"עם השנים שחלפו כל הנסיונות היצירתיים השונים להנגיש לי כתלמיד את מימדי הזוועה היו נראים לי נורא מוזרים. הרי איך אפשר ללמד משהו שאי אפשר להבין, ואיך מסבירים משהו שאין לו היגיון? אמא שלי מספרת שיום השואה תמיד הצחיק את סבתא שלי. שהיא ואחיותיה היו חוזרות בוכות מהטקסים בבית הספר, רק כדי לשמוע את אמא שלהם מנסה להסביר שזה נורא משונה לבכות ממשהו שאתה לא מבין בכלל".
מה אתם חושבים?
ולגבי השאלה שבכותרת, אני כנראה לא אהיה פה בשעה החוקית כדי לענות עליה בעצמי.





