המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
הומפ. הרסתן אותי עם השרשור על החלב שנשפך לחמות...מיואשת******

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

מצטערת לבאסהודיה60

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

יש לי בןאמאשוני
ואני הכי מאחלת לכלתי לעתיד שיהיו לי עוד בנים ועוד כלות כדי שלא תהיה הכלה היחידה

ב"ה זכיתי בחמות מעל 90% מושלמת, באמת.
ה10% הבעייתיים, איך לומר, כואבים. כואבים מאוד.

זה טבע העולם, ברור לי שגם עם כלתי יהיו לי קטעים (הלוואי ורק 10%)
לדעתי המון מהבעיות של חמות- כלה היו נראות אחרת אם הייתה תקשורת טובה יותר ומקום ללמוד מה הטריגרים ואיך להימנע מהם...
אני מקווה שעד שאהיה כלה יהיה מקובל שחמות וכלה יוצאות ללימוד משותף על הקשר המיוחד ביניהן והלימוד הזה ייתן פתח לשיחה ותקשורת מקרבת...
משהו בסגנון שהיום מאוד נפוץ הדרכת הורים והדרכה זוגית,
אז הדרכה לקשר המיוחד הזה.

ושזה יהיה נפוץ ולא מוזר להזמין אותה ללכת לדבר כזה.

אני תמיד משתדלת לומר לעצמי שחמותי הייתה פעם כלה אז היא יודעת איך זה נראה מהצד שלי, אבל אני אף פעם לא הייתי חמות- אז אני לא יודעת איך זה נראה מהצד שלה.
אני מאוד משתדלת לזכור את זה ולהסתכל בענווה על סיטואציות מסויימות (בעיקר בכל הקשור לגידול ילדים)
אבל אין מה לעשות- יש מצבים שפשוט מקפיצים את הפיוזים...
זה לא שיש לי חמות מושלמת בכללמיואשת******

אבל בכנות אמא שלי מעלה לי את הפיוזים יותר ממנה...וגם לה אני שותקת.

 

לא יודעת, בתפיסה שלי, אמא של בעלי הביאה לי בעל, אין כמוהו. וזהו. בזה מסתיים תפקידה. היא לא חייבת לי כלום לא בעזרה ולא בנכדים ולא בהזמנות.

לפעמים היא אומרת דברים לא לענין ולפעמים נעלבתי, אבל בגדול, זו אמא שלו, בזכותה יש לי אותו וזהו. משתדלת הרבה להזכיר לעצמי את זה ולהעביר הלאה.

וכן, אם משהו לא מתאים לי אני מנסה להבהיר את זה או להימנע ממצבים בעייתים מראש.

כמו תמיד, אמאשוני, נהנית לקרוא אותך מודדת כובעים


מצטערת לא מסכימה כלל! זה לא ״טבע העולם״ברכת ה
יש לי חמות מקסימה והקשר בינינו ועם כל הכלות הוא מצויין ביותר (ויש לה יותר כלות מחתנים).
אני חושבת שזה לגמרי בידינו לבחור איך להיות עם כלותינו בעזרת השם. וחא צריך שום לימוד מיוחד. לפתוח פתח לשיח זורם, טבעי, כנה וכו- זה כן. אפשר לעשות זאת בשלל דרכים וכל זוג יבחר מה שמתאים לו.
מתפללת שאשכיל להיות לכלותי מה שחמותי עבורינו.
ומאחלת לכולן
זה לא טבע העולם שחמות היא משהו נוראימחי
אבל זה כן טבע העולם שיש מתח מסויים בין כלה לחמות. יש חמיות וכלות מקסימות שמשכילות לדלג מעל המתח הראשוני הזה וליצור קשרים נפלאים ואשריהן! ויש הרבה שאצלן המתח מתעצם ויוצא מפרופורציה...
נכון, אם יש לך המון טקט אולי אין צורך בלימוד מיוחד איך להתנהג, אבל משום מה יש טעויות נפוצות שחמיות עושות שאם רק מישהו היה אומר להן לא לעשות את זה החיים שלהן ושל כלותיהן היו הרבה יותר פשוטים.
חמותי מקסימה ודווקא יש לה הרבה טקט, אבל יש דברים שהיא פשוט לא קולטת כמה מרגיזים הם, ושלבת שלה שתגיד את זה כמה שבא לה, אבל לכלה לא. לא אומרים לכלה "הוא דווקא לא נראה עייף", "אני לא חושבת שהוא רעב", כשאני אומרת שאני הולכת להשכיב או להאכיל אותו. זה ממש הכרזת מלחמה, כאילו אני לא האמא פה ולא יודעת מה הכי טוב לילד שלי, ואין לי מושג מה הסדר יום שלו ומתי הוא צריך לאכול ולישון. אז תעשו טובה ותסמכו על הכלות שלכן בטיפול בנכדים...
סליחה, זה יצא פריקה. כן, אכלנו צהריים היום אצל חמותי
מסכימה חלקית בלבד...ברכת ה
בטוחה שזה יושב אצלך על הסטוריה..
אבל גם לאופן שבו אנחנו מפרשים ומגיבים לכל אמירה יש השלכה על מערכת היחסים.
אז קודם כל מסכימה איתך לגבי טקט ולחשוב מה אומרים וכו, ואפשר לרשום לעצמינו את כל מה שהחמות עושה לנו שמעצבן אותנו כדי שבבא היום זה יזכיר לנו מה לא לעשות לכלותינו, אבל אפשר גם לבחור איך להתייחס לכל אמירה.
יש סיפורים קשים ואני לא אומרת שלא. לא צריך פה דוגמאות שמעתי בהחלט מספיק.
אבל דווקא הדוגמאות שאת הצגת פה לא רואה בהם משהו לא בסדר, משפט תמים. ואם את רוצה שיתייחסו אלייך כמו בת, אז מה שאפשר להגיד בכיף לבת את צריכה גם לקבל בכיף. לדעתי.
שוב. בטוחה שיש פה רקע ודברים נוספים, ויש משמעות גם לנימה ולטון בה נאמרים הדברים וכו.
רק רציצי להאיר את הנקודה של ההתייחסות שלנו. אם נניח שקשר של כלה וחמות צריך להיות מורכב הוא כנראה יהיה כזה, אם נתייחס אליו לכתחילה כקשר חם ואוהב, אולי יש יותר סיכוי שהוא יהיה כזה.
ושוב, לא מדברת על מקרי קיצון ודברים ממש בעייתיים.
את ממש צודקת שהכל תלוי בפרשנותמחי
אבל יש גם טריגרים שבתור חמות ממש כדאי להימנע מהם...
נכון שזה נאמר בתמימות, זו בדיוק הבעיה... שלפעמים צריך להיות פחות תמימים ולחשוב מה יכול להתפרש בצורה לא נעימה אצל השני. אם זה היה חד פעמי אז אני מסכימה, זה באמת לא נורא בכלל. אבל כשבאופן קבוע בשעה 1:30 כשיוצאים מהבית שלה ואני אומרת "אנחנו צריכים ללכת, הוא כבר ממש עייף" ורואים שהוא משפשף עיניים ובוהה, היא עונה "אבל הוא לא נראה עייף!" אז זה ממש ממש מעצבן...
תכלס נתפסתי על דוגמא אחת שעולה לי על העצבים ושבאמת אין ענין לעשות מזה עסק, זה לא נאמר מתוך רוע או חטטנות, באמת בקטנה. אבל זה מרגיז ומכאיב, וכשזה נעשה באופן קבוע אפשר להתפוצץ מזה...
רעיון חמוד לרשום מה שמעצבן אותי כדי לא לעשות לכלתי אולי באמת איישם.
ובכל אופן תודה על העלאת המודעות, זה באמת מקל לחשוב שזה נעשה בשיא התמימות, ושאני לא צריכה לפרש את זה בתור משהו מעצבן
בהצלחה ברכת ה
אני מסכימה ממש. אבל בהסתייגותמעין אהבה
א. תלוי מי הכלה ומי החמות. תלוי במידות ובאישיות.
יש טיפוסים קשים,עקשנים,רגישים מדי,ביקורתיים..הן אצלינו ככלות והן בתור חמות.
במקרה שיש אופי עם נטיה לא קלה ואין עבודת מיומודעות אז יהיה קשה לא להפגע אחת מהשניה כי יש גבול כמה אפשר לסנגר על החמות בלי לקחת ללב...

ב. אבל בכללי מסכימה -לא חושבת שמול חמות צריך לבא בחשש או במתח מלכתחילה.
ולא לבחון את החמות על כל פיפס ..
מותר לה גם לטעות לפעמים. מותר לסלוח על אמירות כמו 'הוא לא נראה עייף'... כמובן תלוי בטון ..אבל יש מצב שזה גם ממש מתמימות או מרצון לעזור. ולפעמים רק הרגישות שלנו מפרשת כביקורת.
וגם לראות את המכלול- את הרצון הטוב שלה,ההשתדלות שיהיה לנו טוב,ההשקעה הפיזית בלארח שבתות והנפשית ביצירת קשר ..וכו..
ואם המכלול בסה''כ הוא חיובי אז לא להיות שיפוטית. מותר להפגע. אבל לא להחליט ש'ככה חמותי' ואיזה מעצבנת היא.

