לא מבינה איך אנשים חושבים שאם הם ראו מישהי שמוצאת חן בעינהם אז היא מתאימה להם

וצריך להתחיל איתה.

נכון שהיו שידוכים כאלו אבל זה לא אומר שזאת דרך נכונה.

למה שתדעו מחיצוניות או משפט שהבן אדם אמר שזה הזיווג שלכם?

יש לו עוד הרבה צדדים באישיות שאתם לא מכירים ויכול להיות שהסגנון חיים שונה לחלוטין משלכם.

ושוב אין לי כוח להתווכח. נכון שזה לא יפה מיצידי שאני זורקת משפטים לאוויר בלי להסביר ולהראות נכונות להקשיב אבל לא רוצה להכנס לזה עכשיו. 

עד עכשיו קראתי ושמעתי את דעת העולם בהרבה נושאים ועכשיו אני רוצה להביע את דעתי ולהראות לעוד אנשים שיש מי שחושב אחרת מהם אז שלא יבהלו כשמגיבים בצורה אחרת ממה שתוכנן. נקודה. סוף.

(עדיף מאוחר מלעולם לא) אפשר לעבוד על הדברים האלו ולהחליט שאני מוכנה להפגש אם בן אדם גם אם הוא לא מושלם גם מבחינה חיצונית וגם פנימית.

וכמובן שאפשר וכדאי לשים גבול להתפשרות, אבל חשוב לתת מקום לקבלה של מי שאחר ממה שציפינו.

במציאות זה לא ככה ב"ה.

אני למשל לא נראית כמו דוגמנית על אבל בחורה נחמדה ואני יכולה לומר לך שעד היום לא פסלו אותי על חיצוניות ובודדים חתכו את הקשר איתי(ואני יודעת את זה בוודאות..) ויצאתי עם בחורים נאים.

בסוף מה שקובע זה המכלול..

מה שכן, כן הייתי נרתעת מלצאת עם חבר'ה שנמצאים בפורום.

בהמשך למה ש@@הולך בדרכך אמר, יש כאלה שהרבה מאוד זמן,ים זמן לא התבוננו במראה....חיים בסרט.

אבל תסתכל שניה מה רוב האנשים פה כתבו בימים האחרונים.

אני באמת לא מכירה אותם ולא יודעת מה הדברים היותר חשובים וכמה מה שהם כותבים הוא שולי בעיניהם, אבל עצוב לי שזה מה שמדברים עליו, אם מדברים על זה כנראה שזה כן מפריע. לא רק פה אני שומעת גם קצת ממה שאני שומעת בחוץ, לא שומעת הרבה אבל מרגיש לי שהעולם רדוד מידי גם בעוד נושאים (שירים ששומעים- פחות קדושים, מתעניינים בכדורגל ותחרויות וסרטים שאין להם שום קשר לקדושה וכל כולם חיצוניות וגאווה ועוד מרעין בישין) כל הדברים הנ"ל מפחיתים קדושה ומביאים לרדידות ולהשפעות חיצוניות ופחות לחשוב על דברים חשובים באמת.

אני לא זוכרת מי כותב מה ומתי לכן אני מרשה לעצמי לכתוב את זה כי אני מסתכלת באופן כללי ולא ספציפית על אנשים מסויימים. אבל, ואבל גדול - כמובן שמה שאני כותבת על מה שקורה פה זה לא ממש בסדר ולא חושבת שזה הכי נכון לכתוב ביקורת ככה.

הייתי ממליצה שכל אחד יחשוב אם באמת הפורום וכל הפורומים בכלל מועילים לו ובמה והאם זה פותח יותר אופציות לחשיבה עצמית או שההחלטות הם לפי מה שאחרים ממליצים ופחות מתוך חשיבה עצמית.

לגבי מה שכתבת על הקדושה, אני באופן אישי (נראה לי שייחסית למי שנמצא פה אני בכיוון שונה בהרבה דברים, וזה לא המקום לפרט)

מאוד חשוב לי הקדושה ואני חושבת שהרבה דברים בעולם משפיעים עלינו באופן לא כ"כ מודע לצערי .כמו סרטים שירים צניעות ועוד.. ואני רואה שהרבה אנשים שאני פוגשת בחיים לא ממש שמים לב לזה, מגדירים את עצמם כדוסים ממש אבל הילדים שלהם (מתכוונת לקטנים) והם בעצמם חיים על כל מיני דמויות מדומינות, מלחמות ואהבות ופחות על דודו ומלכהלי לדוג'.     

