כל החיים, ואני יודעת שהיה על זה שרשור לפני שניה, על כמה אמורים להכיר לפני החתונה,

 אבל אני מדברת כאן על מקרה שאם אני יודעת שאנחנו הולכים להתחתן, אבל לא רוצים עכשיו.

שכויי'ח ענק לו!!!

זה רע כי זו לא דעת תורה. נקודה.

והוא הבהיר את זה מספיק טוב ובאלגנטיות...

גם ככה תשנה דעות של מישהו

גם ככה בטטטטטטטטוח תתקן עולם במלכות שדי.

צא מהריבוע שלכם!דעת תורה לא מעניינת את רוב עמ"י.

תתחילו להפעיל שכל ולתת תשובות שכליות והגיוניות שיוכיחו כמה דעת תורה היא אמת.

לפחות לא כרגע, אלא להסכים איתו...

דעת תורה מעניי'נת גם מעניי'נת השאלה איך מציגים אותה.

כרגע, שוב, לא באתי להציג אותה אלא הבעתי הסכמה..

וככה תענה לילדים שלך כשהם ישאלו אותך למה שומרים שבת?

הדור עכשיו זה דור של שאלות!
בצוואה של הרב זצ"ל הוא ביקש רק דבר אחד
שלא נסתום את הפיות לבני נוער ששואלים שאלות
אפילו אם הם עושים את זה בחוצפה
להגיד זה ציווי ה',זה סתימת פיות!
וזה דוקא מה שמביא והביא לכפירה שקיימת.

אני לא מבינה מאיפה ראית את זה ממה שכתבנו?! לא אני ולא הוא.

אם זו היתה דעתי לא היי'תי פה או בשום פורום אחר..

(ואני בחורה...אם זה לא היה' ברור...)

מכל אדם חשב שלא יפול ונפל.

ולפותחת השרשור  מה רע בחבר? נטחן עד דק ואני מניח שאת יודעת את התשובות אסור כי א' יש איסורים שבהכרח יעברו עליהם ויש איסור בעצם החברות ויש איסורים שכמעט בטוח שיעברו עלים.

ובפירוט. חברה מעורבת אסורה  "יתרחק מהנשים מאד מאד" -שו"ע "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים קל וחומר מה שכאן שאין יצר הרע ועסוקין באבל אמרה תורה גברים לבד ונשים לבד   עתה כשעסוקין בשמחה ויצר הרע בינהם על אחת כמה וכמה" (בבלי סוכה איפושהו, ציטוט מהזיכרון).

זה איסור בעצם החברות, בהקשר הזה הזה יש היום  זילות של המושג "חברה" חברה זו האשה ע"י קידושין "הלא היא חברתך ואשת בריתך" (יחזקאל) "חברה" מלשון חיבור ואכמ"ל. - זה האיסור בעצם החברות.

איסורים שהבכרח יעברו עליהם הסתכלות ביופי אישה.

איסורים שכמעט בטוח שיעברו - יחוד שבמצב כזה קשה להקפיד, מגע בנידה,  הוצאת שז"ל אצל הגבר בגלל זה ועוד.

במקום לענות על השאלה, הוא מברר מהיכן זה בכלל מגיע - וזהו בעצם הבסיס...

אבא שמואל - אתה 10!

חברה שלי- היה לה חבר מגיל 16-18... (היא האשימה את בני עקיבא בכך שפגשה את בעלה מוקדם מידי....)

אני הכרתי אותה במדרשה....  במשך השנה- הזוג הזה נפרד לו, וטוב שככה.

למה? כי הם התפתחו לכיוונים שונים- מבחינה דתית, הם כבר פחות התאימו...

מצב של חבר הוא לחץ לא קטן- מצד אחד אני רוצה אותו- מצב שני אין שום ביטחון שהוא לא יקום ויעזוב בבוקר לא- בהיר אחד...

מצב של חבר רע לעבודת המידות- מתרגלים שיש מי שמחפה על חולשות, שיש מי שמוחל בגלל האהבה- אין דחיפה לעבודה אמיתית.

