א. מה יש פה לשאול מה אומרים...אם אתה מוכן,בוגר,ומרגיש צורך,אז זה הגיל והוא לא צעיר מדי.

ב. קודם כל וודאי שצריך ללמוד ולהיות מעוצב רוחנית, (זה לא אומר שצריך לשלוט בכל אבן העזר ישר והפוך! אמונה בסיסית ויסודות של בית יהודי) אבל כן צריך לראות ממה עומדים להתפרנס בשנים הקרובות, לא חייבים לחכות עד סוף הדוקטורט בשביל זה,גם אם אתה יודע שאתה מקבל מלגה מסוימת מהישיבה ואשתך תעבוד בנתיים בגן ילדים ואפשר להתסדר זה יופי.

אסור לסמוך על הנס ולהגיד יהיה בסדר,צריך להגיד יהיה בסדר אחרי שמסתמנים קווים כלליים של איך אני עומד לחיות,גם עם זה המינימום כי אתה בן 20. לא פחות חשוב זו ההבנה שאם אין אז מסתפקים במועט ולא מפריזים בהוצאות.

ג.זה לא קשור לאם אתה מוצא בת זוג או לא,זו השקפה שלמה על החיים,האם ראוי לשבת וללמוד בלי לצאת להתפרנס,למרות שאני לא רואה את עתידי כמורה או ר"מ וכדו'? אני חושב שלא,אדם שקיבל כשרונות מהקב"ה צריך לנצל אותם,אם הוא מוכשר בלימוד התורה ומעוניין להשאר ולעסוק בה כל ימיו-אשריו. אבל אם הוא מוכשר בשאר תחומים ומבין שהוא יכול לקדש בהם שם שמים בצורה הטובה ביותר אז צריך לצאת ולהתעסק בזה,מתוך תורה.

אין קשר לאם נמצאה כבר בת הזוג או לא.

א. אם אתה מרגיש שזה יפריע לך בלימוד וכרגע אתה רוצה יותר להתרכז בלימוד,אז תדחה. אבל אם הגעת לשלב שאתה מרגיש שזה חסר לך בחיים,אז כנראה שחתונה רק תעזור לך בלימוד,כך שגם אם הוא יהיה קצת פחות שעות,הוא יהיה יותר באיכות. חו"מ ששמעתי מאחד הרמי"ם שמי שלמד לפני החתונה ילמד גם אחריה,מי שהיה בטלן לפני החתונה היא רק תעזור לו למצוא תירוצים למה יותר לא ללמוד.

ג.זו בדיוק אותה נקודה שעליה דברתי,זה תלוי מה כוונותיו בחיים,אם הם לצאת לעבוד,אז למה להמשיך לשבת בישיבה? מה זה קשור בכלל לאם הוא מצא אשה או לא?

אני לא מבינה כל כך בכל נימי הישיבות אבל אני חושבת שבחור שלא רואה את עצמו מורה/ מחנך/ ר"מ אין לו מה לשבת במשך שנים רבות כ"כ וללמוד תורה בלבד. הכל תלוי באדם עצמו אם  אדם יוצא מהישיבה ומתנתק ממנה כלומר עד פה הייתי בישיבה וזהו או שהוא יוצא מישיבה רק במובן הפיזי אך היא תמיד מלווה אותו והוא קובע עיתים לתורה וכל וכל שאלה הוא פונה לרב ומרגיש שהישיבה איתו. לאדם כזה אין מה לפחד לצאת מהישיבה כי הוא לא באמת יוצא ממנה ואפילו חשוב שהו איצא החוצה ויתחיל ללמוד. עמ"י לא צריך רק מורים דתיים הוא צריך גם מהנדסים דתיים, פיזיקאי דתיים, רופאים דתיים וכו'... הבנייה האישית לא מסתיימת בישיבה היא ממשיכה כל החיים ולהפך אני חושבת שהיא אפילו מתגברת מחוץ לישיבה.

לדעתי אם אתה לא רואה את עצמך ר"מ/מורה/מחנך סיים את ההסדר וצא ללמוד יחד עם הישיבה...לכל מקום כך איתך את הישיבה וככה גם תקדש שם שמיים וגם תבנה את עצמך...

ואישה. היא תגיע בעזרת ה' מתי שהקב"ה יחליט שהכי טוב לך...

סליחה מראש שלא קראתי הכל,

אני חושבת שאסכים להתחתן עם בעל שרוצה ללמוד...אבל כמה שנים...

לא כל החיים.

שנים ראשונות עוד אפשר איך שהוא להסתדר, אבל יש שלב שצריך שהבעל יעבוד, זאת המציאות.

במיוחד כשלימודי תורתו יהיו בשביל לרכוש מקצוע...

(כמו מורה או רב ;))

ט:  [י] כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה--הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא:  לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה.

י : אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם.  ועוד ציוו ואמרו, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם.  ועוד ציוו ואמרו, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות.  וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הברייות.

יא:  מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא:  שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב)--"אשריך" בעולם הזה, "וטוב לך" לעולם הבא שכולו טוב.

אני מבינה מכאן שאסור לשבת כל היום בכולל, אלא חובה לצאת לעבוד וגם כמובן לקבוע עיתים בערבים. אם קובעים עיתים בצורה קבועה אפשר בהחלט להיות ת"ח שגם עובד עפ"י מה שאבותינו תמיד נהגו.
היום בגלל הנסיבות כדאי מאוד להתחיל ללמוד מקצוע (גם אם לא לעבוד בפועל) לפני החתונה כי אחרי החתונה קשה מאוד ויש הרבה יותר הוצאות שבכלל לא חולמים עליהם אם גם יש ילד תוך שנה (או פחות...) אז בכלל...
וצריך גם לזכור שבכתובה כתוב בפרוש שחובת הבעל לפרנס ואי אפשר לסמוך על האישה בנושא. א- מפני שזו חובתו ב- מפני שהאישה לא תמיד יכולה לצאת לעבוד והיא גם בעה תלד ותצטרך יותר לטפל בילדים וגם אם היא תעבוד זו לא יכולה להיות עבודה משמעותית כמו שהבעל מסוגל.

לגבי נישואים בגיל צעיר כבר טחנו בעניין ואין לי כוח להתחיל שוב...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