והרי היא הנידון כאן,

לא את

שיש כמה ילדים והם עדיין יחסית קטנים אז כן, בית מתוקתק בדר"כ יבוא על חשבון הילדים

אפשר לקחת עוזרת נקיון או פתרון יותר זול וגם טוב- לקחת בייביסיטר פעם פעמיים בשבוע שתוציא את הילדים לפארק /גן שעשועים ובזמן הזה לאפס את הבית

יש ספר טוב "חכמת נשים" יש בו הרבה עצות טובות לניהול בית בקלות וביעילות, יש לה שם המון טיפים לנקיון וסדר תוך כדי ולהתארגנות יעילה. ספר מאד מעשי בעיני (גם אם לא ממש כל דבר התאים לי, הרוב כן)

את גם עובדת בחוץ בנוסף על הבית והילדים?

לגבי כביסות:

1. לא להכניס מכונה אם יש מכונה שלא קופלה (הדרך שלי להקפיד על זה זה לא להוריד כביסה מהמתלה לערמה אלא תוך כדי שמורידים לקפל ואז אין איפה לתלות מכונה חדשה אם לא קיפלתי את הקודמת)

2. לחלק את מספר המכונות בצורה שווה לאורך השבוע (אצלי זה מכונה ביום במשפחה גדולה יותר כנראה שזה יותר) במקום יום שעושים בו מלא מכונות ואז נשארים עם מלא ערמות לקפל.

3. לא להכניס מכונה אם את יודעת שלא יהיה לך זמן לקפל אותה.

לגבי סדר כללי בבית:

אני מעדיפה לא להגדיר זמן מסויים לסדר אלא שכל היום יהיה בתהליך של סדר כל פעם שעוברים ליד משהו להחזיר אותו למקום אפילו אם זה משהו קטן זה מצטבר ויוצר מצב של סדר לאורך כל היום.

בסוף יום אני עושה מעבר על בגדים בכל הבית (מה שצריך שמה בסל כביסה מה שעוד לובשים תולה על מיתלה\כיסא מה שמכובס ולא בארון מקפלת ומכניסה זה יוצא בערך רבע שעה לעבור על כל הבית וזה שומר שלא יהיה בלגן של בגדים.

לגבי כלים:

זה יותר תפקיד של בעלי בעיקרון עדיף לשטוף מייד אבל אם לא מגיעים לזה אז גם בזה אפשר לעשות מעבר של רבע שעה בסוף יום במקומות כמו פינת אוכל\ מטבח להכניס את כל הכלים לכיור ואם יש כוח אז גם לשטוף אותם.

באופן כללי הבית נשאר יותר מסודר אם יש מקום מוגדר לכל מקום והאווירה בבית מבחינת חפצים שבו משמחת אותך יש ספר שנקרא סוד הקסם היפני שממש מראה גישה חדשה לסדר וניקיון. אחרי שיישמתי אותו הארונות וכל מקומות האיחסון אצלי נשמרים מסודרים באופן קבוע וכך יותר קל גם לשמור על הסדר של החלל החיצוני של הבית.

אחרי הרבה זמן שאני כבר התפוצצתי וכרסתי : החלטתי להרפות ....אני הולכת לנוח גם אם יש כלים בכיור. אם זה מפריע למישהו הוא מוזמן לעשותבעצמו. בעלי מדי פעם תולה או מפעיל כביסה - יש דברים שהוא עושה ויש שלא (כמוני) נגיד הוא שונא לשטוף כלים ולי זה לא מפריע. אני שונאת לסדר את הכביסה בארונות ולו זה לא מפריע...חלוקת תפקידים לפי הנוחות של כל אחד.

יש לי 3 ילדים 3 קטנים: בני 7.5,5.5,2.5 . הבית אך פעם לא מתוקתק במאה אחוז תמיד יש שני חדשים במצב מבולגן לגמרי ואלה החיים . מעדפיה להרחיב את המשפחה מאשר להתעסק עם כל הדברים הללו - אולי זה אופי... אבל תחשבי על זה...

אבל אני לא מכירה דרך לנהל בית מתוקתק. הבית שלי רחוק מזה מאד...

בכל זאת:

טיפים לכביסה - 

1. להחזיק כמה שפחות בגדים - בשיטת "כבס ולבש", חוסך קיפולים.

2. לאחסן את בגדי הילדים במגירות/סלסלות ולא במדפים, גם כן חוסך קיפולים (אני לא טורחת לקפל בגדי תינוקות. למגירה וחסל).

3. לא לכבס בגדים נקיים. דורש טיפה תשומת לב כשמתפשטים - לא דוחפים הכל למכונה אלא בודקים מה נקי ומה מלוכלך, ואם חלק מהבגדים נשארו נקיים אפשר למחזר אותם. חוסך עבודה, כלכלי וידידותי לסביבה.

טיפים לכלים - 

1. לא להחזיק הרבה כלים. הרבה יותר קל להדיח כמה צלחות לקראת ארוחת הערב פעם ביומיים כשנגמרו הכלים מאשר להדיח כיור מלא אחרי כמה ימים כשיגמרו הכלים.

2. כיור מלא כלים מלוכלכים - לפקוק את הכיור, להשרות במים חמימים עם סבון ולחזור אחרי שעה לשטוף.

3. להשתמש בסירים איכותיים שהאוכל לא נדבק אליהם.

4. ללכלך במינימום כלים - ארוחות בסיר אחד וכד'.

5. להשתדל לפנות מייבש כלים סתם כך באמצע היום, כי הרבה יותר קל לגשת לשטיפת כלים כשהמייבש פנוי.

6. מדיח כלים.

בישולים - 

1. לבשל בכמויות ולהקפיא - חוסך גם בסעיף הכלים אבל בעיקר בסעיף הזמן.

2. להכין בסיס לבישול - עיסות לקציצות, לעוגיות וכד', קטניות מושרות, ולהקפיא.

3. לארוחת הערב להכין ביצים קשות ולא חביתה. חסכוני בזמן בטירוף.

1. להוציא מהבית מה שמיותר, כשהחלטתי לעשות את זה

התפלאתי לגלות בכמה דברים "שימושיים" אני לא באמת משתמשת

2.לקבל את המציאות, לפעמים זה יותר קל מלשנות אותה והעיקר זה

שמרגישים טוב מבפנים

3. לנטרל עבודה מראש- לצפות את השיש בנייר כסף ומדי פעם להחליף יותר קל מלנקות

לקנות דברים מבד/ברזל כי פלסטיק יותר מתלכלך (יש לי מייבשי כלים מברזל, הם לא ממש

מתלכלכים וגם אין בהם מקומות לסכו"ם שזה עוד פינה לנקות)

4. לקחת רק את העיצות שמתאימות לך! 

1. לדעתי יותר חשוב בית רגוע ונעים וילדים שמקבלים מה שצריך מכיור מלא\ ערימת כביסה.
2. ממינים את עבודות הבית ל4: (מודל חשוב ודחוף)
   1. חשוב ודחוף.
   2. חשוב ולא דחוף.
   3. לא חשוב ודחוף.
   4. לא חשוב ולא דחוף.
3. עושים מה שחשוב ודחוף ואח"כ לפי סדר עדיפות משלבים בין 2 ל3 ל 4 בד"כ לא מגיעים(לפעמים הוא נהפך ל3). 
4. משתדלים להעזר במי שאפשר. 

1. יש לי את הארון המיוחד של איקאה שמגיע עם מקומות נפרדים לסוגי כביסה וישר כולם מכניסים לשם (לא משאירים שום דבר במקלחת ליום אחרי או משהו כזה!) ככה מוציאה ישר למכונה, מוסיפה את הוולייט המתאים לפי הסוג כביסה ומכניסה למכונה. נראה טריוואלי אבל אם לא מקפידים הזה הנושא הזה מסתבך 

2. לא משאירה אף פעם כילים או שום דבר בכיור ליום אחרי, לוקח כמה דק בערב ואם לא מקפידים זה נערם ללא סיבה. מכניסה בסוף היום למדיח עם הקוואנטום, בבוקר כמה דק לפני שהקטנים קמים אני או בעלי מפנים לארון וזהו.

3. לשמור על לוז קבוע של משימות- אני לדוגמא שלישי קבוע עושה משלוח באינטרנט של סופר, רביעי כבר אופה לסופש, חמישי בישולים וזהו. הלוז הקבוע שומר מאוד על סדר ולא מתפזרים

4. בסוף כל יום מפעילה מהמיטה עם האפליקציה את הרובוט שלי ששואב ואז מעביר וויש רטוב ומייבש. חוסך לי התעסקות עם לטאטא ולשטוף באמצע שבוע וכשמגיע נקיונות של סופש זה ממש בקטנה כי הבית בגדול מתוחזק היטב. 

