שמעתי ממישו חכם שאני ממש מעריכה בשם הקבלה שיש לנו רוח נשמה וחיה 

ואנחנו כל כך מורכבים וכל חלק רוצה משו אחר וזה קורע אותנו ומאבק יומיומי

שלא צריך ללמוד תורה וחשוב הרבה יותר לעשות חסד - משהו כזה. אבל אם נראה שזה מה שיעשה לך טוב אז תשאלי רב ותסעי עם קבוצת נשים לטיול בחו"ל.

כן גם באיסוף טיטולים מהריצפה, היא לא תרגיש מלאה

לי לקח המון שנים להגיע לזה

עד שהבנתי שהילדים והבית זו עבודת קוד והשליחות הכי גדולה בשבילי, ואז התחלתי להתמלא

זו עבודה של כל אחת עם עצמה

העולם היום מלמד אותנו שבשביל להגשים את עצמנו , זה רק בחוץ, רק בלכייף או לעשות קריירה

בעייני זה עיוות

מסכימה מאד

אבל התכוונתי לזה, שבעולם של היום לפחות כפי שאני רואה את זה, הקריירה הפכה עיקר והבית טפל, וכמה שאנשים כאלו יגידו שמה פתאם והילדים הכי חשובים. הם מעדיפים לעבוד המון שעות בשביל מותרות וזה בא ע"ח הילדים גם אם לא התכוונו

ולגבי השאלה של נביעה, התכוונתי לכך שברגע שתרגיש סיפוק בבית, הרגשת התיסכול תעלם ברובה, ברור שהיא צריכה לצאת ולהתפנק, זה לא מותר זה חובה.

אבל צריך לדאוג גם לנשמה ולרגש. 

מניסיון

בהצלחה

לי יש את הזמנים שהם רק בשבילי, שתולים בתוך השגרה המבורכת (והשוחקת) ואני שומרת עליהם מכל משמר. 

זה יכול להיות שיעור/חוג/תחביב שאני מקדישה לו זמן קבוע פעם בשבוע.

זה משפיע לטובה על תחושת השחיקה

בכלל  אני מעריכה אותך את נשמעת בן אדם מיוחד. לי כבר מזמן לא עברו בראש מחשבות של רצון לקדושה לצערי.

מזה מבינה אותך 

זה לא חייב להיות ככה פשוט לא 

תבחרי מחדש הכל ותעשי סלקציה מה את רוצה להשאיר ומה את רוצה לשנות

ודווקא בזמן הבניה צריך נופש ולחזק את הזוגיות

אז אי אפשר מלון?תעשו משהו אחר 

תכניסי לעצמך מותר מותר אפשר 

והרבנים הכי גדולים היו הכי מכיפים עם נשותיהם תראי בגמרא 

צריך איזון ובינתים נראה שאת חנוקה חנוקה 

זה לא טוב 

יש לך תפקיד בעולם את מיוחדת 

את יכולה לעשות הכל וזה יהיה בגבולות ההלכה ולא יסתור את הילדים

היום זה יותר ויותר מקובל ואפשרי

הלוואי שיהיה לך טוב ותשיגי את האיזון שלך

הלוואי

בס"ד

כתבת יפה, אני חושבת שכולנו יש רגעים כאלו ( בפרט בזמן הריון לידה ותינוקות קטנים) 

אבל ! וזה אבל גדול לא הבנתי מה מונע ממך להגשים את הרצונות שלך. כלל גדול מאוד בעבודת ה' אפשר לעשות כל דבר בקודש! כן כן זה אפשרי, ואני בטוחה שאת יודעת את זה. גם לרקוד ולשיר יש היום ברוך ה' מספיק מסגרות ויש מודעות גדולה לנושא. לצאת לעיר קצת להתרענן? מבורך, רצוי חובה אפילו. הילדים שלך צריכים אמא שמחה כמו שזה עבורך זה עבורם. 

