ובדיוק בגלל זה הוא לא עולה לשם?

הרב מרדכי אליהו לא היה מתנגד עקרוני.

לא הייתה לו התנגדות עקרונית לעלייה, הוא לא חשב שמורא מקדש זה לברוח מההר...

הדברים מהקשרם. הקטע המוזר הזה גורם לכל אמירה להפוך לכלום.

הוכחתי שהוא לא מהרבנים ששונאים את ההר והמקדש כמו שנטען נגדי למעלה.

...

ואתה רוצה מגע, אתה מודע לזה שיש מישהו מעליך, יש כללים ויש תורה.  

ולכן תשמע לקדושים וגדולים ממך

ותשמור נגיעה

ולא תפזול על בנות אחרות

ותישמר

ותיזהר

כי אתה אוהב רק אותה אפילו שעדיין לא פגשת אותה

וכשהיא תהיה אסורה

עדיין תאהב אותה, ורק אותה

ולא תסתכל על אחרות

כי אתה יודע שהזמנים האלו, הם מגדילים את האהבה וגורמים לה להתחדש ולהתעצם . 

ב"ה "עיני העדה" יודעים ומכוונים אותנו עפ"י התורה הק' ואלו הכללים שהנחילו לנו וזה מה ששמר עלינו כל השנים והפך אותך לבן לעם סגולה!!

@חסדי הים

לכל הדעות טמא מת לא אסור בכל ההר, ומשאר הטומאות אפשר להיטהר. יש בזה שיטות בראשונים כבר.

הסיבות שלא עולים הן אחרות (בעיקר משום ספק).

אל תעשו את זה מלחמת אידאולוגיות. מספיקות לנו המריבות סביב יום העצמאות

אז למה שמשום מורא מקדש תהיה בעיה דווקא?

שמא אחרים יחטאו? אפשר להגיד את זה גם על הטומאה וכל השאר.

אתה אומר לו שמי שלא עולה הוא לא מאוהבי, או שאתה לא אומר לו את זה?

ומאיפה הטענה שכדי לבטל תקנה לא צריך בית דין? זה פשט משנה במסכת עדיות א' ה'.

לא שמעתי מישהו שחולק על זה.

לא מבין איך קישרת בין ההיתר במנהג לטבול ביו"כ, שהוא מנהג שכנראה קדום לאיסור לרווקות לטבול, לבין טבילה סתמית באמצע השנה? בוודאי שלפני יו"כ אף אחת לא תחשוב על דברים כאלה, ומי שאומר שבאמצע השנה ע"י טבילה לא נגררים לפריצות לא יודע על מה הוא מדבר. גם בלי שום טבילה המצב קטסטרופלי, אז אתה רוצה להוסיף בעיות?

גם אם אין לה שום מקור שכתוב בפנינו, כולם אומרים שטבילת רווקות זאת תקנה

לא ראיתי אחד שמתיר

יש פה קצת מראי מקומות

האם מותר לרווקה לטבול במקווה

ידוע שהרב אליהו היה אוסר גם לכאלה שטוענים שזה עוזר לתשובה (מפורסם וגם מופיע בספר החדש שיצא של הרב נקש)

בקיצור, לא מכיר מי שאומר אחרת.

ואם הרב עובדיה אומר ככה "יש להודיע שאין שחר לדברים אלו, ואין בכך שום תועלת, ועבירה היא לגרום תקלות ומכשולות בדבר, ועל הבלניות להיזהר ולהזהיר לא להטביל רווקות וכדומה", אז כנראה שבאמת אין אף אחד שאמר דבר כזה.

עריכה: מראי מקומות נוספים למי שרוצה לעיין עוד

מקווה לרווקות | שאל את הרב

איסור ייחוד וביאת פנויה

(מה  המקור שלך לדעה הזאת של היבי"א? אני שמעתי מפורש מפוסקים שזה נוהג גם היום. הרבה פעמים אנשים מצטטים דעה שהרב עובדיה הזכיר בדרך אגב כאילו שזאת דעתו, אז אשמח לראות)

טבילת פנויות להר הבית

הרב דוב ליאור:

"ממילא אין לאפשר לנשים פנויות לטבול במקווה

כתקנת רבותינו המובאת בריב"ש

כדי למנוע פריצת גדרי צניעות".

מקור:

לא רק רווקות. הרב ליאור: "אין לנשים לעלות להר הבית כלל" | כיפה

הרב גורן:

"אין לפנויות להיכנס להר הבית, משום שאסור להן לטבול לנידתן ולזיבתן לדעת הריב"ש".

מקור:

ספר 'הר הבית', פרק ל'.

שניהם לא חשודים על חוסר אהבת הר הבית והמקדש...

@טיפות של אור עדיין לא עיינתי ביבי"א, אבל תראה שזה לא שגרת לישנא.

מה גם שזה מנהג שהתקבל על כל ישראל, וכדי לבטל אותו כנראה שצריך מניין, אם בכלל זה אפשרי (לא זוכר ששמעתי כלל בזה).

בשביל לבטל מנהג המקום (בפועל, מנהג אבות) צריך התרת נדרים. מחלוקת אחרונים [פר"ח מהרשד"ם] האם אפשר.

(בכל מקרה לא צריך מניין)

בנוסף, לדעת הרש"ל מנהג שהתקבל בכל ישראל אי אפשר להתיר.

כפי שכתבתי, הרב ישראל סובר שגם אם יש מנהג (ולא רק הוראה) הוא לא היה על מקום מצווה

לרווקות ששוקלות עלייה להר בית ה'. בזכות נשים צדקניות ניגאל - הר הבית

בנוגע לרב ליאור - מה אומר ומה אדבר. לענ"ד בריב"ש לא מוזכרת תקנה ואפילו לא מנהג. אבל אני לא יכול לחלוק על הרב ליאור.

ברור לי כמו הרב ליאור שאין בעלייה מצווה,

לכל היותר "עניין"

או שהתפילות מתקבלות שם יותר

(למרות שהרב עדס אמר לחבר שלי שכל ירושלים אותו דבר).

ושכל המצוות שהרב ישראל אריאל מביא הם כמו שלהתקלח או לתת גט זה מצווה.

אבל זו דעתי הפרטית)

ראה כאן:

https://www.yeshiva.org.il/ask/74272

וכך סובר גם הרב דוד חי הכהן:

https://www.yeshiva.org.il/ask/105820

אשה אין דרכה לכבוש וממילא אין לה מצווה בעלייה (בדומה לשירות בצה"ל).

הערת אגב-

מחשש לעליית נשים להר הבית, הרב ליאור שינה תכניות - סרוגים

של כלל עם ישראל.

מנהג של עדה, יחיד וכו' אין לו את אותו התוקף של מנהג שכלל ישראל קיבלו עליו. "מנהג ישראל תורה". כמו שהבאת בשם הרש"ל.

מז"א הרב ישראל סובר? הוא היחיד שכותב אחרת, אפילו שכולנו רואים מה כתוב בריב"ש כמו ששאר הגדולים כתבו. "אחרי רבים להטות", כמו שכותב למשל החרדים, זה גם במחלוקות בין אחרוני זמננו. אם כך אמרו הרוב [המוחלט], אז כך האמת.

מה גם שכל דעתו "להתיר" את הדבר הזה שהתקבל על כלל ישראל הוא על סמך שיש מצווה בעליה להר הבית, אבל גם על זה לא מעט חולקים (ואולי הרוב?).

אני גם לא מבין מאיפה הוא מביא שיש מצווה לעלות להר הבית. הרי אין פה ראיית פני ה' בכל מקרה, בין ברגל בין בחול. אז מה המצווה פה? לא לעבור על מצוות לא-תעשה? ברור שלא על זה אמרו אותם הגדולים שהוא הזכיר שאי אפשר לאסור דבר כזה.

לא מבין למה אתה מתקשה בדעת הרב ליאור? כולם כותבים את זה בשם הריב"ש למרות שזה לא נראה ככה מהפשט, וכל בר בי רב יכול לראות את זה. למה? כנראה כך המסורת שלכך הוא התכוון.

אם כבר צריך להיות קשה לך, שיקשה לך על המאמר שהבאת כמה פעמים פה. הוא מביא חידושים יפים מאוד, אבל לא יודע אם יש מי שמסכים איתו על יותר מההיתר על העליה להר הבית לגברים...

להזכיר את החרדים הנ"ל, מי שהולך אחרי דעת יחיד, אפילו במחלוקות אחרונים, מבטל מצווה מהתורה.

ישר כח וחילך לאורייתא לך ול@א.י.ש.

בנוגע לרש"ל

השאלה היא האם מותר לחלוק על הרש"ל. (אני מקבל את הרש"ל, אבל זה לא קשור)

בכל מקרה לענ"ד לא צריך בי"ד לביטול מנהג, ואם א"א לבטל הוא לא מועיל.

הליכה אחרי הרוב 

לדעת הרשב"א, הרב קוק ועוד לא הולכים אחרי הרוב כשלא דנו פנים אל פנים. כידוע זו אחת הנקודות שהכי נחלקו בהן על הרב עובדיה.

פרקטית - הרבה מהפוסקים האשכנזים הולכים לפי הסברא שנראית להם גם אם היא דעת יחיד.

(כולל הרב ליאור עצמו )

מצוה בעליה

אני מסכים (כמו שכתבתי) אבל דומני שהרבה מהמתירים לעלות אומרים שיש 

תקנת ריב"ש

מפריע לי שלא ראיתי את המושג לפני הדור האחרון.

(גם) בגלל זה נראה לי שזה לא מסורת אלא הבנה בריב"ש. אותי חינכו שזה בסדר להבין אחרת בראשונים.

ואצל שלושתם (הרב ליאור, הרב עובדיה, המשנה הלכות) בשאר המקומות שהם מתייחסים לנושא הם לא מזכירים תקנה.

הרב ישראל אריאל

אני חושב שאתה לא מכיר אותו. הוא אחד מזקני הרבנים בציבור שלנו ובאמת ת"ח גדול (למרות שאני כמעט אפפעם לא מסכים איתו ). 

אני חושב שמי שהוא הרב שלה אסור לה לא לעלות. אא"כ היא ביררה את הסוגיא בעצמה.

בעקבותיו יש רבנים "קטנים" יותר שמתירים, ממכון המקדש וישיבת המקדש.

בלי קשר,

כשאני אהיה רווקה דתיה ההלכה תעניין אותי

אני לא חושב שאני חכם יותר מכל אחד/אחת אחר/ת,

אז לא לחוץ לי שאנשים חושבים אחרת ממני.

אני בדיון כדי להחכים ולגלות צדדים שלא היכרתי 

לא הבנתי מה המקור שלך לזה שלא צריך כח כדי לבטל מנהג. אם כן, איזה תוקף בעולם יש למנהג?

שבוע שעבר דנתי בזה לפני פוסק חשוב, הוא אמר לי שהרוב סוברים שלא צריך שידונו פנים אל פנים (אירוני, אה?). אשמח לראות את המקור של הרב קוק. הרבה פעמים אנשים מביאים כאן מקורות שהם לא מובאים בצורה נכונה. מעניין.

לגבי תקנת הריב"ש, אני מקבל את זה שכולם הביאו את זה ככה, אז לא יודע מה זה משנה.

וגם כשהם מביאים את זה במקומות אחרים, גם לא בלשון תקנה, כולם מביאים לאיסור...

מכיר את הרב ישראל אריאל, אבל הוא עדיין די דעת יחיד בזה.

לגבי היבי"א הזה

חלק ז סימן יד - לקראת נישואין וזוגיות

פתחתי היום (זה ביו"ד למי שמסתקרן).

לא נכון בכלל מה שאמרת, זאת לא דעת הרב עובדיה. הוא רק מזכיר שיש מאן דאמר כזה שלא גוזרים מאחרי חז"ל, אבל גם המאן דאמר הזה עצמו (בין השאר הרא"ש) הובאו כתמיהות יותר מקושיות. והרא"ש תמה על זה שהגאונים תיקנו תקנות, וברור שאם הרא"ש תמה וגדולים ממנו עשו את זה, זה לא מעלה ולא מוריד גם אם התמיהה נשארה במקומה.

כלומר, היבי"א לא אומר את מה שרצית לומר. לא בהוה אמינא ובטח לא למסקנה. בתשובה שם הוא בכלל מצדד מעיקרא שיש שם ספק ספיקא גם אם נאמר שתקנת חכמים כחה הוא דאורייתא (וגם לדרבנן הוא מביא מצד ספק, ובטח לא בודאי).

וגם לגבי ביטול ע"י בית דין אחר שלא באותו ה"כח", זה רק במקום שלא התקבל המנהג.

והמנהג הזה התקבל על כל ישראל בכל תפוצות ישראל. ואם נזכר בשם תקנה, וקיבלו אותו בכל ישראל, וגם היום הוא קיים ושריר ובריר, פשוט שלא רק שאי אפשר, גם אין שום סיבה לבטל את המנהג (או שמא תקנה) הזאת.

לא הבנתי את ההערה שלך בסוף, אתה מנסה להגיד שאני מזלזל ברב ישראל אריאל?

תשובות בקצרה (טוב, לא באמת ):

מנהג - האחרונים שאלו בדיוק את זה, איך אפשר לחייב את הבנים שלא שאלו אותם:

* ההסבר הראשון הוא שסמוך לבר מצווה אתה נוהג כמו ההורים שלך שלוש פעמים, ואז זה נדר.

* ההסבר השני והיותר מקובל בנוי על הרמב"ן במשפט החרם - 

לעיר יש כח לקבל על עצמה נדר קולקטיבי כציבור.

וממילא מי שנולד ומשתייך לעיר מתחייב בנדר עד שהוא עוזב אותה.

בהסבר השני, נחלקו האחרונים האם רק הדור הראשון יכול לעשות התרת נדרים.

הליכה אחרי הרוב - הגענו למבוי סתום 

מי שרבה חושב כמו החזו"א לדוג', ממילא לא תשתכנע מדברי הפוסק שלך. 

הרב קוק - זכור לי בדיון על שמן שומשומין. אבל אני לא מוצא.. |מסמיק עמוקות|

הרשב"א - שו"ת חלק ה' סימן קכו.

(אנשים שמביאים מקורות -

אני משתדל לא להביא מקור לפני שלמדתי את הסוגיא והמקור ברצינות,

בד"כ מהגמרא והראשונים עד הבית יוסף והאחרונים.

כמובן לא חייבים להבין כמוני).

תקנת ריב"ש - חזרנו לשאלה המקורית, מי זה כולם. 

בגלל המקורות שהבאת, בשבילי "כולם" לא הביאו את זה ככה 

הרב ישראל אריאל - 

יבי"א - ראשית, אני ראיתי אינסוף מקומות שמביאים את הרא"ש הנ"ל בפשיטות. אבל אין לי כח להוכיח, אז נשאיר את זה ככה 

שנית - אני התכוונתי לחקרי לב שהוא מביא, והאחרונים שהסכימו איתו. 

(כולל האבקת רוכל - ר' יוסף קארו?)

יש שם 3 סיבות -

אולי המשנה רק על תקנות בי"ד הגדול (לדעתי זה האמת ברמב"ם, אבל לא משנה עכשיו),

אולי רק בתקנות של בי"ד סמוכים,

אולי רק בתקנות מזמן הש"ס.

לענ"ד כתוב שם (התשובה מולי) שלמסקנא זה גם אם התקנה עדיין נוהגת. 

ההערה בסוף - קיבלתי את הרושם,

שאתה מנסה לשכנע אותי כמו מי ההלכה 

זה לא כ"כ קשור, אבל נראלי זה יעניין אותך..

אני מניח שיש גם קהילות אשכנזיות שלא היו פוסקות ככה, אבל אני לא מכיר.

קצת מוזר שלי שהרב זצ"ל לא הזכיר את החילוק בין העדות, אבל בתור הנשמה הכללית שהייתה לו כנראה שהוא לא רצה בכלל להתייחס לזה

הבן איש חי בהקדמה לשו"ת כבר כתב על זה בחריפות (ואפילו על מי שפוסק ע"פ ראשונים).

זאת מחלוקת ידועה בין חכמי המזרח, המגרב ותימן לבין חכמי אשכנז...

אם היה לי אגרות הראי"ה זמין הייתי שמח לראות את כל הקטע, נשמע מעניין

ישר כח!

תראה לי כמה מהעדות ה"אשכנזיות" שמרו על היחוד שלהם באמת... לא סתם מניתי עדות מסויימות במזרח שלא הפכו לספרדים.

לגבי המנחת אלעזר, מצחיק שבתור דת"ל אתה בכלל מביא את דעתו בעניין. אתה יודע מה המנחת אלעזר כתב על הדת"ל, ובין השאר על מרן הרב זצ"ל ועל עוד גדולי ישראל.

דרכו הייתה להיות חריף, והוא יחיד כמעט (הרבי מסאטמר היה פחות חריף לענ"ד).

בכל אופן, מה זה נוגע לעניין?

לגבי המנהג, זה בא מכח "לא תיטוש", למה צריך לתת בזה טעמים כאלה ואחרים? אלה טעמים להוסיף, לא שעליהם כל הבניין עומד.

לא הבנתי את המשפט הראשון בהליכה אחרי הרוב מה שכתבת על החזו"א. אני רוצה דווקא את המקור של הראי"ה. כבר שאלתי על זה פוסק שבוע שעבר ומי שאומר כך הוא במיעוט (ולכן האירוניה).

כולם - גדולי הדור המפורסמים בדורנו והקודם, והעובדה שעם ישראל מקיים את זה בפועל כבר דורי דורות היא ראיה חזקה ביותר (אם לא נביאים וכו').

הנקודה הזאת לגבי הרא"ש לא רלוונטית, פשוט ציטטת את היבי"א כמישהו שאומר כך, והוא מפורשות לא אומר כך (לכן אני קצת חושש לסמוך על הראיות האחרות בלי לראות בעיניי).

ספק ספיקא זה גם אם יש 10 ספיקות

בכל מקרה, הרב מביא שם את ההיתר כי בכלל לא מסתבר שהיה מנהג כזה ו/או תקנה כזאת. בכל מקום שנתקנה תקנה מסויימת והעם לא קיבל אותה (ההפך מבעניינינו שכולם מקיימים אותה) הוא אומר שחייב להושיב בי"ד שלא חייב להיות גדול בחכמה ובמניין.

וזה חלק מהעניין בתקנת התקנות עצמן, גם לסנהדרין, חייב מראש לחקור אם העם יקבל, ואז גם קבלת העם את התקנה היא מבחן המציאות (ובגלל ה"בני נביאים" וכו' כנראה שזה גם מבחן כנגד רצון ה' ).

בקיצור, הנקודה היא שלא מבטלים תקנות שהתקבלו בכל עם ישראל (ואני משליך מזה גם על מנהגים שכל עם ישראל מקיים בפשיטות ומוזכרים בשם תקנה, ואולי גם מה שהוא רק מכורח המנהג) ע"י בית דין שלא גדול בחכמה ובמניין.

הרושם שלך מוטעה, אני פשוט מנסה להסביר לך איך שני העניינים, הזכרת העניין בשם תקנה, והעובדה שהמנהג מקויים ע"י כל בית ישראל מונעים אפילו את הרעיון שאפשר להושיב על זה בי"ד ק"ו לבטל את המנהג בלי שום מעשה ושום טעם

המאוחרים יותר, יש לזה גדרים ידועים.

אני ממש מתקשה להבין איך הבנת ככה ביבי"א

אין לי זמן לקפה, אבל אולי אם אתה באיזור יש מצב אתה מוזמן לבקר אם אתה קצת יותר פנוי.

לגבי הסיום: אפשר להבין מישהו בצורה לא נכונה גם בלי להיות טיפש רח"ל

הרווקות, לשיטתך, עוברות על דברי *כל* האחרונים אבל זה בסדר?

ה' ירחם, לאן הגענו. אנשים פוסקים לעצמם הלכות

אז מותר לאשכנזים לאכול קטניות?

אפשר להמשיך ככה עם הרבה תקנות של ראשונים ושל חז"ל.

התקנה עומדת וקיימת מצד עצמה גם אם לדעתך החשש לא מתממש.

מי שמזלזלת בתקנת הריב"ש - שלא תופתע כשבעלה יזלזל בחרם דרבנו גרשום...<צ>

אלו שמתירים עליית רווקות - נמנים על בית המדרש של הר עציון (הגוש).

אין קשר ל"מקום נכון" או "מקום לא נכון".

בחורים 'דוסים' שרבותיהם תומכים בעליית רווקות - כנראה לא ממש קיימים

(וודאי לא בגיל המופיע בכרטיס האישי של פותחת השרשור).

ועוד הערה: אין קשר מוכרח בין עליה להר הבית לבין מתן חשיבות לבניין המקדש.

גדול חוקרי הר הבית בדורנו, שאינו חשוד על חוסר מתן חשיבות להר הבית,

הרב זלמן קורן - אינו עולה להר.

תופתעו לגלות שגם הרבנים המתנגדים ביותר לעלייה להר חפצים מאוד בבניין המקדש.

בחורים שאכפת להם מבניין המקדש לא כ"כ קשה למצוא.

אפילו בישיבת מרכז הרב ישנה קבוצה שהולכת מדי שבת ברגל לעיר העתיקה לסיבוב סביב שערי ההר.

מלבד אלפים המגיעים לסיבובי השערים החודשיים.

מגבלות הלכתיות בעניין העליה להר לא בהכרח יוצרות חוסר אכפתיות.

אפשר בהחלט להיות אכפתי מאוד כלפי מקום המקדש ולרצות מאוד לעלות להר

ועם זאת להישמע לרבנים הסבורים שהדבר אסור ולהימנע מכך.

קל וחומר בנוגע לעליית נשים בכלל ורווקות בפרט,

שאף מרבית הרבנים המתירים לעלות להר הבית

שאין לחשוד בהם כלל על חוסר אכפתיות מההר ומהמקדש - 

אוסרים עליהן לעלות.

(האם מישהו כאן חושב שהגר"ד ליאור שליט"א

שהתנגדותו לעליית נשים היא מן המפורסמות

חשוד בחוסר אכפתיות כלפי ההר והמקדש?)

קודם כל אין שום ספק בראשונים או באחרונים אם מותר לעלות להר הבית אחרי טבילה כדין.
הנידון היחיד הוא גבולות העזרה ועל זה יש מספיק הוכחות לקבוע את האיזור האסור והיכן להחמיר ובאיזה איזור אין שום ספק. כרגע המשטרה לא מאפשרת אפילו להתקרב לעזרה.

לגבי טבילת רווקות, הריב"ש לא תיקן. אולי בצפת של ימי הבית יוסף תיקנו, אבל זה לא התקבל ברוב ישראל בתור תקנה שלהם אלא בתור הנהגה טובה למנוע מכשולות.
ודתיות העולות להר בטהרה אינן פרוצות שתכשלנה בגלל טהרתן.
ויש מספיק רבנים שמתירים גם לרווקות.

והיסטורי, לא הבנתי מה אסור לנשואות אשכנזיות לפי הרמ"א, שקשור לנושא?

טוב מאד שפתחתן מיזם כזה. מי שרוצה לפתוח גם לאוכלים קוקוס בחוף הים -  שיערב לו... 

אני עצמי עולה ולגמרי בעד המיזם, לא ראית שכל התגובה שלי רק בעד?
התכוונתי ללגלג על אלו שלגלגו ולומר להם שאין בעיה שיפתחו גם לזה אם הם רוצים, ולכן שלא ילעיגו על המיזם הזה.
יישר כחכם, וה' יעזרנו לגרש אויבינו משם ולבנות המזבח והמקדש במהרה, ולהתחתן כולנו.

מה יהיה עם העם הזה...

בינינו, כל אחד חושב שהוא הכי צודק והכי מועיל.  

הבעיה היא אחרת לגמרי..

שאדם לא מסוגל לחיות עם מישהו שחושב אחרת ממנו.   ומזה כל אחד פותח מגזר לעצמו.

עם גישה כזאת, אני לא רואה בית מקדש באופק.  מצטער..

ולא מתחתנים איתם כי הרבנים שלהם אומרים להם שזה אסור. אז הבעיה היא לא המגזר הזה שמסכים גם להתחתן ע מי שלא עולה, אלא האחרים.

כי אם יש איסור מול רשות... וודאי שאני אבין יותר את מי שימנע 

כתוב בירושלמי שבניין המקדש קודם למלכות בית דוד

מחילה, אני לא הייתי מסתכן באיסור כרת. ועוד שכל כך הרבה התנגדו

ומודעות הציבור כך נתקדם יותר לכיוון בניין המקדש. עובדה שככל שמתרבים העולים המשטרה באה לקראתנו יותר ויותר, ועוד נזכה אי"ה בקרוב שיתירו להתפלל שם בגלוי. שלב אחרי זה שיקבעו שמקום המקדש והעזרה אתר קדוש ליהודים ויעמוד בפיקוח מועצה דתית יהודית. אח"כ כבר ידונו כולם בהלכות המזבח הקרבנות, וכשיהיה ברור איך אפשר להקריב יהיה לחץ גדול מרוב העם לבנות מזבח. וכו' וכו'

אז אם זה לא כרת, וזה "רק" איסור דאורייתא זה בסדר?

כמה שאני יודע, חומרות הן לרוב או דעת יחידים, או שזה בגזרת חכמים (או שניהם יחד)

ובכל זאת, אם רוב גדולי ישראל היו אומרים להחמיר וודאי שהייתי מחמיר גם בשבת.

ולפי מה שאני רואה במקרה הזה גדולי ישראל אוסרים.

מה גם, שאין כאן מניעים אידיאולוגיים להחמיר או לא, וזה לא נהפך לכת.. (מה שהיה גורם לי חשד רציני)

כל אחד נוהג לפי דעתו ודרגתו.   לעומת המקרה המדובר שנראה לי נובע יותר מהתלהבות של צעירים

וכאן אני אשאל אותך: 

מי הראשון שהתחיל לעלות בזמן האחרון? האם זה היה ת"ח גדול ואחריו התחילו גם הצעירים?

 או צעיר/ים מתלהב/ים ואחריהם באו רבנים והתחילו להתיר? 

צריך ללמוד את הנושא, אבל אחרי הכל לשמוע לגדולי ישראל. 

על כל השאר אין לי סיבה לענות, כי זה סתם דיבורים של התלהבות. 

כמו כל פוליטיקאי שרוצה לסחוף אחריו את העם שלא מבין יותר מידי 

וזה בדיוק התשובה למשפט השני.

כשתלמד את הנושא כמו שצריך תגיד לי שזה "סתם" דיבורים של התלהבות.

כי גם אם הם דיבורים של התלהבות.. הם לא סתם. הם נובעים מלב שכוסף לקירבת ה' וקדושה.

והמשפט השלישי - הבעיה היא בעם שלא מבין יותר מידיי או בפוליטיקאי?

שהצעירים תמיד בטוחים שכנראה הגדולים לא מספיק מתלהבים, לא מבינים, מפחדים וכו'

אבל הגמ' כותבת (מגילה לא ב')

"אם יאמרו לך זקנים סתור, וילדים בנה, סתור ואל תבנה! מפני שסתירת זקנים בנין, ובנין נערים סתירה"

לנו הצעירים זה נראה כמו התלהבות של קדושה, אבל הזקנים אומרים שזו אש זרה

בשרשור החדש 

אם תסתכל בשטח, 

כוח של נערים מתלהבים בונה את ארץ ישראל.

כוח של נערים מתלהבים מגן על עם ישראל.

והצעירים לא חושבים שהגדולים לא מבינים, אולי שהם מבינים יותר מידיי.

וכן.. פחד קיים שם. אצל הגדולים.

וחוזרת שוב, לך תלמד את הנושא בעיון, וגם אם בסוף תחליט לא לעלות, זה יהיה ממקום אחר.

ואפסיק לנצלש כאן. מוזמן לענות לי בשרשור החדש ולתייג אותי שם. 

אז מה אתה מתפלא שרוצים לארגן פלטפורמה שבה מתרכזים אלו שלא דוחים.

שהגאולה יכולה להיות משהו טבעי לחלוטין. וכן ברור בהרבה מקורות בחז"ל, שיהיו הרבה שלבים. וכן לימד הגר"א שהגאולה תתחיל על ידי אתערותא דלתתא, במסירות נפש ליישוב הארץ והבאת הגאולה, ואז ה' יעזור בניסיו. וכי לא עזר בנסים ונפלאות גדולים בכל המלחמות שהיו פה, עד שאמרו כל הגוים שה' עשה לנו נסים לתת לנו את הארץ נגד כל הסיכויים?

לא העולים רוצים דווקא מי שעולה, אלא הרבה שאינם עולים לא מסכימים להתחתן עם מי שעולה.

אז מניין לך שמרביתם לא?

צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך... "ואם יעמוד מך מבית דוד... אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי"

זה באמת מקום לרחף בו.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.