וְאִם אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת, בְּלִי נִצָּחוֹן שֶׁל שֶׁקֶר, לְהַטּוֹת חֲבֵרוֹ אֶל הָאֱמֶת לַהֲשִׁיבוֹ לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר - מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, וְאִם לָאו אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינוֹ שׂוֹנֵא אוֹתוֹ - אַדְּרַבָּה אוֹהֵב אוֹתוֹ גַּם-כֵּן, כִּי מִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא בּוֹ גַּם-כֵּן נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְמַזֵּג עִמּוֹ וְלֶאֱהֹב אֶת עַצְמוֹ עִמּוֹ, וְזֶה עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כִּי בַּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה נִצָּחוֹן וְשִׁנּוּי דֵּעוֹת, כִּי אֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שָׁוִין וְכַנַּ"ל, אֲבָל צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם הִתְמַזְּגוּת וְהַכְרָעָה לְטוֹבָה, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ אֲחִיזָה חַס וְשָׁלוֹם לְהָרַע עַיִן - שֶׁמַּפִּיל שִׁכְחָה [מהתכלית] חַס וְשָׁלוֹם.
(ליקוטי הלכות, ברכות הראיה וברכות פרטיות ה', אות ו')

