כי כל פגישה שאני מרגיש בה חסום די פוגעת לי במורל לפעמים הבאות 

אולי תעביר לי קצת מהניסיון שלך  אם עברת משהו דומה

ותודה רבה רבה על הפירגון.    מאד נעים לקרוא את זה 

ברוח הפתגם fake it till you make it. כלומר, "תזייף" ביטחון עצמי, ואז באמת תרגיש בטוח.

קודם כל תודה לכל מי שהגיב אתם מה זה מקסימים.   

אבוס עיינק י'רוחי 

מה שאני אומר,

הבעיה העיקרית שלי היא: פחד מתגובות של אנשים, וקשה לי להיות במרכז העניינים (אם זה לא חברים טובים)

בגלל שבבית שלי הייתה הרבה תוקפנות ונתפסו לכל טעות.   טראומה בקיצור.

אתמול לדוגמא, הייתי צריך להכריח את עצמי לעשות סיום מסכת מול כל הבית מדרש ו.. וואו איך התביישתי.

למרות שידעתי איך לדבר ותכלס כולם עושים ככה.   התביישתי גם לסדר את האוכל וכולם יסתכלו.

אז כנראה זה פחות קטע של הערכה עצמית (אם כי יתכן שגם זה חסר לי קצת, אבל נראה שזה לא עיקר הבעיה)

בכל אופן, זה מה שגורם לי בפגישות להתבייש להזמין, או להנהיג את הפגישה, והבחורות מרגישות את זה.

ולרוב זה גורם לי לחזור מהפגישה קצת מיואש מעצמי בקטע.

ונניח שתהיה אחת שתקבל את זה ונתחתן, אני חושב שזה עלול להרוס את חיי הנישואים.

אני מאמין שאם אני אעשה דברים כדי לשבור את זה, כמו שהיה אתמול- זה יחלש או יעבור לגמרי. 

רק שאני לא יודע עד כמה, וכמה זמן זה יקח..     

ועכשיו אשמח את תענו לי בעניין אם לחכות או להמשיך תוך כדי. 

א. פגישות בצורה כזאת רק מזכירות לי כמה אני חסום

ב.גם אם אתחתן, זה לא נראה לי בריא לחיי נישואין.  

חברים טובים, לרוב אין לי בעיה, כי אני מתאר לעצמי שלא תהיה תגובה קשה.

מה שכן, גם אם חבר פתאום מתבאס עלי, זה יכול להכניס אותי ללחץ ועצבות, ודחף להתנצל בכל מחיר (זה רע).

בכללי אני חושש מהתגובות של אנשים.  גם בפגישות.

היו לי מקרים שאפילו התביישתי לשאול איך מגיעים לרחוב מסויים, או לצלצל למישהו באופניים שיזוז. 

זה לא ענווה  זה שריטה. את מבינה אחותי?

אז בפגישה זה נעשה יותר גרוע, כי על דרך משל-  אני אמור לשווק את עצמי, ואני מפחד שהלקוח יתאכזב.

אני אוהב את המחמיאים 

בינתיים לקחתי על עצמי משימות יותר קטנות.   מקווה שיצליח

כדאי פשוט להתרגל יותר ויותר למצבים שאתה מתגבר על הבושה והחששות ופשוט אומר מה שאתה חושב, זו הדרך היחידה שאני מכיר לצאת מהבעיות האלה. גם אני פעם הייתי הרבה יותר ביישן, ודחפתי את עצמי פשוט להתעלם מהרגש שאומר לי לא לומר, ועכשו הרבה יותר קל לי, כי גם ראיתי שבני אדם דווקא יותר מקבלים אותי כשאני אומר את דעתי בהחלטיות בלי להתבייש בעובדה שהיא שונה, ואפילו בדברים שבאמת שונים ממה שמקובל. (ואני מאד עצמאי בדעות ובפסיקה)

הרבה הצלחה!! יברכך ה'!

מספיק פתח קטן כדי שהביטחון עצמי יתחיל לעלות...

אבל הרבה פעמים הביטחון עצמי קיים, והוא סתם קבור תחת ערימות של פחדים (נראה לי שב30+ זה נפוץ)

יתכן שאתה צודק.  לכן אני רוצה להפסיק לתקופה ולגלות אותו

פגישות זה שעת מבחן.  אני מעדיף להתאמן על יבש

זה כמו חרדת ביצוע, כשאתה מגיע למקום עצמו, מרוב ציפיה ופחד מלהצליח/להכשל אתה חוסם את עצמך.

אני יכול לנחש שביום יום אתה לא רואה נשים כל כך (בהקשר מותר)?

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.