לדוגמא- חמותי מקסימה ממש. מאוד רגישה לכולם ומשתדלת שיהיה לילדים תמיד טוב.
אבל נותנת בכוונה דוגמאות אמיתיות שקרו ובאמת פגעו או ציערו אותי-ובכל זאת חושבת שלא רוצה להגדיר אותה דרכן-

- היא יושבת ען הבת שלי לפני היומולדת שלה ומספרת לה- איך אני זוכרת כשנולדת. היית לפני זה בבטן של אימא שלך. היתה לה בטן מאוד מאוד מאוד שמנה .....ואז פונה אלי- באמת היתה לך בטן ענקית. היית כולך נפוחה. זה לא היה רגיל.😫
וזה לא פעם ראשונה..גם כשהייתי בהריון אמרה לי כמה פעמים את זה וגם כל פעם שיצא לי לומר משהו על ההריון הראשון...
וזה העליב אותי כל פעם.

אז דברתי עם בעלי ותעלס אמרתי לו שנפגעתי ממש מהחוסר טאקט. אבל אחרי שבכיתי קצת לו..אז אמרתי טוב אבל אני לא רוצה שזה מה שאני אחשוב עכשיו על חמותי. היא טעתה. והיתה חסרת טאקט אבל בטח היא בטוחה שלא מפריע לי בכלל ..
קיצר מנסה לדחוק את זה.
ועדיין אוהבת אותה.חבל לי להסתובב עם מטען..

סתם דוגמא..ויש עוד...אבל באמת זה לא תמיד קל ומצריך הרבה סבלנות ועין טובה


אבל העיקר לא להחליט .לא להתקבע .לא להיות רגישים ולקלוט שדר לא נכון מרוב רגישות.
שווה להשקיע בקשר.
דווקא הדוגמאות שלך ושל מחיאמאשוני
מוכיחות שהבעיה היא לא באישיות שלך ולא באישיות של חמותך- אלא בקשר...
וזה קצת מצחיק שמי שאומרת שלא צריך ללמוד על זה נותנת חצי הרצאה בתגובה שלה,
אם אין מה ללמוד אז למה לומר?

כנראה שיש מה ללמוד... זה לא בושה. גם לגדל ילדים זה טבעי ועדיין יש מורכבויות.
אני חושבת שאם הייתה פלטפורמה לדבר כלה עם חמות בצורה פתוחה ונעימה שייחשב כבילוי ולימוד משותף זה היה מועיל.
תחשבי לרגע שכמו במשחק זוגי שיוצא לך בקוביה אחת "ספרי מהי הרגישות שלך" ובקוביה שניה "היריון"
לא היה לך יותר קל תוך כדי משחק לספר שהנפיחות בהריון הראשון שלך היא נושא רגיש?

להגיד לא להיות רגישים לדעתי זה די סיסמה, אולי יש מישהי שזה עובד עליה להגיד לעצמה אל תיפגעי, זאת את הרגישה אני חושבת שלרוב כן יישאר איזה משקע מהרגישות הזאת,
ודווקא כשמשתפים ממקום בוגר ולא מאשים לדעתי יותר קל "להתנקות"

אצלי למשל בדוגמה שכתבתי שקשה לי שהיא באה לבקר מיד אחרי לידה אני בטוחה שהיא יכולה להבין את זה, אני יודעת שהיא לא מעלה בדעתה שככה אני מרגישה, אבל הידיעה הזאת לא מקדמת אותי כי אין לי איך לפתוח את זה בצורה נעימה, אם אני אבוא אליה או יתקשר ויאמר לה יש לי משהו להגיד לך... אז זה יתפרש בצורה מוגזמת, אין לי איך לעשות את זה בדרך אגב ביחד עם רצינות וכנות.

זה לא כמו שאני אגיד לבעלי יש לי דברים שיושבים על הלב בוא נפנה זמן בערב, נפרוק את זה קצת...
אני שלחתי את בעלי להודיע לא לבקר אותי אחרי הלידה. לכולם.מיואשת******

אמא שלו, גיסות שלו, סבתא שלו וכו. לגיסות שלי הודעתי בעצמי.

אין לי ספק שהיו המומים מההודעה הזו אבל זה לא הזיז לא לי ולא לו. 

אני חושבת שאם אני מרגישה בטוחה בעצמי לבוא - או לשלוח אותו לומר יפה, סורי, לי לא מתאים ביקורים אחרי הלידה בבקשה אל תבואו, אז מקבלים את זה באותה הצורה.

ואם לא אהבו את זה, זה לא ממש מזיז לי, אני מקבלת התנהגות שלהם שלא תמיד מובנת או מקובלת עלי, ובאותה צורה אני מצפה מהם לקבל התנהגות שלי שמתאימה לי. וזה לרוב עובד

אני חושבת לפעמים שמרב שלא נעים וחושבים מה לומר איך לומר ומתבחבשים עם זה ומסמיקים ומגמגמים אז הצד השני מקבל את זה באמת כאילו אמרנו לא בסדר. ואם אנחנו בטוחות בעצמינו ובצרכינו ואומרות את זה יפה ומכובד בלי יותר מדי תירוצים אז זה מתקבל בסדר.

 

חמותי מלא פעמים אמרה לי ש- תני לה לצרוח, היא לא נראית עייפה וכו. אז מה? בחיים לא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה. אמרה אז אמרה. חייכתי והמשכתי הלאה.

היא גם בחיים לא שמרה לי על ילדה, גם לא חשבתי שהיא צריכה לעשות את זה ואין לי שום כעס עליה בגלל זה. זכותה להחליט מה היא רוצה לעשות בחיים.

צריך לקבל בני אדם כמו שהם ולהבין שהיא לא תשתנה בגיל 50-60, וכמו שאני מסתדרת עם בני אדם בעבודה יום יום אני אסתדר גם איתה.

זה לא עובד ככהאמאשוני
בעלי מבין את הצורך שלי לנוח,
אבל גם מבין את הצורך של אמא שלו להשתתף ולשמוח בלידת נכד.
וגם לו בעצמו יש צורך- להחזיק בידיים שלו את הילד/ה שלו ולהיות מוקף בבני משפחתו.

אצלי למשל הוא לא מבין למה אני לא מרגישה בנוח שהיא תבוא ותראה את הפינה מבולגנת, והוא גם לא מבין את הצורך שלי להתקלח ולהתלבש לפני- מה לעשות הוא אף פעם לא יבין איך מרגישה יולדת...
אז או שהוא יקבל את הצורך שלי או שלא, להבין הוא לא יבין.

דווקא בסיטואציה הזאת ספציפית אני חושבת שחמותי הייתה מסוגלת להבין אותי יותר מאשר בעלי..רק שאם אני אגיד את זה, זה יפגע בה כאילו אין לי (לנו) צורך לשתף אותה בשמחה שלנו. שהיא ממודרת...


האמת שכבר חשבתי על פתרון:
שתבוא מתי שהילדים שלי באים,
את התינוק אשים בתינוקיה לזמן המפגש (אני מרגישה יותר חופשיה שכשהילדים שלי באים אני איתם ללא התינוק כאילו כלום לא השתנה, הדגש הוא עליהם עם המתנות וכו' ולא אני או התינוק...)
ככה אוכל לצאת למקום נעים שהוא לא המיטה שאני ישנה עליה,
בכל מקרה אני אתארגן לפני אז זה חוסך לי כפילות,
וגם אחרי המפגש הראשוני המשותף אוכל לבקש מחמותי לשחק עם הילדים בזמן שאני בפעילות 1 על 1 כל פעם עם ילד אחר.

חמותי אוהבת להרגיש "שימושית" אבל לא בקטע של לעזור בניקיון, סדר בישולים, טיפול בתינוק...

אז ככה היא גם תהיה שימושית, גם תוכל לשהות יחסית הרבה זמן בלי לעלות לי על העצבים וגם לא יהיה לה יותר מדי זמן לחפור לי בשכל ולבחון אותי איך אני מתפקדת כיולדת וכולם מרוצים... (בלידה האחרונה זה היה התכנון המקורי, ברגע האחרון בעלי אמר לי שלא הסתדר לה לבוא באותו יום שתכננו והיא בתמימות חשבה שזה בסדר יהיה לבוא למחרת וזה היה הכי לא בסדר שאפשר)
מה שאת מתארת זה לא בעיה עם חמותך אלא חוסר הסכמה עם בעלךמיואשת******

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

מסכימה ממש ממש!!חדשה.
ממש מסכימהיונתו
רציתי לכתוב ואז קראתי אותך- לדעתי הענין הוא פשוט שלא פורקים, לא מדברים איתן על האי נעימות שהן גרמו לנו כאן, ועל זה שהן קצת פגעו בנו שם. הכל נשאר ונבנה איזה שהוא קיר מעצבן כזה שבגללו מרגישים רחוקים, וכל דבר אפילו שהוא בפני עצמו קטן וחסר משמעות נדבק גם לקיר הזה וגורם לנו ולהרגיש אותו בגדול יותר
אני לא מבינה איפה כתבתי שלא צריך ללמוד על זה?!מעין אהבה
דווקא הפוך..כתבתי שצריך להשקיע בקשר ...ואם יש קשר טוב סכללי ורק הערות לפעמים לא במקום וכדומה אז כן..לקחת בפרופורציה ולא להרוס קשר בגלל טעות אנוש

מסכימה עם דבריך ולא חושבת שכתבתי משהו סותר
צודקת סליחה.. כתבתי בכללי לא מכוון דווקא אלייךאמאשוני
פשוט השתמשתי בדוגמה שלך
סליחה שיצא לא מובן
נכון חלקיתחרדית צעירה
גם חז"ל התייחסו לכך שיש מתח טבעי בין כלה וחמות, ואפילו מתייחסים לזה כשנאה!
אבל זה גם תלוי המון בהחלטה שלך איך לקבל את הדברים. זה לא שהיא לא סומכת עליך- היא אוהבת אותך ומנסה לעזור לך, מבחינתה- היא תורמת לך מניסיונה. כשאמר שלך אומרת כאלו משפטים את גם לוקחת את זה קשה??
אמא שלי אומרת ש...מחי
את האמא ואת יודעת הכי טוב
מקסימום היא תגיד "אני לא בטוחה שמה שמציק לו זה רעב, אולי תנסי משהו אחר?" וכשהשוויגער שלי אומרת משפט כזה אני באמת לא מתעצבנת, רק מסבירה את דעתי.
אבל זה באמת היה בגילאים קטנים יותר, כשקשה לדעת אם מה שמציק להם זה רעב/גזים/עייפות/טיטול מלוכלך/שעמום.
אבל בגיל שנה כשלילד יש סדר יום קבוע של אכילה ושינה, וכבר עברה שעה מאז שהוא היה אמור ללכת לישון, אז מגוחך להגיד לאמא שהוא דווקא לא נראה עייף...
רציתי גם לכתוב מה שכתבת על חז"ליעל מהדרום
לק"י

ונראה לי שזה שאנחנו חושבים שיש מתח- גם גורם לעוד יותר מתח.

וגם אם מישהו מהצד שלי אומר משהו- אני מרגישה יותר בנוח להתעצבן או להסביר. אלה האנשים שגדלתי איתם, וב"ה יש לנו קשר ממש טוב.
אבל זה כנראה גם תלוי בקשר שיש עם המשפחה או החמות...
דוקא הדוגמה הזו מראה על רגישות שלךאורי8
אם חמותי תאמר לי שהוא לא עייף או רעב כשאני יודעת שכן, אולי קצת יפריע לי אבל ממש לא הכרזת מלחמה, זה קרה ופשוט העברתי. לך זה הכרזת מלחמה , אולי זה נושא רגיש בקשר בינכן או לך באופן אישי. מסכימה שיש פוטנציאל למתח בין חמות לכלה ומקווה להצליח להיות חמות טובה לכלות שלי( כמו חמותי ). אבל דוקא הדוגמא שנתת נשמעת לי האמירה תמימה, אולי נסיון שלה להיות שותפה הגידול שלו, לתרום את חלקה לשיח הנשי... ונראה לי שלפעמים מה שלא תאמרי בתור חמות( אני עדיין לא ...) יש סיכוי שנפגע. אולי אאמץ את המשפט של חמותי - חמות צריכה להיות עיוורת, חרשת ואילמת( והיא בדרך כלל מישמת את זה).
חמותך נשמעת אשה חכמה מחי
אולי באמת הבעיה היא בי, אני רואה שדעת הרוב כאן שזה באמת לא משפט בעייתי.
אבל מעניין שגם בעלי שהוא הבן שלה מתעצבן כשהוא רואה את העייפות של הבן שלו שממש לא קשה לזהות, ואמא שלו אומרת לנו שהוא לא נראה עייף... אולי כי זה תמיד כשאנחנו יוצאים מהבית שלהם, והיא מצידה מנסה למשוך אותנו להישאר יותר למרות המחיר של ילד עייף, אז זה יוצא יותר רגיש מצידנו.
רגישות שנובעת מהיותה במשבצת כלהאמאשוני
אם חברה או אחותה הייתה אומרת את אותו משפט בדיוק באותה סיטואציה בדיוק זה היה מתפרש אחרת...
לכן אני חושבת שגם לחמות וגם לכלה יש מה ללמוד, ואם החמות תדע שאצל כלתה ההערות על צרכי הילד מתפרשים כביקורת על הכלה כאילו שהיא אמא לא טובה, אני מניחה שהיא בעצמה תדע לא להעיר יותר (או פחות להעיר) העיקר לבוא אחת לקראת השניה
ובעיקר להבין שאין פה טוב ורע, יש כאן רגישות עדינה
מזדההההיונתו
ממש התחברתי לתקווהחדשה.
שעד שיהיו לנו כלות זה יהיה מקובל יותר לייצר קשר פתוח..
הקשר שלי עם חמותי מורכב. היא מדור אחר, וגם כשהיא 'רק צוחקת' בי זה הרבה פעמים פוגע. אני יודעת שזה קשור גם לאיך שאני מפרשת את הדברים, ובכל זאת, אני חושבת שלפחות אחרי לידה אפשר להשתדל להיות יותר רגישים
קשה לי גם כי ההשוואה לאמא שלי היא משוגעת. אמא שלי ב"ה עוזרת בטירוף, מאחרי הלידה אני מרגישה שהיא עוטפת אותי בפרגון ובעזרה..
וגם מטבע הדברים היחסים שונים.

