כשאת בוחרת מבין אפשרויות קיימות הבחירה שלך לא חופשית, כשמישהו מגביל את הבחירה שלך למסגרת זמן זו לא בחירה חופשית, כשאת מאולצת לבחור זו בחירה חופשית... שאמשיך?

וכל בחירה אחרת לא חופשית?

בסופו של דבר הבחירה היא תמיד מבין אפשרויות קיימות. ובמסגרת זמן - אנחנו לא חיים לנצח, ואני חושבת שבחירה, מעצם מהותה, היא חופשית -  אם אתה כפוי לבחור משהו זו מפסיקה להיות בחירה.

פשוט בלי משהו שמצמם לך את מגוון האפשרויות בצורה מלאכותית. קצת בדומה לכלכלה: אבטלה מתיחסת לכמות האנשים שרוצה להיות מועסקת, לא לכמות האנשים שהייתה יכולה להיות מועסקת אם ואם ואם... באותו אופן, זה שאת לא יכולה לעוף לא שולל ממך את הבחירה החופשית כי זה לא בארסנל האפשרויות שלך.

אם ניקח את המשל הזה צעד אחד קדימה, אם אתה אמא שאומרת לבת שלה "מה את רוצה ללבוש, את זה או את זה" (כשהיא רוצה ללבוש משהו אחר, למשל ללכת בפיג'מה לגן), שללת מהבת שלך את יכולת הבחירה החופשית, אבל אם היא יכולה לבחור מתוך כל הארון (ארסנל האפשרויות שלה), יש לה בחירה חופשית.

לפי הטענה שלך, אם אני לוקח ממך כל אפשרות לבחור אבל משאיר לך את האפשרות לבחור איך את מרגישה עם זה, לשיטתך יש לך בחירה חופשית..

אם מציעים לילדה 2 אפשרויות זאת בחירה, אבל אם מציעים לה 50 (בהנחה שיש לה בארון 50 בגדים) זו כבר בחירה חופשית?

לגבי הסוף - לא בטוחה שטענתי משהו כזה, אבל אני באמת חושבת שיש פה בחירה. לא יודעת אם חופשית, זה כבר תלוי באיך אתה מבין את המושג.

כמות הבגדים המוצעת לה לא משמעותית כמו העובדה שאף אחד לא מגביל אקטיבית את היכולת שלה לבחור.

אם יש רק שני בני אנוש בעולם, איש ואשה, יש לשניהם חופש בחירה מוחלט - להתחתן אחד עם השני או לא. אבל אם יש X בני אנוש, אבל הם לא יכולים להתחתן עם חלקם למרות שאולי היו רוצים בכך - זו כבר לא בחירה חופשית.

כלומר, חופש הבחירה הוא לא פונקציה של כמות אלא של חופש.

בעולם (הלא מושלם) שלנו, הדיון לרוב הופך משאלת הבחירה החופשית לשאלת רמת החופש.

לאיש ולאישה באי הבודד יש 100% חופש מסך האופציות שיש להם, לעומת איש ואישה שחיים בעולם מלא אנשים אבל א יכולים להתחתן עם כולם, ולכן אחוזי הבחירה שלהם הם איפשהו מחת למאה?

צד טוב או צד שאינו טוב.

בעיה רצינית שככה זה כאב

למה משנה לך הבחירה של החיות?

לאידעת אבל יותר נראלי שבחירה זה משהו רוחני יותר, גם הפיזית בסופו של דבר..

זה לא מושג מומצא.. זה מושג ביהדות, הרמב"ם כבר מדבר על זה..

ותכלס כל בחירה שלך בחייי היוםיום היא רוחנית.

תודה

עדיין מעניין

הם הראשונים שמשתמשים בביטוי?

המושג הזה הוא לא מושג תורני. כלומר הוא לא מופיע בחז''ל או באחד מהראשונים ככה שאני לא רואה עניין להיצמד למילים ולנסות לדלות מה בדיוק הכוונה בהן.

אבל כן נראה שהכוונה היא לשלול בחירה שהיא בחירה מדומה או בחירה חלקית (כלומר לפחות אחת מהשתיים, תלוי בכוונת המשתמש במושג).

יש ברמב''ם דבר מעניין בהקשר הזה: 

בהלכות תשובה באחד הפרקים שעוסקים בבחירה כתב: "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו... אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו: 1. מי שיכפהו ולא גוזר עליו 2. ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה". משמע שלדעת הרמב''ם לא רק שאין כפייה אלא אפילו אין משיכה לאחד הצדדים.

ומצד שני כתב בהלכות דעות: "וכל הדעות יש מהן דעות שהן לאדם מתחלת ברייתו לפי טבע גופו, ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות". כלומר שכן יש נטייה מולדת לאדם למידות כאלו ואחרות.

יש כמה הסברים לסתירה לכאורה הזו, אבל אני באתי רק להעלות אותה. תהני

עניתי למעלה כדי לא לפגוע בהקשר, בלי להתחייב לקריאה של כל מה שדנתם בהעדרי

רוצים לאמ;לק לי?

זה מה שחשבתי כעיקרון

אני מניח שאצל הראשונים המינוח הוא אכן ש"ביד האדם הבחירה" ולא ש"יש לאדם בחירה חופשית". מצד אחד זאת הסתרבלות הלשון הרגילה של העברית המודרנית,

מצד שני אני מבין למה היא קרתה כאן. כי רוצים להתייחס ל"בחירה" כאל יכולת, כאל העצם שהוא מושא המשפט, ולהוסיף פועל כלשהו כנשוא המשפט שיתאר את הבחירה הזאת כברשות האדם. כך מקבלים ביטוי כמו "חופש הבחירה": האדם חופשי (כלומר, יש לו היכולת) לבחור (להתנהל על פי הבנתו). אצל הראשונים כל זה מסתכם במילה "ביד", אבל מי מדבר ככה בימינו...

לפעמים את לא רוצה.

אבל אומרים לך "תבחרי"

כי אין כזה דבר משהו שאינלך בו בחירה!!

חוצמי נתונים שנולדת איתם- תכונות אופי, כישרונות, מראה..

בכל מעשה ישך בחירה

שנכללים בתוך נתוני פתיחה?

*איזה בחירה יש שהיא כפויה?! עצם הבחירה סותרת את הכפויה

תכונות, אופי,  רקע משפחתי וסביבתי...

תחדד טיפה אצלך את הנק' של בחירה חופשית, כי אין בחירה שהיא לא חופשית!! נכון שיש לכל בחירה השלכות, נכון שלפעמים בגלל שאנחנו רוצים להימנע מההשלכות אנחנו כופים על עצמנו את הבחירה- אבל בשורש יש לנו 100% בחירה!!

בדוגמה של הבגרות נגיד-

אתה יכול לבחור לא לעשות בגרות, בדיוק כמו שאתה יכול לבחור לעשות.

אף אחד לא שואב אותך לכיסא ומכריח אותך.

נכון, אם תעשה או לא תעשה- יהיה לזה השלכות- אבל זה לא סותר את הבחירה.

הבינות?

"במקום בו אנחנו מרגישים פחות בחירה ויותר כפייה לבחירת צד מסוים, זה לא בחירה חופשית"

אז אתה מסתכל על הבחירה באופן אחר, שאין 100% בחירה, אבל זה לא נכון!

כי תמיד יש בחירה חופשית לגמרי, וזה שההשלכות לצד מסוים משכנעות אותך לבחור ככה זה לא אומר שאין בחירה חופשית!

אתה בעצם מקשר בין הבחירה לשלב שאחר כך- ההשלכות

ולפי זה אז אם אני רוצה מאוד מאוד להימנע מהשלכות מסוימות זה כאילו כופה עלי את הבחירה
 

אבל תכלס למה לא?

אני דווקא שיאה שמחה שזה ככה

חוצמיזה שבארור שאם זה ככה זה לטובתינו

בעיה רצינית שככה זה כאב

אם למשל אכוון לך אקדח לרקה ואגיד לך שאם תבחרי א' תחיי ואם תבחרי ב' תמותי.

באופן תיאורטי את יכולה לבחור ב', אבל זו לא בחירה חופשית.

ב. אאל"ט המקור הוא "חופש בחירה" שבזה אין כפילות, ומתוך זה יצא המונח "בחירה חופשית".

גם 'כפילות מיותרת' נשמע כמו כפילות מיותרת.

הזכיר לי את זה "פנוי בלי קשר" זו כפילות מיותרת 

יש כפילות ויש חזרה 

@פסידונית

כפילות היא ליטרלי, כפילות. כפול. פעמיים. חוזר על עצמו. ect.

אתה יכול להגיד שכפילות וחזרה חוזרים ע"ע, עם זה אני אסכים (וגם לא לגמרי)

אני חשבתי שההבדל הוא רק במספר הפעמים, אבל נראה שאתה צודק (לגבי האופנים, לא לגבי רבי משמעות. כל הרעיון של כפילות זה לומר את אותו הדבר בצורות שונות)

סתם 1 עשה את זה במקומי

ב. חנונית אתה לא תוכל להיות גם אם תרצה מאוד, צר לי

ב. אין לי מושג על מה את מדברת... 🙄

(וגם זה יכול להשתנות )

אגב, החתימה שלך...

כאילו יש רק אחת.

אבל נתחיל מזו שהכי הפריעה לי:

אתה כותב משפט, ואחריו משפט עם ו' החיבור ואז כותב שאין קשר בין המשפטים (ואל תגיד לי שזה בגלל ציטוט מהרמ''א, התירוץ לא מתקבל).

יש לי מוניטין לשמור עליו

|תוהה אם להיות חנונית ולהגיב ברצינות למה זה לא|

מילים מיותרות מדי | ביכורים

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.