פינת הסוגיה השבועית חוזרת (כרגע בע''ה לעוד 5 שבועות בהן תעלינה 5 סוגיות), מוזמנים לשלוח במסר נושאים שתרצו שיכנסו לסבב הנוכחי.
ובכן, השאלה השבוע היא:
האם מותר להשתמש בחשמל המיוצר בשבת?
האם יש בזה איסור של לפני עיור? מעשה שבת? שמא ירבה? חילול השם? נולד? האם יש עדיפות לחשמל מגנרטור?
שו''תו.
אני לא מדבר על רקע ישיבתי בכלל כי זה לא העיסוק שלי, אני מדבר על מציאות:
בהפסקות חשמל קודמות אנשים שתלויים בחשמל עבור חייהם (למשל מונשמים) מתו או הוחמר מצבם.
(לי זכור מקרה בפסגת זאב, גוגל העלה עוד כמה סיפורים כאלה)
בחורף כשיש הרבה משפחות שמחממות רק בחשמל הסיכון לנזק גופני חמור גדול יותר (ע"ע ההיתר של הרב מגוש עציון)
בקיץ זה קצת יותר פשוט, ועדיין.
לבתי חולים למשל יש גנרטורים אבל המכשירים האלה בעייתיים (מידיעה) ביכולת לסמוך עליהם מעל לשעות ספורות.
כלומר חשמל בהיקף גדול (שכונה ומעלה) הוא צורך פיקוח נפש ברור.
השאלה הנשאלת היא מה קורה ברדיוסים יותר קטנים, או בתכנון מראש (ע"ע גנרטורים בשכונות חרדיות).
א. בדברים שיש בהם חשש שירבו במלאכה בנוסף למה שצריך בשביל החולה אסור בכלל להשתמש במה שעשו בשבילו משום 'שמא ירבה', למשל חולה שחייב לאכול בשר - מותר לאכול מהבשר שנשחט בשבילו כי שחיטה זו פעולה אחת לכל הבהמה אבל אסור לאכול מהבשר שבושל לו.
ב. במקרה של חשמל זה לא רק 'שמא ירבה' אלא מלכתחילה תפוקת החשמל והייצור שלו משתנים לפי הצריכה כך שקשה לשייך את הסברא הזו לנדון כי אי אפשר לתלות את פעולת הייצור בבתי החולים.
אם נפלה יחידת ייצור צריך לתקן אותה או להחליט שלא צריך לתקן אותה בשבת כי שבת, זה לא קשור בכלל לצריכה בפועל שמשתנה בגלל הרבה גורמים.
בעיקרון זה עובד לבד.
לא ממש התעמקתי בסוגיה הזו אבל ממה שהבנתי הבעיה היא לא רק בתיקונים אלא גם (ובעיקר) בייצור:
הרבה שלבים בהפקת החשמל (המיוצר מפחם, בגז הרבה פחות ולכן היום זה משתנה) כרוכים באיסורי דאורייתא.
וגם הבקרה על אספקת החשמל והפעלת המבערים היא ידנית (באופן ממחושב אמנם...) ולכן גם בה יש איסור.
במקרה של תיקונים ואחזקה יותר קל לומר שאפשר לסמוך על פיקוח נפש ואין 'שמא ירבה', אבל זה כבר תלוי במקרה.
כי סביר להניח שאלמלא ועד העובדים הדורסני של החברה הזו הבעיה הייתה נפתרת.
(ע"ע 1 במאי)
פשוט צריך לכתוב קצת יותר קוד לניהול אוטומטי, ולהעסיק פחות יהודים, אבל אין מצב שהוועד המיליטנטי של חברת החשמל יסכים לפגוע בשכר שבת של העובדים שלו.
סימן שי"ח, דין הנאה מחשמל המיוצר בשבת, סעיפים י"ז-י"ט:
יז יש מיראי ה' בארץ הקודש הנזהרים מלהשתמש בשבת באור החשמל [שהודלק מערב- שבת], מאחר ועובדי חברת החשמל היהודים מחללים שבת בעוונות הרבים בפיקוח על מערכת המחשבים של החשמל, ובתיקון תקלות שונות. ומטעם זה משתמשים בשבת בחשמל המיוצר על-ידי גנרטור פרטי, ותבוא עליהם ברכת טוב. וכל מי שיש בידו האפשרות להתחבר לגנרטור, טוב ונכון שיעשה כן. ומכל מקום רבים נוהגים להקל להשתמש בחשמל בשבת, הן בחימום תבשילים על פלאטה חשמלית, והן בקריאה והנאה לאור החשמל, וסומכים על כך שייצור החשמל מיועד גם לחולים רבים הצמודים בבתיהם למכשירי חשמל שונים, וגם אור החשמל מונע סכנות בטחוניות, ועוד טעמים. והיכא דאפשר טוב ונכון לסעוד וללמוד לאור החשמל כשיש בחדר גם נר שעוה או נר שמן. [באופן שאין חשש שמא יטה את הנר]. ובמקרר חשמלי ההיתר קל יותר, שהרי אין המקרר עשוי אלא לשמור על המאכלים שלא יתקלקלו, ואין זה חשיב כהנאה ישירה מחילול שבת, אלא כמניעת נזק.
יח מי שרוצה להחמיר שלא להשתמש בחשמל בשבת בארץ הקודש ולהסתפק בנרות שעוה וכדומה, ואשתו אינה מסכימה לכך, אין הבעל יכול לכוף את אשתו על כך, אחר שרבים מתלמידי החכמים כאן בארץ נוהגים להקל בזה. ובפרט אם הדבר יכול להביא לידי ביטול השלום בבית. אלא ישכנעה להחמיר בדרכי נועם ובמתק לשון.
יט במקום שאפשר עדיף יותר להשתמש לחימום התבשילים בגז [הדולק מערב שבת], מאשר להשתמש בפלאטה חשמלית. ומכל מקום כבר פשט המנהג להקל ליהנות מהחשמל גם לענין זה.
ממה שידוע לי- קוי החשמל קיימים כמערכת ומעשה השבת שנוצר הוא מצד חברת החשמל המייצרת את החשמל ומזרימה אותו לכל מערכת החשמל הארצית.
במקרה זה-
כיון שיש כמות נכרת של צרכי פיקוח נפש (בתי חולים) הנזקקים לחשמל בשבת- לחברת החשמל אסור להפסיק את זרימת החשמל או לכל הפחות אינה צריכה (יש גנרטורים בבתי החולים אבל א- אינני יודע מאי בינייהו של הגנרטור והחשמל הכללי ויכול להיות שהפסקה של 24 שעות היא קריטית. ב- ישנם צרכי פיקוח נפש גם במקומות פרטיים שאינם מגובים בגנרטור)
אז זה מעשה שבת לצורך פיקוח נפש וכידוע מותר לאכול משאריות מאכל שנתבשל לצורך פיקוח נפש בשבת וכמו"כ במקרה שלנו- כמובן, בלי לגעת בחשמל שלא לצורך פיק"נ.
זה מה שידוע לי.
וכן ידוע לי שישנם כמה וכמה שמחמירים על עצמם לשים גנרטור (או סוג של סוללה נטענת) שעליו יופעל הבית בשבת (אולי מפני שהם טוענים שההזרמה לשאר המקומות היא מעשה נפרד או לכל הפחות לא חלק אורגני מההזרמה לבתי החולים)- אבל ודאי שמאי עמא דבר- להקל.
ונשמע מאוד מוזר שיש מין 'בטריות' ענקיות שמכילות חשמל שמגיע מחברת החשמל. יש תחנות ויסות עם שנאים אבל אין שהם שיהוי של החשמל.
מה שכן, וזו סברא שהייתה לי להקל (אם כי לא חלקתי אותה עם אף אחד ולא שאלתי עליה וגם אני בעצמי לא משוכנע בה) זה שלמעשה החשמל המופק (קרי האלקטרונים שנוצרים ע''י האנרגיה המופקת בתחנת הכוח) נע די לאט* ולוקח לו שעות עד ימים להגיע לבתים (תלוי במרחק מהתחנה) וגם אז הוא 'מהול' בחשמל מימי החול (דומה לשאלה על חלב שנחלב בשבת). יש בסברא הזו הרבה קשיים אבל הזכרתי אותה כי היא דומה למה שדיברת עליו.
ואגב, זה יתרון הלכתי שיש לחשמל מחברת חשמל על פני חשמל מגנרטור שבשימוש בו נהנים בשבת מחשמל שהופק בשבת ויכול להיות בו איסור 'נולד'.
לנו נראה כאילו החשמל נע במהירות גבוה כי הוא כמו זרם מים - כשיש צינור מלא ומכניסים עוד מים בתחילתו מיד יוצאים מים בקצה השני אבל אלו לא המים שהכניסו כרגע, הם יצאו מהצד השני רק אחרי שיעברו את כל הצינור.
כבלי החשמל [כמו כל חומר אחר] מכילים אלקטרונים מרגע ייצורם, ולכן אתה לא צריך לחכות מהפעלת התחנה עד שהאלקטרון יגיע אליך. ברגע שנוצרת תגובת השרשרת החשמלית, אתה יכול להשתמש בזרם החשמלי.
