אם זה משהו שמעסיק אותך ואת רוצה להתכונן אליו ברצינות ולעומק.

דבר אחד כדאי מעכשיו לזנוח וזה הרצון להיות פרפקט בנושא, כמו שכתבת,ולא לטעות.

זה פתח להרבה מתח ולחרדה מכישלון שהם מיותרים ומפריעים מאוד לשמחה ולזרימה בנחת שחיוניות כל כך בגידול ילדים בבריאות נפשית.

את יכולה להתחיל מהספרים של מרים אדהאן שמומלצים בשירשור הזה:ביקורת כלפי ההורים שלי. - הורות

בהצלחה. יישר כח על המחשבה ההמיוחדת הזו.

בהחלט בהחלט לעסוק בנושא החינוך אם הוא מושך אותך כעת - נהדר! להיפתח, לשמוע דרכים, להכיר כיוונים, לגבש דעות...

ובבוא העת הברוכה, בחסדי ה' - להמשיך להתהוות. לנסות את מה שלמדת, לבדוק מה עובד טוב ומה פחות, מה מסתדר לך גם כשהוא יורד מהתיאוריה אל המציאות ומה לא, לנסות מחדש, לטעות, לסלוח לעצמך, לבדוק מה עוזר לך להצליח, להתהוות, לגדול...

ה' עמך!

כמה שתתכונני את לא יכולה לדעת מה מחכה לך בחיים.

בשביל זה ה' מנהל את העולם והוא מביא את הילד להורים שהכי מתאימים לו.

כולנו טועים ולומדים ומפיקים לקחים ואלה החיים.

לא ממליצה להתעמק בכל מיני גישות, הן נראות יפה מרחוק אבל כל גישה מתרכזת רק בנקודה אחת ומתעלמת ממכלול. 

למה כתבתי על ידע טכני? כי את יכולה לבוא חמושה בהרבה תאוריות יפות אבל אם לא תדעי שחייבים סורגים או לסגור שקעים או מאפיינים של גילאים שונים זה לא יעבוד. 

ועוד משהו, יכול להיות שעדיף בינתיים להניח לזה ולהתרכז בדברים אחרים. לכל דבר זמן שלו. 

גם אני עוד רווקה ומתעניינת בזה מאוד למרות שאין לי עדיין ילדים, ובכל זאת תרשי לי לחלוק עלייך.

לדעתי ככל שצוברים יותר ידע ומגבשים תפיסה לגבי חינוך הילדים (או כל דבר אחר) כך באים יותר מוכנים לזה וה'מלאכה' נעשית 'מקצועית' וטובה יותר. (לא מצאתי מילים טובות יותר, אבל הנקודה מובנת..)

בקשר לזה שאמרת להתרכז בדברים הטכניים- זה בכל מקרה ילמדו אותה כשיגיע הזמן, היא תדע את זה ממילא. לעומת זאת, לא בטוח שכשיהיו ילדים יהיה לה את הזמן לשבת לקרוא ספרי חינוך ולשמוע גישות שונות. זה דבר שאמורים לעשות הרבה לפני לדעתי.

אם כן אשמח לדעת מתי לדעתך כן צריך להתחיל לעסוק בזה? (באירוסין? ..קצת עמוס והראש לא כ"כ במקום, אחרי החתונה? ..אז גם כן יש טרדות אחרות...) לדעתי כמה שמוקדם עדיף כל עוד זה בא ממנה ואם יש רצון אז למה לא?...

בכלל לא בטוח שמישהו ילמד אותך ואת גם לאו דוקא תדעי את זה ממילא

כמו שחשוב להתכונן לעניין של חינוך חשוב לקרוא ולהחכים גם על הצד הטכני והפיזי של גידול ילדים

באופן כללי, לקחת את הלימוד הזה בערבון מוגבל, זה קצת כמו ללמוד שחיה בהתכתבות

כשיהיו לך ילדים בעז"ה לא רק שיהיה לך זמן לשבת ולקרוא ספרי חינול אלא שזה גם יהיה הרבה יותר יעיל ובר השמה, לא רק תביני את הדברים בשכל אלא גם תרגישי אותם ותרגישי מה מתאים ונכון לך ולידים שלך ומה יפה בתאוריה אבל לא בהכרח מתאים לכם

מאוד מבינה אותך ומתחברת למה שאת אומרת.

אבל מצד שני מאוד מסכימה עם תגובות שרשמו לך לפניי.

לא יהיה פרפקט כי בסופו של דבר אין כזה דבר.

כשאת לומדת למבחן ואת אומרת שאת יודעת את החומר פרפקט, האם זה באמת ככה?

בוודאות לא, את יודעת אותו ברמה גבוהה מאוד ומבחינתך זו הכנה מספקת, באותה אנלוגיה על הורות.

אין פרפקט אבל אני מאוד מבינה את הרצון ללמוד כמה שיותר על הנושא.

נוספת, אולי תעשי בירור עם עצמך למה הנושא הזה כל כך מעסיק אותך? האם זה נושא רגיש אצלך? איזה ילדות חווית את? מה את רואה בסביבתך הקרובה והיית רוצה לחקות או להפך - היית רוצה להמנע מדוגמא קרובה שאת חווה ולא היית רוצה להעתיק אל ביתך בעז"ה?

המשפט הזה שציינת "מאד חשוב לי להיות פרפקט בנושא הזה" לי זה קצת מדליק נורה אדומה

מציעה לך לברר את זה עם עצמך

בגדול - אפשר לקרוא וללמוד על גידול וחינוך ילדים, כמו שכתבתי למעלה למגיבה אחרת - לטעמי זה קצת כמו ללמוד שחיה בהתכתבות אבל מסכימה שזה יכול גם לתת לך תחושה של מוכנות, הבנה וידיעה לקראת מה הולכים.

נראה לי שיותר ישים ויעיל לשמוע ולקרוא את הדברים כשיש בעז"ה ילדים ואפשר גם להרגיש את הדברים ואת התאמתם אליך/אליכם

עוד נקודה מאד מאד משמעותית לגידול ילדים בריאים בנפשם - הזוגיות של ההורים. אם נושא חינוך ילדים מעסיק אותך כל כך כדאי שתשקיעי עוד יותר בלמידת הנושא של בניית זוגיות טובה, בריאה, אוהבת, מכבדת - קודם כל בונים את הקן, אח"כ האפרוחים.

יש המון פרמטרים שמתחילים להיות רלוונטיים רק אחרי שהילדים באים לעולם. כגון, האם המסגרת שייעדנו לילד, מתאימה לאופי שלו? האם בקרבת מקום המגורים שלי אכן קיימת המסגרת המיוחלת, או שאצטרך להשקיע זמן בהסעות? האם המסגרת הנ"ל טובה לא רק על הנייר, אלא בפועל? וכן הלאה.

להמחשה בלבד: תחילה רשמנו את הבת שלנו לבי"ס שתאם את כל הציפיות שלנו. ואז לפתע פתאום הוא שינה מיקום, עבר לשכונה אחרת, נרשמו אליו תלמידות מרקע שונה. ברגע האחרון העברנו את הילדה לבי"ס ליד הבית, חרף כל מיני הסתייגויות שהיו לנו. התברר לנו כי החששות לגביו היו לשווא, ובתנו מאוד מרוצה.

בקיצור, מגיעים לגשר ואז חוצים אותו.

איזה בית את רואה בעתיד, על איזה יסודות, מה חשוב שיהיה לילדים? לימוד, עזרה לזולת..
לדעתי זה נקודות מאוד חשובות

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....