לפי דעתי יש בעיה בדייטים
כי נראה לי הרבה יותר כיף לבנים לדבר עם בנים ולבנות לדבר עם בנות, לא? כאילו לאורך זמן. (כשרק מדברים ושומרים נגיעה כמובן).
ובדייטים המקסימום שיכול להיות לי זה נחמד +. כי כמה כבר שיחת דייטים בין גבר ואשה דתיים, עם גבולות בריאים, יכולה להיות מדהימה?
כי בכל זאת, זה גבר ואני אשה וזה לא אותו ראש, ויש גם המון דברים שלא מדברים עליהם, והצגתיות מסויימת. וגם זה דייטים, וזה רשמי, וכל צד בוחן ובודק את השני ואת עצמו. ובכלל בוא נדבר על זה שזה בן אדם שאני לא מכירה ולוקח זמן עד שהוא בכלל מתחיל לעניין אותי.
אז זה קצת מלחיץ אותי לחשוב שאני אתארס מתוך מקום כזה של חביב, נחמד, זורם. ושהמקום הקרוב והרגשי והעמוק והאוהב יגיע רק אחר כך. (בין אם יגיע בן האירוסין לחתונה, ובין אם יגיע אחרי החתונה, וזה במקרה הטוב שזה בכלל מגיע...).
מה עם תחושות כאלו מדהימות של חיבור ועומק רגשי כמו שיש לי עם חברות שלי?
ת'אמת חשבתי שאחרי הרבה דייטים התרגלתי שזה הרף של רמת ההנאה, ואני כבר לא מצפה למשהו וואו. אבל תמיד מחדש אני מגלה שבאיזשהו מקום, הנחמד-חביב, חצי מעניין חצי משעמם הזה עצוב קצת, לא? או אולי יותר נכון מפחיד קצת. כי מי אמר שזה יתפתח ליותר מזה?
בינתיים לא היה לי מספיק נחמד ומתאים לאורך זמן אז לא הוצרכתי להתמודד עם השאלה הזו באמת, אבל כשיגיע הזמן..
אשמח לשמוע את דעתכם על החפירות שלי.
)