וגם- לכל אדם (איש או אישה) יש אישיות עצמאית חוץ מהאישיות הזוגית- וכל אדם צריך הזדמנות לפתח את העולם שלו (בפועל זה נראה כמו עיסוק מקצועי- אבל זה לא רק...). חז"ל אמרו- ריחייים בצווארו ויעסוק בתורה?! 

בינינו- כמה בנות עם חבר הלכו לשנת מדרשה? השלימו שנתיים שירות לאומי? נסעו להודו לחודשיים? (לא שאני בעד הודו- אבל כיוון של חופש...) עשו את שביל ישראל?

עכשיו- מה טוב בחבר? זו השאלה שבאמת משמעותית.

שזה מה שבת צריכה לעשות?

ממתי האידיאל של הקמת משפחה הצטמטם לשנת מדרשה,שנתיים שירות ושביל ישראל?

ואני לא מזלזלת בשום דבר..
אבל הקמת משפחה זה האידיאל האמיתי וחבל שהפכנו אתזה למשהו אחרון..

אני באמת מקווה שהדור שיבוא מאיתנו יהיה בנוי ובוגר יותר בשביל להתחתן בגיל יותר מוקדם ללא צורך לעבור שנת מדרשה שירות וכו'..
במציאות של היום זה טוב שיש את הדברים האלה שעוזרים לבשלות להקמת המשפחה.אבל הקמת המשפחה זה לא אידיאל משנה זה האידיאל הראשוני.

יותר אהבתי את התשובות למעלה,שנוגעות בכך שההתפתחות מוגבלת בגיל צעיר.

אם כי,התשובה הזו עדיין מתאימה רק לגיל צעיר,מה תענו לזוג בגיל 22-23 (לדוג'), שיודע מה הכיוון שלו בחיים אבל התחיל ללמוד לתואר ורוצה לגמור חצי ממנו או רק את השנה הזו לפני החתונה?

ולבת זה גרוע הרבה יותר!!!!

"בנות ישראל נאמנות הן" כך נאמר בגמרא (אין מקור סליחה, זה ציטוט משיעור של הרבנית ימימה מזרחי) וזו הסיבה לכך שגם אחרי שהתחתנת את עוד זוכרת את החבר מכיתה ז', החבר מי"ב, ההוא שפגשת בדייט וזה כמעט הצליח ועוד ועוד.... בנות לעולם לא שוכחות אדם שהן נתנו לו את הלב, כי יש בנו נאמנות גם אם זה לא הגיוני. הנפש שלנו טהורה ועדינה גם של בנים קל וחומר של בנות שנקשרות כלכך בקלות ובאופן מוחלט... כל חבר מתוק שכזה שאהבת ועזבת או התאכזבת ממנו משאיר עלייך רושם גדול!  שריטה על הנפש...

כמה שרוטה את רוצה להגיע לדבר האמיתי- לאהבת חייך- לבעלך?

היה לי חבר ארבע וחצי שנים! למטרת נישואין!!  בהיתר ברור של רב!!!...היינו דוסים בטירוף ולא נגענו אפילו באצבע! לא יודעת איזה מלאך שמר עלינו, כנראה הקב"ה ריחם עלינו בגלל שבאמת ובתמים שאלנו רב (מה אפשר לעשות היום הוא בכלא על ענייני צניעות הרב הזה, אבל אנחנו היינו מוכנים לקיים דעת תורה לחלוטין! כל מה שיגיד...)

בכל מקרה, בסופו של דבר נפרדנו...קורה!

את חושבת ששוכחים דבר כזה? את חושבת שאין חיבה בלב? את חושבת שאם אפגוש אותו פתאום הלב שלי לא ידפוק? ואני מודיעה שאני נשואה באושר ב"ה כבר הרבה זמן ושמחה שלא התחתנתי איתו בסופו של דבר (אני זו שחתכתי...) ובכל זאת, נתתי לו את חיי, את נשמתי את אהבתי ארבע וחצי שנים!!!! אי אפשר למחוק את זה. זה שם... ולא שכחתי גם את הקשרים הקצרים יותר, אם אהבתי, זה עוד בתוכי באיזה מקום- לא יכולה לחזור להיות אדישה.

