(מחילה אם זה לא ברור, פשוט מדובר באוסף מחשבות לא הכי מסודרות בארץ, אם כי ניסיתי)
הרבה חילונים (בעיקר, אבל יש גם דתיים) טסים למזרח בסיום הצבא ונותנים לעצמם זמן להתאפס ולהירגע לפני שממשיכים את מירוץ החיים.
אישית, אני מרגיש שלא הייתי מסוגל לעשות את זה, כי תמיד יש להספיק את א, ב, ג, ד ובעצם תמיד יש לנו מחויבות מסוימת.
אז יש מצד אחד צביטה קטנה בלב, שאני לא מסוגל להרשות לעצמי פשוט סתם לנוע חסר מטרה בעולם לזמן מה.
מצד שני, זה מעניק חשיבות לזמן שלנו, כי יש מה לעשות ואני כאן בשביל מטרה מסוימת.
ניתן להתייחס לכך שאנחנו פה על מנת לתקן עולם במלכות ש-די כמשימה מעיקה שיושבת עלינו ופשוט מחוייבים אליה ללא רצון, או כשליחות עם הזדהות למטרה. (במילים אחרות, האם אנו עושים את המצוות ומנסים לקדם את העולם מתוך "הנעה חיצונית" או "הנעה פנימית"?)
אבל בשתי ההסתכלויות הללו יש ממד של שיעבוד.
הנובעת מתוך הבנה או קבלה שאני לא סתם פה ויש מה לעשות, אם כי "מה לעשות" הוא פחות מוגדר.
השבוע נפל לי אסימון ביחס לדברי הרב קוק "עבדי הזמן עבדי עבדים, עבד ה' הוא לבדו חופשי", עבד של זמן הוא "עבדי עבדים" כי הזמן רק מייצג מטרה ולא מטרה. אבל מי שחש שיש לו מטרה לשמה הוא עובד ומשקיע את נפשו וגופו, אז יש לו יעד ובחירה לעשות את הצעדים המתאימים וממילא הוא חופשי, כי יש לו את ההבנה של המטרה ולא רק חיפוש כלים וגם הוא *בוחר* בזה.
אם אמשיך באור החיובי הזה, הסתכלות על מטרה נותנת גם טעם לחיים ולקימה שלנו. לפעמים המחויבות גם מעניקה תוכן ודחיפה להמשיך הלאה

ומכיוון נוסף, לפעמים עלינו להאט את מירוץ החיים. ניתן להתייחס לזה כדבר קשה, כי פתאום איפה אנחנו ובכלל אם אנחנו אמורים לקדם את העולם אז למה ה' מאט אותנו?
כמשל שאם מישהו היה שולח אותנו במשימה להביא משהו מהחרמון לאילת, יצאנו עם רכב כדי להשלים את המשימה ופתאום הוא פוגש אותנו בכביש הבקעה ויורה לנו בגלגל, ואז אנחנו צריכים לעצור בגלל זה. נוצרת אצלנו אי בהירות, כי מה הוא רצה? שנגיע לאילת או לא?
אינני יודע לבאר את דרכי הקב"ה וסביר שגם לא אדע, אבל אני חושב שלמדתי מהאטת הקצב שהוא עשה לי, שלמדתי שלפעמים צריך לעצור ולעכל את מה שקרה ולאן אני הולך.
לעתים אנו מרגישים שאנו עושים את הדבר הנכון ופשוט ממשיכים בו מכח האנרציה, אבל אני חושב שנכון לפעמים לעצור ולנסות להבין האם צריך להתכוונן מחדש ולהמשיך.
לסיכום, ניתן להתייחס למישור של היותנו פה כגורל או כמשימה.
כאן סקרתי את ההסתעפויות שאני חש ביחס למשימה, האם אני מסתכל על זה מהיבט חיובי או שלילי.
וביחס לקשיים שמאטים את המשימה, הם באו להזכיר לנו לדעתי שלפעמים צריך לעצור ולהתכוונן מחדש ולחשב את צעדינו.
בכל מקרה, יהי רצון שנדע לעשות את הדברים הנכונים וליהנות מכך ולזכות לתקן עולם במלכות ש-די.