אולי בהמשך אפרט יותר.

בינתיים, להתרשמות, הנה טור שמדגים כמה מבסיסי השיטה. מצורפת אליו תגובתי - לשיקולך.

יש כמה דברים שהם די 'חיצוניים', לא נוגעים בלב הדברים ועיקרם, ובכל זאת חשוב להיות מודעים אליהם כששוקלים ללמוד את הגישה. אפרט עליהם כאן, ואם אמצא זמן בהמשך אבוא לכתוב עוד כמה מילים על עקרונות הגישה עצמה:

1) יש בין מייצגי שפר נטייה די רחבה להימנע משיח גלוי על הגישה. "זה לא לפורום" וכיו"ב. חשוב לי להדגיש שזו נטייה רחבה אך לא גורפת. ב"ה יצא לי לראות בכמה וכמה מקומות שנשות שפר מסכימות כן לדון בגלוי על העיקרים, וזה מבורך. אבל יותר מדי נפוץ לטעמי המצב האחר - קביעה שאין דרך למי שלא הגיעה לסדנה להתייחס לדברים, לשקול אותם, ק"ו לחלוק. זו גישה בעייתית מאוד בעיניי. היא מגוננת על הגישה מכל ביקורת, הופכת אותה לחסינה תמיד.

מי שכבר פנתה לעבור סדנה, ופינתה את זמנה, ושילמה, ומצאה בייביסיטר, ומגיעה ועומדת לפני המנחה כתלמידה לפני מורתה - כבר מעצם נקודת הפתיחה הזאת, היא הרבה פחות במצב לבחון את הגישה בעין ביקורתית. היא באה להיעזר, וזה הכי לגיטימי בעולם. אבל מי שלא באה להיעזר אלא להתדיין - חסומה. וגם אותה אימא שבאה להיעזר אבל מצאה את הדברים שלא לרוחה - ביותר מדי מקרים ראיתי שעונים לה "כנראה שלא הבנת נכון". וגם לאנשים שהוריהם דגלו בגישת שפר בדרך גידולם, וכשבגרו הם שוללים אותה - נותנים הרבה פעמים תשובות קש. 

אני חושבת, בגדול, שגישה יכולה לקבל התייחסות רצינית רק אם היא מאפשרת דיון רציני ופתוחה אליו. עדיף להיזהר מתורות מבוצרות.

2) דבר שהוא לא בהכרח שלילי, אבל חשוב להיות מודעים אליו מראש ולשקול: הרבה מייצגי שפר אומרים שהגישה אינה עוסקת בדרכי חינוך. ההורה יבחר לבד את דרכו והוא יעשה זאת הכי טוב שאפשר. הגישה באה בעיקר לחזק את ידיו ולתמוך בו ביישום אמונותיו.

מי שמחפשת הדרכת הורים כפשוטה, ייעוץ איך לנהל את העניינים בביתה, לא בטוח שתקבל זאת.

3) התמיכה בהורים שהזכרתי - בעיניי היא הרבה פעמים פשטנית מדי. סוג של "אתה בסדר, אתה בסדר..." / "אין אמא שלא אוהבת את ילדיה" (=ולכן מה שאת בוחרת לעשות איתם הוא בטוח נכון וכדאי, רק תהיי שלמה איתו). אני בספק עד כמה זה באמת נותן מענה ותמיכה להורה שמתלבט בבחירת דרכו.

מוסיפה בעריכה: לצד המסר המחזק-לכאורה הזה שומעים הרבה פעמים התנשאות ולעג על הורים ועל שיטות חינוך למיניהן, כמו שמודגם בראש הטור שקישרתי למעלה. גם הנקודה הזאת קצת גורמת לפקפק עד כמה המסר של העצמת ההורים רציני ותקף.

כאמור, אלה דברים חיצוניים יחסית. יש בעיניי כמה בעיות קשות גם בהתייחסות החינוכית שהם מקדמים (למרות שיש להם גם תובנות אמיתיות וחשובות מאוד!). אני לא יודעת אם אגיע לכתוב על זה, אבל בטח יהיו הרבה אחרות שכן (לחלק מהנקודות התייחסתי בתגובה למאמר שקישרתי למעלה).