אני לא מסכימה עם הגישה (ומותר לחלוק) שאנחנו צריכים להרגיש שליחות ושלמות כשאנחנו כל היום בבית. רק בבית. 

הבית שלי זה חיי זה מקור האושר הכי גדול שלי, לא רואה את עצמי נמצאת רק בבית, תמיד אני מוצאת עיסוקים נוספים. 

זה עניין של אופי, כמו שבעבודת ה' יש כל כך הרבה זרמים כל כך הרבה אופציות. ה' יתברך לא סוגר אותנו הפוך! 

חו"ל ? עניין של מנהג ופסק הלכה שלפיו הולכים אין בו איסור ממש  ( בעלי לא יוצא מהארץ לא משנה מה, אני כן אומנם מאז שהתחתני יצא לי רק פעם אחת אבל הוא מבין אותי ונותן לי מקום) 

עכשי, את צריכה לשבת עם עצמך ולראות מה באמת חוסם אותך, זה לא רק התורה או עבודת ה' אין איסור בכל הדברים שהזכרת. תשבי עם עצמך בצורה שהכי עושה לך טוב, מה מנוע ממך לממש את הדברים שציינת? אולי זה פשוט פחד? שגרה? 

להכל אפשר למצוא פיתרון. גם לקטנטנים. יש לי חברה שעזבה הכל ולהלכה ללמוד נגרות. והיא מעבירה היום סדנאות לילדים ולמבוגרים. ונהנת.  ואני הערצתי אותה על זה. 

שינוי הוא לא דבר קל, הוא דורש המון. אבל עבודת ה' היא מחייה, ולא הפוך. אין תחליף לרעייה ולאמא מאושרת, אין! אין תחליף לעצמך כשאת מאושרת! אין!!! 

עבודת ה' מפרה, זוגיות משפחה כל אלו הם חלק מחיינו, קודש הקודשים שלנו. אבל הם לא כל תכלית חיינו. אפשר ורצוי לשלב. 

ה' יתברך רוצה שנהיה מאושרים, רוצה שנוציא את הכוחות שלנו אל הפועל בצורה קדושה. 

אל תוותרי על עצמך! למענך ולמען בעלך והילדים. 

בס"ד 

תחלקי את מה שאת רוצה לשלבים קטנים. יש היום המון מקהלות נשים, הם גם מופיעות. יש להקות מחו"ל ושירה שנבנות. (יש הרכבים של זמרת ורקדניות)

לא חייבים לשיר רק שירי קודש אנחנו בני אדם. 

אין ישר 100% הפוך ה100% זה מפחיד שזה מופיע ישר, זה  פחד מוות! הגוף הראש צריך להתרגל להרפא לפעמים. 

תתחילי מצעד אחת קטן, תכנסי למסגרת של שירה, מהניסיון שלי מתנקזים למקומות האלו הרבה הזדמנויות. את יודעת לנגן? תלמדי לנגן קחי שיעורים. ככה תוכלי יהיה לך קל לבנות את עצמך לצאת להופעות. אם יש לך שמיעה מוזקלית את מאוד תהני מזה. 

וכן אפשר לקפוץ ישר לדיסק את כותבת? תרשמי לקורס כתיבה. צעד צעד. אנחנו בני האדם לא יכולים הכל בבת אחד, זה גם לא בריא לא אנושי. אני מאמינה שגם ההדרגתיות, תרפא אותך מהפחד והמחששות.   ותיתן לך ביטחון ביכולות שלך, כולנו מפחדים כולנו חוששים. כולנו בני אדם. 

את כותבת יפה, תנסי לכתוב שיר. צעד צעד.

זה מזכיר לי את רוחמה בן יוסף גם היא בגיל 30 ומשהו הפכה להיות זמרת. זה אפשרי, 

והכי חשוב תתפללי על זה, זה הכי יעזור. 

בס"ד

 תרפאי את הפחד, ןזה שלך.

תעלי לפה נשמח לשמוע!!! 

