יש לי קרוב משפחה שאנחנו תמיד דנים/ מתווכחים על זה..

הוא רוצה להוכיח את האבולוציה ואני מוכיח לו שהתורה אמת.

פעם אחת הוא אמר לי:  "תראה, אין לי בעיה אם יש אלוקים, אבל לא בא לי להתחייב אליו"

כי כל אדם נורמלי שמסתכל על הבריאה מבין שיש אלוקים "מבשרי אחזה אלוקה". הבעיה שלהם היא איננה אמונית אלא רגשית.

ישנם 3 מעגלים: בן אדם לעצמו לחברו ורק אח"כ לבוראו (או במילים אחרות אומן, אמון ואמונה). לאנשים האלה יש בעייה ברגש- באמון הבסיסי, בחיבור שלהם לעצמם ולסביבתן וממילא הם לא מצליחים להגיע לאמונה ולהתחבר גם להקב"ה.

עובדה שהאתאיסטים הגדולים הם ילידי הקיבוצים, להם יש חסכים של אהבת הורים (אומנה).

אתאיסט חכם הופך להיות אגנוסטיקן, אבל לא חסרים אתאיסטים לא כל כך חכמים

אם תרצה אפרט למה, מאוחר יותר

אין ממש דרך להוכיח שאלוקים *לא* קיים.

לכן, העמדה ההגיונית שבה אמור לאחוז אדם שחושב שסביר יותר שאלוקים לא קיים היא אגנוסטיות, ולא אתאיזם שהוא בעצם חסר בסיס.

@ימ''ל

ובכן, ברור שעקרונית זה נכון לוגית - אין אפשרות לשלול דבר שאין דרך לשלול אותו, די ברור.

העניין הוא שאתאיזם לא שולל קיום של אלוהים (דבר לא אפשרי לוגית כאמור) אלא שולל אמונה בו, 

וזה הרבה יותר הגיוני מאגנוסטיות שאומרת שאין דרך לדעת ולכן אין לנקוט עמדה. ובזה יש כמה קשיים הגיוניים, למשל זה המומחש באנלוגיה שנקראת 'קנקן התה של ראסל' (כמו לטעון שאי אפשר לדעת אם יש עולם קוסמים מקביל והארי פוטר הוא אמת לאמיתה או אם קיימים פיות ו/או חדי קרן או אם הבעל או המולך או כל אליל אחר הוא האלוהים האמיתי ולכן אין לשלול אמונה באף אחד מהם).

נכון שבמקור ראסל השתמש במשל הזה לטענה לגבי נטל ההוכחה, אבל הוא גם משמש להמחיש את הטענה שעקרונית אפשר לטעון כל דבר - מגוחך ומשולל הגיון ככל שיהיה - בשם הספק, כל עוד אין דרך להוכיח את ההפך.

לאגרת גזירת הכוכבים לא נחזור כי כבר הבנו שהבנו אותה אחרת לחלוטין, בעיקר בנקודה הזו של אי קבלת דברים אפשריים אך לא מבוססים.

זאת הייתה הדגמה, ודווקא אחת שהתאימה. לא כך דבר צריך להכניס לקונטקסט והקשר. זאת דוגמא יפה שעומדת בפני עצמה - באותה מידה הוא יכול היה להמציא דוגמא על מקל של ארטיק שקבור בזימבבואה וזה היה עובד אותו דבר

במיוחד כשאין במה.

לולי זה אולי הייתי עונה לך אבל מניסיוני ברגע שנכנסת יהירות והתנצחות לדיון כבר אין בו טעם. כל טוב.

וגם מעניין, תודה

מה שכן, למזלי ויקיפדיה לא בטוחה לגבי ההגדרה הנכונה של אתאיזם (ציטוט: 'ההגדרה והסיווג של "אתאיזם" אינם מוסכמים') ולכן קשה להגיד שאתאיזם הוא דווקא זה שאתה הגדרת ולא זה שאני (אאכ יש לך מקור מוסמך יותר מויקיפדיה, בסך הכל כתבו אותה כל מיני אנשים)

הדפסה לא הופכת ספר לנכון יותר

מצד אחד, פה פרופסורים ודוקטורים ופה אנשים אנונימיים

מצד שני, פה זה מישהו אחד, ושם אלפים שמתקנים זה את זה.

אני באמת לא יודעת מה אמין יותר. זאת שאלה מעניינת.

(את השורה האחרונה לא הבנתי. אתה מתייחס למה שכתבתי בענף השני?)

יש כאן 2 אפשרויות, שלכל אחת המעלות שלה והחסרונות שלה. זה לא שאחת מהן נכונה בהכרח - אחת מהן  רק חדשה יותר.

אני לא בקיאה בחוקי אנציקלופדיות (או בחוקי עריכת ויקיפדיה)

תביני שיש שם מחבלים. תכנסי ליישובים הכי בעיתיים של ערבים - תראי מסכנים כאלו, ו0 פיגועים...

סומכת על זה? נכון, גם באנציקלופדיה והאקדמיה קיימת הטיה אך שם לפחות את יכולה לראות מי כתב מה ולהבין.......

ויקיפדיה לא תציל אותך.

ההגדרה בה היא "אַתֶאִיזְם הוא דחיית האמונה בקיומן של ישויות אלוהיות. במובן צר יותר, אתאיזם הוא העמדה או האמונה הספציפית לפיה אין ישויות אלוהיות. בהגדרה על דרך השלילה אתאיזם הוא היעדר אמונה בקיום אלוהים או ישויות אלוהיות כל שהן. באופן המילולי אתאיזם הוא היעדר תאיזם", הציטוט שהזכרת לגבי ההגדרה שאינה מוסכמת היא לגבי שאלות אחרות.

בתגובה שפתחה את כל הסאגה פה, לא?

כי האתאיסט לא מתיימר "להוכיח שאלוקים *לא* קיים" אלא סובר שככל הנראה הוא לא (בדומה לאגנוסטיקן או לחלקם), ולכן מניח שזה המצב ושולל אמונה בו (בניגוד לאגנוסטיקן שאומר שאין להניח שום הנחה לגבי דבר שאי אפשר לאשש או לפרוך ולכן לקיים/לשלול אמונה בה). אני לא רואה הגיון באגנוסטיות יותר מבאתאיזם, אם אז להפך.

מהמעט שבו יצא לי להיתקל, רוב האתאיסטים משוכנעים שהם צודקים ושהם 'חקרו ובדקו והגיעו למסקנה הרציונלית שכל הדתיים מטומטמים ומאמינים באמונות תפלות'.

נכון שהחקירה שלהם לא הייתה מעמיקה במיוחד, אבל הם לעולם לא יסכימו עם ההגדרה שלך כמומרים לתיאבון (ייתכן שהיא נכונה, אבל לא מנקודת המבט שלהם)

אם זה נכון שהסיבה האמיתית היא שהם מומרים לתאבון,

לא יעזור לנסות לשכנע אותם דרך השכל.

האמת שהייתי צריך לקצר טיפה

אבל השיר לא תופס הרבה..

(אם תורידי את הסמיילים יהיה לך עוד מקום)

מה יקרה משם

אני לא עובדת את ההסתברות - אלא מסתמכת עליה (בין השאר). בהימור של פסקל אתה עובד אותו רק כי זה יותר משתלם לך מאשר לא לעבוד אותו, מה שהופך את העבודה למרוכזת סביב עצמך ולא סביבו. 

לא התכוונתי לשום דבר

אבל אחכה לפירוט ואז אולי גם אפרט למה.

אני לא זוכרת מי כתב אותו (זה לא מישהו מזמננו, זה היה לבגרות)

שכתב שחוסר אמונה בה' זה לא בא מהשכל כי באמת כמו שאתה כותב, לראות את כל הדיוק בבריאה ושכל דבר כל כך מחושב, כל בנאדם נורמלי יגיד שזה לא יכול להיות אקראי.

אבל זה בדיוק הקטע, חוסר האמונה או יותר נכון, הכפירה מגיעה מהלב, הלב האטום מסרב להאמין בה' ולכן מוצא תירוצים לכך.

אם יסירו את אוטם הלב אז בוודאי שיהפכו להיות מאמינים.

זה תמצית הקטע ההוא אם אני לא טועה, למדתי אותו לפני 4 שנים בערך..

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.

שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה

או מישהו שמזדהה

עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה 

כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:

– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.

– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".

– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...

תראה מה נחלת ענתה

רגש זה משו שלא תמיד קל לחשוף אותו

במיוחד שזה לא עם אנשים שקל לך להיפתח אליהם

זה נראלי פשוט משתנה בין אדם לאדם ויש גם רמות של גילוי רגשות

(וגם זה שאני גבר זה מתבטא אצלי אחרת, אז אולי אני לא יודע...)

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

אם מדברים עליך

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.

בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.