ואז לא מבינים למה הדור שלנו מדרדר...

לגבי א' ,נראה לי שהחמידות שלי מבלבלת אותם..חחח..סתם.

ב', מדוייק גם לגבי, לא יודעת מה לגבי אחרים..

ג', מצד אחד הלוואי שזה נכון מצד שני הפלטפורמה הזאת חושפת את מה שבאמת מעסיק אותם מתחת לפני השטח  .נשמע הגיוני, מה שהאנונימיות מאפשרת כנראה..

בקיצור,מסכימה עם הרוב.

מה איכפת לי אני, העיקר שאני לא נפגעת מזה..

כמובן שאם יש צלקת בולטת וכדו' זה משמעותי. אבל מכאן ועד להחליט שבגלל שיש לה קצת חצקונים או שהקול שלו טיפה צרוד/ גבוה (בדיבור השוטף בחיים ולא באופן חד פעמי) אז לא תתחתנו זה מוגזם מבחינתי.

מה הבן אדם אשם שהוא לא נראה חתיך (לא אוהבת את המילה הזאת בכלל) או טיפה צולע?

לומדים להתמודד עם הדברים האלו ולהתמקד בפנימיות, אחרי זה הכל נהיה זניח.

יש סיפור של הרב שמואל אליהו על מישהו שנפגש עם מישהי והפריע לו האף הארוך שלה.

הם נפגשו הרבה זמן והכל התעכב רק בגלל זה.

הרב אמר שיבקש ממנה לעשות ניתוך לקיצור אף, הבחור התפדח אז הרב בעצמו אמר לה והיא הסכימה.

הם התחתנו והבחור שכח מזה וכשהרב שאל אותו הוא אמר שזה כבר לא חשוב לו והוא בכלל לא שם לב לזה.

דרך אגב אני מאוד אוהבת את הדעה של הרב שמואל על כל עניין בחירת בן זוג, ממליצה לשמוע.

ול(ר)ציני ברור שמה שכתבתי הוא קיצוני (יש גם דברים כאלו)

אבל גם הדברים היותר פשוטים ומצויים לפעמים מוגזמים. 

לא חושבת שמשיכה זה מהותי כ"כ כמו שאתה חושב.

אני לפני שהתחלתי להפגש חשבתי על הנושא

והחלטתי לא לתת משמעות גדולה כ"כ לנושא ורק אם יש משהו באמת חריג אפשר לחשוב על זה שוב.

הבחור הראשון שנפגשתי איתו יש לו צלקת וגם קצת מלא (אותו אחד).

קצת הפריע לי אבל החלטתי להתגבר ולנסות לראות נקודות אחרות שטובות בו.

בסוף הוא לא רצה להמשיך אחרי פגישה 1 והבנתי שהוא לא רוצה בגלל דברים משמעותיים

שבאמת היה לי הרבה מה להשתפר בהם.

אני מאוד מעריכה אותו היום על הדברים הטובים שבו, ואם הייתי מספיק רוצה הייתי מנסה גם לחזור.

על החשיבה הכללית על הבנאדם.

אבל זה אתגר שה' מביא לנו. אם נצליח לעבור את המחיצה הזאת של החיצוניות או שנשאר ברובד הזה.

אם אנחנו מבינים שיכול להתפתח קשר עמוק אנחנו יכולים לנסות כמה שפחות להתייחס אליה (החיצוניות).

ברגע שפחות נתייחס אליה נוכל לבנות קשר יותר עמוק,

וברגע שנבנה קשר כזה נוכל לראות את הפנימיות בלי שהחיצוניות תפריע

ואם היא לא תפריע נוכל להעמיק עוד יותר וחוזר חלילה...

לעבוד על עצמך כל הזמן.

ולכן זה מלחמה של כל אחד וזו עבודה לא פשוטה ובגלל זה יש אנשים שקשה להם להסכים איתי.

רק אומרת שצריך לעשות פוס מידי פעם ולחשוב באיזה רמה כל דבר מפריע ועל מה לפסול או לא.

וכמובן שאם כל אחד יתחיל כמה שיותר מוקדם ויחנך את הילדים שלו מהגן

לראות את הפנימיות ולהיות חברים גם של הילדים ששונים ממנו המצב שלנו יהיה יותר טוב.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה