש תוך כמה חודשים זאת לא חכמה. החכמה היא להתחתן טוב.
והבאתי את הדוגמא לעקרות כי על שניהם האדם מצווה, אבל בסופו של דבר זה לא לגמרי תלוי בו - זה תלוי גם בצד השני, וזה תלוי גם במה שה' זימן לו.
אני מדבר על לפני.
נקודת המוצא שלי היא שלא נשארים במקום שלא טוב לנו, וזה נכון בין לפני נישואין ובין אחריהן.
אם לא טוב לפני - אז אין עניין להמשיך לתוך חתונה מתוך מחשבה ש"יהיה בסדר". זאת תהיה שטות גמורה.
אתה כותב שזה מפריע לה. כמה זה מפריע לה? אם זה נמצא שם כל הזמן - אז לא טוב לה וכנראה שבסוף זה יסתיים.
בכל אופן - אתה מסתכל על אחרי הנישואין, אחרי שהיו כמה דברים יותר חשובים שבגללם הם החליטו שהם חיים יחד.
למה אתה קורה עבודת מידות ברמה המעשית?
לכתוב על פתק כל יום 5 דברים שאתה אוהב בה?
זה עבודה בעיניים. בעיני לפחות. מי ערב לך שזה יחזיק לאורך זמן?
הדיבורים על עבודת מידות הם מאד יפים, אבל כשזה נוגע לתכלס של חיי יומיום, כשיגיעו ימים של ריחוק ומשברים זוגיים, אז כל הדברים הכי כואבים יחזרו לצוף.
ואני לרגע לא מזלזל בחשיבות של לבנות עין טובה ואופטימיות ולהיות בעל לב רחב. אבל ככל שזה נוגע אלי ברמה האישית, במיוחד כשמדובר על החלטה שהיא לכל החיים - אין מקום לעיגולי פינות מתוך מחשבה ש"נתרגל".
בוא ניקח דוגמא יותר אמיתית. מציאת חן. הבחורה מדהימה והכל. אבל לא יפה בעיניך. זה מפריע - וגם אחרי 10 פעמים שנפגשתם - זה עדיין מפריע.
אז אל תיתן משקל למראה החיצוני- ויהיה לך נפלא. נכון?
מי מבטיח לך שתוכל שלא לתת לזה משקל לאורך זמן?
נמשיך בפרטי
יש כאלה שבאמת לא רוצים ופשוט לא יודעים לומר את זה.
יש כאלו שרוצים מאד אבל יש משהו בתקשורת שמונע מהם להתקדם הלאה.
יש כאלו שכנראה ה' לא מעוניין שכרגע יהיו נשואים למרות שהם עשו את מיטב ההשתדלויות.
יש כאלו שבאמת מחפשים את המושלם ולא יורדים לקרקע המציאות - או כי הם לא רוצים, או כי הם לא מסוגלים (גדלו ככה שתמיד הכל מושלם).
וכן על זה הדרך.
הרי מה צריך שיקרה כדי שזוג יתחתן? צריכה להיות משיכה חיצונית (חיצונית, מנטליות, סגנון) - דבר שהרבה פעמים לא קורה ולא קיים.
צריכה להיות משיכה אינטלקטואלית (בעיקר תקשורת טובה, שזה כולל גם את ההתרשמות ממידות וערכים - במיוחד צריך לבדוק לב טוב) - גם זה פעמים לא קיים.
צריך שיהיו שאיפות עיקריות משותפות - גם לא תמיד קורה.
הא - וכל מה שכתבתי - צריך שזה יהיה הדדי.
לא הייתה חשובה בכלל בדורות הקודמים.
היום נשים הן משכילות ומפתחות את האישיות שלהן - וברוך ה' שזה המצב.
הדוכס מירוסלבנראה לי שיש פה קצת סטיגמות.
יצא לי לדבר עם כמה גויים לא מזמן, אחת התובנות שגיליתי היא שגם בחלק מהמדינות המערביות והחילוניות לגמרי גיל 29 נחשב "זקנה בלה".
אז הם כן? זה קצת מצחיק.
(החלוקה לפי מסורתיים וכו' אמרה שהחילונים הם 20% בערך)
שיוך דתי לא מעיד על רמת דתיות.
למה אתה לא קורא את הסאבטקסט סדרתית 
זה בדיוק כמו שהרבה פה כתבו על בנות שמתייגות את עצמן תורניות ולא שומרות על ההלכה כמעט בכלל, עניין שקשור למה שכתבתי למטה
בין השורות, התכוונתי לומר, שהלמ"ס לא יכול למדוד יראת שמים.
ומה שאדם מעיד על עצמו, בטח בסקרים מהסוג הזה, חסר משמעות לעבודת השם (ע"ע "תורניות" שהן חצי לייט כנראה בשרשורים מהחודשים האחרונים).
הבנת? יופי...
הייתי כותב תגובות ביותר אריכות, אבל הנסיון מלמד שזה לא מועיל גם.
שמח לשמחהדוכס מירוסלבלא יודע, ככה אני חושב בד"כ.
בכתיבה זה מתבטא יותר מאשר בדיבור.
יש לי שיטה בלימוד שגורסת שהידע נכנס ככה יותר לעומק. לא זוכר מי כתב את זה (אולי הרב בלבבי?), אבל זה נכתב על סוגת השאלה ותשובה דוגמאת הרמח"ל והר"י אירגאס ועוד שכתבו בצורת שיח.
נותנים שאלות מנחות, השאלה מתפתחת, הידע בוקע כמו ביצה מאליו בשכל של האדם שמולך.
כנראה שזה תלוי בגישה של הצד השני ואני מערבב פורומים עם ספרי עיון
לא להוכיח לאנשים שהם טועים ולהיות בעמדת המרצה.
אם זה עושה את הרושם הזה, הוא מוטעה
למה לא?זה עושה את הרושם הזה, ובאמת חבל
(לדעתי, כמובן)
אני בכל מקרה כמעט לא כאן וגם ככה לא טורח
"זה סותר את חשיבותה של יראת שמיים"?
העובדה שאנשים "מרגישים" מחוייבים לתורה ומצוות ובעצם הם לא עושים כלום, רק מעידה שאין שום דבר חוץ מירא"ש.
הרגש הזה, זה שהלמ"ס מודד, הוא אחת הסיבות שאנשים לא מתחתנים.
הם מודדים את עצמך הרבה מעל הגובה של עצמם...
זה בד"כ או גאווה שגורמת לבררנות יתר, או נטיה להתקע רגשית על טראומה כלשהי מהעבר (בד"כ ואריאציות שונות של לב שבור).
יש מקרים נדירים יותר כמו כאלה שנותנים לאנשים אחרים להתערב להם בחיים יותר מדי, אנשים מבולבלים, כאלה שיש להם בעיות. אבל מהנסיון שלי זה נדיר
עריכה: מה להיות פגוע רגשית נחשב מום? אם כן, אז כן. מום עובר.
אפשר לצאת ממצב של שריטות רגשיות בלב. לא מתים מזה...
נעדכן בשינוי גרסא 
עם כוח גדול באה אחריות גדולה (פארקר שם שם)
כשאחרים מסדרים לך מה שהם רוצים זה הרבה יותר קל. לחשוב בשביל עצמך זה קשה.
@054, אני לא חושב שזה קשור לישיבות. מכיר גם בחורות שמקבלות עודף הצעות.
זה יותר לכמה אנשים אתה מחובר חברתית שחושבים עליך כל הזמן...
אבל בכל מקרה מי שלא מוצא, שיכנס למעגל חברתי נוסף ויבושם לו
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
לדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
היא אמרה על עצמה שהרגש שלה לא נמצא איפה שהיא מצפה שיהיה ושהיא מאוד מקווה שיתפתח, ככה שכנראה באמת זה שלא היה שם שינוי משמעותי היה הטריגר העיקרי להיפרד. היא דיברה עם מישהי שהדביקה את החוסר התקדמות ברגש בהובלה שאולי חסרה מצידי, וזה היה נראה שהיא קצת נתלתה בזה בשביל לתרץ למה היא רוצה לסיים. בזמן הפרידה נאמרו הרבה דברים שאני כבר לא ממש זוכר, והאמת שמעדיף כבר לשכוח...
בעז"ה שבקרוב ממש נזכה למה שאתה מתאר ושבנתיים אצליח לחיות באמונה ובביטחון...
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1יש להם גם קהילה פיזית?
כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
אבל זו התבוננות חיצונית צריך לשבור את הסטיגמות
גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.
אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.
למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?
הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.
בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי.
לבין כמה שהוא באמת
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.
ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת
מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה
חזק ואמץ
ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש
"קווה אל ה'
חזק ויאמץ ליבך
וקווה אל ה'"