אני מבינה את כל אלה שכותבות כאן שזה לא 'בטבע' שיחסי חמות-כלה יהיו מורכבים.. ובכל זאת- עם אמא התקשורת והקשר הם אחרים לגמרי.

בסוף למרות הכל אני יודעת שחמותי שמחה בי, ושמחה בבן שלנו, אפילו שכנראה לא נגדל אותו כמו שהיא חושבת. וזה מה שעוזר לי כשהיא עולה לי על העצבים או הרגשות
לי יש חמות מהממתחרדית צעירה
אני לא כל כך מאמינה לסיפורים של 'חמות נוראית', זה נשמע יותר כמו חוסר הבנה ותקשורת הדדי. לא כל כלה שלא מתחברת לחמותה זה כי יש לה חמות כ"כ נוראה- לפעמים זה בגלל שהכלה לא יודעת להתנהג.
לי ב"ה יש מזח גדול, וכנראה זכיתי בפיס. אני קרובה לחמותי כמעט כמו לא אשכח שלי, ומשתפת אותה בהכל (מספרת על הריון בשבוע 5, מתייעצת לגבי פצעים בנרתיק ואמצעי מניעה.... ועד לחינוך, בישול, מש"ק בית...) כשאנחנו מגיעים לשבת- אני בחופש. לכן אנחנו עושים את זה כל שבת שלישית. אתמול היא הודיעה לנו שהיא רוצה לקחת את שני הילדים לשלושה ימים כדי שאנחנו יכולים לצאת לנופש לפני שאני מתחילה שמירת הריון. רק ביקשה ממני לקנות תחתונים לבת שנתיים וחצי כי היא תנצל את הזמן לגמול אותה כי לי אין כוח. בהריון הקודם הייתי בשמירה 7 שבועות, 7הגדול היה בן שנה. גרנו אצלם 3 חודשים (מתחילת השמירה ועד שבוע אחרי השחרור מהפגישה) והיה לי כ"כ נעים ונוח. אני יודעת שזה לא מצב שמצוי אצלו כולן. אולי זה בגלל שיש הרבה בנים ורק בת אחת, כך שאני הכלה הראשונה (גיסתי גדולה יותר ונשואה) והיא חיכתה הרבה זמן לעוד בת. בנוסף, היא אף פעם לא חופרת ולא מתערבת!
רק שתדעי שתמיד יש יוצאים מן הכלל! זה נתון להחלטה שלך איזו חמות להיות!!
איזו חמות, אמאלה!!! שווה לך חדשה.
החמות הטובה ביותר!אך טוב לישראל

לפני שנים הלכתי לחפש ספל מתנה לחמותי ז"ל, לתת כמתנה. לא מצאתי! אין בנמצא!

