אז אתם אומרים לדבר איתו..אוקי, בע"ה.

השאלה היא איך הפרפקציוניזם בא לידי ביטוי במציאות. הקפדה בכל דבר או בדברים מסויים זה אומר שבודאות אדם כזה יהיה כעסן שמאנשים אחרים ,נכון?

ונניח אשאל אותו על התכונה הזאת, 

האם סביר שהוא יגיד לי שכמשהו לא מוצא חן בעיניו והוא לא במוזה של עבודה ושליטה עצמית הוא מטגן על מחבת עם שמן רותח את מי שגרם לו לחוסר שביעות רצון?

ובעצם השאלה היא- האם סביר שיגלה לי את כל צדדי המידה הזאת אצלו?

או שבכלל אני לא מבינה את התכונה הזאת?

גם לי יש דברים שמפריעים וגם אני צריכה לשלוט על עצמי וכו'

תעשו לי סדר בעניין, בבקשה??

מה בדיוק לברר?

אם זה מופנה כלפי האדם עצמו אז זה טוב, אם זה מופנה כלפי בת זוגו או הזולת אז בספק... וזה תלוי איך זה מתבטא...

תני לו לקרוא את גן השלום, את הפרק השני שם כל הזמן...

אנחנו עדיין בשלב התחלתי של בדיקת התאמה....לא התחתנתי איתו עדיין...

ולכל אלה שאמרו שיפנה את זה לעצמו ולא לאחרים כמו @מבקר בפורום- 

כשמתחתנים ובונים זוגיות זה כבר לא "זה עולמי וזה עולמך.."..יש הרבה מאוד נקודות חיכוך, נישואין זה המציאות הכי דביקה והכי אינטנסיבית מבחינת היחד שיש מבין כל סוגי החברויות/הקשרים בעולם. איך בודקים איך האדם במקומות האלה? גם אם אפשר להסתדר תיאורטית אחרי שמתחתנים יש ילדים ובלאגנים וגם לפני זה..

ממש חשוב לי לומר שאני מעריכה אותו מאוד, הוא משכמו ומעלה ושם בכיס הרבה אחרים שהכרתי לפניו (אסור להשוות, יודעת..) אבל קשה לי להסביר את התחושה הזאת של הפחד שיש לי, כאילו פוחדת לטעות לידו..

ו @געוואלד תודה על התגובה .

אישית אני שואף מאוד לשלמות, בימים האחרונים קלטתי שאני נגוע בתכונה הזאת של ביקורתיות, שלעניות דעתי היא התגלמות הרוע של פרפקציוניזם. העניין הוא שאני שם לב שהתכונה מופנית לשני כיוונים, אליי ולחברה. כשאני מפנה אותה כלפי עצמי (וב"ה זה מה שאני עושה רוב הזמן) אני בונה את עצמי כי אני יכול להתמודד עם האמת. אך כשאני לא שולט בעצמי ומפנה אותה כלפי חוץ אני הורס הרבה מאוד. אז כחלק מהרצון והשאיפה לשלמות אני כרגע עובד על תיקון המידה וזה דוגמה ליתרון של פרפקציוניזם (בהנחה שאני כזה). אולם כפי שאמרתי, זה גורם לנזק רב ובשביל לתקן את המידה הזאת צריך לעבוד על הרבה דברים במקביל כמו ענווה, הסתפקות במועט, עין טובה, רוגע ושלווה (ע"י הימנעות מכעס ופעולה מתוך מחשבה ולא לירות מהמותן...). אז בתור אדם שמנסה להשתפר ויחסית מודע לעצמו אני עובד על כך ואני חושב שאני סובל מהנזק שאני עושה יותר ממה שאחרים ניזוקים ממני אז זה עוד מזרז את העבודה, אבל לא חסר אנשים שגם כשיהיו מודעים לכך יזניחו את המצב ואז זה יהיה סיוט... או שיכחישו את המצב ולא יעשו כלום עם עצמם...

רק על מנת שתהיי מודעת, אומרים שהערה קטנה ביותר לאישה מבעלה יכולה להרוס לה את הנפש וכל מיני דברים בסגנון, ויש רבנים שבודקים את זה בתור דבר ראשון בבעיות שלום בית, אז כל עוד עובדים על כך ויש רצון להשתפר לא אמורה להיות שום בעיה...

תארי לך מקרה שאת כל כך פוחדת לטעות לידו ובסוף טעית ואת מצטערת על זה כל כך ואז הוא בא ומעיר לך על כך ועוד בחוסר טקט ובצורה גסה (ואולי אפילו בשם התורה...) זה לא פשוט...

אם זה מעסיק אותך אני יכול להעתיק כמה דברים מספרים שקראתי שמראים כמה זה גרוע, ואנשים בדרך כלל נוטים לחשוב שהם מושלמים ולא לתקן את עצמם...

אני ממליץ לך לבדוק מה קורה במצב שאת טועה לידו, כי במהלך החיים את כנראה תטעי הרבה ובזמנים קשים והוא יצטרך לשלוט בעצמו.

פרפקציוניזם עם כל היתרונות שלה קשה מאוד..

בא לי לומר לך ולשכמותך- מה לך להיות ביקורתי כ"כ כלפי עצמך? שחרר..אבל אני רואה שאתה רואה את התכונה הזאת כתכונה מובנית באישיות ואפילו רוצה (?)אותה כי היא מקדמת..לא יודעת מה טוב כבר..אולי אין טוב ורע בזה אלא מה עושים עם מה שיש..

אני ממש מעריכה אנשים כמוך שיש להם מודעות כה גדולה ומוכנות לעבוד בפועל על המידות. אשריך ואשריכם.

זאת עבודה שנדרשת מכולם , לא רק מפרפקציוניסטים.

תודה על הטיפים.

לעניות דעתי יש הבנייה מראש של תכונות עוד מהנשמה עצמה ומהילדות (לעניות דעתי הקב"ה גורם לכך שהילדות תחזק את התכונות האלה כמה שיותר, אני מניח שתוכלי לחפש 3 או 4 תכונות חזקות ביותר אצלך ולחפש איזה אירועים בחיים שלך קשורים לזה ברמה מסוימת...), וחבל להכחיש את היכולות החזקות שיש לכל אחד, זה כמו אנרגיה גרעינית, אפשר להשתמש לחשמל ואפשר לנשק... 

העניין הוא שאני יכול להתמודד איתה בלי שהיא תצער אותי מצד עצמה (ופה נכנסות גם תכונות אחרות...), ואין סיבה להילחם בצדדים הטובים של תכונה כל עוד הם לא מזיקים, אלא יש לפעול במינון הנכון. חוץ מזה שכל דבר הוא טוב במינון הנכון...

(ד"א לעניות דעתי פרפקציוניזם היא התבטאות של מידות שונות בנשמה בנפש האדם ולא תכונה יסודית בנשמת האדם, אבל אני לא מבין כמעט כלום בתחומים האלה...)

אחרי שקראתי את זה:

האם אני פרפקציוניסט? זיהוי, התמודדות וטיפול בפחד מכישלון

ומאמרים דומים לו...

הגעתי למסקנה שביקורת עצמית מוגזת היא רעה! (גיליתי את אמריקה..)וכדאי לטפל בה במיוחד אם הגורם לפרפקציוניזם הוא החברה או המשפחה שגדלנו בה והושפענו ממנה בילדות..

שאיפה לשלמות זה מתכון לחוסר שמחה וסיפוק תמידי כי -מי מושלם?

אם אפשר לנסות ללמוד לשמוח ב"טוב מאוד" ולנסות לוותר על ה"מושלם" -הבלתי אפשרי כמעט להשגה וגובה מחירים קשים, למה לא?

המאפיינים שמציינים שם הם רק הצדדים השליליים ואני רואה שאף אחד מהם לא שייך אליי, אז כנראה שאני לא פרפקציוניסט או שאין לי את הצדדים השליליים של התכונה, אז אולי כדאי שלא תיקחי אותי בתור דוגמה לעניין...

האויב של הטוב הוא המושלם, לעניות דעתי בתור אידאל צריך לשאוף למושלם (לדוגמה למעלת משה רבינו) ובחיי המעשה צריך להתקדם לטוב מאוד שרואים באופק... חוץ מזה שזה גם תלוי בגישה, אם מישהו מצטער מחוסר השלמות אז הוא אכן בבעיה (ומה שציינתי בעצמי לעיל היה במקרים שבהם אני גורם נזק לאחרים/ לעצמי או עומד במקום, שנראה די ברור לכל הדעות שזה בעייתי וזה כנראה יותר על משקל של הרהורי תשובה ומודעות עצמית מכפייתיות...) מלבד זאת לעניות דעתי בימינו מעודדים אנשים לוויתור עצמי וצריך לעשות בדיוק ההפך...

