א. שוביניזים זה יחס שונה או אפליה מתוך שנאה או זלזול, התורה אמנם רואה שוני בין גברים לנשים ולא בוחרת להתעלם ממנו כמו התרבות המערבית הנוכחית (כי הוא קיים במציאות) וגם מביאה אותו לידי ביטוי במצוות שלה אבל זה לא נובע משנאה או מזלזול.

ב. יכול להיות שדברים מסוימים שנקבעו במשך הדורות היו נכונים לזמנם בגלל המציאות והתרבות שהייתה אז, ובהינתן מציאות אחרת ייתכן ונכון לשנות אותם. זה לא שהיהדות דוגלת בהם אלא שהיא הגיבה להם, מתוך היותה חלק מהעולם שהיה כולו כזה (במילים אחרות: לא נכון לשפוט את היהדות על משהו שלא בא ממנה ולאו דווקא חלק עצמי ממנה אלא היה תופעה כלל עולמית).

וסתם בשביל הצחוקים :

כי המקור הוא Chauvinism, והתעתוק ככה נראה לי לא הכי מדויק

אני יכול לכתוב לך פה תשובה ארוכה, שאולי תספק אותך, אולי לא.

יש לי המון המון המון מה לומר בנושא.

רק אגיב לגבי ברכת שלא עשני אישה, שמכוון שגברים חייבים ביותר מצוות אנחנו מודים לה' על כך ששם אותנו בעולם בתור גבר שהוא מחוייב ביותר מצוות, וכך אנו מקבלים יותר שכר שהרי גדול המצוה ועושה משאינו מצווה ועושה.

וודאי שהנשים לא צריכות להיות עצובות או אולי פגועות מזה שהן פה בעולם עם פחות, מכוון שכולנו הגענו לפה כדי לתקן דבר מסויים והתיקון שמתאים לי, שונה מהתיקון שיש לו ששונה מהתיקון שיש לה.

ולכן כל אחד נמצא פה כדי לעשות את עניינו שלו. כל אחד בצורה שלו.

אולי רק אציין כמה דברים על מעלת הנשים ביהדות:

ידוע שנשים יותר קרובות לקב"ה.

בעל שאין לו כסף לאכול רק מנה אחת - אשתו תאכל והוא ישאר רעב.

ואפילו שמעתי בעבר פירוש יפה על ברכת שלא עשני אישה שזה על המשקל של "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה".

אוסיף פה קישור של תשובה מהידברות בה את יכולה לקרוא קצת כמה דברים..

אם לא מספיק מובן - את מוזמנת לדבר איתי על זה.

אשמח לדון על כך.

שוביניזם ויהדות

וכמובן שלא לדבר על דתות אחרות.

ידעת למשל שהנוצרים עשו בשנת 583 לספירה כנס של הבכירים אצלהם לדון בשאלה "האם לאישה יש נשמה".

הם התלבטו והתחבטו... כןכן. ולבסוף נשארו בסימן שאלה.

לאחר שנתיים ב585 לספירה שלהם הם התקבצו שוב ועל חודו של קול הוחלט שלאישה יש נשמה.

וואו.

מדהים.

איזו דת מתקדמת ונערצת.

אבל עדיין יש הרבה דברים בתורה שכן מוכיחים את העדפת הגברים במקרים מסוימים.

אני אישית ממש לא אחת פמיניסטית כזאת שמתעצבנת מזה. הכי לא. וזה לא מענין אותי אבל משהו אחד קומם אותי- למה נשים פסולות לעדות? מפני שדעתן קלה והם יכולות להמציא או לשקר? אם היה מעשה כלשהו, וגבר ואישה ראו אותו למה שהאישה לא תעיד? 

פשוט אמרת שיש לך הרבה דברים לומר על הנושא, וזה לדעתי חלק מהנושא

נראלי כדאי להמשיך אותו במקום אחר.

זה טוב שיש את הדיון הזה..

תשמעי,

נכון. אישה פסולה לעדות לחלק מהדברים. יודעת מה - רוב הדברים.

היא כשרה רק כדי למנוע מצב של אישה עגונה, חוץ מזה.. לא זכור לי כרגע עוד מקרים (אולי יש עוד. לאמשנה. אבל זה לא רוב.). עכשיו קראתי גם בגוגל שנשים שמבינות בתנגולות נאמנות לומר אם זה טרפה או כשר.

ראיתי פעם תשובה,

ובעצם אומרים דבר כזה:

אם האישה לא הייתה נאמנת - אז גם לעניין אישה עגונה לא היינו מקשיבים לה. זה לא שיש חשש שהיא תשקר.

מה פתאום. תשקר. חס ושלום

אבל,

יש הלכה שמי שיודע עדות מחוייב להעיד אותה, ואסור לו לשתוק.

ו.. אם נסתכל סביב, נסתכל על נשים שנפגעו מינית וכו

אני לא צריך להסביר בכלל מה קשה לדבר על זה, ולפרוק את זה לאיזו מישהי שקרובה אליה

בוודאי למשטרה, כדי למסור עדות.

נכון, גם לגברים זה יהיה קשה. ברור. אבל הגברים פחות רגשיים. כידוע.

בכל מקרה,

זה עוד ארוך.

אל תתיחסי לזה כאל נשים פסולות להעיד, תתיחסי לזה בתור היא לא חייבת להעיד.

כי ככ קשה להעיד על דבר כזה..

הרי מי שרואה מעשה בעייתי מחוייב להעיד אותו.

אני צריך ללכת,

מקווה שדברי ברורים ואשמח לפתח על כך דיון, אבל שוב.. אולי כדאי בפורום אחר.

אשריכן

זה לא סיבה כללית למה מזלזלים בנשים.

לכל דבר יש סיבה.

הגיוני שלא קיבלת את הטענה, אבל רק אעיר

שמי שיודע עדות חייב להעיד אותה.

ואם אישה תהיה מותרת בעדות - למה שיגידו שהיא לא חייבת?!?!
זה לא מצוות עשה שהזמן גרמן!

ברור הדבר שאין טעם פסילת אשה לעדות מחמת חוסר אימון שהתורה מפגינה כלפי נשים, חס ושלום, שהרי אפילו נשים צדקניות הנחשבות כיסודי האומה כמרים הנביאה אחות משה, ושאר הנביאות שהיו לעם ישראל, כדבורה הנביאה, שבני ישראל מסרו נפשם על פי דבריה בדבר ה` במלחמת סיסרא (שופטים פרק ד - ה), חנה, חולדה, וכדומה, גם הן פסולות להעיד, ומתוך כך ברור שאין הדבר מחמת אי אימון, אלא בעיקרון, ענין זה נכלל בין מצוות התורה המוגדרות כחוקים שלא ניתן להבינם בשכל אנושי, חוק בלי טעם.

ומכל מקום ביארו רבותינו שאף שהדבר הוא חוק, מכל מקום ענין מניעת נשים מעדות מבוארת בדרך זו, שמאחר שהאשה משתבחת בכך שהיא מקיימת מה שכתוב (תהילים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה, לכן אין מן הראוי שתהיינה הנשים בתורת עדות, שיצטרכו לזלזל בכבודן המיוחד, לצאת מביתן ולעמוד בחברת בעלי דין המתקוטטים זה עם זה לפני בית הדין ולהעיד את עדותן, ולפיכך פטרה אותן התורה מהחובה האזרחית של הגדת עדות, ואדרבה מכבוד האשה הוא ואין כאן זלזול ח"ו, ואף אם תרצה האשה לזלזל בכבודה וללכת להעיד, מ"מ התורה שומרת על כבודה האמיתית ומונעת אותה מלהעיד, [וראה בשולחן ערוך (חושן משפט סי` כח סעיף ה) שתלמיד חכם שאינו לפי כבודו ללכת להעיד לפני בית דין, לא ילך].

יש המבארים עוד, שמכיון שעדים המעידים בבית הדין נחקרים בשבעה חקירות ומאיימים עליהם ומפחידים אותם שיגידו את האמת [ראה שולחן ערוך חושן משפט סי` כח סעיף ז], ומתוך שהכירה התורה בלב האשה שהיא רכה יותר מן האיש, ויתכן שלא תוכל לעמוד בפני האיומים והחקירות ותיטרד דעתה מדברי הדיינים, ושוב לא תוכל להעיד עדותה כמו שצריך. ישנן עדויות מסויימות שמעצם טבען אין איומים, שבהן מותרות נשים להעיד, וכן כשיש צורך גדול בדבר כמו להעיד לאשה עגונה שבעלה מת, ועוד כיוצא בזה מותר לנשים להעיד.

אפשר ללכת הפוך ואז זה נותן עוד סיבה לכך שנשים יהיו כשרות לעדות- זו לא מהמצווות שהזמן גרמן! ולמה אז שלא תהיה מחויבת לפי כך?

עכשיו אני קוראת את התשובה השניה שלך, זה נשמע הגיוני יותר (קצת מוזר שהוא כותב שזה חוק ואז מנסה למצוא סיבות)

אבל בכל אופן תודה רבה על התגובה

הנחת היסוד מוטעית וצריכה ראיות...

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!