היתה לי חמות מדהימה, למרות הבדלי מנטליות, דרך חיים...כמו דור אחר.

(זוכרת שתי פעמים שהעירה לי, ומאות פעמים שפרגנה בלי סוף)

כשביתי הבכורה עמדה לפני נישואים, התפללתי שתזכה כמוני...והיא בעצם יצרה את ה"מתכון הנכון" כשאמרה לי: ...יש לך חמות נפלאה, כי אני רואה איך את מתיחסת אליה ומשקיעה בה... צאו מהבדיחות המכוערות ותיצרו סטיגמה חדשה:  זו החמות שילדה לי את בעלי הנפלא!   השקיעו בה והודו לה, ובע"ה תזכו ליחס הולם!

מאחלת לכן שלא תכתתו רגליכן לחפש ספל: החמות הטובה ביותר!   ישתלם לכן וליצרנים!

ככתוב:הענף הטוב יעיד על מעלת השורשרק אמונה


בלי עין הרע זכיתאמא לגוזלים
האמת שגם אני קשורה לחמתי , היא באמת מדהימה ועוזרת וגם אמא שלי נפטרה כך שהיא ממש כמו אמא, כשהיא הולכת לנופש היא מביאה לי מתנות ולא לבנות שלה עתמיד מצדיקה אותי כשקורה משהו עם בעלי
כמו שכתבת, זה גם הרבה עניין של הסתכלותאם ל3+
כי מישהי אחרת הייתה יכולה לכתוב
שחמותה ממש מתערבת להם בחיים ורוצה לגמול את הילדה עוד לפני שההורים חושבים שהיא מוכנה וכד'...

צריך ללמוד לקבל את העצות הטובות ולהתייעץ בשעת הצורך.

וחוץ מזה, כן, גם יכול להיות חמות שחסר לה משהו ביחסי אנוש האלה
היוצא מן הכלל זה הקשר המתאים בינכן לא חמותך.ברכה 321

חמותי הייתה רוצה את כל זה אבל אני אוהבת להסתדר לבד אוהבת את המקום שלי את הפרטיות את העצמאות ולה כ"כ קשה עם זה!!! היא רוצה להיות האמא של הילדים שלי ולא סבתא אז כל הזמן יש מתחים כמה רואים את הילדים וכו' אם למשהי יש עצות טובות בעניין אשמח

לשחררמיואשת******אחרונה

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

אפשר קישור לשרשור על החמה?גלית


יש משהו?.^^ וגם בבורותי הבנתי שאומרים חמות ולא חמה...גלית


תודה.גלית


את צודקת, אומרים חמות ולא חמההודיה60


ברור שתהיי חמות, גם אם הכלה היא חמות!אשריך
לא להיות בטוחותתודה לאל
בע''ה גם אתן תהיו חמות והכלה שלכן תהיה בדור אחר גם הקונפליקטים ישארו. אין חדש תחת השמש
מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה

לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.

אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.

ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.

אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?

נגיד דברים כמו-

לשטוף קצת כלים,

להכין ארוחת ערב/ צהריים

לחתוך סלט

לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)

יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.

בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

בעייני לשטוף כליםytrewq

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

°^°^^ ממש ככה.יערת דבש

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

לדעתייראת גאולה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה

סותרות אחת את השניה

להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

לא ולאDoughnut

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

כשבעלי היה במילואיםאמאשוניאחרונה

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

עזרה פליז- כאב/דיקרות בעוראור בקצה המנהרה

בהריון תאומים שבוע 32.

התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.

משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.

הצילו

תודה רבה

אולי יובש?מוריה

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

תודה לךאור בקצה המנהרה

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

יכול להיות שזה גםמוריה

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

זכור לי שמישהי פה פעם תיארה כזה דבראורוש3

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

תודה לכן. אני לא חוששת שזה משהו מסוכןאור בקצה המנהרה

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

ללדת בזמנו. 🫣מוריה

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

🤔 אני כרגע עסוקה בלשרוד. לאאור בקצה המנהרה

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

מבינה לגמרי. 🫶מוריה

וואי גם לי זה קורה תמיד וזה סיוט!!רק טוב=)

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

נשמע שאין פתרון לדבר בזה . רק לסבול בשקטאור בקצה המנהרה

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אולי דיקור או משהו אחר מהרפואה האלטרנטיבית?ואני שראחרונה

שאלה לנשים..אביול

שבוע טוב,

מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...

בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).

אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!

כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...

מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...

אני בעיקר שואלת כדי להביןאביול

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

בהחלט מומלץ לפנות לרופא/ת נשיםתהילה 4

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

ממליצה ללכת לרופאאליה:)

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

אם זה יותר מ4 שנים אז זה יכול להיות איתות שצריךשימושית

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

יכול להיות שההתקן זזאמאשוניאחרונה

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

הלפפפ בנות ישראל מה עושים עם השפם????עד חצות

הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!

מה אתן עושות?????

חוט. לבד בביתהמקורית

כל כמה זמן צומח? זה לא משאיר פצעים? פגמנטציה?עד חצות

עונההמקורית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

אפילציהDoughnutאחרונה

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

יש המלצה למטפל/ת זוגי , בזום, דרך תוכנית עמית ?מנגואית

וגם אולי לטיפול אישי רק לי (לא יודעת אם אפשרי בעמית כי בעלי זכאי ולא אני(

תודה!

ממליצה מאודאוהבת את השבת

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

תודה לך. לטיפול זוגי או אישי?מנגואית

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

גם ללזוגי, וגם לאישיאוהבת את השבתאחרונה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

מישהי יודעת מתי נפתח היום הקניון הגדול בפ''ת?אורוש3

בai של גוגל כתוב שש וחצי. אבל באתר של הקניון כתוב שמונה וחצי. מניחה שזה משתנה בין שעון קיץ לחורף. אבל לא הכי בעניין לנסוע סתם....

באתר האינטרנט רשום 18:30*אני*
נכון אבל נכנסתי לתוך האתר של עופר ושם 20:30אורוש3

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

נכון. ברור שלא עדכנו את אתר האינטרנט*אני*

תודהאורוש3אחרונה

עוגות שמביאים לקידוש או לאחריםואני שר

אשמח לשמוע אתכן

אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,

בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....

לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),

ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.

בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...

אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,

מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל

כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.

תודה

ליולדת או מגוייסתמתיכון ועד מעון

מכינה עוגה שאני מכינה לנו, בד"כ עוגת שמרים טריה זה מפנק ממש.

לקידושים- בראוניז לוטוס נראה טעים ושווה ועבודה קלה

אני אדם רע אם מעצבן לי שהיא יולדת לפניי?!אנונימית בהו"ל

גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)

ואני

משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי

כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער

אנחנו חברות טובות דווקא

אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה

וואלה עצבן אותי חח

כזה אופ נו מה נו

גם כי אני גם רוצה כבר ללדת

וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ

אני גם הייתי צפויה ללדת יחד עם גיסתידיאן ד.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

ממש לא רעה, זה מובןכורסא ירוקה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

ממש מובן. בסוף תשיגי אותה...חחחממתקית

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

וואי הכי מובןאונמר

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

ממש ממש מובן!קטנה67

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

קרה לי גםהבוקר יעלה

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

קרה לי גם אבל הפוךשימושית

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

איזה מבעס זה.....יעל מהדרום

לי ולאחותי היה שבוע הפרששומשומונית

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

כיף לכם זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושית

וכו'

יש גם בריתות לא בבוקר....יעל מהדרום

לא יפה, לפחות היו מתחלקים....שיפור

גיסתי אמורה ללדת 4 ימים לפנייהר את יש

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

מהצד זה משעשע... כי ברור שזה לא נובע משנאהיעל מהדרום

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

גם אני ככהשומשומונית

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

טוב לשמוע על עוד כאלה😅 (אני תמיד יולדת אחרי...)יעל מהדרום

כולם אומרים לישומשומונית

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

את גם כמוני שבשבוע 37 מרגישה בפוסט דייט? 😂😂😂שימושית

וואו אני יולדת ב41 פלוס ותמיד מקנאה באלה של 43דיליה

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

גם אני לא מחכה ללדתבאתי מפעם

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

בגלל זהרקאני

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

כל תחושה היא נורמלית בשלב שלך ;)קנקן שבור

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

מצטרפתהשם שלי

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

ממש לא אדם רעטארקו

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

תודה לכולן❤️ נירמלתן לי חחאנונימית בהו"ל

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

גם לי היו ימים כאלה מ37 ובסוף ילדתי בשבוע 40שיפור

גיסתי ואני גם היינו משוערות הפרש של שבוע.ניק חדש2

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

אני הייתי אמורה ללדת שבוע לפני גיסתישמ"פ

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

תכלס נראה לי מפרידים שבתות במקרה הצורך.אינרציהאחרונה

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד