בן: היי , את פה, איזה כיף.
דיני (שםבדוי): היי ,מה נשמע?
בן: מדהים לראות אותך, בא לך לשתות?
דיני: תיכף , אני צריכה לדבר איתך על משהו.
בן: בואי נזמין קודם. לגימה מקרבת.
דיני: טוב, נו.
בן: אז איזה כיף לראות אותך, איך הייתה הבחינה.
דיני: גם כן בחינה, הכל היה בתרגול. אתה שומע?
בן: יופי, כן.
דיני: מישהי דיברה איתי ורציתי לשאול אותך משהו.
בן: נו?
דיני: מה לגבי הרמה הדתית?
בן: של מה?
דיני: מה? שלך.
בן: מה איתה?
דיני: כי מישהי דיברה איתי והציעה שאני אשאל אותך.
בן: מי זאת הייתה?
דיני: אתה מכיר אותה. אנאבל (שם בדוי לגמרי)
בן: על מה דיברתם?
דיני: היא אמרה שהיא יודעת שנפגשנו כמה פעמים...
בן: והיה מוצלח, והחלטנו להמשיך.
דיני: כן, לא, לא על זה דיברנו.
בן: אז על מה?
דיני: היא שאלה אותי על הרמה הדתית שלך.
בן: ומה אמרת לה?
דיני: אמרתי לה שאתה עושה רושם מאוד רציני.
בן : מה זה רציני? אנאבל רצינית?
דיני: כל כך רצינית, היא נפגשה עם שלושה בחורים מאוד רציניים, אחד ממכון לב. אתה מכיר אותו, הוא אח של עידו (גם כן שם בדוי) , שהיה איתך בנבחרת ג'ודו.
בן: הוא לא היה בנבחרת , הוא סתם נתן לי מכות.
דיני: ברצינות?
בן: אבא שלו מת יומיים לפני הבגרות באזרחות, אז אנחנו פיטים.
דיני: אומרים נפטר, בכל מקרה אח שלו מאוד רציני.
בן: אבא שלו מת כשהיה בכיתה ט'. זה רחוק מלהיות מצחיק, למרות שזה היה צפוי , היו לו שלושה התקפי לב בשנה האחרונה.
דיני: תגיד, אני לא יכולה לדבר איתך רגע ברצינות?
בן: אין לי מה לדבר על אנאבל. את יודעת שהיה לי משהו איתה?
דיני: לא. לא. עם אנאבל????
בן: לא מה שאת חושבת. לפני שהיא יצאה להדרכה, היא הייתה חניכה של אחותי. היא ושתי החברות שלה היו מגיעות אלינו הביתה כל שבת בצהריים ומתנחלות בסלון לשלוש שעות, גם בשעון חורף. כל כך שנאתי את זה. הייתי אומר לאחותי "איזה יופי שהגיע הקרקס הרומני"
דיני: למה הקרקס הרומני?
בן: בגלל אנאבל, בגלל העגילים שלה , בגלל הליפסטיק שלה, בגלל הסמרטוטים שהיא לבשה. רק כדור בדולח היה חסר.
דיני: בכיתה י'?
בן: גם בכיתה ט'.
דיני: אבל עכשיו היא כזאתי רצינית.
בן: אולי היא מנסה לדוג את האח של עידו. היית אצלם פעם בבית? יש הרבה מה לתפוס.
דיני: אויש, אתה לא רציני.
בן: על זה אנחנו יכולים להסכים.



