מנסים "לחנך" אותו (בקושי שנה וחצי, כן?...)
מציעים לו כל מני צעצועים, הוא מתלהב ואז לוקחים לו "לא תקבל", להציע לו איזה דבר מאכל (בתאום איתי כמובן) ואז כשהוא פותח את הפה לברוח עם זה תוך כדי צחוק מתגלגל...
מתחבאים לו וכו'
כמובן כתבתי במרוכז כמה סיטואציות שקרו בהזדמנויות שונות לחלוטין.. אולי אני צריכה פשוט לשחרר ולתת לו להתמודד אבל זה קשה לי.
הוא יודע לעמוד על שלו ולא פראייר, אבל לפעמים בא לי לתת איזה כאפה טובה לאחיינית הכי מתוקה והכי "שלי" (בת 6)
אני מנסה להסביר באופן חד משמעי שעם הלב הקטן שלי אפשר לשחק בעדינות. לא רוצה להיות המחנכת או הדודה הרעה...
דווקא האחיין בן ה3 הבין אותי ומתייחס אליו בכבוד ושומר עליו מכל משמר... 😍
מה אתן הייתן עושות?
לא רואה פתרון חוץ מלצמצם קשר 