וברגע שיופסק ייצור החשמל בתחנה, אין משמעות לכל האלקטרונים שנשלחו מהתחנה ונמצאים ברשת החשמל כיוון שאינם שונים מהאלקטרונים שהיו שם קודם.
לכן, אני לא רואה משמעות לשאלה מתי יגיע האלקטרון שהיה בחברת החשמל בשבת אליך.
אגב, אני לא בטוח שהוא יגיע אי פעם אליך. [כי נדמה לי שמהשנאים מתחיל מעגל חשמלי חדש].
שקורה כל הזמן בחשמל?
אותו הדבר תגיד גם בלהדליק את האור?
ובלהרים את המפסק?
לא אמרתי שמותר להשתמש בחשמל מהסיבה הזו.
אלא באתי לחלוק על מה שימ"ל כתב, שהחשמל שמיוצר בשבת מגיע בשלב מאוחר יותר.
ואני אומר - מה שמיוצר זה אנרגיה ולא אלקטרונים, והיא מגיעה מיד.
מה שכן בונים עכשיו זה מאגר מים גדול בגלבוע שמיועד להיות "סוללות" לאגירת חשמל. ישאבו את המים בלילה (או בשעות שצריכת החשמל נמוכה) למקום גבוה כדי ביום להזרים אותם למטה ולייצר חשמל בשעות השיא.
אבל לא סוללות
זה שימוש בחשמל עודף ע''מ ליצור אפשרות להפיק חשמל בשעת הצורך, החשמל שיגיע מה'מאגר' הזה הוא חשמל חדש לחלוטין.
מבחינת חיסכון של אנרגיה זה אולי כמעט אותו דבר אבל מבחינה הלכתית זה אותו דבר (אלא זה אוטומטי ואז זה דומה לייצור חשמל בגז).
"לפי נתונים אלה קיימת הערכה כי כ- 1.8% מכל תפוקת החשמל העולמית כיום מלווים באגירה." ( מקור)
לגבי מדינת ישראל, יש יעד להגיע ל800 מגה וואט חשמל שיהיה אפשר לספק באמצעות אנרגיה שאובה. (ע"פ אותו מקור)
כבר לפני כמה שנים, שיא הביקוש לחשמל בישראל עבר את ה10,000 מגה וואט (מקור)
הרב ישראל רוזן כתב בתחומין טז מאמר מקיף בענין שימוש בחשמל בשבת מתחנות כח ונביא מדבריו כאן.
בתגובה הבאה אביא את המציאות שתחנות הכח פועלות אוטומטית, ורק במקרה שצריכת החשמל עולה או יורדת ב-30%, אז היהודים שם עושים מלאכות דאוריתא, ראה שם או התאזר בסבלנות. לפ"ז אם יהודי פרטי מפעיל שעון-שבת לביתו מער''ש, כשהוא יופעל, השינוי בצריכת חשמל יהיה אפסי, ולכן יש סיכוי אפסי שבדיוק צריכת החשמל שלו גורמת עתה לשינוי גבולי קריטי שבגללו יהיו חיבים עובדי חברת החשמל לעשות מלאכה כדי להעלות את תפוקת החשמל, ולפיכך מותר לו לעשות כן: מצד הנאה ממעשה שבת – זהו איסור דרבנן וספיקו לקולא. ומצד זה שיש את הסיכוי האפסי שאותו אדם יגרום לעובד החשמל להצטרך לחלל שבת בשביל פיקוח נפש, על זה כתב הרב אוירבך כדלקמן.
הגרש"ז אוירבך במאמרו ב"מוריה" תשל"א דן בארוכה להוכיח שאין אדם צריך אפילו בשבת עצמה להתאמץ ולהצטער רק כדי שלא יגיע מישהו אח"כ למצב של צורך בחילול שבת לפיקו"נ. לכן התיר שם לאדם לאכול מאכליו כדרכו בשבת - וכגון אחיות בבתי חולים - אפי' אם עי"כ יגרם צורך לבשל לחולים. וכן בגחלת של מתכת המונחת ברה"ר- מותר לסלקה תוך חילול שבת ואין צריך לעמוד שם כל היום ולהזהיר. ולפ''ז הוא הדין בנידון דידן – האדם יכול לכוון את שעון השבת שיפעיל מכשירים לצרכיו החיוניים כפי כרגיל להשתמש, ואין לו להמנע מכך אף שפלוני יצטרך בגלל זה להכנס למצב של חילול שבת לצורך פיקוח נפש (שסוף סוף היא כשלעצמה מלאכת היתר).
ואמנם אכן מפעילי התחנה עושים מלאכות לצורך חיסכון בלבד ובלי צורך פקוח נפש. אבל כבר כתב הרב אוירבך באחד מספריו (איני זוכר כרגע שמו) שאיסור אין הנאה ממלאכה שלא הוסיפה לי הנאה בפועל. ולכן אם כשבאמצע הלילה מנתקים תחנת כח גדולה ומחברים קטנה כדי לחסוך, אין לי איסור להנות ממלאכה זו מכיון שבפועלת היא לא נתנה לי תוספת הנאה.
וסוף וסוף צריך לדעת שיש רבים חשובים שלמעשה התירו הנאה מחשמל בתחנות כח: הרב עובדיה זצ''ל (כפי עדות בנו) והרב שלמה זלמן אוירבך זצ''ל והרב נוירבט בעל שמירת שבת כהלכתה זצ''ל.
עוד כתב הרב ישראל רוזן (תחומין טז) שכיום (לפני 20 שנה) התחנות פועלות אוטומטית, ורק במקרה שהצריכה עולה או יורדת ביותר מ-10% – אז היהודים עושים מלאכות דאוריתא. כלומר לו יצוייר שהמדינה לא תשנה את צריכת החשמל שלה, לא יצטרכו לעשות מלאכה בתחנות כח, מלבד תיקון תקלות שעלולות להפיל את כל החשמל. מכאן יוצא שאם ביתו של האדם צורך חשמל באופן סטטי שאינו משתנה, הבית שלו לא תורם לחילול שבת בתחנת הכח.
וכשמפעילי התחנה יעשו מלאכה כדי להוסיף כח כי עלתה צריכת הציבור, הם עושים זאת בהיתר שהרי זהו פיקוח נפש. ולמה פיקוח נפש? משום שיש חולים שזקוקים לחשמל, כוחות ביטחון שזקוקים לחשמל, וחייבים למנוע קריסה של החשמל. ושער בדעתך, אם תהיה עלטה מוחלטת, אין ספק שהערבים ינצלו את ההזדמנות לפגוע בנו. לפני 40 שנה בניו יורק החשמל נפל ושררה חשכה מוחלטת, ובלילה נעשו הרבה מאוד מקרי שוד ותקיפות נשים, ונדליזם ושריפות.
והרב יצחק יוסף שליט"א בשיעור (כג אב תשע"ה) אימת את הדברים, הוא אמר שהוא היה בסיור בתחנת הכח חדרה הגדולה בארץ, ועשה סיור ארוך בתחנה עם מפעיליה. הוא אמר שמי שמעבירים את הפחמים בטרקטורים זה ערבים. ויש עמדות פיקוח עם יהודים שיש שם אינספור כפתורים. היהודים שם מפעילים מתגים שגורמים למלאכות דאוריתא. והם לא מוכנים להכשיר דרוזים, כיון שלוקח 10 שנים ללמוד את תיפעול הכפתורים באמריקה, ועל כל אחד המדינה משקיעה 200000$, ולכן הם לא רוצים להכשיר דרוזים. ולענינינו, הרב אמר שבשעות הראשונות של הלילה היהודים בטלים, אין להם מה לעשות חוץ מלשתות קפה. ורק במקרה שהצריכה עולה או יורדת יותר מ-30% לכאן או לכאן, הם מתחילים להפעיל מלאכות, והנה דבריו עלו כדברי הרב רוזן. אם כן יוצא לדינא שלכולי עלמא מותר להשאיר חשמל דלוק מער"ש, ובתנאי שלא יכובה ע"י שעון שבת. זו מסקנת הרב רוזן.
אמנם גם הרב אוירבך כתב שראוי להחמיר כי סוף סוף יהודים שם מחללים שבת וצריך לא להשלים עם זה. וכן כתב הרב רוזן והרב יצחק יוסף. ונראה שזה דומה לכך שראוי ליהודי שלא לקנות מחנות שפתוחה גם בשבת, כי הוא בכך מביע מחאה מסוימת. אמנם מכיון שאין זה חיוב מן הדין, יש להתיחס אליו בפורפורציה שקולה, כגון שבעל חוב לא ישקיע בזה סכומים, ולהמנע מחשש סכנה מחמת גנרטורים לא בטיחותיים.
מישהו יודע מתי ואיפה יערוך הרבי מסטוטשין את הטיש של ט"ו באב?
אבל אתה מכיר את האתר הזה?
https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA
....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!
מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.
גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.
גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.
ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.
עיין מהלך האידאות בישראל
...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.
לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.
כל מי שבא ברוך הבא.
שני היו גומלי חסדים.
אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.
שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.
חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.
זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.
ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.
זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.
כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.
הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם
הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.
אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.
כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים
מעשים ודעות זה משהו אחר.
את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.
אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....
ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.
שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".
התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.
גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?
עניתי על זה למעלה.
זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות
שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד
… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.
ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.
בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.
…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.
כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונה