אני לא מדבר על רקע ישיבתי בכלל כי זה לא העיסוק שלי, אני מדבר על מציאות:

בהפסקות חשמל קודמות אנשים שתלויים בחשמל עבור חייהם (למשל מונשמים) מתו או הוחמר מצבם.

(לי זכור מקרה בפסגת זאב, גוגל העלה עוד כמה סיפורים כאלה)

בחורף כשיש הרבה משפחות שמחממות רק בחשמל הסיכון לנזק גופני חמור גדול יותר (ע"ע ההיתר של הרב מגוש עציון)

בקיץ זה קצת יותר פשוט, ועדיין.

לבתי חולים למשל יש גנרטורים אבל המכשירים האלה בעייתיים (מידיעה) ביכולת לסמוך עליהם מעל לשעות ספורות.

כלומר חשמל בהיקף גדול (שכונה ומעלה) הוא צורך פיקוח נפש ברור.

השאלה הנשאלת היא מה קורה ברדיוסים יותר קטנים, או בתכנון מראש (ע"ע גנרטורים בשכונות חרדיות).

א. בדברים שיש בהם חשש שירבו במלאכה בנוסף למה שצריך בשביל החולה אסור בכלל להשתמש במה שעשו בשבילו משום 'שמא ירבה', למשל חולה שחייב לאכול בשר - מותר לאכול מהבשר שנשחט בשבילו כי שחיטה זו פעולה אחת לכל הבהמה אבל אסור לאכול מהבשר שבושל לו.

ב. במקרה של חשמל זה לא רק 'שמא ירבה' אלא מלכתחילה תפוקת החשמל והייצור שלו משתנים לפי הצריכה כך שקשה לשייך את הסברא הזו לנדון כי אי אפשר לתלות את פעולת הייצור בבתי החולים.

אם נפלה יחידת ייצור צריך לתקן אותה או להחליט שלא צריך לתקן אותה בשבת כי שבת, זה לא קשור בכלל לצריכה בפועל שמשתנה בגלל הרבה גורמים.

בעיקרון זה עובד לבד.

לא ממש התעמקתי בסוגיה הזו אבל ממה שהבנתי הבעיה היא לא רק בתיקונים אלא גם (ובעיקר) בייצור:

הרבה שלבים בהפקת החשמל (המיוצר מפחם, בגז הרבה פחות ולכן היום זה משתנה) כרוכים באיסורי דאורייתא.

וגם הבקרה על אספקת החשמל והפעלת המבערים היא ידנית (באופן ממחושב אמנם...) ולכן גם בה יש איסור.

במקרה של תיקונים ואחזקה יותר קל לומר שאפשר לסמוך על פיקוח נפש ואין 'שמא ירבה', אבל זה כבר תלוי במקרה.

כי סביר להניח שאלמלא ועד העובדים הדורסני של החברה הזו  הבעיה הייתה נפתרת.

(ע"ע 1 במאי)

פשוט צריך לכתוב קצת יותר קוד לניהול אוטומטי, ולהעסיק פחות יהודים, אבל אין מצב שהוועד המיליטנטי של חברת החשמל יסכים לפגוע בשכר שבת של העובדים שלו.

סימן שי"ח, דין הנאה מחשמל המיוצר בשבת, סעיפים י"ז-י"ט:

יז יש מיראי ה' בארץ הקודש הנזהרים מלהשתמש בשבת באור החשמל [שהודלק מערב- שבת], מאחר ועובדי חברת החשמל היהודים מחללים שבת בעוונות הרבים בפיקוח על מערכת המחשבים של החשמל, ובתיקון תקלות שונות. ומטעם זה משתמשים בשבת בחשמל המיוצר על-ידי גנרטור פרטי, ותבוא עליהם ברכת טוב. וכל מי שיש בידו האפשרות להתחבר לגנרטור, טוב ונכון שיעשה כן. ומכל מקום רבים נוהגים להקל להשתמש בחשמל בשבת, הן בחימום תבשילים על פלאטה חשמלית, והן בקריאה והנאה לאור החשמל, וסומכים על כך שייצור החשמל מיועד גם לחולים רבים הצמודים בבתיהם למכשירי חשמל שונים, וגם אור החשמל מונע סכנות בטחוניות, ועוד טעמים. והיכא דאפשר טוב ונכון לסעוד וללמוד לאור החשמל כשיש בחדר גם נר שעוה או נר שמן. [באופן שאין חשש שמא יטה את הנר]. ובמקרר חשמלי ההיתר קל יותר, שהרי אין המקרר עשוי אלא לשמור על המאכלים שלא יתקלקלו, ואין זה חשיב כהנאה ישירה מחילול שבת, אלא כמניעת נזק.

יח מי שרוצה להחמיר שלא להשתמש בחשמל בשבת בארץ הקודש ולהסתפק בנרות שעוה וכדומה, ואשתו אינה מסכימה לכך, אין הבעל יכול לכוף את אשתו על כך, אחר שרבים מתלמידי החכמים כאן בארץ נוהגים להקל בזה. ובפרט אם הדבר יכול להביא לידי ביטול השלום בבית. אלא ישכנעה להחמיר בדרכי נועם ובמתק לשון.

יט במקום שאפשר עדיף יותר להשתמש לחימום התבשילים בגז [הדולק מערב שבת], מאשר להשתמש בפלאטה חשמלית. ומכל מקום כבר פשט המנהג להקל ליהנות מהחשמל גם לענין זה. 

ממה שידוע לי- קוי החשמל קיימים כמערכת ומעשה השבת שנוצר הוא מצד חברת החשמל המייצרת את החשמל ומזרימה אותו לכל מערכת החשמל הארצית.

במקרה זה-

כיון שיש כמות נכרת של צרכי פיקוח נפש (בתי חולים) הנזקקים לחשמל בשבת- לחברת החשמל אסור להפסיק את זרימת החשמל או לכל הפחות אינה צריכה (יש גנרטורים בבתי החולים אבל א- אינני יודע מאי בינייהו של הגנרטור והחשמל הכללי  ויכול להיות שהפסקה של 24 שעות היא קריטית. ב- ישנם צרכי פיקוח נפש גם במקומות פרטיים שאינם מגובים בגנרטור)

אז זה מעשה שבת לצורך פיקוח נפש וכידוע מותר לאכול משאריות מאכל שנתבשל לצורך פיקוח נפש בשבת וכמו"כ במקרה שלנו- כמובן, בלי לגעת בחשמל שלא לצורך פיק"נ.

זה מה שידוע לי.

וכן ידוע לי שישנם כמה וכמה שמחמירים על עצמם לשים גנרטור (או סוג של סוללה נטענת) שעליו יופעל הבית בשבת (אולי מפני שהם טוענים שההזרמה לשאר המקומות היא מעשה נפרד או לכל הפחות לא חלק אורגני מההזרמה לבתי החולים)- אבל ודאי שמאי עמא דבר- להקל.

ונשמע מאוד מוזר שיש מין 'בטריות' ענקיות שמכילות חשמל שמגיע מחברת החשמל. יש תחנות ויסות עם שנאים אבל אין שהם שיהוי של החשמל.

מה שכן, וזו סברא שהייתה לי להקל (אם כי לא חלקתי אותה עם אף אחד ולא שאלתי עליה וגם אני בעצמי לא משוכנע בה) זה שלמעשה החשמל המופק (קרי האלקטרונים שנוצרים ע''י האנרגיה המופקת בתחנת הכוח) נע די לאט* ולוקח לו שעות עד ימים להגיע לבתים (תלוי במרחק מהתחנה) וגם אז הוא 'מהול' בחשמל מימי החול (דומה לשאלה על חלב שנחלב בשבת). יש בסברא הזו הרבה קשיים אבל הזכרתי אותה כי היא דומה למה שדיברת עליו. 

ואגב, זה יתרון הלכתי שיש לחשמל מחברת חשמל על פני חשמל מגנרטור שבשימוש בו נהנים בשבת מחשמל שהופק בשבת ויכול להיות בו איסור 'נולד'.

לנו נראה כאילו החשמל נע במהירות גבוה כי הוא כמו זרם מים - כשיש צינור מלא ומכניסים עוד מים בתחילתו  מיד יוצאים מים בקצה השני אבל אלו לא המים שהכניסו כרגע, הם יצאו מהצד השני רק אחרי שיעברו את כל הצינור.

כבלי החשמל [כמו כל חומר אחר] מכילים אלקטרונים מרגע ייצורם, ולכן אתה לא צריך לחכות מהפעלת התחנה עד שהאלקטרון יגיע אליך. ברגע שנוצרת תגובת השרשרת החשמלית, אתה יכול להשתמש בזרם החשמלי.