יש לי חברה שגם נפלה בנגיעות, היא היתה חולמת בלילה בטעות על ההוא, קוראת לבעלה בטעות בשמו והיא התייסרה מאוד מזה, היא רוצה להיות כולה לבעלה אבל הזכרונות קופצים לראש כל הזמן- קשה לשלוט בזה. כל חיבוק הזכיר לה אותו...

זה סיוט כשאת מנסה לבנות משהו חדש וטהור, כשזה חשוב לך באמת, הנפש שלך כבר שייכת לכמה, בין אם נוגעים, בין אם לא. זה כואב כל כך שאין מילים לתאר.

כשעברנו לגור בישוב גיליתי שאני גרה ליד מישהו שהיה חבר שלי (לא הנ"ל- אם זה היה ההוא היינו עוזבים לישוב אחר), אני אמורה להתחבר עם אישתו, להתארח ולארח- זה היה פשוט מעיק. לי, כי לנו יש את הנאמנות הזו בלב, לו זה לא העיק, הוא צחק עלי יום אחד כשהיינו לבד ואמר, "טוב עבר קצת זמן מאז שהיינו בני 16"

ואת כל האמון שלהם וזה, אבל שימי לב שנתת פה רק דוגמאות של חברויות שנחתכו!

ולכן הן הזיקו, כי בסופו של דבר- לא התחתנתם!

אבל אני הדגשתי שאני מדברת על מקרה שבסוף החברות כשמגיע הזמן- מתחתנים!

ז"א מכירים אחד את השני, ואם רואים שזה לא זה, לא ממשיכים בחברות, אלא חותכים.

אין לי ספק שכל פגישה ודייט יכולים להשפיע על הבת, והיא תזכור כמעט כל דייט ודייט,

ובת מסוגלת גם לזכור משפטים שהבן אמר, או מה הוא עשה, והוא בכלל לא זוכר שהוא יצא איתה...

אני יודעת שההשפעה על בנות שונה מההשפעה על בנים..

האם קשר למטרת נישואין צריך להיות בצורת פגישות, שאחרי כל פגישה כל אחד מברר לעצמו איפה נמצאים כרגע,

או שהקשר אחרי תחילת ההיכרות הוא קשר זורם של חבר וחברה, שאם יחליטו שאינם מתאימים יפרדו מיד, רק שהם מעדיפים להיקרא חברים כי זה נותן יותר נחת בקשר ויותר ביטחון, וגם הקשר יותר זורם ככה ואולי אפשר גם להכיר יותר בכנות. 

ולא הבנתי מה הבעיה מבחינה הלכתית - זהו קשר למטרות נישואין בלבד, בעיקר מבררים כל אחד את דעות ושאיפות השני ע"י דיבורים, אבל זה יותר בנחת כי זה זורם ופתוח. איך יכול להיות בצורה כזאת בעיה בעצם מהות הקשר מצד הרחקה בין גברים לנשים (כמו שהגיבה אחת בפורום), הרי זה למטרות נישואין!!

וזו השאלה העיקרית.

מלבד זה צריך לזכור לפי דעתי שברור שלכולנו יש את הרצון להכיר את בן הזוג יותר.לכן מעריכים שהכרות ארוכה יותר שווה הכרות מעמיקה יותר של בן הזוג.

מניסיון-זה לרוב לא כך.ברגע שזה קשר ארוך מידי לפעמים אפילו מסתבכים עד ששוכחים את הדברים הראשוניים שאולי הפריעו לנו או שבגללם חשבנו שזה לא שייך.או שאפילו מתנתקים אע"פ שהקשר במהותו הוא טוב.

כמו כל דבר בחיים יש עניין של פרופרציה נכונה כדי לבנות קשר בריא.

כלומר אם זו ההנחה שעליה את מסתמכת ובה את דובקת בשביל קשר ארוך,אני חושבת שאין זה שייך.

הסטטיסטיקה מראה שזוג שגר ביחד לפני החתונה כדי לוודא תכונות של השני יותר, סיכויי הגירושין שלו גדולים יותר.טמונות בכך כמה סיבות ואחת מהן היא זה שפשוט המשוואה של :ככל שנצא יותר נכיר יותר היא לא מדויקת..

בהצלחה!