לפי דעתי לכי להרכב או מקהלה כדי לעשות את זה הדרגתי, אפילו לתקופה קצרה כדי לקבל ביטחון ומקצועיות (עמידת במה וכו' תמיד יש מה ללמוד)

 לא תמיד קל לקפוץ ישר למים לפעמים צריך להיכנס דרך המים הרדודים. 

אפילו לתקופה קצרה, אבל זה יתן לך את הדחיפה שאת צריכה. 

ויאללה עוד נשמע עליך

בהצלחה!!! 

נכון שלא קראתי אף דבר תורה מסודר,
והקרם של העוגה יצא קצת מר,
והבית בלאגן - כל המשחקים באמצע הסלון,
ובצהרים הקטנים לא הספיקו לישון.
נכון.
אבל כיבסתי כל כך הרבה בגדים לבנים,
זה נחשב לי כשלמים?

נכון שלא הספקתי על הכל להתוודות,
ואפילו ביני לבין עצמי
יש דברים עליהם לא העזתי להודות,
והגבתי לפעמים בצורות לא מדודות,
והרגשתי כישלון.
נכון.
אבל שתקתי, כשכל כך רציתי לצעוק בחזרה.
זה מפנה לי מקום בעזרה?

נכון ששנה שעברה ברגע של הארת פנים וקרבה,
קיבלתי על עצמי קבלות של אהבה.
והבטחתי, בלי נדר, בשפה נקיה,
הבטחות יפיפיות להיטיב ההוויה.
ולא כל כך הצלחתי לקיים הכל,
זה לא פשוט בכלל,
זה חלק ממכלול,
היה עלי גדול...
נכון.
אבל התאמצתי כל כך 
להאיר פנים,
להעיר בנחת,
לא לכעוס כשהציפו את כל המקלחת,
בכל פעם שדפקו בדלת לקשור את המטפחת,
להתלהב מיצירה לא כל כך מוצלחת,
גם כשהייתי עיפה או חולה.
זה נחשב לי לעולה?

נכון.
הרבה פעמים אני קטנה
הרבה פעמים אני נשברת.
הרבה פעמים אני מותשת
המון מקטרת.
אבל הפעמים האלה,
בהם אני מצליחה
להרים 
אליך
פנים.
נחשבות לי כקטורת על המזבח,
כלחם הפנים?

נכון
אני
עמוסה
בטעויות
אלא מה.
אבל רק 
עכשיו
ילדתי 
נשמה.
ובא לעולם אור גדול של המשכיות וכוח
ודבקות בין האל לאנשים.
זה נחשב לי כתפילת כהן גדול בקודש הקודשים?

מניחה לפניך את הקורבנות, הגדולים והקטנים.
את הדמעות, המאמץ, את לחם הפנים.
את הלילות ללא שינה, ההנקות.
את כל הפעמים בהם התחלתי לנקות..
את אלפי החיבוקים.
את מליוני הנשיקות.
את התפרים,
מהלידה.
את הצירים,
שהעברתי בעמידה.
את הספרים
שנשארים
במגירה - עד שיהיה לי זמן וכוח.
את כל הפעמים שהתאפקתי מלצרוח.
את גני השעשועים
את סעודות השבת,
את זה שעדיין לא נתת לי בת..
את תאטרון הבובות לפני השינה,
את עצמי החדשה, את אני הישנה..

ויותר אין לי מה לתת,
הידיים שלי ריקות.
הכל מונח כאן.

ריח קטורת עולה מהתנור,
וחוט של זהורית שהיה בפתח קשור,
הפך לבן.

