שבת לפני 3 שבועות, מקבלת מחזור פעם ראשונה.
הפסק נקי, בדיקות נקיות ופתאום ביום השביעי בבוקר דם על העד... במוצ״ש כמובן מתקשרים לרב, שמתייעץ אפילו עם רב נוסף ושולח לבודקת טהרה. אני הולכת אליה למחרת והיא רואה שזה מהרחם (דם מביוץ לטענתה, כנראה נפוץ יותר במחזורים ראשונים כשיש התקן, ויש לי התקן...), מה שגם מוחק את השבוע הקודם וגם אוסר אותנו עוד יום.
בולעים את זה.
שוב הפסק, שוב בדיקות נקיות...
ביום שישי האחרון (היום החמישי לשבעה נקיים) אני רואה קצת דם על התחתונית (הולכים לפי פסיקה שזה לא אוסר). הרב אומר שאם נראה לי שיש חשש שיצא דם בבדיקה, אני יכולה לוותר על הבדיקות ולעשות עוד אחת רק ביום השביעי. בשבת באמת היה עוד ממש טיפונת הפרשות עם גוון חשוד, אז לא בדקתי.
היום יום ראשון, היום השביעי!
באמת השתדלתי להנמיך ציפיות.
חיכיתי עם הבדיקה לצהריים כדי שהדימום הקל מאתמול כבר ייעלם.
לפני כשעה אני נכנסת לתומי לשירותים, ו...
כתם דם על התחתונית.
אין סיכוי שתצא לי בדיקה נקייה היום.
ואם לפי הבודקת באמת היה לי ביוץ לפני שבוע, אז לא יודעת אם אספיק לספור ולטבול לפני המחזור הבא...
ברור שנדבר שוב עם הרב כדי לראות מה אפשר לעשות.
אבל הייאוש...
שוב לספור, ושוב להתאכזב. שוב לתכנן ערב מושלם, ושוב לבטל אותו.
למה רבש״ע? למה הדימום הזה לא יכל לחכות עוד טיפה? למה כל פעם צצה סיבה חדשה לדבר עם הרב? למה זה לא יכול להיות פשוט יותר?
משתדלים להיות גיבורים אבל זה באמת באמת קשה...
צריכה בעיקר עידודים וחיזוקים...




