לדעתי, זה תלוי הורים. תלוי במידה של העצמאות שההורים נותנים לילד שלהם.
אני כותב בלשון נקבה אבל זה נכון לשני המינים.
יש הורים שמרגישים בעלי הבית על הבת שלהם, מתערבים לה יותר מידי בבחירות שלה (הערה על זה - בסוף התגובה). יש בחירות בחיים שבהן המציאות הזו היא לא טובה אבל גם לא נוראה, ויש בחירות, אלו המשמעותיות, כמו בחירת חתן, שבהן המציאות הזו היא פשוט אסורה.
התפיסה הנכונה (גם מצד ההורים וגם מצד הבת) היא שההורים מייעצים. יש להם מה לייעץ, יש להם ניסיון, חכמה, חכמת חיים. הבת מקשיבה, שומעת מה נאמר, מביאה את הדברים לשיקול דעתה, ומחליטה. ההחלטה והבחירה הן שלה. ההורים לא קובעים כלום.
אם ההורים לא יודעים את מקומם, וחושבים שמתפקידם לקבוע לבת את השיקולים הראויים לבחירת חתן, כדאי ללמד אותם שלא כך. כמובן, כשרוצים לשנות לאדם (ובטח להורה) תפיסה צריך לעשות את זה לאט לאט, ע"י הסברה נעימה עד שהדברים באמת יתקבלו.
אני חושב שהדברים שאמרתי עד עכשיו הם פשוטים.
ולעניינינו- אני לא מכיר את ההורים שלך, את כן.
אם התייעצות איתם תועיל לך ותחדד אצלך דברים ולא תבלבל אותך (בד"כ מקביל ל-'אם את והם יודעים את מקומם'), אין סיבה לא להתייעץ איתם, זה יכול רק להוסיף.
אם את חושבת שהתייעצות איתם תזיק לך ותבלבל אותך (בד"כ מקביל ל-'אם את או הם לא יודעים את מקומם'), לדעתי כדאי להימנע מלשתף אותם בהתחלה, ללכת בכוחות עצמך, ולהיוועץ במי שכן מועיל לך. את ההורים תעדכני בשלב יותר מתקדם של הקשר, כשתרגישי שזה הזמן, כשתרגישי שאת מספיק בטוחה בקשר או כשתהיה לך סיבה להפסיק להסתיר מהם.
ואם את בוחרת לא לשתף אותם, אל תרגישי "עבריינית". זו בחירה לגיטימית.
(גם אני נתפסתי למילה "הבהירו" שכתבת, אבל מסיבה אחרת. לי זה נשמע מאיים כזה, שאת חייבת לספר להם, ושהם כאילו מחפשים שליטה על העניין הזה - שהם ידעו הכל ויוכלו לפקח על העניין. אם אני צודק, ורק את יודעת מה המציאות ולמה התכוונת, זו דווקא סיבה לא לספר להם, כדי למנוע מצב של התערבות שאינה במקום מצידם.)
(אני יכול להגיד על עצמי שקיים הבדל ביני לבין הוריי, וששיתוף והתייעצות איתם יכולים להזיק למהלך הבירור שבקשר, ולכן אני מעדיף להודיע להם רק בשלב די מתקדם, כשהקשר הוא כבר עובדה, ועם זאת לא מאוחר מידי כדי לתת להם מספיק זמן לעכל את העניין לפני החתונה ולא להשאיר אותם עם תחושה שאני בכלל לא מתייעץ איתם ושדעתם לא מעניינת אותי. ובמקביל אני משתדל להרגיל אותם לתפיסה הזאת שהצגתי פה, שהם לא אמורים לבחור בשבילי דברים, כדי שבבוא העת אוכל לספר להם יותר ויותר מוקדם ולא אחשוש מתגובות שונות שעלולות להיות להם.)
והבטחתי הערה בסוף: ברור שההתנהגות הזו מצד ההורים נגזרת מכוונות טובות שלהם: הם חושבים שהם מכירים את הבת שלהם טוב מאוד, והם חושבים שהם יודעים מה טוב לה ומה היא צריכה, ומה חשוב בחיים, והם לא רוצים שהיא תעשה טעויות ויהיה לה מזה רע, והם חושבים שלהחליט בשבילה זו דרך טובה לחנך.
אבל גם ברור שההנחות האלו לא בהכרח נכונות, וגם אם כל הראשונות נכונות, האחרונה לא נכונה. אז צריך להבחין בכוונותיהם הטובות ולהודות להם עליהן, ולתקן אותם בדרך הפעולה שלהם.