(שירה סטופל)

היום ראיתי בזכות מישהי יקרה כאן והתלהבתי 

@נביעה תראי לבעלך אולי יעזור

שירתנשים.com/song/136/אם%20ננעלהhttp://xn--eebamk3bedg.com/song/136/%D7%90%D7%9D%20%D7%A0%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%94

אודות שירת נשים

בס"ד

מרגישה ממש כאילו קראת אותי ואז כתבת את זה (;

המלחמה התמידית הזאת בראש.. בין מי שאנחנו רוצות להיות לבין מי שאנחנו בפועל..
הזיכרונות שצפים מלפני לא כ"כ הרבה זמן.. שלי יפה ומטופחת, צוחקת עם חברות ונהנית בפשטות, והתחושה הרעה הזאת שמכרסמת מבפנים על עצם המחשבה.. כי מי אני שאדבר? כמה היו רוצות להתחלף איתי! כמה רווקות מאוחרות יש, כמה נשים שמתחננות לילדים, ואני, בת 22, אמא לשתי בנות מקסימות ובשבוע ה39 להריוני השלישי עם בן ב"ה, מטפחת ב"ה זוגיות מדהימה ומושלמת, ואני, אני יכולה בכלל להתלונן?
אז נכון שקצת התנתקתי.. עברתי מהעיר הגדולה (כרווקה) ליישוב, התרחקתי מהחברות וזה יצר פערים טבעיים.. אני מגדלת את הילדות ב"ה בבית (מתחת לגיל 3), וחיה אמנם ב"ה בשמחה ואושר, אבל אולי גם קצת לבד..
לפני החתונה הופעתי לנשים.. בתחילת הנישואים עוד המשכתי ללמד גיטרה ופיתוח קול, אבל אין זמן.. בין הילדים, למטלות בית, ללימודים (שכחתי לציין שאני סטודנטית לתואר ראשון בלמידה מקוונת מהבית)- מתי? בערב אין לי כבר כוחות.. עד שכולם ישנים ובעלי חוזר הביתה.. בא לי קצת זמן איכות.. לשאוב ממנו קצת כוחות..
וזה כ"כ קשה לכתוב את השורות האלה.. כ"כ קשה פתאום להתלונן.. להודות שאני לא מושלמת.. שגם לי קשה..
אבל בו בזמן אני מתבוננת בבנות סביבי ומקבלת השראה..
אולי עוד קצת, כשהקטנים בע"ה יגדלו קצת, אולי אז אחזור לעשות ערבי נשים בע"ה..
וההתקרבות לה'.. וואוו, חתיכת נושא..
הייתי בת מדרשה, חיה באורות של קדושה שרק מתעצמים משניה לשניה.. ופתאום אין שום דבר שממלא אותי רוחנית..
יותר מזה, אין גם חשק תמיד לקום ולעשות ולהתפלל.. הרצון מתחבא לו מתחת לערמת הקליפות שמסתירות את הנשמה שלי.. יוצא מידי פעם וחוזר להתחבא לו..
אולי גם ביני לבין הצד הרוחני שלי נוצרו פערים..
אז נכון שבא לי איכשהו לשלב הכל.. אבל צריך להיות מציאותיים ולנסות להתמקד בטוב.. לנסות להתאמץ ולעשות גם אם אין רצון ואין כוח.. לבקש.. במילים פשוטות.. פשוט לבקש מה' שירים אותנו, שיעזור לנו, שיכוון וייתן את הכוחות.. כי אנחנו כ"כ רוצות.. אבל כבר לא יודעות איך.. ולזכור תמיד שכל ההתעסקות בבית ובילדים היא זכות ושזאת הדרך המיוחדת בה אנחנו עובדות את ה'! נכון, לצערנו אין תמיד אורות והתלהבות, אבל יודעת למה? כי בגדול זה התפקיד שלנו.. וכשאתה מצווה לעשות משהו היצר הרע מנסה למנוע ממך לעשות, אבל כשאתה לא מצווה.. הכל הרבה יותר פשוט.. לא פעם עברה לי המחשבה שאם הייתי גבר הייתי תלמיד חכם חחח, איזה כיף!! ללמוד כל היום! להתפלפל בתורה ולהרגיש תמיד את האור העצום הזה.. נשמע חלומי!! אבל אני לא חייבת בזה.. לכן ככה הלימוד בשבילי.. כשגבר חייב בזה, פתאום אין לו את החשק הזה תמיד.. 
אז אמנם נחמד לדעת שאני לא משוגעת ושזה לא ככה רק אצלי, אבל אולי הגיע הזמן שגם אני, גם את- כולנו, ננסה פשוט לבחור. כי אנחנו בוחרות איך להגיב ומה להרגיש. כןכן, גם מה להרגיש! תנסי לחייך סתם ככה לא משנה מה קורה- תדברי ככה עם הילדים, עם הסביבה שלך, עם בעלך- תספרי לי אח"כ איך הרגשת ואיך הסביבה הגיבה (;
לגבי כל החלומות.. את לא חייבת להשאיר אותם בגדר חלומות.. פשוט לפעמים אנחנו צריכות לזכור שלכל דבר יש את הזמן שלו..
אם את מרגישה שאת צריכה את זה עכשיו- לכי על זה! תכיני לך רפרטואר ותתחילי לפעול! זה מה שעשינו כשהיינו צעירות יותר, לא? פשוט עשינו.. אז נכון שזה יותר מורכב עכשיו, אבל הייי, קטן עלייך! תסתכלי על הילדים שלך ב"ה! אשכרה יש לך חלק עצום ביצירת חיים ב"ה!!! עברת לידות ב"ה! מה זה כבר לארגן איזה מופע נשים בשבילך? (;

לגבי חו"ל, אצלנו זה דווקא הפוך, אני זאת שלא מוכנה לעזוב את הארץ.. בעלי היה דווקא זורם לדעתי חחחח
אם זה חשוב לך, את תמיד יכולה לפתוח את זה עם בעלך ולנסות לדבר איתו על הנושא..
אבל קצת לפני, האם היית באמת בכל הארץ? יש לכולנו עוד כ"כ הרבה מה לראות! את יכולה להחליט שאת הולכת כל פעם למקום אחר בארץ (שלא הייתם בו) כדי לראות את הבריאה! ואחרי שתסיימו עם הארץ, אולי בעלך יסכים לראות את הנסים העצומים והמחזקים האלה- שהם פשוט העולם! בריאת העולם שממחישה כמה ה' עצום וגדול- יותר מכל מה שראיתם ויותר מכל מה שתראו.. יש בזה משהו מחזק.. ואם ההסתכלות היא כזאת פתאום זה נשמע כזה גרוע.. זה לא שאתם עוזבים את הארץ ח"ו לתמיד.. רק לראות כדי להתחזק.. אולי זה ישכנע את בעלך (;
בכל אופן, אני שולחת לך מליון חיבוקים וחיזוקים!! 
מזדהה עם כל מילה וכ"כ מבינה אותך.. אבל לפעמים אנחנו צריכים פשוט לזכור שגם הכאב והקושי הם חלק מהחיים, וזה בסדר..
קושי זה לא תמיד רע, אפילו כשזה מרגיש רע.. כל מה שה' עושה הכל לטובה!
מצרפת שיר שלי אישית נותן אנרגיה וכוחות ביומיים האחרונים, בעיקר בהמתנה מורטת העצבים לקראת הלידה בע"ה (שבוע 39 ב"ה), כשהדבר היחידי שאני רוצה כרגע זה ללדת ואיכשהו מגיע עוד יום ועוד יום ב"ה, ואני באותו המצב חחח

אבל זו התחושה שלי.

אני רואה סביבי שני סוגי אנשים עיקריים - אלה שאצלם הכל טוב, גם כשלא הכל טוב.

ואלה שאצלם הכל לא טוב - גם כשהכל טוב.

וזה לא אומר שדווקא הנשים שעובדות או שמגשימות חלומות יהיו מהסוג הראשון ולא השני.

וזה לא אומר שעקרות בית יהיו מהסוג השני ולא הראשון.