אחרי כל זה חשוב לי לציין: בשורה התחתונה, המנחה חשובה יותר מהגישה. 'שפר' של אסתר יכול להישמע שונה לגמרי מ'שפר' של חנה לאה. כל אחת מעבירה את הנקודות דרך המשקפיים שלה, וחלק מהמשקפיים האלה נפלאים ממש.

אז אם את שוקלת ללכת לסדנה, בעיניי האישיות של המנחה ותפיסת העולם שלה חשובות הרבה יותר מהגישה שהיא מלמדת. תתרשמי ממנה ישירות, עד כמה שאת יכולה, ותבחרי אם את רוצה ללמוד ממנה או לא.

אין בשיטה הזאת ראייה רחבה. לא מכירה לעומק אבל נראה לי שיש שם סתירה פנימית. מצד אחד כל הם תולים כל הבעיות בצורת היקשרות להורים שזה אומר  שכדור בעצם בידי הורים וילד משתנה לפי הורים שלו ומצד שני הם אומרים שהורים לא אחראים על מעשי ילדים וצריך לשחרר ולהאמין בטוב ושהכל בראש.  . אני אישית בעד לנסות ולראות את הילד כפי שהוא עם רצונות שלו גם בקשר להורים וגם בלי קשר אליהם. מפריע לי הטענה שילד רוצה להיות כמו הורים או עושה להם דווקא, ומה שצריך זה להגיע למצב שהוא לא יעשה דווקא להורים . לפעמים זה נכון ולפעמים לא. 

ואסביר למה - 

יש שיטות שאם לא הבנת אותן נכון אז הכי גרוע שיכול לקרות זה שלא תשיגי את כל התועלת שקיווית ומקסימום תחליטי שהשיטה הזאת לא מתאימה לך.

אבל שיטת שפר הולכת על חבל מאד דק, לדעתי קשה מאד להבין את השיטה נכון עד הסוף ואם לא מבינים נכון אפשר לגרום נזק נוראי לילדים שלנו.

אפשר לעות בקלות רבה ולהגיע להתנהגויות אומללות, דוגמא לטעות - אטימות רגשית במסווה של מתן אמון 

ואם את חושבת "לי זה לא יקרה" אז תדעי שכשאת נמצאת בתוך קבוצה, שומעת את הדברים חווה אותם, שומעת שיתופים של נשים אחרות בקבוצה, שומעת את המדריכה והיא נשמעת מאד משכנעת - קשה עד בלתי אפשרי לא להכנס לאותו ראש.

מה שקורה בסוף שאת מה שקיווינו להשיג לא השגנו כי לא עבדנו נכון ועל הדרך גם התעללנו רגשית בילדים שלנו.

ללכת ללמוד את השיטה ולנסות ליישם אותה - לדעתי זה סיכון גדול מדי, משחק באש. לא מומלץ.

שלא מקובלת עלייך הגישה של לייחס לילד אינטרסים ואת מבקשת, שבאופן אישי כלפי הילד שלך היא תקשיב למה שהוא משתף אותה ותתייחס לדבריו במלוא הרצינות.

שאת יודעת מהבית שהילד ישר ודובר אמת ומה שהיא אומרת לא מסתדר עם המציאות.

ולהסתכל על אותו ילד בגינה. להבין מה באמת קורה.

בנוסף מה התגובה שלך כשילד מספר שהציקו לו? לפעמים באמת קורה מה גננת שלך תיארה. אח שלי עשה דבר כזה לאימא שלי. הוא נהנה לראות אותה מתעצבנת ורבה עם מי ש"הציק" לו או עם הורים שלהם. וגם יש לי שכנים כאלו. 

בנוסף לדבר עם עוד הורים. האם גננת עונה ככה לכולם? האם היא ענתה ככה גם לפני שלמדה את השיטה? 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....