אני חושב שזו הסיבה שהם שומרים הכל בסוד.

הם לא רוצים שכל אחד יכנס בית דין ויפקיע קידושין

למרות שזה היה יכול להיות מגניב

בצעד חריג, בית הדין הרבני ביטל את נישואיו של סרבן הגט עודד גז

הסיבה להפקעה היא שאחד מהמשתתפים בחופה לא היה שומר תורה ומצוות.

זה פיתרון שיכול לעבוד מצויין בהרבה מקרים

אבל בכל מקרה אי אפשר לדעת מטלפון שבור שכזה - אפילו אם הם ראו את הפסק עצמו מאוד סביר שהם עיוותו אותו, כמו שאתה שיניתי את "אחד העדים במעמד החופה אינו שומר תורה ומצוות" ל"אחד מהמשתתפים בחופה לא היה שומר תורה ומצוות".

הרי הארץ הוא אחד מכלי התקשורת האמינים ביותר

אז איך אתה משווה באמת בין מה שאומרת מישהי כמוני , גולשת אנונימית באינטרנט, למה שמת]רסם בעיתון הותיק ביותר בישראל?

אולי ב"הארץ" לא טרחו לרדת לתחתית ההתפלפלות ההלכתית , אבל אם הם אומרים שזה העניין , אז מסתבר שזה העניין פלוס ומינוס, כאשר גם מסתבר שהפלוס והמינוס הם לא ממש משמעותיים.

אבל האמת היא שהארץ עשו כאן שירות לכולנו, כי עכשיו לבית הדין תהיה סיבה מצויינת לפרסם את הפסק המלא, כיוון שאחרת, כולם יחשבו ש"הארץ" דייקו לא ב99 אחוז אלא במאה אחוז.

צדוק לגבי הסוף, אני לפחות מקווה.

לדבריהם: 'עד הקידושין' היה העד אדם דתי שגדל במשפחה שומרת תורה ומצוות ולמד בחינוך דתי, ותקופה קצרה אף למד בישיבה. בתקופה שבה היה עד כבר יצא מ'הדת' וחי חיים המנוגדים באופן מוחלט וברור לתורה ומצוות: חילל שבת בפרהסיה 'למהדרין', כולל הדלקת אורות בשבת, בישול ונסיעה בשבתות, ובשלב מסויים אף עבד כמציל בשבתות. קיים יחסי אישות מלאים עם נשים, ובעדותו לבית הדין אמר כי "הייתי מודע לאיסור נידה אבל זה לא הפריע לי".

"היה פרוץ בעריות"

הגורמים מדגישים כי "לחתונה כעד אומנם הוא הגיע עם כיפה, לבקשת עודד גז, והרב אורי שרקי שסידר את הקידושין לא ידע זאת, אך חבריו בהחלט ידעו כי הוא רחוק מלהיות יהודי 'שומר תורה ומצוות' – גם בהגדרה ה'לייטית'. אל בית הדין הגיעו בנוסף שניים מחבריו לדירה, שהעידו על חילול השבת המלא שלו ועל העובדה שהיה 'פרוץ בעריות', כהגדרת ההלכה".

הגורמים מוסיפים כי "אחד מהעדים סיפר כי באחד הפעמים אף קיים יחסי מין עם אחת מ'חברותיו' כשהדלת חצי פתוחה והם נמצאים מחוץ לחדר בסוג של פרהסיה".

בסוף דבריהם מבקשים הגורמים להבהיר כי "הסיפור האמיתי רחוק מאוד מלהיות רק עניין של 'אי-שמירת נגיעה'. מפיצי השמועות אינם יודעים ולא יכולים לדעת מה היו העדויות ומה כתוב בפסק הדין, משום שפסק הדין, לעת עתה, חסוי ואינו גלוי גם לא לצדדים לתיק".

בית הדין הרבני: "הדיווח בעלון 'מצב הרוח' פייק ניוז" - סרוגים

קודם כל מעניין מה מהות הפסק - אם הפקעה או ביטול, ואם הפקעה על איזה בסיס (קניין הקידושין או 'אדעתא דרבנן') ואם ביטול מאיזו סיבה (פגם בעדים או בקניין הקידושין, או מקח טעות).