אם אני רוצה להקדיש את עצמי ללימודים,

בלי חתונה כבר בשנה הראשונה,

אז להתחיל לצאת רק כשאני אהיה כבר שולטת, יעני עמוק בתוך הבלימודים?

ואז אני כבר אהיה רווקה זקנה....  

לא עדיף שבנתיים אני אמצא את החצי ופשוט לא נתחתן עדיין? נשאר בגדר חברים?

ותודה לכולם על התגובות, באמת שממש ממש חשוב לי לשמוע דעות,

זה קריטי...

אם את רוצה להקדיש את עצמך ללימודים אז באמת שאין עניין לחתונה.

אבל אם התכוונת להגיד שאת רוצה להתחתן אבל גם להקדיש זמן ללימודים ואיכשהו לא מתאפשר לך לקיים קשר רציף אז אפשר,לדעתי,לפרוש את הקשר על תקופה ארוכה יותר אבל עדיין שהוא ישא אופי רציני.לכתחילה לא הייתי ממליצה.אלא שבמקרה כזה נראה שמציאותית-טכנית אין דרך אחרת מלבד זו,אז אולי עדיף..

בהצלחה מתוקה!

למציאות לא בריאה.
גם את הקשר,אחרי כמה זמן נגיעה היא משהו הכרחי בקשר
במקרה שמעתי על זוג שאיכשהו היו אסורים 4 חודשים,והראש ישיבה שלו (ה' יודע איך) ידע את זה וממש כעס על הבחור למה הוא לא שיתף אותו כדי לעזור לו בכך.
בשלב כולשהו קשר הופך למשהו שגרתי והיציאה מהשגרה מכניסה חיות.
וזוג צריך את זה אחרי זה יש המון קשיים או שכדי לעקוף את הקשיים יש נפילות..
והנפילות האלה לא כי הזוג חלש!אלא כי הזוג כבר צריך משהו גדול יותר!

אם את לא רוצה עכשיו להתחתן,למה להתחיל לצאת?
אם את רוצה להתחתן אבל את חושבת מראש שאת תצטרכי יותר זמן מכמה חודשים בודדים כי להכיר אותו היטב,אז זה משהו אחר.
אני אישית חושבת שכמה שתכירי לפני זה לא יעזור לך,לא כי האדם שונה אחרי החתונה
אלא כי כל החיים זה היכרות אחת גדולה.
תבדקי אם את מעריכה אם הוא ממלא אותך אם יש בינכם תקשורת וכימיה טובה
תדעי מראש עם אילו תכונות לא תסתדרי ואותם תנסי לבדוק..
ובעיקר תסמכי על ה' כי הכל כאן זה ה'!

ואם נקלעת למצב הזה (כן,בגלל בני עקיבא )
אז מה עוצר ממכם להתחתן?
למה את חושבת שמה שאת עושה עכשיו לא תוכלי לעשות ביחד עם בעלך?
ההפך דווקא הדברים ביחד מתעצמים...
ונא לא להאשים את התינוק שמפריע כי הוא בא לפחות אחרי שנה ושנה זה המון זמן לממש את הרצונות שלכם ביחד.

את ממש צודקת! כאילו ברור שאני רוצה להקשיב לדעת תורה וזה,

אבל זה באמת לא השיקול תמיד.. ולא של כולם...

וגם אם דעת תורה זה השיקול, זה לא אומר שאסור לברר למה זאת דעת התורה!

וכן, אני מתכוונת לקשר ארוך עד לחתונה, כי עכשיו ממש לא בא לי להתחתן!

אני לוקחת את כל הקטע של חתונה ממש ברצינות, ואני יודעת שזה אחריות רצינית וכבדה, ולא משחק ילדים...

אז לפני שאני נכנסת לזה אני רוצה "לעשות חיים"..

יעני בלי אחריות של משפחה ואפילו בלי  מחוייבות לבעל...

אז את לא מבינה שהחיים הם עניין רציני בכלל.

ושלכל דבר יש השלכות.

ושאם תנסי לפרוק אחריות תגיעי לתוצאות לא טובות... 

אבל אני רק רוצה להגיד משו אחד- לימודים וחבר לא הולך ביחד. נקודה.

בדיוק!!ואל תרגישי אשמה בכך שאת רוצה לדעת "למה"
ההפך!זה הגדלות והיחודיות של הדור שלנו!

אבל אני לא מבינה,אם לא בא לך להתחתן למה לצאת?
תעשי חיים בשקט (ד"א חבר זה לא תמיד שקט..)
ואחרי זה תתחילי לצאת בלב שלם.

האמת לפעמים הרבה לא מרגישות צורך לחתונה
אבל כשהן פוגשות את הבחור הן כן משתוקקות לזה כבר
כמו שהרבנית שלי אמרה "אני גם לא רצייתי להתחתן,אבל רציתי להתחתן עם ברוך"

ב"ה את צעירה,את יכולה לקחת לך שנה שנתיים בשקט לעשות חיים ולממש את רצונותייך,אם תתחילי לצאת בגיל 21 את לא תהיי זקנה רווקה.

אבל לענות תשובה "כי זה ציווי ה'" ותו לא זה טעות.

אני גם בתשובתי רושמת כי ה' ציווה,כי התורה אמת
אבל גם מנסה לתת הסבר שכלי רציונאלי.

וכאשר ההסבר של המצווה או האיסור לא גלוי לנו,אז תשובה כזאת מתקבלת.
אבל לא שאלו כאן על פרה אדומה,גם לא על אכילת חזיר
אלא על בעיה גדולה שבדור שלנו שחייבים לתת לה הסבר רציונאלי כדי לשכנע אנשים לקיימה ולדבוק בה.

לסיבה של המצווה או לזה שה' ציווה??

ייש סיפור שר' ישראל סלנטר היה נוהג לספר על ר' ירוחם (היה ראשון..) שהוא עבד למחייתו כסנדלר וכשהוא היה עושה סנדלים הוא היה מכוון כוונות גבוהות על הסנדלים הללו אבל הוא סיפר שהכוונה הגבוהה ביותר שכיוון זה שהסנדלים יהיו נוחות לאותו אדם.... הוא היה נוהג להסביר שמכאן רואים שכשעושים מצוות צריך לכוון לסיבה הארצית שלהן, כמו למשל כיבוד הורים לכבד אותם לא בגלל שכתוב בתורה אלא בגלל הכרת תודה על מה שעשו לך וכ"ו

לגבי אותו נושא הרב גם מתייחס בעין איה ברכות א' והוא מביא מ"חובת הלבבות" שדוקא צריך לכוון במצווה דוקא לזה שה' ציווה (הוא מסביר שם שכל מצווה שאדם עושה הוא עושה אותה מטעמים אנוכיים למשל מי שנותן צדקה הוא לא עושה את זה כי הוא טוב אלא בדיי להשקיט את המצפון שלו ולכן כדי שהמצווה תבוא רק מדבר טוב צריך לכוון דוקא לזה שה' סיבה ולא לאיזה מצווה ארצית)

אז הדברים לכאורה סותרים אז יצא לי לברר את זה עם ת"ח ובאמת צריך לכוון ל2 הדברים גם לסיבה הארצית וגם לזה שה' ציווה כי אם נכוון רק על זה שה' ציווה אזל דוג' נקח את כיבוד הורים אם נכבד הורים רק בגלל שה' ציווה אז יהיה כאן משהו קר, זה לא יבוא מצד חיבה יהיה בזה משהו חסר ככה לפחות אני מניח ומחד גיסא אם נעשה את זה רק מצד הכרת תודה בלי לכוון לדעת שמיים גם אז זה יהיה חסר לכן צריך לשלב בין שניהם להבין.... 

אם אני מבין נכון את מה שכתבת,

שקשר ארוך טווח מחייב התקדמות, וכאשר זוג חברים מגיע לשלב שאליו הוא צריך להתקדם ולא יכול כי הם לא מתחתנים,הקשר פגום,גם אם לא רואים זאת בברור.

אני אמרתי שזה מציאות לא בריאה לזוג בכלל..
זה כמו שאמרנו על זוג חילוני שלא נשוי אבל גר ביחד
הוא בעצם עומד על חוט ואין לו מקום יציב
גם חבר הרבה זמן זה ככה וזה נווווורא מתסכל..

ועוד עיניין שזה לא בריא זה גם הצורך הבריא והנורמלי רק שיעשה בקדושה.

ושוב תזרקו עלי בטונדות..

א-ב-ל "כן בגלל בנ"ע" ועוד לצרף סמיילי?! זו לא ההוכחה הגדולה ביותר איך שזה דפוק לערב מינים ככה בחוסר אחריות

שיוצר בלאגנים ילידים שמשחקים באבא ואמא מתחתנים מכורח המציאות שדופקת להם את השיקולים הבריאים) נאז עוד לצרף סמיילי?1 אתמה.

ועוד מצרף סמיילי?

סתם.

בוא נסכם את הנושא הזה ככה
את הילדים שלך (ושלי..) לא נשלח לבנ"ע
אבל את הילדים של רוב העם שלנו,נתפלל וחזק!!שילכו לבנ"ע.

ואם תצליח להבין את זה אשרייך
אם לא הגולה עדיין בצילך..

הקב"ה ברא את העולם בצורה כזו שקשר חברי ייתכן רק בין בנים לבנים ובין בנות לבנות.

קשר בין בן לבת בצורה "חברית" בלבד, לא ייתכן ללא נפילה להרהורים אסורים, לנגיעה, ואף לאיסורים חמורים מזה.

לכן, אם את רוצה ליצור קשר עם חבר, זה חייב להיות על בסיס נישואין. כל קשר אחר גורם לבעיות רבות.

בנוסף, היכרות רבה יותר לא מועילה להיכרות טובה יותר (אצל חילונים לפעמים מכירים שנים וכשמתחתנים, הכל נראה אחרת)

בהצלחה.

1.   אין איסור הלכתי להיות חברים, אבל זה יכול לגרור איסורים כמו: נגיעה, ייחוד והרהור.

2. לדעתכם עדיף (לא מבחינה הלכתית, אלא בגלל בניית הקשר)  לא למשוך את הקשר סתם, כי זה  יכול לפגוע בקשר

כשמרגישים באיזה שהוא שלב חוסר ולא יכולים להמשיך, כי לא הכל מותר ...

3. אומנם את המצוות מחוייבים לקיים גם אם לא מבינים למה נגזרו, (כן, גם אני למדתי בכיתה ד' על הדינים כמו פרה אדומה שלא ברורים כ"כ לצלם האנוש) 

 אבל!!!  לא התייחסתם לזה שכאן לא מדובר במצוה או עברה,

אלא בדעת תורה, ורוח ההלכה! שבהם אנשים שונים נוהגים בחומרות שונות, ובזה אם אני לא אבין ולא אברר למה זה ככה,

אני מסוגלת להיות בין המקילים, ולכן אני ממש לא מסכימה עם אלה שאומרים שצריך לקיים כי ככה צריך!

זה בדיוק הדברים שאני מנסה לברר עליהם עכשיו כמה שיותר כדי לדעת איזה דרך חיים מתאימה לי!

ואני מדברת על זה, שזה לא עבירה מדאורייתא, לא כתוב בשום מקום שזה איסור,

ולכן הדברים האלה עוד יותר מסובכים, ועוד יותר קשה לקיים את זה וחייבים ממש לברר טוב!

תודה לכולם על התגובות, עזרתם לי קצת...

"2. לדעתכם עדיף (לא מבחינה הלכתית, אלא בגלל בניית הקשר)  לא למשוך את הקשר סתם, כי זה  יכול לפגוע בקשר כשמרגישים באיזה שהוא שלב חוסר ולא יכולים להמשיך, כי לא הכל מותר ..."

זו אחת הסיבות (מעבר לאיסור ההלכתי) מדוע עדיף שלא למשוך קשר, ישנן עוד סיבות (לא דתיות) שלא מוצו בסיכום זה. אך הן לא רלוונטיות, היות וכבר הכרענו שיש בזה איסור הלכתי.

"3. אבל!!!  לא התייחסתם לזה שכאן לא מדובר במצוה או עברה, אלא בדעת תורה, ורוח ההלכה! "

על בסיס מה את מחלקת בין דעת דורה ורוח ההלכה, לבין מצוות, הלכות, מנהגים. לגבינו אנו מחויבים לקיים את כולן מכיוון שה' ציוה אותנו (בין אם מבינים אנו אותן ובין אם איננו מבינים). כן גם דעת תורה זה רצון ה', וכן גם רוח ההלכה. 

