נתיב התורה פרק טו בסוף.
כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תכונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורה כפי מה שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך כמו עוד אם כן בתר חוח שאינם בדרך...
יש טעטיות כתיב כי זה מויקיטקסט..
המהרל אומר שאם אתה מברר סוגיא תעשה כפי שיצא לך אף אם יש חשש שתטעה עדיף שתעשה ככה מאשר שתפתח ילקוט יוסף או פניני הלכה או קיצושע או תשאל רב למשל.
למרות שיש חשש שתטעה עדיף! לברר ולהכריע לבד.
מי שיכול להעלןת את החלק המלא של המהרל יבורך.
@הנודד הבודד בזכותך העלתי לכאן חלק מהטענות שלי.
כי כולם מתבססות על עיקרון אחד. שהוא: פסיקת הרבנים וגדולי הדור כל עוד אינה במתכונת של סנהדרין- קרי דנו בניהם בדבר ושמעו אלו טענות אלו והתייחסו אליהם-אינה מחייבת איש!
אם היה בין גדולי ישראל מחלוקת אמיתי שהיו שומעים אחד את השני ומכבדים אחד את השני ונותנים מקום לדעות אחרות ע''מ לברר האם זה נכון- היה דיון אחר....
גם אז היה לי מה לומר אבל כרגע המציאות היא שאין דיון אמיתי. לכן וודאי שהפסקים האלו לא מעלים ולא מורידים.
הדבר היחיד בהם הם רלוונטים הוא הסברות שכתובות בהם שעלינו להתייחס אליהם בצורה אמיתית ולא כי 'ככה הרב עובדיה/רב אברום אמר'
ויש להכל תשובות טובות.
הם לא מעניינות אותך כי מי אני שאחלוק על גדולי ישראל. אבל אשמח אם תראה שהגמרא, רשי המהרל ועוד חושבים כמוני.
יש גם מהרשם כזה שאין אותו תחת ידי כרגע. מובא בדבר חברון בענייי פסיקה. אם יש למישהו אשמח שיעלה את המקור.
הוא כותב (אאלט) שברגע שתשובות כתובות עם מקורות מספרים אז כל אחד יכול לחלוק כי זה סברא מול סברא. וא''אלהגיד שלא הבנת את הרב כי לא פירט לך. ברגע שיש שות מפורט עם מקורות וסברות כל אחד יכול לחלוק בתנאי שסברתו רצינית ומסתברת .ולא נותנים למי כתב את התשובה משקל... סברא מול סברא וזהו
כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תכונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורה כפי מה שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך כמו עוד אם כן בתר חוח שאינם בדרך...
יש טעטיות כתיב כי זה מויקיטקסט..
המהרל אומר שאם אתה מברר סוגיא תעשה כפי שיצא לך אף אם יש חשש שתטעה עדיף שתעשה ככה מאשר שתפתח ילקוט יוסף או פניני הלכה או קיצושע או תשאל רב למשל.
למרות שיש חשש שתטעה עדיף! לברר ולהכריע לבד.
מי שיכול להעלןת את החלק המלא של המהרל יבורך.
@הנודד הבודד בזכותך העלתי לכאן חלק מהטענות שלי.
כי כולם מתבססות על עיקרון אחד. שהוא: פסיקת הרבנים וגדולי הדור כל עוד אינה במתכונת של סנהדרין- קרי דנו בניהם בדבר ושמעו אלו טענות אלו והתייחסו אליהם-אינה מחייבת איש!
אם היה בין גדולי ישראל מחלוקת אמיתי שהיו שומעים אחד את השני ומכבדים אחד את השני ונותנים מקום לדעות אחרות ע''מ לברר האם זה נכון- היה דיון אחר....
גם אז היה לי מה לומר אבל כרגע המציאות היא שאין דיון אמיתי. לכן וודאי שהפסקים האלו לא מעלים ולא מורידים.
הדבר היחיד בהם הם רלוונטים הוא הסברות שכתובות בהם שעלינו להתייחס אליהם בצורה אמיתית ולא כי 'ככה הרב עובדיה/רב אברום אמר'
ויש להכל תשובות טובות.
הם לא מעניינות אותך כי מי אני שאחלוק על גדולי ישראל. אבל אשמח אם תראה שהגמרא, רשי המהרל ועוד חושבים כמוני.
יש גם מהרשם כזה שאין אותו תחת ידי כרגע. מובא בדבר חברון בענייי פסיקה. אם יש למישהו אשמח שיעלה את המקור.
הוא כותב (אאלט) שברגע שתשובות כתובות עם מקורות מספרים אז כל אחד יכול לחלוק כי זה סברא מול סברא. וא''אלהגיד שלא הבנת את הרב כי לא פירט לך. ברגע שיש שות מפורט עם מקורות וסברות כל אחד יכול לחלוק בתנאי שסברתו רצינית ומסתברת .ולא נותנים למי כתב את התשובה משקל... סברא מול סברא וזהו
).