אני חושב שזו הסיבה שהם שומרים הכל בסוד.

הם לא רוצים שכל אחד יכנס בית דין ויפקיע קידושין

למרות שזה היה יכול להיות מגניב

בצעד חריג, בית הדין הרבני ביטל את נישואיו של סרבן הגט עודד גז

הסיבה להפקעה היא שאחד מהמשתתפים בחופה לא היה שומר תורה ומצוות.

זה פיתרון שיכול לעבוד מצויין בהרבה מקרים

אבל בכל מקרה אי אפשר לדעת מטלפון שבור שכזה - אפילו אם הם ראו את הפסק עצמו מאוד סביר שהם עיוותו אותו, כמו שאתה שיניתי את "אחד העדים במעמד החופה אינו שומר תורה ומצוות" ל"אחד מהמשתתפים בחופה לא היה שומר תורה ומצוות".

הרי הארץ הוא אחד מכלי התקשורת האמינים ביותר

אז איך אתה משווה באמת בין מה שאומרת מישהי כמוני , גולשת אנונימית באינטרנט, למה שמת]רסם בעיתון הותיק ביותר בישראל?

אולי ב"הארץ" לא טרחו לרדת לתחתית ההתפלפלות ההלכתית , אבל אם הם אומרים שזה העניין , אז מסתבר שזה העניין פלוס ומינוס, כאשר גם מסתבר שהפלוס והמינוס הם לא ממש משמעותיים.

אבל האמת היא שהארץ עשו כאן שירות לכולנו, כי עכשיו לבית הדין תהיה סיבה מצויינת לפרסם את הפסק המלא, כיוון שאחרת, כולם יחשבו ש"הארץ" דייקו לא ב99 אחוז אלא במאה אחוז.

צדוק לגבי הסוף, אני לפחות מקווה.

לדבריהם: 'עד הקידושין' היה העד אדם דתי שגדל במשפחה שומרת תורה ומצוות ולמד בחינוך דתי, ותקופה קצרה אף למד בישיבה. בתקופה שבה היה עד כבר יצא מ'הדת' וחי חיים המנוגדים באופן מוחלט וברור לתורה ומצוות: חילל שבת בפרהסיה 'למהדרין', כולל הדלקת אורות בשבת, בישול ונסיעה בשבתות, ובשלב מסויים אף עבד כמציל בשבתות. קיים יחסי אישות מלאים עם נשים, ובעדותו לבית הדין אמר כי "הייתי מודע לאיסור נידה אבל זה לא הפריע לי".

"היה פרוץ בעריות"

הגורמים מדגישים כי "לחתונה כעד אומנם הוא הגיע עם כיפה, לבקשת עודד גז, והרב אורי שרקי שסידר את הקידושין לא ידע זאת, אך חבריו בהחלט ידעו כי הוא רחוק מלהיות יהודי 'שומר תורה ומצוות' – גם בהגדרה ה'לייטית'. אל בית הדין הגיעו בנוסף שניים מחבריו לדירה, שהעידו על חילול השבת המלא שלו ועל העובדה שהיה 'פרוץ בעריות', כהגדרת ההלכה".

הגורמים מוסיפים כי "אחד מהעדים סיפר כי באחד הפעמים אף קיים יחסי מין עם אחת מ'חברותיו' כשהדלת חצי פתוחה והם נמצאים מחוץ לחדר בסוג של פרהסיה".

בסוף דבריהם מבקשים הגורמים להבהיר כי "הסיפור האמיתי רחוק מאוד מלהיות רק עניין של 'אי-שמירת נגיעה'. מפיצי השמועות אינם יודעים ולא יכולים לדעת מה היו העדויות ומה כתוב בפסק הדין, משום שפסק הדין, לעת עתה, חסוי ואינו גלוי גם לא לצדדים לתיק".

בית הדין הרבני: "הדיווח בעלון 'מצב הרוח' פייק ניוז" - סרוגים

קודם כל מעניין מה מהות הפסק - אם הפקעה או ביטול, ואם הפקעה על איזה בסיס (קניין הקידושין או 'אדעתא דרבנן') ואם ביטול מאיזו סיבה (פגם בעדים או בקניין הקידושין, או מקח טעות).

זה לא עניין של העדפה, היום לבית הדין אין כוח משפטי להלקות או לכוף בדרכים קיצוניות יותר משיש לבית המשפט.

הרחקות דרבנו תם דווקא הוכיחו את עצמן לאחרונה במקרה של ירון אטיאס, אבל נכון שהן לא פתרון לכל מקרה וגם בתקופת ר''ת הן לא היו. לפעמים אין עצה ואין תבונה.

בעיקר חבל כי זה מעלה חשד לגבי הפסק (אגב הדברים שכתבת כאן חשבתי אם להביא את הרמבם הזה - זו בדיוק הסיבה שאמרו רבותנו "אין אונס בגיטין", כדי שלא יהיה מקום לערער על הגט ולומר שהאשה עדיין אשת איש), אותי למשל מעניין אם הפסק הזה היה מושפע מהפסק הזה - פסק הרב שפרבר. אני מקווה מאוד שלא, כי בדיוק לפריצת גדר כזו כיוונו בפסק הזה.

אבל יכולה להיות לפסק כזה השפעה:

א. לחץ על בית הדין מהחשש שאם המדינה לא תפתור בעיית עגינות יקום בית דין פרטי שיעשה את זה.

ב. ברמת הלגיטימציה. קשה לי להאמין שפסק כזה היה מתקבל בקלות לולי קירור האמבטיה ע"י 'בית הדין' הפרטי. זו בדיוק הבעיה בפריצת גדר - הראשון הוא נועז ואפילו חצוף, אבל הבא אחריו כבר לגיטימי.

ואני חושד שבדיוק להשפעה כזו הייתה כוונת אותו בית הדין הפרטי, יותר מאשר לאותו מקרה עיגון ספציפי (בו הם לא חידשו דבר שלא נאמר בדיונים קודמים שהתקיימו בבית הדין הרבני).

מקווה שזה לא המקרה פה אבל אי אפשר לדעת, בטח לא כשהכל חסוי (וזה עצמו אומר דרשני).

לא בעצם החלת הדין, כי כמו שאתה אומר את זה לכאורה כבר עשו בעבר, אלא בנטילת הסמכות לעשות את זה ע"י דיינים זוטרים (ובפועל אפילו לא זה).

ובמאמר מוסגר אוסיף שבכלל לא לכל הדעות יש לחכמים סמכות להפקיע קידושין - לענ''ד לדעת הרמב''ם אין סמכות כזו וכוונת הגמרא "אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה" היא לא למקרה ספציפי ולחכמים ספציפיים אלא שחכמים קבעו כלל, כך קבע במשנה תורה את אותם המקרים ככללים ואילו את הפקעת הקידושין לא הזכיר כלל בשום מקום.

אני מקווה שהוא יישאר בגדר הזייה

הורג אלפי אנשים כל שנה.

אבל לא נחזור לתקופת האבן, רק כדי למנוע זיהום אוויר.

יש אלטרנטיבות.

כאילו זה היה נורמאלי, היו נוהגים כך בכל מדינה מתוקנת

וכדי למנוע ויכוח מיותר, אני אציין שההגדרה של מדינה מתוקנת הינה מדינה שאני חושבת שהיא מדינה מתוקנת כדוגמת קנדה, דנמרק , פינלנד , הולנד.

אבל שם לא נוהגים כך, כבר הרבה מאוד שנים שלא.

אבל ישנן מדינות שבהן המלקות כן נהוגות, ובאופן בכלל לא מפתיע אלו מדינות מרושעות, נתעבות וחשוכות כמו אפגניסטן , פקיסטן, תימן , סעודיה. שם מלקים. זה חלק מהמערכת המשפטית.

אז הנה הוכחה מצויינת שזה לא נורמאלי, לגמרי לגמרי לא נורמאלי.

כשאנו מעלים בשיחה את פרשת בית הדין של פרופ' דניאל שפרבר שהפקיע קידושין למסורבת גט בשבוע שעבר, הוא נדרך וקובע נחרצות: "זו עזות מצח שאין כדוגמתה, התרת אשת איש בשוק. זו פריצת גבולות חמורה. הרכבים אחרים הסכימו שאין מקום להתיר אותה, זו אשת איש. וזו", הוא אומר "דוגמה מצוינת למשהו שפרץ את הגבול".

מקור

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/375596

אחד פרץ את הגבולות , וכל היתר הולכים בעקבותיו.

נחשון בן עמינדב.

חזל"ש.

אבל בפרספקטיבה פוליטית רחבה יותר, הרבנות היא רק כלי , לא מטרה

ומהבחינה הזו בית הדין הפרטי , הוכיח שהוא מסוגל לספק סחורה , שהרבנות לא הצליחה לספק.

ודווקא היום אחרי שהרבנות הובסה בניסיון שלה לשמור על המונופול בכשרות

היא נמצאת בלחץ פוליטי איום ונורא , כדי לשמור על המונופול שלה בתחום האישות.

וזו התשובה הסבירה, למרות שאתה צודק, אף אחד לא יכול לדעת.

הרב שפרבר הוא רב ולא דיין ולכן חרג מהסמכות שלו (ואף ייתכן שיש לנטילת הסמכות הזו קשר למעמד האקדמי כמו שאתה רומז), אבל בכל זאת מדובר ברב אז נא להתנסח בכבוד.

ומן הראוי שאם אתה כותב דעה שאין לה שום הוכחה, תעשה זאת בצורה זהירה יותר.

אלא מדובר על קידושין שלדעת הדיינים לא חלו מעיקרא.

ב. אין לבתי הדין אפשרות חוקית להלקות, גם במקרים שמוסכם על כל הפוסקים שניתן להלקות עד שייתן גט.

אילו לא היו מבטלים , הם היו עדיין נשואים.

הדרך לביטול היא באמצעות הגדרות  שונות ומשונות והפעם הם בחרו להגדיר את זה בתור קידושין שלא חלו.

מבחינה טכנית זה היה הפיתרון המתאים.

אבל אילו לא הייתה בעיה בהתנהלות הנישואין, ואילו לא היה מדובר על עגינות וסרבנות גט, לא היה סיכוי שבעולם, שלילה אחד הדיינים יתעוררו שטופי זיעה ויגיעו למסקנה שיש זוג שרשום כנשוי , ובעצם לא חלו הקידושין שלו והם ישלחו הודעה בהולה לזוג, שיגיעו לרבנות ויבצעו קידושין כהלכה.

עד כאן?

הדין שנפסק הוא שלא חלו קידושין מעולם, כלומר שכל אותה תקופה שהם היו ביחד הם לא היו נשואים. וכן - גם בלי הפסק הזה הם לא היו נחשבים נשואים, אפילו אם היו חיים באושר עד שיבה. אלא מה? סביר אף אחד לא היה טורח לברר את זה ולא היו מגלים את זה לעולם (שזה לא כל כך נורא, אין פה איסור עריות או ממזרות, סה''כ 'בעילות זנות', כולי האי ואולי). מה שבית הדין עשה זה לחפש את הפסול, וכנראה שהוא מצא (אם בצדק או לא זו שאלה אחרת).

הפקעת קידושין זה סיפור אחר - גם בו יש אומרים שההפקעה היא למפרע אבל יש אומרים שלא.

אנקדוטה קטנה - רב ישוב שאני מכיר (אז היה אברך שבדיוק התמנה לראש כולל), גילה אחרי כ8 שנים של נישואין שהקידושין שלו בטלים (היה פגם בקניין), בהוראת הדיינים המקומיים הם הזמינו עדים וערכו בביתם קידושין חוזרים. כמובן עשו את זה בשושו ועם כמה שפחות מעורבים. על סיפורים כאלה כמעט ולא תשמע, אבל הם קיימים.

תלמידי חכמים פשוט מודעים לבעיות ולכן מגלים אותן, בניגוד למי שלא מודע.

זה שלפעמים הם מחמירים מעבר לעיקר הדין זה גם נכון אבל משהו אחר.

אם הקידושין לא תקפים מלכתחילה, הילדים ממזרים, לא?

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.