וצריך לשטוף ידיים היטב אחרי כל החלפה כדי לא להידבק ולהדביק את שאר בני הבית, לא הבנתי את הרעיון של החיסון

הפסקתי לתת אותו. ממש הרגשתי שאני מכניסה להם את המחלה בכח לגוף

וחיים רוזנטל עובד חינם? כמה הוא לוקח על ביקור?

גם ככה הם לא עומדים בעומס במיון. אם חיסון הזה באמת מונע אשפוז צריך להגיד תודה, לא?

כל העסק נופח בלי פרופורציה לרגל השקת החיסון.

בעיני לא לגיטימי לסכן תינוקות בגלל שיקולים כלכליים, והאמת היא שהשיקול הכלכלי של חיסכון בימי אישפוז אינו השיקול הכלכלי העיקרי כאן, כי כאמור גם תינוקות שהתחסנו חולים ומתאשפזים, ויותר מזה, מתדרדרים למצבים רפואיים מסובכים כתוצאה מהחיסון.

לא יודעת עד כמה חיסון ספציפי הוא קריטי. אבל לא היו לילדיי שום תופעות לוואי. וגם לא מכירה אף אחד עם תופעות לוואי רציניות אחרי חיסון. ולמדינה אין אינטרס שילד יהפוך לאוטיסט או יחלה בסרטן או לא יודעת מה. אפילו מתוך שיקול כלכלי. הוא יעלה הון למדינה, הוא לא יעבוד, לא ישרת בצבא, הוריו גם לא יוכלו לעבוד כרגיל. 

גם לחברת תרופות עדיף שילד לא יתחסן, יחלה במשהו, יצטרך תרופות, אם יהיו סיבוכים אז הוא יצטרך הרבה תרופות, חיסון עולה הרבה פחות. ילד שנדבק בשעלת  יצטרך גם אנטיביוטיקה, גם משהו נגד שיעול, אם יצטרף חיידק אז עוד אנטיביוטיקה וגם פרוביוטיקה והרבה אקמול. 

עוד נקודה שמפריעה לי בתגובות שלך. ואני מבקשת סליחה אם אני טועה. אבל יש פה נשים מכל מיני מקצועות, ואף אחת לא מפרסמת את עצמה ואת התחום שלה. ואת כן. אני מצטערת עוד פעם. אבל זה הרושם. כמו שד''ר מתואר באחת התגובות מסביר לכולם שלא צריך להתחסן ואז נותן חיסון הומאופטי תמורת סכום ניכר ועוד מזהיר שזה רק לכמה חודשים. 

ותמיד זה בא עם הפחדות נוראיות, ילדים יהפכו לאוטיסטים, יחלו בסרטן, במחלה אוטואימונית  אבל טיפול הומאופתי לא רק שיטפל בבעיה הוא גם ייתן מענה כולל גם לגוף וגם לנפש.  

אני מתנצלת עוד פעם אם פגעתי אבל זה הרושם מהצד

עלית על הנקודה. ילד שהתחסן ונפגע יצטרך להיות תלוי כל חייו בתרופות. אחלה ריווח. אותה חברה מייצרת את החיסונים ואת התרופות.

מבטיחה לך שברגע שלמדינה לא יהיה שווה כלכלית שילדים יתחסנו, באותו רגע כל המפעל הזה יקרוס. והרגע הזה מתקרב.

כרגע מי שנושא בנטל הכלכלי של הפגיעה הם ההורים.

אני לא מפרסמת את עצמי. אין לי שורת פרסום בחתימה האישית בניגוד לנשים אחרות כאן, ואני לא מפרסמת בלוגים אישיים כמו שעושות אחרות (בכיף שיהיה להן, אני מפרגנת. למה לא). אני ממליצה על כל מה שאלטרנטיבי ויכול להועיל, ולא לסבך את מי שסובלת בצורך לקחת תרופה נוספת כדי לתקן את הנזק של התרופה הקודמת.

