לק"י
(די זהב מתנצלת מראש על לקיחת התפקיד)
פרשת תזריע -מצורע
הפרשה עוסקת ב"מצורע". מצורע עפ"י חז"ל= מוציא רע. כלומר מדבר לשון הרע. נגע הצרעת ותהליך ההתנקות ממנו הוא תהליך של הוצאת הרע מהאדם שדיבר רע על מישהו אחר. ובגמרא מוסיפים: "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: על שבעה דברים נגעים באין, על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין" (סוטה, טו.). חז"ל ראו בצרעת עונש למי שנתן דרור ללשונו הרעה, מי שיוצר ריב ומדון, שנאה וכעס בתוך המחנה.- מקומו מחוץ למחנה! ותהליך התיקון קשה: האיש שדיבר רע, מגלה מהי בדידות- הוא מגורש אל מחוץ למחנה ושם הוא עובר תהליך של חינוך. פתאום הוא מבין מהי המשמעות של המילים שהוא דיבר, איך במילים הוא יכול להוביל לפירוד, לכאב, לבדידות, לכעס ולסכסוך. פתאום יש לו זמן לחשוב על הדברים, על הפנימיות שלו, להתרפא מהרע שבו. בסיומה של תקופת ההתבודדות הוא חוזר פנימה למחנה. אבל לפני זה עליו לעבור תהליך קצר " ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב" (ויקרא, י"ד, ד'), הדברים האלו באים ללמד על שורש החטא ועל תהליך התיקון שהמדבר לשון הרע צריך לעשות: "שתי ציפורים" – תזכורת איך הכל התחיל.. שתי ציפורים שכל היום מצייצות בניהם, שם התחילה הבעיה- יותר מידי דיבור. "עץ ארז"- הארז הוא גבוה, מתנשא וזקוף- מלמד על שורש החטא- הגאווה. הגאווה היא השורש של כל המידות הרעות. גאווה מביאה אותנו לפסול אחרים, לראות בהם את הרע והשלילי. והתיקון הוא: "שתי תולעת ואזוב"- התולעת היא קטנה ונמוכה, והאזוב הוא צומח קטן ונמוך. זה המקום ממנו צריכים להסתכל על האנושות- ממקום של ענווה וצניעות, ממקום של הבנה וקבלה. לא ממקום של התנשאות וגאווה.- וזה התיקון של חטא לשון הרע. 'שומר פיו ולשונו שומר מצרעת נפשו' (משלי, כ"א, כ"ג)
"לשון הרע" זה נשמע רע! כולנו כ"כ שונאים שמישהו אומר עלינו מילה רעה, ואפילו המילה הזו נכונה. אנחנו לעיתים גם שונאים את הדובר ונוטרים לו טינה.. אבל שחבר/ה מספר לנו סיפור פיקנטי על מישהו אנחנו בדר"כ מקשיבים בעניין, מעודדים אותו שיספר עוד, צוחקים ולעיתים אף משתפים בשמועות האחרונות שהגיעו לאוזנינו. במשך 2 פרשות שלמות פורשת התורה מקרים מוזרים שאנחנו מעולם לא שמענו עליהם : צרעת הגוף, הבית,הבגד.. אנחנו לא כ"כ מבינים למה התורה מתכוונת. יש חוקרים שטוענים שהתורה ניסתה להרחיק את החולים כדיי שלא ידביקו אחרים- אבל זו הריי שטות כי גויים שהיה בהם צרעת לא הורחקו מהמחנה. ורשום בפרשה "והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע"- כלומר רק חולה שהצרעת מכסה חלק מגופו טמא- כלומר לא פחדו מכך שהצרעת תדביק אחרים, אלא היה פה עניין רעיוני, מוסרי! והרעיון הוא להדגיש לנו כמה חמורות הם מילים רעות. העולם כולו נברא במילים. הקב"ה אמר "ויאמר ה' ויהי אור- ויהי אור"- והשפה בה נברא העולם היא עברית. לכן כל אחד צריך לעשות חשבון נפש איזה מילים הוא מוציא מהפה, במיוחד שהוא מדבר בשפת הקודש- שהיא שפתנו היומיומית- עברית.
"לשון הרע" זה נשמע רע! כולנו כ"כ שונאים שמישהו אומר עלינו מילה רעה, ואפילו המילה הזו נכונה. אנחנו לעיתים גם שונאים את הדובר ונוטרים לו טינה.. אבל שחבר/ה מספר לנו סיפור פיקנטי על מישהו אנחנו בדר"כ מקשיבים בעניין, מעודדים אותו שיספר עוד, צוחקים ולעיתים אף משתפים בשמועות האחרונות שהגיעו לאוזנינו. במשך 2 פרשות שלמות פורשת התורה מקרים מוזרים שאנחנו מעולם לא שמענו עליהם : צרעת הגוף, הבית,הבגד.. אנחנו לא כ"כ מבינים למה התורה מתכוונת. יש חוקרים שטוענים שהתורה ניסתה להרחיק את החולים כדיי שלא ידביקו אחרים- אבל זו הריי שטות כי גויים שהיה בהם צרעת לא הורחקו מהמחנה. ורשום בפרשה "והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע"- כלומר רק חולה שהצרעת מכסה חלק מגופו טמא- כלומר לא פחדו מכך שהצרעת תדביק אחרים, אלא היה פה עניין רעיוני, מוסרי! והרעיון הוא להדגיש לנו כמה חמורות הם מילים רעות. העולם כולו נברא במילים. הקב"ה אמר "ויאמר ה' ויהי אור- ויהי אור"- והשפה בה נברא העולם היא עברית. לכן כל אחד צריך לעשות חשבון נפש איזה מילים הוא מוציא מהפה, במיוחד שהוא מדבר בשפת הקודש- שהיא שפתנו היומיומית- עברית.
יהי רצון שנזכה נצור את לשוננו, ולהתחזק בעבודת המידות.
שבות שולם..
). היא לא כל כך התייחסה לזה רק אמרה שהיא לא מרגישה יציבות.