זה לא עניין של העדפה, היום לבית הדין אין כוח משפטי להלקות או לכוף בדרכים קיצוניות יותר משיש לבית המשפט.

הרחקות דרבנו תם דווקא הוכיחו את עצמן לאחרונה במקרה של ירון אטיאס, אבל נכון שהן לא פתרון לכל מקרה וגם בתקופת ר''ת הן לא היו. לפעמים אין עצה ואין תבונה.

בעיקר חבל כי זה מעלה חשד לגבי הפסק (אגב הדברים שכתבת כאן חשבתי אם להביא את הרמבם הזה - זו בדיוק הסיבה שאמרו רבותנו "אין אונס בגיטין", כדי שלא יהיה מקום לערער על הגט ולומר שהאשה עדיין אשת איש), אותי למשל מעניין אם הפסק הזה היה מושפע מהפסק הזה - פסק הרב שפרבר. אני מקווה מאוד שלא, כי בדיוק לפריצת גדר כזו כיוונו בפסק הזה.

אבל יכולה להיות לפסק כזה השפעה:

א. לחץ על בית הדין מהחשש שאם המדינה לא תפתור בעיית עגינות יקום בית דין פרטי שיעשה את זה.

ב. ברמת הלגיטימציה. קשה לי להאמין שפסק כזה היה מתקבל בקלות לולי קירור האמבטיה ע"י 'בית הדין' הפרטי. זו בדיוק הבעיה בפריצת גדר - הראשון הוא נועז ואפילו חצוף, אבל הבא אחריו כבר לגיטימי.

ואני חושד שבדיוק להשפעה כזו הייתה כוונת אותו בית הדין הפרטי, יותר מאשר לאותו מקרה עיגון ספציפי (בו הם לא חידשו דבר שלא נאמר בדיונים קודמים שהתקיימו בבית הדין הרבני).

מקווה שזה לא המקרה פה אבל אי אפשר לדעת, בטח לא כשהכל חסוי (וזה עצמו אומר דרשני).

לא בעצם החלת הדין, כי כמו שאתה אומר את זה לכאורה כבר עשו בעבר, אלא בנטילת הסמכות לעשות את זה ע"י דיינים זוטרים (ובפועל אפילו לא זה).

ובמאמר מוסגר אוסיף שבכלל לא לכל הדעות יש לחכמים סמכות להפקיע קידושין - לענ''ד לדעת הרמב''ם אין סמכות כזו וכוונת הגמרא "אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה" היא לא למקרה ספציפי ולחכמים ספציפיים אלא שחכמים קבעו כלל, כך קבע במשנה תורה את אותם המקרים ככללים ואילו את הפקעת הקידושין לא הזכיר כלל בשום מקום.

אני מקווה שהוא יישאר בגדר הזייה

הורג אלפי אנשים כל שנה.

אבל לא נחזור לתקופת האבן, רק כדי למנוע זיהום אוויר.

יש אלטרנטיבות.

כאילו זה היה נורמאלי, היו נוהגים כך בכל מדינה מתוקנת

וכדי למנוע ויכוח מיותר, אני אציין שההגדרה של מדינה מתוקנת הינה מדינה שאני חושבת שהיא מדינה מתוקנת כדוגמת קנדה, דנמרק , פינלנד , הולנד.

אבל שם לא נוהגים כך, כבר הרבה מאוד שנים שלא.

אבל ישנן מדינות שבהן המלקות כן נהוגות, ובאופן בכלל לא מפתיע אלו מדינות מרושעות, נתעבות וחשוכות כמו אפגניסטן , פקיסטן, תימן , סעודיה. שם מלקים. זה חלק מהמערכת המשפטית.

אז הנה הוכחה מצויינת שזה לא נורמאלי, לגמרי לגמרי לא נורמאלי.

כשאנו מעלים בשיחה את פרשת בית הדין של פרופ' דניאל שפרבר שהפקיע קידושין למסורבת גט בשבוע שעבר, הוא נדרך וקובע נחרצות: "זו עזות מצח שאין כדוגמתה, התרת אשת איש בשוק. זו פריצת גבולות חמורה. הרכבים אחרים הסכימו שאין מקום להתיר אותה, זו אשת איש. וזו", הוא אומר "דוגמה מצוינת למשהו שפרץ את הגבול".

מקור

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/375596

אחד פרץ את הגבולות , וכל היתר הולכים בעקבותיו.

נחשון בן עמינדב.

חזל"ש.

אבל בפרספקטיבה פוליטית רחבה יותר, הרבנות היא רק כלי , לא מטרה

ומהבחינה הזו בית הדין הפרטי , הוכיח שהוא מסוגל לספק סחורה , שהרבנות לא הצליחה לספק.

ודווקא היום אחרי שהרבנות הובסה בניסיון שלה לשמור על המונופול בכשרות

היא נמצאת בלחץ פוליטי איום ונורא , כדי לשמור על המונופול שלה בתחום האישות.

וזו התשובה הסבירה, למרות שאתה צודק, אף אחד לא יכול לדעת.

הרב שפרבר הוא רב ולא דיין ולכן חרג מהסמכות שלו (ואף ייתכן שיש לנטילת הסמכות הזו קשר למעמד האקדמי כמו שאתה רומז), אבל בכל זאת מדובר ברב אז נא להתנסח בכבוד.

ומן הראוי שאם אתה כותב דעה שאין לה שום הוכחה, תעשה זאת בצורה זהירה יותר.

אלא מדובר על קידושין שלדעת הדיינים לא חלו מעיקרא.

ב. אין לבתי הדין אפשרות חוקית להלקות, גם במקרים שמוסכם על כל הפוסקים שניתן להלקות עד שייתן גט.

אילו לא היו מבטלים , הם היו עדיין נשואים.

הדרך לביטול היא באמצעות הגדרות  שונות ומשונות והפעם הם בחרו להגדיר את זה בתור קידושין שלא חלו.

מבחינה טכנית זה היה הפיתרון המתאים.

אבל אילו לא הייתה בעיה בהתנהלות הנישואין, ואילו לא היה מדובר על עגינות וסרבנות גט, לא היה סיכוי שבעולם, שלילה אחד הדיינים יתעוררו שטופי זיעה ויגיעו למסקנה שיש זוג שרשום כנשוי , ובעצם לא חלו הקידושין שלו והם ישלחו הודעה בהולה לזוג, שיגיעו לרבנות ויבצעו קידושין כהלכה.

עד כאן?

הדין שנפסק הוא שלא חלו קידושין מעולם, כלומר שכל אותה תקופה שהם היו ביחד הם לא היו נשואים. וכן - גם בלי הפסק הזה הם לא היו נחשבים נשואים, אפילו אם היו חיים באושר עד שיבה. אלא מה? סביר אף אחד לא היה טורח לברר את זה ולא היו מגלים את זה לעולם (שזה לא כל כך נורא, אין פה איסור עריות או ממזרות, סה''כ 'בעילות זנות', כולי האי ואולי). מה שבית הדין עשה זה לחפש את הפסול, וכנראה שהוא מצא (אם בצדק או לא זו שאלה אחרת).

הפקעת קידושין זה סיפור אחר - גם בו יש אומרים שההפקעה היא למפרע אבל יש אומרים שלא.

אנקדוטה קטנה - רב ישוב שאני מכיר (אז היה אברך שבדיוק התמנה לראש כולל), גילה אחרי כ8 שנים של נישואין שהקידושין שלו בטלים (היה פגם בקניין), בהוראת הדיינים המקומיים הם הזמינו עדים וערכו בביתם קידושין חוזרים. כמובן עשו את זה בשושו ועם כמה שפחות מעורבים. על סיפורים כאלה כמעט ולא תשמע, אבל הם קיימים.

תלמידי חכמים פשוט מודעים לבעיות ולכן מגלים אותן, בניגוד למי שלא מודע.

זה שלפעמים הם מחמירים מעבר לעיקר הדין זה גם נכון אבל משהו אחר.

אם הקידושין לא תקפים מלכתחילה, הילדים ממזרים, לא?

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום