אז אתם אומרים לדבר איתו..אוקי, בע"ה.

השאלה היא איך הפרפקציוניזם בא לידי ביטוי במציאות. הקפדה בכל דבר או בדברים מסויים זה אומר שבודאות אדם כזה יהיה כעסן שמאנשים אחרים ,נכון?

ונניח אשאל אותו על התכונה הזאת, 

האם סביר שהוא יגיד לי שכמשהו לא מוצא חן בעיניו והוא לא במוזה של עבודה ושליטה עצמית הוא מטגן על מחבת עם שמן רותח את מי שגרם לו לחוסר שביעות רצון?

ובעצם השאלה היא- האם סביר שיגלה לי את כל צדדי המידה הזאת אצלו?

או שבכלל אני לא מבינה את התכונה הזאת?

גם לי יש דברים שמפריעים וגם אני צריכה לשלוט על עצמי וכו'

תעשו לי סדר בעניין, בבקשה??

מה בדיוק לברר?

אם זה מופנה כלפי האדם עצמו אז זה טוב, אם זה מופנה כלפי בת זוגו או הזולת אז בספק... וזה תלוי איך זה מתבטא...

תני לו לקרוא את גן השלום, את הפרק השני שם כל הזמן...

אנחנו עדיין בשלב התחלתי של בדיקת התאמה....לא התחתנתי איתו עדיין...

ולכל אלה שאמרו שיפנה את זה לעצמו ולא לאחרים כמו @מבקר בפורום- 

כשמתחתנים ובונים זוגיות זה כבר לא "זה עולמי וזה עולמך.."..יש הרבה מאוד נקודות חיכוך, נישואין זה המציאות הכי דביקה והכי אינטנסיבית מבחינת היחד שיש מבין כל סוגי החברויות/הקשרים בעולם. איך בודקים איך האדם במקומות האלה? גם אם אפשר להסתדר תיאורטית אחרי שמתחתנים יש ילדים ובלאגנים וגם לפני זה..

ממש חשוב לי לומר שאני מעריכה אותו מאוד, הוא משכמו ומעלה ושם בכיס הרבה אחרים שהכרתי לפניו (אסור להשוות, יודעת..) אבל קשה לי להסביר את התחושה הזאת של הפחד שיש לי, כאילו פוחדת לטעות לידו..

ו @געוואלד תודה על התגובה .

אישית אני שואף מאוד לשלמות, בימים האחרונים קלטתי שאני נגוע בתכונה הזאת של ביקורתיות, שלעניות דעתי היא התגלמות הרוע של פרפקציוניזם. העניין הוא שאני שם לב שהתכונה מופנית לשני כיוונים, אליי ולחברה. כשאני מפנה אותה כלפי עצמי (וב"ה זה מה שאני עושה רוב הזמן) אני בונה את עצמי כי אני יכול להתמודד עם האמת. אך כשאני לא שולט בעצמי ומפנה אותה כלפי חוץ אני הורס הרבה מאוד. אז כחלק מהרצון והשאיפה לשלמות אני כרגע עובד על תיקון המידה וזה דוגמה ליתרון של פרפקציוניזם (בהנחה שאני כזה). אולם כפי שאמרתי, זה גורם לנזק רב ובשביל לתקן את המידה הזאת צריך לעבוד על הרבה דברים במקביל כמו ענווה, הסתפקות במועט, עין טובה, רוגע ושלווה (ע"י הימנעות מכעס ופעולה מתוך מחשבה ולא לירות מהמותן...). אז בתור אדם שמנסה להשתפר ויחסית מודע לעצמו אני עובד על כך ואני חושב שאני סובל מהנזק שאני עושה יותר ממה שאחרים ניזוקים ממני אז זה עוד מזרז את העבודה, אבל לא חסר אנשים שגם כשיהיו מודעים לכך יזניחו את המצב ואז זה יהיה סיוט... או שיכחישו את המצב ולא יעשו כלום עם עצמם...

רק על מנת שתהיי מודעת, אומרים שהערה קטנה ביותר לאישה מבעלה יכולה להרוס לה את הנפש וכל מיני דברים בסגנון, ויש רבנים שבודקים את זה בתור דבר ראשון בבעיות שלום בית, אז כל עוד עובדים על כך ויש רצון להשתפר לא אמורה להיות שום בעיה...

תארי לך מקרה שאת כל כך פוחדת לטעות לידו ובסוף טעית ואת מצטערת על זה כל כך ואז הוא בא ומעיר לך על כך ועוד בחוסר טקט ובצורה גסה (ואולי אפילו בשם התורה...) זה לא פשוט...

אם זה מעסיק אותך אני יכול להעתיק כמה דברים מספרים שקראתי שמראים כמה זה גרוע, ואנשים בדרך כלל נוטים לחשוב שהם מושלמים ולא לתקן את עצמם...

אני ממליץ לך לבדוק מה קורה במצב שאת טועה לידו, כי במהלך החיים את כנראה תטעי הרבה ובזמנים קשים והוא יצטרך לשלוט בעצמו.

פרפקציוניזם עם כל היתרונות שלה קשה מאוד..

בא לי לומר לך ולשכמותך- מה לך להיות ביקורתי כ"כ כלפי עצמך? שחרר..אבל אני רואה שאתה רואה את התכונה הזאת כתכונה מובנית באישיות ואפילו רוצה (?)אותה כי היא מקדמת..לא יודעת מה טוב כבר..אולי אין טוב ורע בזה אלא מה עושים עם מה שיש..

אני ממש מעריכה אנשים כמוך שיש להם מודעות כה גדולה ומוכנות לעבוד בפועל על המידות. אשריך ואשריכם.

זאת עבודה שנדרשת מכולם , לא רק מפרפקציוניסטים.

תודה על הטיפים.

לעניות דעתי יש הבנייה מראש של תכונות עוד מהנשמה עצמה ומהילדות (לעניות דעתי הקב"ה גורם לכך שהילדות תחזק את התכונות האלה כמה שיותר, אני מניח שתוכלי לחפש 3 או 4 תכונות חזקות ביותר אצלך ולחפש איזה אירועים בחיים שלך קשורים לזה ברמה מסוימת...), וחבל להכחיש את היכולות החזקות שיש לכל אחד, זה כמו אנרגיה גרעינית, אפשר להשתמש לחשמל ואפשר לנשק... 

העניין הוא שאני יכול להתמודד איתה בלי שהיא תצער אותי מצד עצמה (ופה נכנסות גם תכונות אחרות...), ואין סיבה להילחם בצדדים הטובים של תכונה כל עוד הם לא מזיקים, אלא יש לפעול במינון הנכון. חוץ מזה שכל דבר הוא טוב במינון הנכון...

(ד"א לעניות דעתי פרפקציוניזם היא התבטאות של מידות שונות בנשמה בנפש האדם ולא תכונה יסודית בנשמת האדם, אבל אני לא מבין כמעט כלום בתחומים האלה...)

אחרי שקראתי את זה:

האם אני פרפקציוניסט? זיהוי, התמודדות וטיפול בפחד מכישלון

ומאמרים דומים לו...

הגעתי למסקנה שביקורת עצמית מוגזת היא רעה! (גיליתי את אמריקה..)וכדאי לטפל בה במיוחד אם הגורם לפרפקציוניזם הוא החברה או המשפחה שגדלנו בה והושפענו ממנה בילדות..

שאיפה לשלמות זה מתכון לחוסר שמחה וסיפוק תמידי כי -מי מושלם?

אם אפשר לנסות ללמוד לשמוח ב"טוב מאוד" ולנסות לוותר על ה"מושלם" -הבלתי אפשרי כמעט להשגה וגובה מחירים קשים, למה לא?

המאפיינים שמציינים שם הם רק הצדדים השליליים ואני רואה שאף אחד מהם לא שייך אליי, אז כנראה שאני לא פרפקציוניסט או שאין לי את הצדדים השליליים של התכונה, אז אולי כדאי שלא תיקחי אותי בתור דוגמה לעניין...

האויב של הטוב הוא המושלם, לעניות דעתי בתור אידאל צריך לשאוף למושלם (לדוגמה למעלת משה רבינו) ובחיי המעשה צריך להתקדם לטוב מאוד שרואים באופק... חוץ מזה שזה גם תלוי בגישה, אם מישהו מצטער מחוסר השלמות אז הוא אכן בבעיה (ומה שציינתי בעצמי לעיל היה במקרים שבהם אני גורם נזק לאחרים/ לעצמי או עומד במקום, שנראה די ברור לכל הדעות שזה בעייתי וזה כנראה יותר על משקל של הרהורי תשובה ומודעות עצמית מכפייתיות...) מלבד זאת לעניות דעתי בימינו מעודדים אנשים לוויתור עצמי וצריך לעשות בדיוק ההפך...

שורה תחתונה, לעניות דעתי יש השפעה רבה לדרך שהתכונה מתבטאת וכיצד מתמודדים איתה.

כי בעניינים חשובים (כפי שרוזן ציין, מידות, לימוד תורה וכו') חשוב להתקדם, אך גם שם זה צריך להיעשות בדרך נכונה. לעומת נושאים לא חשובים כמו שכל דבר יהיה במקום המדויק או עמידה בזמנים לאירועים לא חשובים וכו'. (לעניות דעתי פגישה היא דבר חשוב מפני שזה מראה על חשיבות שנותנים לאדם השני, אז במקרה הזה צריך תירוץ טוב ולא משהו שטותי כי אז אתה מראה זלזול...)

בעיני זה באמת מפחיד!

לחיים של זוג נשוי. לא שייך ליצור פירוד בין בעל לאשתו בקשר שכל מטרתו להביא לאחדות במיוחד שכנראה הגישה הזאת לא תעבוד.

לעניות דעתי חשוב לבדוק אם הוא מודע לכך שהוא לא מושלם ושעליו להשתפר והוא באמת מוכן לעשות את זה, וגם אז צריך לבדוק שזה לא סתם הבטחות באוויר אלא הוא באמת עושה עם זה משהו כי מצוי שאנשים מבטיחים דברים ואז לא מקיימים אותם כלל... 

ומכיוון שאת אומרת שאת מפחדת לטעות לידו זו סיבה רצינית שצריכה להידלק לך נורת אזהרה, את צריכה מישהו שיאהב אותך ויהיה שם בשבילך בעיקר כשאת טועה...

אשמח שתסבירי לי למה זה לא סותר את האדישות וחוסר האכפתיות שמתוארים בעלון פה:

http://mephraim.com/wp-content/uploads/2018/05/233-%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8.pdf

עמוד 2 - ביתך שלום.

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.