אני מרגישה שיש לי חשש להתחיל לצאת שנובע מהמחשבה שהבחור/הבעל לעתיד יצמצם אותי. כן כן..
אותי ואת הרצונות הגדולים שלי. רצונות קדושים. לא דמיוניים.
אני מאוד רוצה בבחור המדויק לי. מאוד.
אבל
חוששת שלא אצליח לפגוש את כל החלומות שלי בעתיד. הכוונה היא שאולי הוא ימצא חן בעיני וארגיש מותאמת בתחומים מסוימים משמעותיים. אבל אולי ארגיש שיש תחומים בהם הוא מכבה אותי.
לכן אני נשארת במצב ה'כאילו' חופשי, בו אני לבד.. בו בדמיון אני יכולה לעוף ולגעת בכל מרחב אפשרי.
למרות שבפועל במצב הזה יש חסרון.
מישהו הזדהה עם התחושה והיא הופרכה?
בכלל אשמח להנות מהחכמה שלכם בעניין הזה
רוב תודות


