שכואב לי עליו, שהוא בטח מחפש ואני נחה מהמסע,שהוא בטח מקווה ומאמין ואני נוטשת את המערכה בייאוש, שהוא מרגיש קרוב לשלם ואני מתנפצת בשקט.
תגידו לו ש.. שזה רגעי, שהסופה והאובך יחלפו ושמש תמלא את מקומם , שאני מחכה לו גם אם יתמהמה,שאני משקיעה בחיי הרוח שלי בשבילנו, שאני מדמייינת את יום שישי שלנו כשאתה נכנס לבית עם ורדים אדומים ואני ממש בדיוק באמצע לאפות את החלות והעוגה והשולחן ערוך בחבקי מפיות רקומים וכוסות זכוכית גבוהות ואתה יושב בקצהו ולומד אורות ואני מביטה בך קסומה מהיופי והתום והטוהר שיש בך ואתה שקוע והדמעה זולגת על לחיי. דמעה של אושר על שזכינו בכל היופי הזה, והריח של החלות והשמרים שאתה אוהב ממלא את הבית והזמן מתקתק לו בשעון והשבת כבר מוכנה ואתה זוכר לשמור לי את הקצה של העוגה ואנחנו יוצאים לטיול של רוגע בצהריים של שישי והטבע פתאום ירוק יותר ואתה אומר לי חידושים על הפרשה ואנחנו מנסים למצוא הקבלה לחיי המעשה שלנו ולהיות סייעתא לשמייא טובים יותר ו.. ו.. ופשוט טוב לנו לבנות ולהיבנות יחד ואנחנו מאושרים ומןדים על שהצלחנו להישאר שפויים במסע המטורף הזה ולא איבדנו תקווה וגם אם נפלנו לרגע קמנו ואספנו את עצמנו בשביל השני, בשביל האנחנו...
אם תמצאו את אהובי,
תגידו לו שחולת אהבה וספקות אני

