אפשר לחלק ל-3 את סוגי המצוות:
1. לאומיות.
כיבוש הארץ וירושתה. כל אחד שנכנס כיום מסייע לזה באופן הכי ברור.
2. אישיות.
כניסה מתוך ראיית מעלת המקום, תפילה במקום - אפילו בלב, רצון לקרבת ה'.
3. דרישת המקום, כחלק מפעולות המביאות לגאולה.
צפיה לישועה, הכנה לחידוש העבודה ובנין המקדש.
ובשולי הדברים אעיר על מה שדקדקת מהרמב"ם, כי האמת היא שדברי הרמב"ם עצמם לא כל כך ברורים -
שהרי במשנה מפורש שניתן להיכנס בלי צורך מיוחד אפילו לשטח העזרה, ורק לעזרת הכהנים יש היתר לישראל להיכנס רק בשעת צרכיהם, כמו סמיכה או שחיטה.
והכסף משנה מבאר כי הרמב"ם למד את דבריו מהאמור בבית כנסת, שגם לשם אין להיכנס אלא לדבר מצוה.
ממילא ברור, שדבר המצוה האמור כאן, אינו הקרבת קרבן או פעולה הנוהגת דווקא במקדש, אלא כניסה לצורך כמו שלבית כנסת לא נכנסים ללא כל צורך.
הצורך בנוכחות יהודית בהר כיום הוא עצום, וגם הצורך האישי בשביל העולה הוא גדול מאוד.
מצות מורא מקדש היא מצוה המלמדת את האדם על יחסו הראוי כלפי המקום. כל אדם שעולה תוך הקפדה על הדינים האמורים בעניין, מקיים מצוה זו.
בברכה,
הלל