זה עניין של בחירה. במה אנחנו מתמקדים - האם בלראות את הטוב או בלראות את החסר. האם בלהיות מלאות מרץ או בלהתמסכן ולהתלונן. יש נשים שנהנו להתלונן, להרגיש קורבן של המציאות. תחשבי מה את מרויחה בזה באמת? קוראים לזה "להתקרבן" - מלשון להרגיש קורבן. של הבעל, של הילדים, של הדת, של המציאות. במקום לעשות עם זה משהו. זה מוריד ממך הרבה אחריות...

וזה לא אומר שאם באמת חסר, כדאי למלא, בהחלט כדאי. אבל שוב, זה עניין של התמודדות פנימית.

בקיצור, מכל המיילים שלך בתקופה האחרונה זה נראה שאת מהנשים שאוהבות להרגיש מסכנות וכלואות ולא באמת לעשות עם זה משהו. כל העצות שיתנו לך, לא יעזרו, אם לא תחליטי לעשות שינוי פנימי בגישה שלך לחיים.

(אני רואה לדוגמא את אמא שלי ואת חמותי - שתיהן נשים מקסימות וטובות. אפילו ארהיב ואומר שחמותי אפילו יותר.. אבל - אצל אמא שלי הכל טוב (לפעמים היא מתארת את החיים שלה אפילו יותר טוב ממה שהם). אצל חמותי - הכל לא מספיק טוב. היא חולמת על דברים שלעולם לא תוכל להגשים. היא חיה בתסכול מדברים שקרו פעם ולא מרפה - האם זה עוזר לה? לא! זה רק מפחית משמחת החיים הטבעית שלה. והיא באמת אישה טובה, אבל היא פשוט לא מרפה ולא יכולה להסתכל על הטוב שיש לה - ויש לה המון. וחבל. כל פעם שהיא מתחילה עם התלונות האלה, על למה היא לא עבדה כל השנים, על הפגיעות שפגעו בה הדודות, על החלומות שלה לעבוד דירה לכאן או לכאן אבל אין כסף ובעלה לא מסכים, ולמה מזמן הם לא עברו, והכל בגללו.. - אני פשוט אומרת לעצמי, איזה פזמון חוזר, כמה חבל, תרפי מזה - הרי יש לך כל כך הרבה טוב סביבך.. וכמובן שאני לא אומרת כלום - אני על תקן הכלה החביבה והמכילה, אבל זה מה שאני חושבת בפנים...)

בהצלחה.

ואני לא אומרת שלא צריך לתת מקום לרגשות.

אבל לדעתי כדאי להתחיל להגשים דברים בקטן, מאשר להרגיש כל/רוב הזמן פספוס בגדול.

יש משהו כיף בלהתמסכן ולהרגיש את התמיכה של אנשים שאומרים לך כמה את טובה ומסכנה. אבל תכלס - זה לא עוזר לטווח ארוך להרגיש שמחה. להרגיש שמחה - זה עניין של החלטה - להתמקד בטוב שיש עכשיו ולפעול כך שיהיה יותר טוב בעתיד.

שאנחנו צריכות לתת מקום גם לתחושות הפחות נעימות לפעמים.. להבין שהכאב הוא חלק מהחיים וזה בסדר..
רק כשנותנים מקום גם לפחות נעים אפשר להגיע לשמחה שלמה..
לתת אישור לרגעי הגאות והשפל.. מאושר מלשון "אישור".
ברור שאנחנו בוחרים במה להתמקד, ולהתמקד בטוב זה האידיאל, וזה בהחלט תורם לאושר!