וכשאני משתפת במידע על חיסונים אני שמה הצידה את הטיפול האלטרנטיבי ומתייחסת לנזקים עצמם.

מה לעשות שלחיסונים יש תופעות לוואי לא פשוטות לפעמים? 

אלה נתונים. לא הפחדות. וכדאי להורים ללמוד ממה שקרה לאחרים, להיות עירניים ולשקול היטב את ההחלטה אם לחסן ומתי, כי אם היו צריכים לסמוך רק על המלצות משרד הבריאות, הורים היו מחסנים בלי הכרה, ונזק רב יותר היה נגרם.

ובאמת שלא הבנתי מה יש לך נגד דר. חיים רוזנטל שנותן הרצאות לתוך הלילה בהתנדבות כדי להסביר את הנושא. הוא אפילו לא נגד חיסונים באופן גורף. הוא מדגיש זאת בכל הרצאה שלו.

יש לו אלטרנטיבה להציע, וכששואלים "אז מה יש לך להציע במקום?" אז הוא עונה.

אבל שימי הצידה את האלטרנטיבה, לא חייבים להשתמש בה, להיות מודעים ולהיזהר צריך גם, ובעיקר אם לא רוצים לפנות לאלטרנטיבי.

ואני לא נפגעת

אבל לא מבינה למה קשה כל כך לשמוע גם על הצד הזה של חיסונים.

לגבי השלבקת חוגרת, לאחרונה היא מתפרצת גם בקרב ילדים צעירים, אאל"ט גם מחוסנים (צריכה לבדוק את זה),

והאחראי הישיר להתפרצויות שלבקת חוגרת הוא החיסון עצמו.

זו לא השתדלות, זה להיכנס מראש לסיכונים.

שמראש את קונה הגנה מפני מחלה שהסיכוי להידבק ממנה קטן, ושאם נדבקת ממנה, סיכויי ההחלמה טובים, וההחלמה מהמחלה הטבעית אפילו מחזקת את המערכת החיסונית.

הגנה שאחוזי ההצלחה שלה לא מספיק גבוהים, ושהמחיר הבריאותי שאת משלמת עליה הוא יקר מאוד, ושהיא הגנה לפרק זמן מצומצם של שנים לעומת התחסנות מהמחלה עצמה שהיא לכל החיים.

וצריך לשקול את הסיכון מול התועלת לגבי כל מחלה וכל חיסון באופן פרטני.

אין לך מה למחות, כי המחקרים עצמם מוכיחים שההצלחה היא פחותה בהרבה מ 100%. לפעמים 60% (שעלת) ולפעמים עוד פחות מזה, עד שגם הרופאים מודים שהחיסון לא יעיל, עייני כאן:   חשוב גם לוודא אם החיסון בכלל יעיל..לא לפי אגוד רופאי הילדים - הריון ולידה

ואת צריכה לעשות את השיקול שלך לאור הנתונים.

באופן אישי אין לי גם לא אקמול בבית. אבל מי שמשתמש, ונעזר, אז כן - לקרוא את העלון עד הסוף, ולהיות ער לפרסומים על מחקרים חדשים שיוצאים בנוגע לתרופה. ולשקול גם כאן נזק מול תועלת.

זו הבריאות שלנו ואף גורם אחר לא ישמור עליה טוב יותר מאיתנו.

גם תחומי הרפואה האלטרנטיבית היעילים במיוחד הם מודרניים..הולכים אחורה כ200 שנה, נגעו לחלק מאוד קטן באוכלוסיה, והולכים ומתפשטים היום.

לגבי חסינות העדר, לחלק מהמחלות שמחסנים נגדן  הענין של חסינות העדר לא רלוונטי.

ולחלק אחר - אם קראת מה שכתבתי, ההידבקות בהן היא בגדר התחסנות לכל החיים וגם חיזוק המערכת החיסונית, אכן משפחות שבוחרות לא לחסן לוקחות בחשבון הידבקות במחלות הילדות, ואפילו מחפשות להדביק את ילדיהן.

הילדים האישיים שלנו נדבקו באבעבועות וחלקם בחזרת, וב"ה התחסנו לכל החיים.

ויש מחלות שסיכויי ההידבקות בהן קטנים כמו רוטה או שעלת, או אפילו קטנים מאוד כמו צהבת B.

ואם לוקחים בחשבון את היעילות החלקית של החיסונים מבינים שאפקט עדר ממשי לא קיים.

אם זה מעניין אותך, יש הרצאה של האימונולוגית (רופאה מתחום המערכת החיסונית) דר. טטאינה אובנקוביץ' באינטרנט על חסינות העדר, זו האמיתית שנוצרת כשהקהילה חולה במחלה הטבעית ומתחסנת, וזו שלמעשה לא ממש קיימת כתוצאה מהחיסון.

אפשר בקלות לראות בגרפים שמספקות רשומות רשויות הבריאות.

לכל מחלה יש הגרפים שלה.

פוליו חבל - הריון ולידה

חצבת (מחלת ילדות) שיעורי תמותה לפני החיסון   לא יאומן שממשיכים לנגן על החיסון לאבעבועות שחורות - הריון ולידה

וכן על זה הדרך, את יכולה לחפש באתר משרד הבריאות או באתר הפייסבוק של חיסונים בחירה מושכלת.

חג עצמאות שמח .

ואני לא הגבתי כאן 

אני הרבה משתפת אותם בכל גיל.

הילדים שלי למדו למיין כביסה בגיל 1.5-2

נתתי להם לעזור לי ל'בשל',להניס ירקות חתוכים לסיר,קערה עם סכין בטיחותית לחתוך,

עומגים לידי בזמן שאני שוטפת כלים ובכללי ממש משטפת איתם במה שעושה.

אבל צריך לזה הרבה סבלנות ולקחת בחשבון הרבה פיקשושים.

עם ילדה אחת ובהריון

ולמדתי לאט לאט להכניס את המשימות תוך כדי שאני איתה בצהריים

אי אפשר להיות מושבתת כל הזמן שאני איתה

שמה לה משחק,בהתחלה יושבת איתה קצת 

באישהו שלב קמה, מכניסה כביסה, מבשלת

ומידי פעם ניגשת אליה

נקיונות יותר בערב כשהיא ישנה או שבעלי עושה את זה

לפעמים אני מניחה אותה בכסא אוכל לידי 

והיא אוכלת לבד נגיד פסטה או חביתה מקושקשת

אני משתדלת לעשות איתם. נניח להכניס למכונה, להוציא, לקפל-נותנת לקטנים למיין גרביים, או להגיד לי של מי כל בגד.

ומה שלא-אחרי שהם ישנים, או בששי בבוקר. 

זה כבר כן גיל שהוא מבין ומתלהב..

כביסה ניסיתי ביחד איתו ודווקא מצא חן בעיני כשהוא כן זורם עם זה..

במטבח הייתי ממש שמחה לעשות איתו, פעם הוא היה יושב בכסא שלו והייתי מראה ומסבירה לו אבל יש לנו מטבח קטן (ומאמינה שלעוד פה אז אשמח לשמוע רעיונות) והוא כבר כן רוצה להיות יותר פעיל אבל חוץ ממגדל למידה שאין לנו מקום וכסף לזה לא מצאתי פתרון מספיק בטיחותי.... וכשהוא חופשי זה פחות מצליח😅

כשהמשענת בצד הרחוק ואני משגיחה שעומדים הכי קרוב לשיש. אם יש לכם כיסאות כתר, אז אפשר גם לעשות ערימה של כמה ולשבת ליד השולחן, זה גם פחות מסוכן וגם בד"כ הם פחות יורדים כשהם יושבים.

עוד פתרון זה להביא דברים לרצפה (מה שאפשר): אני שמה את הכביסה המלוכלכת על הרצפה ונותנת לה להכניס למכונה, נותנת לה למשוך את הבגדים הנקיים מהחבל ולשים על הספה, להביא לי אטבים, להשקות עציצים במרפסת...

עוד משהו שעובד אצלי זה לשים לה צלחת עם פצפוצי אורז או משהו כזה דומה והיא אוכלת אותם אחד אחד, זה מעסיק למיליון זמן ואני יכולה להספיק מלא דברים.

אבל ממש קפצה לי השעה שבה הוא הולך לישון בכזה גיל. אני די בטוחה שזה מאוחר מידי ואפשר להקדים את שעת השינה, הבת שלי הולכת לישון מקסימום בשבע והיא גדולה בכמה חודשים.

זה משתנה בין הילדים, אבל שעה מאוד נורמלית לישון בגיל הזה.

הרבה ילדים ישנים בצהריים, ולא עייפים כל כך מוקדם.

וזה תלוי גם מתי קמים בבוקר.

אצלי אף פעם לא היה בית שקט בשעה שבע.

בכזה גיל אמורים לישון סביב 14 שעות ביממה, אז זה תלוי כמה ישנים בצהריים ותמיד יש יוצאי דופן, אבל בגדול זה אומר סביב 12 שעות שינה בלילה.

הרבה פעמים זה שהולכים לישון מאוחר זה בגלל עייפות יתר, אז כדאי לבדוק את זה.

הוא קם בסביבות 7 וחצי, לפעמים אפילו קצת אח"כ.. ועוד ישן שעתיים במעון אז כן מתקרב ל14, באופן כללי מאז ומתמיד לא אהב/ הצליח לישון מוקדם..

אבל ב"ה לאחרונה לרוב הוא במיטה אחרי מקלחת בסביבות עשרים ל8 ואז תלוי כמה זמן לוקח לו להרדם..

הבת שלי בת שנה וחצי כמעט

חצי מהדברים שכתבת אני לא יכולה לתת לה עדיין

היא תנסה לטעום ולמרוח בכל מיני מקומות וכו'

לק"י

אני בשנים האחרונות בימי שישי בבית עם הקטן התורן.

והבן הרביעי שלי היה עוזר לי במטבח, וזה כלל שפיכת כורכום ומריחה עם הידיים😂

אבל הוא גם היה אוהב לערבב וכאלה. 

ויש לי שני קטנטנים בבית

וזה באמת לא פשוט מטלות הבית.

אצלנו קודם כל זה מתחלק ביני לבין בעלי.

כביסות נגיד אני עושה, תוך כדי שאני עם הילדים אחה"צ.

הם משחקים בסלון ואני מתקתקת קיפולים, תליה על החבל, מכניסה מכונות וכו'.

כלים בדר"כ בעלי עושה בערב.

אני מאפסת את הבית כשהילדים מתקלחים, נכנסים למיטות.

לפני שהם מתקלחים הם אוספים צעצועים (לפעמים לא... אנחנו משתדלים לעמוד על זה), 

אני מסדרת את שאר הדברים ומעבירה שואב שוטף על הסלון מטבח שתמיד נורא מתלכלך.

מה שהכי קשה לי זה עניין הבישול. פשוט לא מגיעה לזה.

לפעמים עושה דברים ממש מינימליים.

וכשכבר כן מבשלת אז עושה בכמויות גדולות שיהיה כמה ימים קדימה.

לפעמים גם בעלי מבשל.

כשהם סוף סוף נרדמים בערך בתשע אני לא עושה כלוםםםםם

חייבת לנוח קצת ובדר"כ די מהר מתקפלת לישון.

ב"ה בעלי מאוד נרתם ועוזר.. בעיקר עם הכלים ולסדר את הבית, פשוט עדיין יש מה לעשות ב"ה🙏🏻

אולי בפעם הבאה תשאלי אותה ספציפית על קצב ההתחלפות ואם זה יעזור.

אבל אם היא אמרה את זה כנראה שהיא כבר רואה לפי המבנה או הכיוון של השיניים שעוד לא צמחו (אפשר בצילום לראות את הכיוון שלהן).

בכל מקרה זכור לי שלא מתחילים יישור שיניים לפני גיל 12 בערך, חושבת שזה הכי מוקדם, ובטח שלא לפני שכל השיניים יתחלפו. 

אני בגיל עשר כבר התחלתי טיפול אצל אורתודנט

והוא אמר שאם הייתי מגיעה מאוחר יש דברים שאין מה לעשות איתם

בגיל הזה עד כמה שידוע לי מילדיי לא ממליצים.

בפורים יש בעיקר פקקי ענק

רעש נוראי (מוזיקות רמקולים)

והרבה אנשים ברחוב

בעיניי אין שום דבר מעניין בכלל ובפרט לילדים

יש אווירה טובה, שירים ותחפושות מצחיקות 🤣

פחות מתאים עם ילדים בעיניי.

אצלנו יש מסגרות בשושן פורים אז אפשר ללכת רק אנחנו

אין חניה. מלא פקקים. 

אולי כדאי לשקול הגעה ברכבת.

או חניון חנה וסע של הרכבת הקלה.

אם תלכי לרחוב יפו תראי שיכורים, ציבור מגוון.

אם תלכי בגאולה - תראי שיכורים חרדים / חסידים

המטרה העיקרית שלנו היא ללכת לבקר חברים שגרים בבתי הונגרין. והדרך לשם מגניבה לגמרי.

איכשהו תמיד אנשים ששלחו משם תמונות זה היה נראה מגניב,

האמת שגם עוד לא מצאנו מה לעשות בפורים עצמו אצלנו

לחוות שמחה אותנטית, מראות מעניינים

במקום לשבת בבית ולשמוע את כל השירים והחגיגות בבתים השכנים …

ישמעו ממכם שירים וחגיגות

למה לא?

אבל יותר אווירה של מסיבת סטודנטים/פסטיבל

ממש לא בהכרח ביגוד צנוע

וגם לא לגיל של ילדים בכללי

ברשויות גדולות לפעמים עושים משהו מיוחד לילדים נגיד באיזה פארק גדול. דוכנים של אוכל ומשחקים וציורי פנים וכו.

תבדקי בתל אביב. הם משקיעים הרבה פעמים בעניין הפעילויות לילדים.

לא הייתי יוצאת עם ילדים סתם כך לאיזור מבוגרים בפורים, בגלל השכרות…

(אבל מי לא אוהב ציורי פנים ובועות סבון?)

יש בשוק וביפו המון חגיגות

לא נראלי מתאים לילדים

ביום הכל עמוס אבל לא כזה מעניין

מלא פקקים, אין בכלל מקומות חניה בשום מקום.

עמוס ומעצבן..

כיף לנו במקומות שאנחנו מתארחים, אבל המעבר ממקום למקום על הפנים.

בעיני אין מה לבוא במיוחד לירושלים אם אין מקום ספיציפי שמעניין אתכם להיות בו.

לא יודעת אם זה מייחד דווקא את ירושלים, או שבכל ריכוז דתי בפורים יש ככה.

יש הרבה אנשים מחופשים, הרבה שירים, הרבה שיכורים (אם אלה בחורי ישיבה אז בדרך כלל אלה שיכורים "מהוגנים"), הרבה שמחה ברחוב.

יש גם הרבה פקקים, ולהתנהל ברכב זה סיוט.

לי אישית קשה עם הרעש הרב שמייצר הרחוב בפורים, אבל יש כאלה שאוהבים...

או בשעות הבוקר המוקדמות

החל משעות הצהריים המוקדמות עומס מטורף בדרך לירושלים.

לא יודעת אם זה מראות ואווירה שמתאימה לילדים קטנים, נוער ומעלה זה חגיגי וסוחף

יש בדכ עדליאדע במרכז העיר, אבל לא יודעת אם בסגנון דתי או אחר. 

רוצה לתת לו משימה,תני לו משהו אחר לעשות

ושלא קשור בטיפול באחים שלו לדעתי

שאנחנו מביאים ילדים התיפעול שלהם זה שלנו ולא של האחים (ואני אומרת את זה בתור אחת שגדלה במשפחה בורכה ועדיין ככה זה היה )

אז המשימה הזו זה באמת בעיני לא משהו שהייתי נותת לו לעשות 3 פעמים כי בסוף זה באמת לא קשור לתחום האחריות שלו

לעומת זאת שטיפת כלים/סדר וניקיון בחדר/ לקנות משהו מהמכולת שצריך כן נשמע לי יותר כיוון 

אם הוא מסכים מעולה, אבל טיפול בילדים זה עליכם.

משימות שלו זה להיות אחראי על דברים שקשורים אליו

עורכת- 

זה ממש מובן שיש לכם צורך בעזרה הזאת, פשוט באחריותכם למצוא פתרון.

אפשר להןדות לו על זה שעשה את זה עד עכשיו (כבר פתר לכם חצי שנה וזה לא מעט), ולשתף שזה אתגר עבורכם ויעזור מאד אם יהיה מוכן להתגייס אפילו לחלק מהימים. אבל לא בקטע מניפולטיבי, לתת לו בחירה אמיתית ולמצוא לכם מראש אפשרויות אחרות כפתרון שהוא יהיה מודע להם וידע שהוא יכול לבחור. 

1. דינמיקה בבית. למה הוא מאיים ? על מה המתח? האם אחים שלו עוזרים?

2. האם אתם באמת צריכים עזרה שלו או שזה נטו חינוכי? לדעתי ילד צריך להרגיש שעזרה שלו באמת משמעותית למשפחה ומעריכים את העזרה שלו.

3. מה עומס שלו בכללי ? תפילה, לימודים , סניף , חוג , חברים?

4. האם יש לו זמן לעצמו

5. מה מצב רגשי שלו? מה מקובל בשכונה שלך מבחינת עזרה בבית?

6. מה אבא חושב? חייבים אותו בתמונה

אמרת לו שאיתך לא מדברים באיומים, אבל קצת נשמע שאת גם דיברת איתו באיומים...

סליחה על הישירות❤

כדי שאדם כלשהו ירצה לשתף פעולה, כדאי לפנות אליו בכבוד ובצורה של בקשה, לא בדרישה.

אמנם כן, יחסי הכוחות ביניכם לא שווים, כי את אמא והוא הבן שלך, אבל כרגע את זו שבעיקר מחויבת לו ולטובתו, ופחות הוא לך.

אז בהחלט אפשר לבקש ממנו! והוא בגיל בוגר, שאפשר להסביר לו למה את זקוקה מאוד לעזרה הזו ולמה את סומכת דווקא עליו בעזרה הזו.

אבל לדרוש בצורה תקיפה - זה רק יביא אותו להתנגדות.

ובאמת - הוא לא חייב לעזור עם אחיו. הוא אמנם אח שלו, אבל הוא בעיקר הבן שלכם, ואתם אלה שמחויבים לדאוג לו.

מקווה שתמצאו את הדרך לבקש את עזרתו של הבן הגדול מתוך נתינת תחושה שאתם רואים אותו ואת צרכיו, וגם שבשורה התחתונה תקבלו אתם את העזרה שאתם זקוקים לה...

עיני

וכן אני דוגלת בזה שילד צריך להתאמץ לבצע משימות בשביל האחר, ולא רק בשביל עצמו

לא משנה לי איזו משימה, ולכן נתתי לו בחירה

לי זה נשמע כסגנון דיבור מאיים.