ובהצלחה.. לא לקחת את זה ככ קשה.. אם שומרים על סדר זה הכל פשוט

פינוק בהחלט

לי המון עבודה בניקיונות של הסופש כי הבית ממש מתוחזק

אבל לי אחרי עשר דקות של שטיפת כלים כואב הגב

אז לא בא בחשבון אח"כ להתכופף ולאסוף משחקים.

וקל וחומר לטאטא את הבית, כל זה גורר התכופפויות ומאמץ פיזי והליכה לשים דברים במקום. זה לפזר כל דבר במקומו .

כנ"ל להתכופף למיין כביסה, להוציא מהמכונה, לתלות כביסה וכו.

ברור שאני משתדלת כמה שיותר לשבת נגיד תוך כדי הוצאת בגדים ממכונה וכו

באמת שאני לא מצליחה להבין את כל הנשים שאומרות. זה רק חמש דקות וזה רק עשר דקות אבל כל זה מצטרף למשהוא אחד ענק שגורם לכאבי גוף וחוסר זמן וסבלנות לילדים.

ולא לדבר על מצב הריון או הנקה עם תינוק צורח

האמת אני אפילו לא מקשיבה לכל הנשים שאומרות רק זה ורק זה ורק זה. הם יכולות מצוין. אני לא. ז"א אני יכולה אבל זה יתנקם בי אח"כ. אז מראש אני לא רוצה לעשות כי אני מחשבנת את העתיד

לך זמן איכות עם הילדים.

זה תוך כדי שהות עם הילדים אבל את לא ממש איתם, הדעת שלך מוסחת כל רגע למשהו אחר. 

אם את רוצה ממש לשבת עם הילדים, לשמוע כל אחד, לעזור בש.ב למי שצריך ללמוד למבחן עם מי שצריך לחזור על קריאה או חשבון עם מי שצריך, לשחק איתם - ממש לשבת על הרצפה ולשחק עם הילד. ותוך כדי גם לטפל בתינוק, להניק, לחתל וגם לארגן ארוחת ערב לכולם.

אז הדעת שלך לא פנויה להכניס מכונה ולשטוף כלים ולאסוף צעצועים וללטאטא ולנקות שירותים - ואם דעתך כן פנויה לזה זה על חשבון פניות אמיתית לילדים.

לא אומרת שאני לא נוהגת ככה, יש ימים שאני ככה ויש ימים שככה אבל קודם כל חשוב להיות מודעת לזה, לא לחיות באשליות שאכלנו את העוגה וגם השארנו אותה שלמה.

או שהתכוונת להגיב להדרקוש?

בטוח  

 לאכול תוך כדי נהיגה לא הכי מומלץ

לא לעיכול ולא לסכנת הדרך . צריך להיות מרוכזים רק בהגה

לכן זה מסוכן בכ"ז

הבית שלנו מדהים. וערב פסח עשינו רק מסילות

תריסים וחלונות לא עשינו כבר כמה שנים.

לקחתי רק מסיר אבק- כזה מקל והורדתי אבק. גם כשהתריס סגור לא שלב שלב

ותאמיני את כל הפסח העברנו בטיולים . ובכל הזדמנות מוציאים אנרגיה על כיף לא על תריסים

מכל העיצות שאי פעם שמעתי בנושא הזה לקחתי ליישום אך ורק עיצה אחת

(להוציא דברים מיותרים מהבית)

כל, אבל כל, שאר העיצות לא מתאימות לי! 

מה שכן עזר לי זה להבין ממה הקושי נובע (אצלי זה מתחיל בראש...) וע"י זה

למצוא לעצמי את השיטות שכן מתאימות לי, וגם להבין שמותר לקחת עזרה חיצונית

לא אכפת לי שאחרים כן ואני לא, טוב לי כמו שאני וזהו

צריך להיכנס אליו

עוקבת גם

את אמא נפלאה בטוח

מה ששאלתי פעם ועזר לי אני מציצה מידי פעם

שרשור עצות בזק להחזיק בית. - הורות

מה שעוזר זה יומן 

רשימת מטלות ואיבזרים לסדר

אבל את אחרי לידה בכלל

תני לך עוד זמן

עד שנה מהלידה זה לא זמן לזה

כאילו אני נקראת מוזנחת

אני באמצע המתח על איך עושים רצפה

אפשר לנצלש על איך מורידים שומן מסירים שנשרפו?

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם