הרבה פעמים בבית אני חווה כל מיני תסכולים ממצבים שלא תלויים בי.
לדוגמא הצורה שבה שולחן השבת מתנהל.. צורה שאני לא מאד אוהבת ובבית שלי היא תהיה אחרת.
ואז זה כמובן גורם לתסכול עצבים וכו'..
משתדלת כמובן לא להפגין את זה יותר מידי..
וכמובן תמיד בראש עוברת המחשבה- טוב כשאני אתחתן, ואני אקבע איך שולחן השבת יראה אז יהיה לי כיף וכו'.
ואז עלתה לי השאלה.
האם באמת המצב הזה שאני רוצה דברים אחרת ואין לי אפשרות לשנות אותם גורם לי לתסכול (או לכל רגש שלילי אחר.. ) ובאמת בבית שלי יהיה אחרת.
לצורך העניין, בבית שלי אני אהיה נינוחה יותר, סבלנית יותר וכו'.
או שקיימת בי איזשהי מידה או תכונה, נגיד עצבים. וכרגע העצבים יוצאים על זה שדברים קורים אחרת ממה שאני הייתי רוצה, אבל בבית שלי העצבים יצאו על משהו אחר..
מה אומרים?
מה הנפקא מינה?
האם אני צריכה לעבוד על עצמי או שמא זה דברים שיחלפו כשהנסיבות ישתנו?
