לא רואה בזה שום דבר בעייתי.
לשמור על ראש פתוח כדאי תמיד, גם אנשים שלא לומדים לפני כדאי להם. ואולי דווקא מי שלומד וחושב קודם, רגיל לשנות דפוסי חשיבה, להתבונן ולחפש תשובות והדרכה.
באופן אישי הייתי בשיעורים על הורות ברווקות, קראתי המון וגם הסתכלתי על אחרים והרגשתי איפה אני נמצאת.
באתי להורות עם הרבה ידע וכלים, גם אם זה מאוד תיאורטי ובסוף ההורות עצמה הרבה יותר מאתגרת.
אבל הרגשתי בטחון ולא אבודה בתוך המציאות.
וידעתי איפה לחפש לעצמי תשובות וממי לקבל הדרכה.
בהתחלה כולם זורקים לך עצות שונות ומשונות. אני מרגישה שכן יש לי בסיס של מה אני רוצה, מה נכון לי (ומכאן כנראה לילדי).
זה לא סותר את הגמישות
ובנושא הזוגיות, ברוב המשפחות התחום של החינוך ממילא יותר באחריות האם. בכל מקרה אצלנו אנחנו מאוד מדברים על זה, ולומדים ביחד, וחושבים יחד.
נקודת המוצא היא שלא סתם אני האמא של הילדים, ולא סתם הוא האבא שלהם, ולכן הגישה והמחשבה של כל אחד קריטית להצלחת החינוך. כי יש בהם בילדים גם ממני וגם ממנו.
ויותר חשוב שתהיה חזית הורית-זוגית אחידה, מכבדת, מעריכה, מאשר מעשים ספציפיים בתוך ההורות.
בקיצור, בהצלחה, כל הכבוד לך, הלוואי על כולם.