אבל תוך ראיית הקשיים והסתכלות פרופורציונלית על התמונה..זה לא יעזור להכחיש שקשה לפעמים.. זה כן יעזור אם נתמקד בטוב שיש, נבין שזה מגיע עם קשיים, אבל גם עם כוחות שאבא שבשמיים שולח לנו..
לכל אחד קשה לפעמים, וההצגה הזאת שכל אחת עסוקה בה לפעמים.. בלהראות מאושרת ואופטימית תמיד.. שהסביבה לא תחשוב שאני ח"ו לא מעריכה.. שהסביבה לא תראה שאני לא מושלמת..
אף אחד לא מושלם וזה בסדר! ה' ברא אותנו אנושיים והדיאלוג הפנימי הזה זה חלק מזה.. אנחנו לא מלאכים.. וה' הכי מבין את זה! "היוצר יחד לבם- המבין אל כל מעשיהם".
אז לא צריך להתלונן כל היום, ולא ל"שחק אותה" סתם כאילו לא קשה מידי פעם.. בואו נודה באמת- יש קשיים. אבל בואו נבחר להתמודד איתם ולקום מהם ולא ח"ו ליפול מהם..
 

ולעשות הצגה שלא קשה - זה בדיוק הפוך ממה שאני חושבת.

השאלה היא האם עסוקים בלהתלונן או בלנסות לראות את הטוב ולשפר. ואפילו אולי להבין שיש תקופות ויש תקופות.

אבל לחיות את המציאות ולנסות להפיק את המיטב ממנה. ממה שאפשר.

הרי היא באמת לא תיסע לחול, וגם לא תזרוק הכל. וכנראה גם לא תהיה מדובבת סרטים.

היא בהחלט יכולה לקחת נופש זוגי ולהתחדש, גם אם יש מגבלות תקציב.

היא בהחלט יכולה להחליט שהיא יוצאת ומוצאת לעצמה תעסוקה קטנה שהיא אוהבת.

אולי להתחיל לשיר בלהקה של נשים ביישוב ולא ישר לרוץ להופעות עצמאיות.

יש דרכים להיטיב עם עצמך.

לרוב זה לא הכל או לא כלום. מהלופ הזה לרוב לא יוצאים.

אבל  מי אמר שהיא עסוקה בלהתלונן ושזה לא פוסט פריקה? אולי הדרך שלה, דווקא כאדם יוצר וכותב, היא לשחרר את התחושות הקשות דרך המקלדת ודרך הכתיבה? אולי זה מקל עליה, מוריד ממנה, ואז יותר קל לה להסתכל למציאות בעיניים, לנסות לקום מהדכדוך הזה, שנופל לפעמים על כל אדם, ולראות איך אפשר לשפר?
כאילו היא משאירה את הקושי על הדף/בפוסט ועוזבת אותו שם.. וככה זה מרפה ממנה ופתאום היא רואה לבד את החיובי ומסיקה מסקנות.. ככה אני הייתי עושה בעיקר צעירותי.. פורקת בעזרת היצירה.. כותבת, מלחינה, מוצאת את עצמי שרה ומנגנת את מה שמפריע לי, וכשהשיר נגמר, הקושי איכשהו תמיד נגמר איתו ופתאום כבר לא כעסתי ולא נפגעתי.. כל אחת מתמודדת בדרכה שלה.. העיקר זה להתמודד (;
אני חושבת שדרך פוסט באיזה פורום אי אפשר לדעת מי באמת האדם שעומד מולך.. זה שמישהי מתלוננת פה לא אומר שככה היא תמיד.. אולי להפך.. אולי היא כ"כ אופטימית בדר"כ, שהיא לא מסוגלת להתלונן בשום דרך אחרת והיא חייבת לשחרר איכשהו, אז היא הגיעה לכאן כדי לפרוק ולקבל קצת חיזוקים? יש בזה רע?
פשוט הרגשתי שיש בתגובה שלך קצת ביקורת שלילית על תלונות באופן כללי, אז רק רציתי להבהיר שזה לגמרי בסדר ונורמלי.. ח"ו לא התכוונתי לפגוע.. רק לתת את נקודת המבט שלי לדברים.. 

אם המטרה של הפוסט הוא לשחרר, זה לגיטימי לחלוטין. כולנו צריכות את זה מדי פעם. והאנונימיות שבזה עוזרת הרבה.

אבל אני פשוט עוקבת אחרי הפוסטים שלה כבר תקופה, וכך זה נראה לי.

יתכן שאני טועה, ואז אני מתנצלת, ובכל מקרה אני מתנצלת אם פגעתי כי זה לא בא ממקום של לנסות לפגוע.

ויתכן שניעור כזה כן יעזור לה. כתבתי את זה לטובתה.

וגם לטובת עוד הרבה נשים שמסביבי שאני רואה כמה התלונות מכבות אותן ואת מי שהן באמת.

כנראה הייתי צריכה במקום זה לכתוב בצורה יותר חיובית, כמו שיעור ששמעתי מהרבנית שרה אליסף בתקופה האחרונה, על כמה שההתעסקות בעבר וההתעסקות במה יהיה, מונעת מאיתנו לראות את הטוב שלנו, את המיוחדות שבנו ובמה שיש לנו, וכמובן את השליחות שלנו. אני ממש התחברתי, כי כמובן גם אני מגיעה למצבים האלה לפעמים.. כמו כולן. אבל להתעסק בזה יותר מדי ולא לעשות שום דבר - לרוב זה לא עוזר. וזו היתה התתרשמות שלי - של מן חוסר יכולת להתמודד ולעשות מול המצב שלה - שבאופן אובייקטיבי לא נראה מצב כזה גרוע. ויתכן מאוד שאני טועה.

זה עדין יותר וגם כי זה יותר נשמע טוב שמדברים דברים ששמעו מאנשים גדולים (אנשים גדולים גם יודעים מה הצורה הכי יפה ומחזקת להגיד מה שצריך) וגם סתם נחמד לשמוע משהו טוב מהרצאה שהיית ונהנית. תכתבי לנו עוד.

אני גם טיפוס ששמח במה שיש לי בדר"כ ואם שואלים אותי מה אני רוצה מתנה אני צריכה לחשוב הרבה זמן כי בדר"כ מרגגישה שיש לי הכל אבל לא כולם ככה! יש כאלה שקשה להם לעזו חלומות ואפילו בלתי אפשרי כי זה מחזיק אותם, התקוה הזו שיום אחד...

או שזה הלופ שבו הם חיים?

זה לא לגמרי עניין של בחירה, יש כאלה שזה בא להם יותר בקלות

מכל מיני סיבות כמו חינוך לגישה כזאת ובד"כ גם נסיבות חיים חיוביות

ויש כאלה שזה יותר קשה להם ויותר נוטים לרגשות שליליים ודכאונות וכו'

כשכמובן גם הם יכולים לנסות לבחור אחרת אך כשזה לא בא באופן טבעי

הרבה יותר קשה עד כמעט בלתי אפשרי לשנות את זה

נשמע שיש בך המון אש ותשוקה לגודל

שלא בהכרח מתבטאים בחיים שיש לך היום,

מכל מיני בחינות=

בזוגיות את חשה פער, בעיסוק שלך ובעוד תחומים רבים.

טכנית ומעשית להרבה דברים שכתבת יש פתרונות נחמדים-

טיסה לחו"ל או לא זו בחירה שבאפשרותך לשנות, בטח אם זה צורך גדול שלך

אפשר לצבוע את השיער, לצאת פעם בשבוע לרקוד (יש קבוצות מחול שרוקדות ומופיעות.

אם תרצי אתן לך שם שאני מכירה באישי).

בגדים בבית- כן כן, אלה שמתלכלכים והולכים לכביסה, יכולים להיות גם כאלה יפים.. המכונה עובדת עליהם בערך אותו דבר

נשמע שהנקודה העמוקה יותר שגם הזכרת באחת מההודעות הוא הפחד שלך ללכת ולהגשים את עצמך ואת רצונותייך.

אז חוץ מכל העצות שרשמו פה מלא נשים וגם אני,

חושבת שכדאי לך ללכת לאיזשהו מסע/תהליך/טיפול/אימון

כדי להבין מה חוסם אותך מלצאת לאור

מה משאיר אותך בחיים רחוקים מאלה שהיית רוצה.

בהצלחה נשמה.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.