"שבהם אנשים שונים נוהגים בחומרות שונות"

גם במצוות ובהלכות אנשים נוהגים חומרות שונות.

"ובזה אם אני לא אבין ולא אברר למה זה ככה, אני מסוגלת להיות בין המקילים"

זכותך להיות בין המקילים, ולא רק בדעת תורה, אלא בכל מצוה והלכה. (מה שצריך אכן להקפיד להיות עקביים בדעת המקל - לעשות כדעתו גם בדברים שיוצא לחומרא).

"ואני מדברת על זה, שזה לא עבירה מדאורייתא, לא כתוב בשום מקום שזה איסור"

מדברים אלו יוצא כאילו רק מה שזה עבירה מדאוריתא זה איסור? מה אנחנו צדוקים? הרי פשוט שישנם איסרים רבעם שלא כתובים מפורשות בתורה וחכמים באים ומפרשים לנ"ו אותן.

"ולכן הדברים האלה עוד יותר מסובכים, ועוד יותר קשה לקיים את זה וחייבים ממש לברר טוב!"

הדברים לא כ"כ מסובכים כמו שאת מציגה אותן, אך אני מסכים איתך במאת האחוזים וזה העיקר, מאד קשה לקיים את זה (וזה בעצם מה שהופך את העניין למסובך).

טוב שלא כתשת אותי.. חחח...

בתגובה שלך כמה דברים הפריעו לי, אבל הדבר העיקרי והכי מציק, שלא הבנת אותי נכון בקשר ל"איסור מדאורייתא".

לא אמרתי (או לפחות לא התכוונתי להגיד) שאם זה לא כתוב בתורה- אז לא מקיימים, כמובן שאיסור מדאורייתא ואיסור מדרבנן מקיימים במידה שווה,כי דברי דרבנן "דברי אלוקים חיים" וכ'ו.

 התכוונתי שאין איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן.  (עד כמה שידוע לי, ועד כמה שהחכמתי מהדברים שלכם, שהיו חסרי ביסוס הלכתי, ז"א- שום מקור, פסוק, או משו)

במצוות והלכות אין לאף אחד זכות להקל, לא למי שרוצה לשמור מצוות כמו שצריך. אבל דברים שהם רוח ההלכה-  דברים כאלה, כל אחד יכול לקבוע לעצמו עד כמה הוא מחמיר! לדוגמא: אסור לבנות ללכת עם חולצה צמודה. נקודה. מה נקראת חולצה צמודה? כל אחת מגדירה לעצמה, או לפי הרבנים שלה! שבדברים כאלה יש הרבה דעות רבנים! ואחת יכולה להחמיר כמו הרב אבינר ואחת תסתפק במה שכתוב בקיצור שולחן ערוך.(ששם ההלכות מדברות יותר באופן כללי מאשר החוברת העמוסה של הרב אבינר)

"איך שרב העולם מגדיר חברים, יש בהחלט איסור כזה. זה אסור(.)נקודה!"

איפה זה כתוב??? (אני רוצה הוכחות!!!!!!)

ובפירוט. חברה מעורבת אסורה  "יתרחק מהנשים מאד מאד" -שו"ע "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים קל וחומר מה שכאן שאין יצר הרע ועסוקין באבל אמרה תורה גברים לבד ונשים לבד   עתה כשעסוקין בשמחה ויצר הרע בינהם על אחת כמה וכמה" (בבלי סוכה איפושהו, ציטוט מהזיכרון).

זה איסור בעצם החברות, בהקשר הזה הזה יש היום  זילות של המושג "חברה" חברה זו האשה ע"י קידושין "הלא היא חברתך ואשת בריתך" (יחזקאל) "חברה" מלשון חיבור ואכמ"ל. - זה האיסור בעצם החברות.

איסורים שהבכרח יעברו עליהם הסתכלות ביופי אישה.

איסורים שכמעט בטוח שיעברו - יחוד שבמצב כזה קשה להקפיד, מגע בנידה

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.