כשאת בוחרת מבין אפשרויות קיימות הבחירה שלך לא חופשית, כשמישהו מגביל את הבחירה שלך למסגרת זמן זו לא בחירה חופשית, כשאת מאולצת לבחור זו בחירה חופשית... שאמשיך?

וכל בחירה אחרת לא חופשית?

בסופו של דבר הבחירה היא תמיד מבין אפשרויות קיימות. ובמסגרת זמן - אנחנו לא חיים לנצח, ואני חושבת שבחירה, מעצם מהותה, היא חופשית -  אם אתה כפוי לבחור משהו זו מפסיקה להיות בחירה.

פשוט בלי משהו שמצמם לך את מגוון האפשרויות בצורה מלאכותית. קצת בדומה לכלכלה: אבטלה מתיחסת לכמות האנשים שרוצה להיות מועסקת, לא לכמות האנשים שהייתה יכולה להיות מועסקת אם ואם ואם... באותו אופן, זה שאת לא יכולה לעוף לא שולל ממך את הבחירה החופשית כי זה לא בארסנל האפשרויות שלך.

אם ניקח את המשל הזה צעד אחד קדימה, אם אתה אמא שאומרת לבת שלה "מה את רוצה ללבוש, את זה או את זה" (כשהיא רוצה ללבוש משהו אחר, למשל ללכת בפיג'מה לגן), שללת מהבת שלך את יכולת הבחירה החופשית, אבל אם היא יכולה לבחור מתוך כל הארון (ארסנל האפשרויות שלה), יש לה בחירה חופשית.

לפי הטענה שלך, אם אני לוקח ממך כל אפשרות לבחור אבל משאיר לך את האפשרות לבחור איך את מרגישה עם זה, לשיטתך יש לך בחירה חופשית..

אם מציעים לילדה 2 אפשרויות זאת בחירה, אבל אם מציעים לה 50 (בהנחה שיש לה בארון 50 בגדים) זו כבר בחירה חופשית?

לגבי הסוף - לא בטוחה שטענתי משהו כזה, אבל אני באמת חושבת שיש פה בחירה. לא יודעת אם חופשית, זה כבר תלוי באיך אתה מבין את המושג.

כמות הבגדים המוצעת לה לא משמעותית כמו העובדה שאף אחד לא מגביל אקטיבית את היכולת שלה לבחור.

אם יש רק שני בני אנוש בעולם, איש ואשה, יש לשניהם חופש בחירה מוחלט - להתחתן אחד עם השני או לא. אבל אם יש X בני אנוש, אבל הם לא יכולים להתחתן עם חלקם למרות שאולי היו רוצים בכך - זו כבר לא בחירה חופשית.

כלומר, חופש הבחירה הוא לא פונקציה של כמות אלא של חופש.

בעולם (הלא מושלם) שלנו, הדיון לרוב הופך משאלת הבחירה החופשית לשאלת רמת החופש.

לאיש ולאישה באי הבודד יש 100% חופש מסך האופציות שיש להם, לעומת איש ואישה שחיים בעולם מלא אנשים אבל א יכולים להתחתן עם כולם, ולכן אחוזי הבחירה שלהם הם איפשהו מחת למאה?

צד טוב או צד שאינו טוב.

שבכל בחירה יש לך חופש בחירה

למה משנה לך הבחירה של החיות?

לאידעת אבל יותר נראלי שבחירה זה משהו רוחני יותר, גם הפיזית בסופו של דבר..

זה לא מושג מומצא.. זה מושג ביהדות, הרמב"ם כבר מדבר על זה..

ותכלס כל בחירה שלך בחייי היוםיום היא רוחנית.

תודה

עדיין מעניין

הם הראשונים שמשתמשים בביטוי?

המושג הזה הוא לא מושג תורני. כלומר הוא לא מופיע בחז''ל או באחד מהראשונים ככה שאני לא רואה עניין להיצמד למילים ולנסות לדלות מה בדיוק הכוונה בהן.

אבל כן נראה שהכוונה היא לשלול בחירה שהיא בחירה מדומה או בחירה חלקית (כלומר לפחות אחת מהשתיים, תלוי בכוונת המשתמש במושג).

יש ברמב''ם דבר מעניין בהקשר הזה: 

בהלכות תשובה באחד הפרקים שעוסקים בבחירה כתב: "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו... אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו: 1. מי שיכפהו ולא גוזר עליו 2. ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה". משמע שלדעת הרמב''ם לא רק שאין כפייה אלא אפילו אין משיכה לאחד הצדדים.

ומצד שני כתב בהלכות דעות: "וכל הדעות יש מהן דעות שהן לאדם מתחלת ברייתו לפי טבע גופו, ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות". כלומר שכן יש נטייה מולדת לאדם למידות כאלו ואחרות.

יש כמה הסברים לסתירה לכאורה הזו, אבל אני באתי רק להעלות אותה. תהני

עניתי למעלה כדי לא לפגוע בהקשר, בלי להתחייב לקריאה של כל מה שדנתם בהעדרי

רוצים לאמ;לק לי?

זה מה שחשבתי כעיקרון

אני מניח שאצל הראשונים המינוח הוא אכן ש"ביד האדם הבחירה" ולא ש"יש לאדם בחירה חופשית". מצד אחד זאת הסתרבלות הלשון הרגילה של העברית המודרנית,

מצד שני אני מבין למה היא קרתה כאן. כי רוצים להתייחס ל"בחירה" כאל יכולת, כאל העצם שהוא מושא המשפט, ולהוסיף פועל כלשהו כנשוא המשפט שיתאר את הבחירה הזאת כברשות האדם. כך מקבלים ביטוי כמו "חופש הבחירה": האדם חופשי (כלומר, יש לו היכולת) לבחור (להתנהל על פי הבנתו). אצל הראשונים כל זה מסתכם במילה "ביד", אבל מי מדבר ככה בימינו...

לפעמים את לא רוצה.

אבל אומרים לך "תבחרי"

כי אין כזה דבר משהו שאינלך בו בחירה!!

חוצמי נתונים שנולדת איתם- תכונות אופי, כישרונות, מראה..

בכל מעשה ישך בחירה

שנכללים בתוך נתוני פתיחה?

*איזה בחירה יש שהיא כפויה?! עצם הבחירה סותרת את הכפויה

תכונות, אופי,  רקע משפחתי וסביבתי...

תחדד טיפה אצלך את הנק' של בחירה חופשית, כי אין בחירה שהיא לא חופשית!! נכון שיש לכל בחירה השלכות, נכון שלפעמים בגלל שאנחנו רוצים להימנע מההשלכות אנחנו כופים על עצמנו את הבחירה- אבל בשורש יש לנו 100% בחירה!!

בדוגמה של הבגרות נגיד-

אתה יכול לבחור לא לעשות בגרות, בדיוק כמו שאתה יכול לבחור לעשות.

אף אחד לא שואב אותך לכיסא ומכריח אותך.

נכון, אם תעשה או לא תעשה- יהיה לזה השלכות- אבל זה לא סותר את הבחירה.

הבינות?

"במקום בו אנחנו מרגישים פחות בחירה ויותר כפייה לבחירת צד מסוים, זה לא בחירה חופשית"

אז אתה מסתכל על הבחירה באופן אחר, שאין 100% בחירה, אבל זה לא נכון!

כי תמיד יש בחירה חופשית לגמרי, וזה שההשלכות לצד מסוים משכנעות אותך לבחור ככה זה לא אומר שאין בחירה חופשית!

אתה בעצם מקשר בין הבחירה לשלב שאחר כך- ההשלכות

ולפי זה אז אם אני רוצה מאוד מאוד להימנע מהשלכות מסוימות זה כאילו כופה עלי את הבחירה
 

אבל תכלס למה לא?

אני דווקא שיאה שמחה שזה ככה

חוצמיזה שבארור שאם זה ככה זה לטובתינו

גם אם יש לבחירה השלכות..

לפירוטט- אני כאן

אם למשל אכוון לך אקדח לרקה ואגיד לך שאם תבחרי א' תחיי ואם תבחרי ב' תמותי.

באופן תיאורטי את יכולה לבחור ב', אבל זו לא בחירה חופשית.

ב. אאל"ט המקור הוא "חופש בחירה" שבזה אין כפילות, ומתוך זה יצא המונח "בחירה חופשית".

גם 'כפילות מיותרת' נשמע כמו כפילות מיותרת.

הזכיר לי את זה "פנוי בלי קשר" זו כפילות מיותרת 

יש כפילות ויש חזרה 

@פסידונית

כפילות היא ליטרלי, כפילות. כפול. פעמיים. חוזר על עצמו. ect.

אתה יכול להגיד שכפילות וחזרה חוזרים ע"ע, עם זה אני אסכים (וגם לא לגמרי)

אני חשבתי שההבדל הוא רק במספר הפעמים, אבל נראה שאתה צודק (לגבי האופנים, לא לגבי רבי משמעות. כל הרעיון של כפילות זה לומר את אותו הדבר בצורות שונות)

סתם 1 עשה את זה במקומי

ב. חנונית אתה לא תוכל להיות גם אם תרצה מאוד, צר לי

ב. אין לי מושג על מה את מדברת... 🙄

(וגם זה יכול להשתנות )

אגב, החתימה שלך...

כאילו יש רק אחת.

אבל נתחיל מזו שהכי הפריעה לי:

אתה כותב משפט, ואחריו משפט עם ו' החיבור ואז כותב שאין קשר בין המשפטים (ואל תגיד לי שזה בגלל ציטוט מהרמ''א, התירוץ לא מתקבל).

יש לי מוניטין לשמור עליו

|תוהה אם להיות חנונית ולהגיב ברצינות למה זה לא|

מילים מיותרות מדי | ביכורים

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום