בכל שנה כשמגיעה היומהולדת שלי (התחיל לקראת יומהולדת 24) אני מתמלאת צער.
כאובה על החסר. ועל מה שמייחלת שיגיע.
במקום להתמלא באושר מכל הטוב שכן זכיתי לו.
והשנה,
עוד 4 ימים אני בת 26.
אז מה אם בכרטיס שידוכים הספרה מתחלפת לה. וההצעות פוחתות.
אולי כך יהיו יותר ממוקדות ושייכות וזה יחסוך הרבה כאב ועוגמת נפש מיותרים!
אז מה אם כל החברות כבר מתחתנות או משפחות.
אני יכולה לנצל את הזמן להתמלא בעוד תוכן חיובי, ולהכין את עצמי יותר ויותר לקראת בוא המיוחל.
אני רוצה שהפעם בשרשור הזה,
לא להצטער. או לבכות.
אלא פשוט להודות.
להודות לקב"ה על זוג הורים מהממים. אנשי מידות. אנשי מעלה. תודה!
להודות לקב"ה על זוג אחיות מדהימות. חברות נפש. מיוחדות. יקרות. ואהובות. אין כמוהן. תודה!
להודות לקב"ה על חברות טובות שהן כמו משפחה. אוהבות. נאמנות. תודה!
להודות לקב"ה שבזכות דייטים כושלים, זכיתי להכיר לחברות שחיכו להצעות המון זמן, וזה הזכיר להן שאוהבים וחושבים עליהן! תודה!
להודות לקב"ה שהתקבלתי לעבודה טובה. וששמחים בי שם. תודה!
להודות לקב"ה שאני התקבלתי ללימודי תואר שני כמו שרציתי ושב"ה לומדת ושורדת ;) תודה!
להודות לקב"ה על אנשים יקרים וטובים שתומכים ומחזקים. אנשים טובים בדרך. תודה!
להודות לקב"ה שאני זו אני. נופלת וקמה. נופלת וקמה. העיקר שבסוף קמה.
כבר מחכה להגיע לרגע המרגש שאזכה לפרסם פה שהתארסתי.
אבל בינתיים.
עוד לא זכיתי.
אבל זכיתי לדברים רבים אחרים. ואני לא רוצה לשכוח להודות עליהם.
ותודה לכם! על ה'עין הקשבת'. שקוראת את מה שכתבתי.
מאחלת לכולנו שנשמח בנו. קודם כל ככה.
ומכאן, בע"ה נמשיך להתקדם ולצמוח.
שבוע טוב!
)
הרבה מזל טוב



