"משל לאחד שנכנס לחנותו של בורסי, אף על פי שלא מכר לו ולא לקח ממנו, הוא יוצא וריח עצמו וריח בגדיו מלוכלכים, ואין ריחו זז ממנו כל היום" (מסכתות קטנות, מסכתאבות דרבי נתן, נוסחא ב פרק יא)
לדעתי, יש בחשש הזה גרעין של אמת לא בגלל המקצוע כמו סביבת העבודה בפועל.
כמו בצבא, יש הבדל מהותי אם תהיה במחלקת בייניש או לא.
האם זה אומר בפועל שהרמה הרוחנית תהיה פחותה?
אי אפשר לדעת ואף יותר מזה, יתכן שבחורה שנמצאת בסביבה לא תורנית תרגיש יותר את המחויבות כי היא הממשק של סביבתה עם העולם הדתי.
ולסיום (כי פשוט אי אפשר בלי):
"מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד עבודתו הזריזה".
{ מתוך הספר "אורות הקודש" (ב', שי''ד) }
יתכן שיש "הריסות רוחניות", אבל הן, ואולי הן בלבד, המצע ליצור בנינים רוחנים שהאדם קונה לעצמו בעמל ויזע.
אני חושבת שכאדם מתחתן עם מישהי, הוא לא צריך לחשוב מה יקרה עוד x זמן מהיום.. הוא צריך לבחון האם יש לה את הכלים והרצון להיות כזו כל ימיה חייה.
אין ערובה שהאדם לא ישתנה רוחנית/ פיזית וכל שנותר לנו הוא להאמין שיהיה טוב ולהתפלל לקדוש ברוך הוא שיהיה בעזרנו.