דברים שכתב הקדוש אבינועם דוד כהן הי"ד, דברים שהפכו לצוואה:
"יום הזיכרון הוא יום קדוש, יום שבו כל עם ישראל מתאחד למען מטרה אחת: לזכור את הנופלים על הקמת המדינה והאומה. היום הזה צריך לתת כוחות גדולים לעם ולא ח"ו להפך. לפעמים נכנסים לעצבות והתקשורת עוזרת בכך. איך הרב אידלס אמר? היא מורידה את המצלמה עד הקבר.
צריך לזכור ולהכנס לפרופורציות. צריך לזכור שבזכות כל מי שנפל יש לנו מדינה.
הרב אמיתי נתן לי משל יפה לכך: מה מחזיק את העץ? הרי ענף ישר מתייבש או מתקפל. מה שמחזיק את העץ זה הגזע. הגזע זה תאי עץ מתים, התאים המתים הם אלה שמחזיקים את העץ (כידוע אם מוציאים את הגזע בלבד, העץ מתייבש) ביום הזיכרון צריך "לשמוח" ולא להכנס לעצבות בכלל. חשוב לכאוב את הכאב של העם אבל לזכור שאסור להכנס לעצבות, צריך להתחזק ולחזק.
נסיים בדרך התמודדות של דמות מופת (במיוחד בשבילי) – עמנואל מורנו: איך מתמודדים עם משבר. לאחר הגרוש אמר עמנואל: ישנם 3 דרכים להתמודד עם משבר. הראשון הוא ליפול ממנו ח"ו, וזה לא דרכנו בכלל. השנייה היא אמנם אופטימית, אך השלישית משובחת ממנה; השנייה אומרת "בא נראה את חצי הכוס המלאה, בא נראה את האור אחרי החושך", אך השלישית היא לקחת את הרע כמנוף להעצמה, להתחזק ממנו, בעצם להתחשל ממנו. קצת קשה להגיד את זה, אבל שנזכה להתחשל מיום הזיכרון ולצאת ממנו עם הרבה כוחות ועם פנים קדימה."