בכל אופן, ודאי שהילד צריך להיות שותף בבית מעצם היותו שייך לבית. אבל אפשר לנהל איתו שיחה בוגרת על כך, להסביר לו שכולם שותפים בבית, ואת מבינה שקשה לו לקחת את אחיו, אז תשמחי שהוא יאמר לך איך כן הוא יוכל להיות שותף בבית.

את נשמעת אמא מקסימה ומשקיעה - עצם זה שלקחת אותו ליום כיף זה כבר לא מובן מאליו! מקווה שבאמת תצליחו לדבר איתו בצורה נבונה ובוגרת.

אל תשכחי שהוא בגיל ההתבגרות, אז גם אם הוא פולט משפטים קשים כמו "אני לא המשרת שלכם" לא צריך להיבהל ולקחת ללב...❤️

שלו כאיום

ואז אומר "זהו אני לא אקח את איציק לגן נראה אותכם מסתדרים בלעדי "

שזה הרגיש לי קצת מניפולטיבי, כמובן שלא עושה את זה בכוונה אבל זה ממש הציק לי. הדפוס הזה

ולכן יזמתי יום כיף כדי לדבר איתו על זה

ואמרתי לו שזו לא דרך לדבר באיומים ושאם משהו מפריע אז מדברים אומרים מה מפריע וכו וכו

וזה לא עזר...

את צודקת, זו באמת לא דרך להתנהל, גם אם יש לו את ה"תירוץ" של גיל ההתבגרות.

מקווה שתצליחו לתווך לו בסוף את ההתנהלות המשפחתית המאוחדת שלכם❤️

את יכולה להתאמץ בעצמך.

אם את רוצה לגרום למישהו אחר להתאמץ, שתי אפשרויות עומדות לרשותך:

1. להפעיל כח (סנקציות או תגמולים, גם פסיכולוגיים).

2. להגדיל כח היקשרותי כדי לטפח מוטיבציה פנימית.

כמו שאת לא מכבסת רק את הכביסה שלך ומבשלת רק לעצמך, ככה גם הוא לא יכול לחיות רק לעצמו.

אולי באמת כדאי לדבר ולברר איתו איזה משימות הוא מעדיף לעשות, אולי יש דברים שהוא יותר טוב בהם או יקבל עליהם יותר פידבק, ואולי מסיבות מסויימות קשה לו המשימה הזו, אבל לא לעשות כלום בבית זו לא אופציה. ולהוציא מהלקסיקון את המושג של משרת, אנחנו כולנו במשפחה חלק מהמערכת הזו.

ילדים אכן אינם משרתים

מבוגרים יכולים לבחור מה לעשות

אף אחד לא מכריח אותם

זה לא פייר להכריח ילד רק בגלל שאתה הורה שלו

וגם זה הורס את התהליך הטבעי של בנית שיתוף פעולה עם הילד

שזה החלק הכי חשוב ביחסים של הורה - ילד 

ואיך את ממליצה לבנות שיתוף פעולה

ממש אשמח לשמוע וללמוד

ממשימות חובה

זו לא בחירה באמת

זה לא מאפשר להגיד לא על כל המשימות

שיתוף פעולה בונים ע"י

השארת בחירה בידיים של הילד כהתנהגות דיפולטיבית

שימוש מועט בקווים אדומים

תקשורת מכילה ונטולת שיפוטיות

דוגמא אישית איך לבחור

הרבה סבלנות

מהירות ולחץ הם הגורם הראשי לאי שיתוף פעולה

אני מבררת ושואלת מתוך סקרנות למה, ומה קשה, ומה יכול לעזור לו

בלי שורה תחתונה, נותנת לאוורר, להתלונן, לקטר קצת

מספקת הקשבה והבנה

העדיף אותה על פני משימות אחרות

אבל זה פחות האישיו- מה שחשוב לי זה שיהיה חלק מהמערך(יותר בשבילו כמובן ופחות בשבילנו)