וברגע שיופסק ייצור החשמל בתחנה, אין משמעות לכל האלקטרונים שנשלחו מהתחנה ונמצאים ברשת החשמל כיוון שאינם שונים מהאלקטרונים שהיו שם קודם.

לכן, אני לא רואה משמעות לשאלה מתי יגיע האלקטרון שהיה בחברת החשמל בשבת אליך.

אגב, אני לא בטוח שהוא יגיע אי פעם אליך. [כי נדמה לי שמהשנאים מתחיל מעגל חשמלי חדש].

שקורה כל הזמן בחשמל?

אותו הדבר תגיד גם בלהדליק את האור?

ובלהרים  את המפסק?

לא אמרתי שמותר להשתמש בחשמל מהסיבה הזו.

אלא באתי לחלוק על מה שימ"ל כתב, שהחשמל שמיוצר בשבת מגיע בשלב מאוחר יותר.

ואני אומר - מה שמיוצר זה אנרגיה ולא אלקטרונים, והיא מגיעה מיד.

מה שכן בונים עכשיו זה מאגר מים גדול בגלבוע שמיועד להיות "סוללות" לאגירת חשמל. ישאבו את המים בלילה (או בשעות שצריכת החשמל נמוכה)  למקום גבוה כדי ביום להזרים אותם למטה ולייצר חשמל בשעות השיא.

אבל לא סוללות

זה שימוש בחשמל עודף ע''מ ליצור אפשרות להפיק חשמל בשעת הצורך, החשמל שיגיע מה'מאגר' הזה הוא חשמל חדש לחלוטין.

מבחינת חיסכון של אנרגיה זה אולי כמעט אותו דבר אבל מבחינה הלכתית זה אותו דבר (אלא זה אוטומטי ואז זה דומה לייצור חשמל בגז).

"לפי נתונים אלה קיימת הערכה כי כ- 1.8% מכל תפוקת החשמל העולמית כיום מלווים באגירה." ( מקור)

לגבי מדינת ישראל, יש יעד להגיע ל800 מגה וואט חשמל שיהיה אפשר לספק באמצעות אנרגיה שאובה. (ע"פ אותו מקור) 

כבר לפני כמה שנים, שיא הביקוש לחשמל בישראל עבר את ה10,000 מגה וואט (מקור)

הרב ישראל רוזן כתב בתחומין טז מאמר מקיף בענין שימוש בחשמל בשבת מתחנות כח ונביא מדבריו כאן.

בתגובה הבאה אביא את המציאות שתחנות הכח פועלות אוטומטית, ורק במקרה שצריכת החשמל עולה או יורדת ב-30%, אז היהודים שם עושים מלאכות דאוריתא, ראה שם או התאזר בסבלנות. לפ"ז אם יהודי פרטי מפעיל שעון-שבת לביתו מער''ש, כשהוא יופעל, השינוי בצריכת חשמל יהיה אפסי, ולכן יש סיכוי אפסי שבדיוק צריכת החשמל שלו גורמת עתה לשינוי גבולי קריטי שבגללו יהיו חיבים עובדי חברת החשמל לעשות מלאכה כדי להעלות את תפוקת החשמל, ולפיכך מותר לו לעשות כן: מצד הנאה ממעשה שבת – זהו איסור דרבנן וספיקו לקולא. ומצד זה שיש את הסיכוי האפסי שאותו אדם יגרום לעובד החשמל להצטרך לחלל שבת בשביל פיקוח נפש, על זה כתב הרב אוירבך כדלקמן.

הגרש"ז אוירבך במאמרו ב"מוריה" תשל"א דן בארוכה להוכיח שאין אדם צריך אפילו בשבת עצמה להתאמץ ולהצטער רק כדי שלא יגיע מישהו אח"כ למצב של צורך בחילול שבת לפיקו"נ. לכן התיר שם לאדם לאכול מאכליו כדרכו בשבת - וכגון אחיות בבתי חולים - אפי' אם עי"כ יגרם צורך לבשל לחולים. וכן בגחלת של מתכת המונחת ברה"ר- מותר לסלקה תוך חילול שבת ואין צריך לעמוד שם כל היום ולהזהיר. ולפ''ז הוא הדין בנידון דידן – האדם יכול לכוון את שעון השבת שיפעיל מכשירים לצרכיו החיוניים כפי כרגיל להשתמש, ואין לו להמנע מכך אף שפלוני יצטרך בגלל זה להכנס למצב של חילול שבת לצורך פיקוח נפש (שסוף סוף היא כשלעצמה מלאכת היתר).

ואמנם אכן מפעילי התחנה עושים מלאכות לצורך חיסכון בלבד ובלי צורך פקוח נפש. אבל כבר כתב הרב אוירבך באחד מספריו (איני זוכר כרגע שמו) שאיסור אין הנאה ממלאכה שלא הוסיפה לי הנאה בפועל. ולכן אם כשבאמצע הלילה מנתקים תחנת כח גדולה ומחברים קטנה כדי לחסוך, אין לי איסור להנות ממלאכה זו מכיון שבפועלת היא לא נתנה לי תוספת הנאה.

וסוף וסוף צריך לדעת שיש רבים חשובים שלמעשה התירו הנאה מחשמל בתחנות כח: הרב עובדיה זצ''ל (כפי עדות בנו) והרב שלמה זלמן אוירבך זצ''ל והרב נוירבט בעל שמירת שבת כהלכתה זצ''ל.

עוד כתב הרב ישראל רוזן (תחומין טז) שכיום (לפני 20 שנה) התחנות פועלות אוטומטית, ורק במקרה שהצריכה עולה או יורדת ביותר מ-10% – אז היהודים עושים מלאכות דאוריתא. כלומר לו יצוייר שהמדינה לא תשנה את צריכת החשמל שלה, לא יצטרכו לעשות מלאכה בתחנות כח, מלבד תיקון תקלות שעלולות להפיל את כל החשמל. מכאן יוצא שאם ביתו של האדם צורך חשמל באופן סטטי שאינו משתנה, הבית שלו לא תורם לחילול שבת בתחנת הכח.

וכשמפעילי התחנה יעשו מלאכה כדי להוסיף כח כי עלתה צריכת הציבור, הם עושים זאת בהיתר שהרי זהו פיקוח נפש. ולמה פיקוח נפש? משום שיש חולים שזקוקים לחשמל, כוחות ביטחון שזקוקים לחשמל, וחייבים למנוע קריסה של החשמל. ושער בדעתך, אם תהיה עלטה מוחלטת, אין ספק שהערבים ינצלו את ההזדמנות לפגוע בנו. לפני 40 שנה בניו יורק החשמל נפל ושררה חשכה מוחלטת, ובלילה נעשו הרבה מאוד מקרי שוד ותקיפות נשים, ונדליזם ושריפות.  

והרב יצחק יוסף שליט"א בשיעור (כג אב תשע"ה) אימת את הדברים, הוא אמר שהוא היה בסיור בתחנת הכח חדרה הגדולה בארץ, ועשה סיור ארוך בתחנה עם מפעיליה. הוא אמר שמי שמעבירים את הפחמים בטרקטורים זה ערבים. ויש עמדות פיקוח עם יהודים שיש שם אינספור כפתורים. היהודים שם מפעילים מתגים שגורמים למלאכות דאוריתא. והם לא מוכנים להכשיר דרוזים, כיון שלוקח 10 שנים ללמוד את תיפעול הכפתורים באמריקה, ועל כל אחד המדינה משקיעה 200000$, ולכן הם לא רוצים להכשיר דרוזים. ולענינינו, הרב אמר שבשעות הראשונות של הלילה היהודים בטלים, אין להם מה לעשות חוץ מלשתות קפה. ורק במקרה שהצריכה עולה או יורדת יותר מ-30% לכאן או לכאן, הם מתחילים להפעיל מלאכות, והנה דבריו עלו כדברי הרב רוזן. אם כן יוצא לדינא שלכולי עלמא מותר להשאיר חשמל דלוק מער"ש, ובתנאי שלא יכובה ע"י שעון שבת. זו מסקנת הרב רוזן.

אמנם גם הרב אוירבך כתב שראוי להחמיר כי סוף סוף יהודים שם מחללים שבת וצריך לא להשלים עם זה. וכן כתב הרב רוזן והרב יצחק יוסף. ונראה שזה דומה לכך שראוי ליהודי שלא לקנות מחנות שפתוחה גם בשבת, כי הוא בכך מביע מחאה מסוימת. אמנם מכיון שאין זה חיוב מן הדין, יש להתיחס אליו בפורפורציה שקולה, כגון שבעל חוב לא ישקיע בזה סכומים, ולהמנע מחשש סכנה מחמת גנרטורים לא בטיחותיים.

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.