שורה תחתונה, לעניות דעתי יש השפעה רבה לדרך שהתכונה מתבטאת וכיצד מתמודדים איתה.

כי בעניינים חשובים (כפי שרוזן ציין, מידות, לימוד תורה וכו') חשוב להתקדם, אך גם שם זה צריך להיעשות בדרך נכונה. לעומת נושאים לא חשובים כמו שכל דבר יהיה במקום המדויק או עמידה בזמנים לאירועים לא חשובים וכו'. (לעניות דעתי פגישה היא דבר חשוב מפני שזה מראה על חשיבות שנותנים לאדם השני, אז במקרה הזה צריך תירוץ טוב ולא משהו שטותי כי אז אתה מראה זלזול...)

בעיני זה באמת מפחיד!

לחיים של זוג נשוי. לא שייך ליצור פירוד בין בעל לאשתו בקשר שכל מטרתו להביא לאחדות במיוחד שכנראה הגישה הזאת לא תעבוד.

לעניות דעתי חשוב לבדוק אם הוא מודע לכך שהוא לא מושלם ושעליו להשתפר והוא באמת מוכן לעשות את זה, וגם אז צריך לבדוק שזה לא סתם הבטחות באוויר אלא הוא באמת עושה עם זה משהו כי מצוי שאנשים מבטיחים דברים ואז לא מקיימים אותם כלל... 

ומכיוון שאת אומרת שאת מפחדת לטעות לידו זו סיבה רצינית שצריכה להידלק לך נורת אזהרה, את צריכה מישהו שיאהב אותך ויהיה שם בשבילך בעיקר כשאת טועה...

אשמח שתסבירי לי למה זה לא סותר את האדישות וחוסר האכפתיות שמתוארים בעלון פה:

http://mephraim.com/wp-content/uploads/2018/05/233-%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8.pdf

עמוד 2 - ביתך שלום.

ביאליק. מכיר?

תראה לכל אדם יש רעיונות ופנטזיות לגבי זוגיות, בכיוונים שונים ומשונים. יתרה מכך: כל הבסיס של המוסד הזוגי, בימינו, אינו אלא פנטזיות (לאו דווקא במובן רע). מה שאני מתכוון זה שבעידן המודרני אין צורך מעשי בזוגיות.

"אדם מביא חטים, חטים כוסס? פשתן, פשתן לובש?" וול, זה משהו שכבר לא קיים. אדם מביא הביתה לחם מהסופר, קונה בגדים בקניון, מכבס כביסה של שבוע + תלייה + קיפול תוך אולי 20 דקות עבודה tops, לא מסובך לבשל (טוסטר אובן, נינג'ה, כיריים, תנור...), גם לנקות לא נורא במקרה הכי גרוע אפשר להזמין עוזרת בית מדי פעם. בידור יש בשפע אינספור ספרים סרטים מסעדות טיסות והזדמנויות.

יוצא אפוא, שהרצון לזוגיות נובע אך ורק מתוך משאלה או פנטזיה: עצם ה"אידיאה" של זוגיות טומנת בחובה, לכל סובייקט, רשימה של משאלות גנוזות, שהמוח מבין את הגשמתן כמשהו שיכול להביא לאושר. או משהו כזה.

לכל אחד זה קצת שונה, יש כאלה שרוצים להרגיש נאהבים, יש כאלה שרוצים לתת ולאהוב, יש כאלה שרואים בזוגיות מקור לתחושת יציבות וביטחון, וכן הלאה וכן הלאה.

אבל מה שאני חותר אליו: @פ.א. יכול לייתר כל צורך בזוגיות בכלל. עם אינסוף חוסן עצמי, חיים מעניינים ומספקים, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. ואמנם, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. אבל מה לעשות, הפנטזיות השונות האלה נעימות, ובלעדיהן, לא נראה לי שזוגיות הייתה מעניינת מישהו. אולי במקרים בהם זה משתלם כלכלית או כדי לקבל אזרחות זרה.

עכשיו, בין נעים לבין פתולוגי, מנעד רחב. וכמובן תשוקה לכל־מיני דברים יכולה להפוך לפתולוגית (תלות־יתר וכן הלאה). אם מה שמעניין אותך זאת בחורה עם הרבה חום ואהבה שתתן לך חיבוק אחרי שהיה לך יום קשה, זה לא פתולוגי; זה חמוד ומקסים. מה שאמרו שבנות לא נמשכות לזה ורוצות "גבר־גבר", טוב, אז מי שרוצה גבר־גבר (עוד פנטזיה כנ"ל), מוזמנת למצוא אותו.

מאידך, אם אתה רוצה שהיא תעשה בשבילך הכל ותיקח אחריות על הכל ותהיה ספוג לדמעות אינסופיות, טוב זאת בעיה.

בקיצור, לאחר כל הדיון הפילוסופי, מה שאני חושב זה שאין בעיה לרצות דברים מסוימים. זה אתה והנפש שלך ומה שכיף לך במערכת יחסים עם בת. אני דווקא חושב שאם תדחיק את הרצונות האלה יותר מדי בשם מאצ'ואיזם או וואטאבר פשוט תחיה חיים של מישהו אחר ולא את מה שאתה באמת רוצה, גם אם מה שאתה רוצה פחות קל למציאה (נניח. ואם זה באמת ככה, אז גם, לשיקולך האישי נזק מול תועלת.)

אמהי, כילד, ואיך זה עשוי להשתקף בסיטואציות תואמות כשאתה גבר נשוי, והאם אז אתה גם כן זקוק ליחס רחמים אמהי?

אתה חוזר מהגן, או מבית הספר היסודי - מספר לאמא כי העליבו אותך, ילדים צחקו עליך במשהו שפישלת,  הגננת / מורה התרגזה עליך סתם בלי סיבה, קיבלת ציון מאוד נמוך במבחן…, לא הזמינו אותך למסיבת יום הולדת שכן הוזמנו אליך הרבה ילדים אחרים …

וכאשר אתה מבוגר, חוזר הביתה מהעבודה, מספר לאישתך כי הבוס התעצבן עליך / הפילו עליך משימה בלוחות זמנים לא אפשריים / היתה לך שיחת משוב שנתית ולא מעריכים מספיק את המאמצים שלך / לא קיבלת קידום למרות שאתה ממש משקיע ….

———-

איפה אתה רואה מקרים בהם גבר, בעל לאישה, זקוק ליחס אמהי, הכלה ורחמים? 

אתה מדגיש "גבר" "בעל לאישה" אני פחות מתלהב מההגדרות האלה. לכל־מיני אנשים יש דינמיקות שונות. לא רואה חובה להגדיר טמפלייט של גברים חזקים ומדהימים שמתמודדים לבד עם כל קשיי החיים.

גם לגברים יש רגעי קושי / משבר וברגעים כאלה תמיכה נשית יכולה להיות מקסימה. זה מה שאני חושב. לעשות מזה משהו יום־יומי – לא בריא, לא משנה אם זה מצד הגברים או מצד הנשים.

עריכה:

כמו שאמרתי: לאמיתו של דבר אנחנו לא זקוקים לשום־דבר במיוחד לא בעידן המודרני שלנו. אני לא רואה סיבה מעשית קיומית למה גבר יצטרך לאישה או אישה לגבר שאין אפשרות לפתור אותה לבד בסטואיות אצילית. אלא ש...

אם המטרה היא אפס חיכוכים, אפס "להכביד", אפס לחשוף רגשות, אפס להיות תלוי, בשביל זה ממש לא צריכים זוגיות.

כחתול, אני יודע הכל, ואף יותר מהכל.

סביר ונעים לשני הצדדים = אחלה

פתולוגי = לא טוב

בקיצור טאוטולוגיה.

תמיכה אמהית היא תמיכה טיפולית, היא הפסיכולוגית שלך, מנחמת אותך ומעודדת אותך בזמנים שאתה מרגיש שפוף, לא מוערך, מושפל

אמא רואה בבנה את הילד שזקוק להגנה. היא "עוטפת" את הקושי.

אמא נוטה לסלוח ולמזער טעויות כדי לשמור על דימויו העצמי של בנה.

תמיכה נשית - היא תומכת, רואה אותך כמסוגל להתמודד, מעודדת ומחזקת אותך מול הקושי.  

התמיכה הנשית שלה אומרת: "אני מאמינה בך שתצליח להתמודד", התמיכה גם באה ממקום של לתת ביקורת בונה, לחזק נקודות חולשה,

אמא מספקת נחמה, ובת הזוג מאפשרת לך לפרוק את הקושי ואת העצבים שלך על משהו שקרה, מכילה את הקושי איתו אתה מתמודד עכשיו - ועוזרת לך להבין את המצב, להתגבר על הקשיים, לחזק נקודות, לסייע לך להתמודד.  

לא כל בעיה צריכה או יכולה או אמורה להיענות ב"אתה תהיה חזק ותתמודד" באותו רגע. יש רגעים שבהם לא רוצים "להבין" ו"לחזק נקודות" אלא להרגיש בטוחים ומוגנים.

וגם להיפך לא כל בעיה אמורה להתגלגל לעיטוף אימהי.

כל הרעיון ב"דינמיקה" זה שהיא דינמית ומשתנה לפי הזמן העניין הרגש וצורך השעה.

בכל־מקרה, כמו שאמרה @אנימה , הדיון הזה תיאורטי מדי עבורי כך שתיאלץ לקבל את דעתי האובייקטיבית בינתיים וזהו.

יכולת של גבר לנחם את עצמו, להכיל את הקשיים שלו ולעמוד מול העולם, היא חלק מתהליך ההתבגרות. כשזה קיים, ה"עטיפה" מהאישה הופכת לבונוס נעים ולא לצורך. 
 

יחס אימהי הוא לרוב חד-כיווני (האם נותנת, הילד מקבל). אתה מצפה שהיא תהיה ה"מבוגר האחראי" שמכיל ומנחם. כאשר בת הזוג מרגישה שהיא צריכה "לטפל" בבן הזוג שלה או לעטוף אותו, היא עלולה לראות בו מישהו שזקוק להגנה ולא מישהו שהיא חושקת בו כגבר.

כלומר אם זה חלק מהרגשת הצורך בקשר זוגי מבחינתך (שכשמו כן הוא הוא בריא כשהוא זוגי לא אימהי)

אז אתהצריך לעשות בירור עצמי עמיק מאיזה מקופ נוגע החוסר הזה לעשות עבודה/לגשת לטיפול אישי ולהגיע למערכת יחסים ממקום שלם ולא של חוסר כי זה מתכון למשןך דברים לא נכונים ולא בריאים לזוגיות שלך וגם לזמן לך מישהי שתמלא לך חסכים במקום אישה שתיבנו ותבנו יחד

להרגשתי, לחפש באישה שלך, בבת הזוג שלך, יחס אמהי, זה קצת לברוח מאחריות על חייך.  

זה חלק אינטגרלי מהקשר. בזוגיות עיקר הקשר הוא חברי, אבל יש גם קצת ילדי וקצת אבהי/אימהי.

אתה גם תהיה קצת אבהי לאשתך, קצת. אני אישית מחכה גם לאימהות הזאת כי זה כל כך כייפי שמשהו שאני לא צריכה להתאמץ בשבילו ובא לי בטבעי זה משהו שבן הזוג כל כך שמח לקבל.

בוודאי שגברים צריכים את זה לפעמים, ונכון שבאופן כללי זה תכונות נשיות.

כל דבר במידה כמובן.

ליחס אמהי

תסתכלי על זוגות סביבך.  על ההורים שלך.  

אמא ובת זוג אלו דברים שונים מבחינת הענקת היחס, האהבה, החום וההכלה.  

לא רואה הבדל מהותי מאוד

זה אוסף של תכונות/ רגשות/ אופני תקשורת שיכולים להתבטא במינונים ובכלים שונים.

יש הבדל בין דאגה לאדם זר ברחוב שבאופן כללי אני רוצה שיהיה לו טוב, אנסה לעזור לו אם הוא נפל וכדומה,

לעומת דאגה לחברה קרובה שהיא ברמה שכואב לי כשכואב לה ואני מוכנה להקריב הרבה בשבילה.

אולי יש משהו מוזיל בהשוואה של דאגה סתמית וזמנית לעומת דאגה שבאה עם קרבה וקשר חזק, אבל ברמת העקרון מדובר על אותו רגש.

אני מבינה למה אנשים רואים את זה אחרת, אבל זאת דעתי.

באופן אישי אני יכולה להגיד שלפעמים יש לי רגשות "אימהיים" כלפי אנשים בלי קשר להורות וזוגיות. חברה שהייתי בעמדה מאוד תומכת ורגישה כלפיה בשלב מסויים, מישהי צעירה ממני שעזרתי לה מהניסיון שלי.

זה לא שאני אמא שלהן או משהו כזה, אבל זה רגשות שעלו לי באופן זמני שהם קצת אימהיים באופי שלהם.

תראה את זה כבר מההתחלה. ולפעמים זה קיים אבל חסום קצת.

לעטוף רגשית ולנחם זה צורך אנושי, בין אם אתה גבר או אישה. כולם זקוקים לזה.

אולי גדלת בחברה שהגדירה את זה כלא גברי, שהתפקיד של הגבר רק להכיל ולא להיות מוכל.
 

מצד שני יש מושג כזה של מאמי אישיוז, חוסר בדמות אם וציפיה שבת הזוג תמלא את הצרכים הרגשיים שחסרים. ושם יכולה להיות בעיה.

תלוי באיזון של זה, בתלות בזה, כמה זה קיצוני, בתדירות.

תבחן עם עצמך את הקשר שלך עם אמא שלך, והאם קיים שם חוסר שאתה מנסה למלא.

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

בנוסף, הייתי ממליץ לתאר קצת יותר מה היא מחפשת, היא לא רק אישה בת 48 אלא יש לה אישיות ודרישות, וגם אין פה ממש תיאור שלה.

אם תפרטי מעט יותר יהיה קל יותר לאנשים לחשוב אם הם מכירים מישהו מתאים.

האם הרשימה היא לאנשים עם מוגבלויות?

מחפשת אדם נוח, שמור, ירא שמים (כיפה סרוגה) .

את מבינה שלא תיארת שום דבר ייחודי על בן אדם כאן?

אני תוהה האם זה דבר חיובי או שלילי

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ולא קל לגרום לי להתרגש

מה משנה אם מזהים אותך או  לא?  אף אחד לא מכיר אף אחד כאן, ממילא.....

וואו יקרה איך כתבת את הלב שלך

כמה מרגשת את

כמה אור וכמה אהבה יש בך ויש בך לתת

ב"ה שתמצאו אחד את השנייה במהרה ובמתיקות שלמה 🙏❤

הוא בטוח יזכה בך

ואתם לא מעמיקים את הקשר בכך שכל פגישה שלכם זה צחוקים וכיף ונמנעים מלהעמיק את הקשר. לא ברור אם החלטת שאתה רוצה להתחתן, בטח שלא ברור אם החלטת להתחתן איתה, ומתוך כך אתה חוזר לתירוץ הגובה ששמרת לך מראש, שלא השתנה מאז שהתחלתם להיפגש.

הייתי שמח לנסות לסייע לך אם תענה איפה אתה עומד ביחס לכל מה שאמרתי, אולי הכל הבל, רק אתה יודע.

החלטתי שאני רוצה להתחתן- כן. אני רוצה את זה מאוד, צמא לזוגיות ואהבה. אבל, לא יודע מה זה כי בחיים לא הייתי בדבר כזה.

לגבי להתחתן איתה, כמו שאמרתי המון דברים מתאימים לי, כיף ונחמד לי איתה אבל אין רגש.

ועניין הגובה, מההתחלה זה היה קשה לי זה נכון. לפעמים מפריע יותר ולפעמים פחות. עכשיו נראלי שזה פחות, אבל מפחד שבשכל שלי זה עדיין נתפס כמשהו פחות מושך אולי.

(היא דרך אגב סבבה עם הפרשי הגבהים ממה שאני שומע ממנה)

למה אתה רוצה להתחתן?

למה אתה צמא לזוגיות ואהבה?

אם אתה לא יודע מה זה אז למה אתה רוצה את זה? ולמה אתה רוצה משהו שאתה לא יודע?

מה זה אומר שאין רגש?

למה זה מפריע לך שהיא גבוהה ממך?

למה אתה מפחד ממה שאולי יש לך בשכל? ולמה שלא תבדוק בשכל שלך ותעדכן אותי?

קשה שרגש יווצר, שינסה למצוא דרך להיפגש בתדירות גבוהה יותר.

אם נפגשים רק אחת לתקופה ויש כיף, כדאי לנסות להעביר שלב ולהיפגש יותר, אחרת, חבל לדעתי על הקשר כי יהיה קשה לבנות אותו.

(אני הפסקתי קשר על דבר כזה אחרי שהבנתי לאחר מספר חודשים שאם עדיין נפגשים רק אחת לשבוע ולא יותר רגש כבר לא יבוא ולא נוכל לבנות משהו יחד כי כל פעם זה להיזכר מה קורה אצל האחר.)

ויש מצב שהקשר שלהם פשוט משעמם.. 

הראשון, להיפרד. לא מתאים.

השני - לעשות דברים ביחד.  ללכת לקניות. לעשות הליכה. ללכת לבנות משהו ביחד (להתנדב ווטאבר). לא עוד "דייט".

זה מאוד פשוט כן או לא

( אצל גברים זה שונה מנשים גברים עד דייט 3 יכולים להגיד אם יש משיכה או לא אבל נשים זה שונה מאוד)

הוא יועץ נישואין וממה שאני קוראת אצלו, הוא טוב. אפילו מאוד.

הוא מדבר על נושאים רבים, ובין השאר גם על הדילמה הזו.

גם באתר "השדכן", יש טיפים טובים.

בהצלחה.

ובייחוד לא קולה!!!

שעדיף להימנע ממשחות שיניים מלבינות. ייתכן שהן מלבינות אבל הן משפשפות את האימייל (במיוחד פחם וכיו"ב).

פרדונטקס טוב לחניכיים אם יש בעיות חניכיים / חניכיים רגישות וכיו"ב.

סנסודיין repair (אם מכיל NOVAMIN) טוב לשיניים רגישות ה־NOVAMIN ממלא סדקים מיקרוסקופיים באופן דומה לאימייל או משהו כזה. מומלץ בחום זה גם נותן תחושה חלקה לשיניים.

חוץ מזה כמעט כולם אותו דבר. זה שיש מיליון סוגים בסוף כמעט כולם אותו דבר וכמעט אותם מרכיבים, זה confusion marketing. גם למשל בסנסודיין: יש כמה משחות עם כל־מיני כיתובים שונים אבל אם להסתכל על הרכיבים, זה בדיוק אותו דבר (ומחירים שונים...)

מומלץ להשתמש במברשות רכות. היעילות היא אותה יעילות אלא שהרכות פחות פוגעות בחניכיים / משפשפות את האימייל. אני אישית ממליץ על curaprox, ה־ultrasoft מדהים וגם די עמיד בהשוואה להרבה מתחרים.

ובאו לפגישה.

אבל אפשר לשנות את זה אחרי האירוסין. תזמין אותה לשיננית או הלבנה.

אבל זה סופי ב"ה

תודה!

(סתם)

וזה בכלל לא מעניין אותו

הוא אמר מזמן שזה יהיה הדבר האחרון שיעניין אותו באשתו...

היא יודעת שהוא שרוף עליה...

אחים לא בהכרח דומים

את אמורה לפרגן ולהרים, : כן בטח!!! מהממממת!!!!! 🥰😍

משו כזה

חחח אבל אם גם הוא בראש כזה אז הכל טוב

היא מהממת באופי שלה והכל טפו חמסה וב"ה

ולפני שהכיר אותה הוא בכלל לא היה בעניין של בנות או חתונה

והוא רוצה ואוהב אותה מלכתחילה אז אני לא רואה בזה בעיה לומר שהיא לא הכי יפה בעולם...(גם לא יפה באופן כללי, חביבה עם חן יהודי)

תאמת שיש לי הערכה לזה,

ברור שצריך משיכה חיצונית גם,

אבל הפנימית זה הדבר שבסוף הכי מחבר. (לענ"ד)

בסוף זה גם עניין של אופי ומאד אינדיבידואלי לכל אחד

כאילו, את יכולה להגיד לנו ולאנשים אחרים אבל לא לאחיך

אבל אני גאה לספר לכם שאני נותנת צ'אנס ויוצאת גם עם הבחורים שהם לגמרי קלאסיים מבחינה חיצונית

תעשי רק דברים שאת שלמה איתם(:

וחשוב לו מישהי שנראית נורמלי ולא מכוערת.

ואין לו עניין דווקא בבחורה "חתיכה".

אני עושה דברים שיש להם פוטנציאל שאהיה שלימה איתם😉

בעיניו היא יפה, אל תגידי לו שהיא לא.

כאילו, זה לא נחמד, והוא עלול בסוף להאמין לך.

לא יודעת אם "יפה" בהגדרת הוליווד

ברור שלא אגיד לו, אני אחות טובה אחרי הכל

נכון, יפה

תסנני מה שמתאים לך..

בהצלחה!