וגם שלא ישתמש בה כדי לאיים על פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו

אני יכולה למצוא פתרון אחר, זו בכלל לא הנקודה

בלי משימות חובה

כשיוצרים שיתוף פעולה עם הילד

הוא מרגיש חלק

ואז הוא מתנדב לקחת חלק/ נענה לבקשות (לחלקן לפחות)

מסכימה שגם בתוך הבית מן הראוי שיקח חלק. אבל זה גם יכול כל שבוע משהו אחר, לפי הלוז שלו ומה בא לו בטוב. ספונג'ה בשישי? לשבת עם אחיו על שיעורי בית? להכניס כביסה? כל פעם משהו אחר, כל עוד הוא פעיל בסהכ ולוקח אחריות, מבין שהבית הוא מרחב משותף גם שלו, אז הוא גם לוקח חלק במטלות (כדי שלכולם יהיה נעים. גם לו. נעים כשנקי, נעים כשיש אוכל מוכן במקרר, וכו וכו).

מה מבחינת החדר שלו? זה הוא גם לפעמים אומר שלא יעשה כי "נראה אתכם"? (בעיניי, ילד בגילו, הגיוני שידאג לסדר ולנקיון של החדר שלו והחפצים שלו - תיק, לוקר, ארון. אם חולק חדר אז כמובן האחריות משותפת).

קיבוע לקיר דורש קדיחה, לצערי וצערך.

אצלי המים לא הורסים ולא שמתי רגליים אבל אני שוטפת בסמרטוט, לא שופכת.

אם את שופכת זה ייהרס.

לק"י

אז כדאי שנשים רגליים. לא ניקח סיכון על הפעמים שאנחנו כן שוטפים😅

ונחפש מקדחה משכנים בהשאלה.

יש אצלינו 2, בלי רגליים, לא נהרס מהמים..

אני כן יגיד שאנחנו לא שופכים מים הרבה אבל מה שכן לא ראיתי שנהרס וזה עוד יד שניה ומאיפה שהגיע יודעת שכן היו שופכים מים בתדירות גבוהה 

האמת שנראה לי שהכי פשוט לוותר על הרגליים כרגע. ואם נראה שמתחיל להיהרס או שאנחנו שוטפים עם כמויות של מים, אז נחבר אותן.

יש בפנים מפתח אלן כזה שאיתו מבריגים.

לקיר כן צריך אבל אני לא קיבעתי.

לרגליים לדעתי מספיק מברג ידני.

צריך לא מעט ברגים

בעלי הרכיב לא מזמן

זה היה אולי 20 ברגים

הוא השתמש במברגה חשמלית 

אנחנו לא קבענו לקיר

כמה כוורות

אלה שיש להן 2 קומות יציבות

אלה עם 4 קומות פחות יציבות

אבל אם הן עומדות בפינה או במקום שלא מזיזים מטפסים

זה לא מסוכן 

כלומר לא מאחר לך המחזור.

כמה זמן עבר מאז שפספסת?

בכללי מרוב ריבוי עקיצות או מצד שני ריבוי אמיתי של אנשים שזקוקים לעזרה, אין לי אופציה לעזור לכולם. אני תורמת רק לארגונים שאני מכירה.

לא ברחוב ולא מדפיקות בדלת

לא משנה אם זה מזומן או לא

ברחוב

רציתי לצאת בכבוד

אמרתי אין עליי כסף

אמרו אפשר ביט או פייבוקס

נוווו למה אתם לא נותנים לאנשים לסרב בלי לצאת קמצנים 😅

בכל מקרה אני לא תורמת ברחוב

אולי שקלים בודדים לקבצן לא יותר מזה

אם יתפסו אותי ביום טוב אני אעביר בפייבוקס כמה שקלים..

דווקא הרבה פעמים אנשים ברחוב מבקשים כסף ואין עלי אז אני שואלת אם אפשר ביט/פיי

אני מדברת על 5-10 ₪