לא. לא למה אתם יותר טובים מבנות, אלא מה מיוחד בכם בפני עצמכם... יאללה עופו על עצמכם. 

אני חושבת באמת שאם אקרא את זה שוב מתוך התמקדות בשאלות שלי, זה אכן יכול מאד לעזור לי

תודה לך

דווקא הבנות לקח להן יותר זמן להיפתח ולספר על עצמן,

אבל יכול להיות שזה בגלל שאני נפתח יחסית מהר..

ממה שאני הבנתי הבעיה של הקשרים שלך נובעת מעצם היותם רשמיים, שזו בעיה שתלויה בשני הצדדים.

נסי לגרום לכך שהדייטים שלך יראו כמה שפחות כמו ראיונות עבודה, ואז כשתמצאי מישהו מתאים את תרגישי שממש כיף לכם ביחד.

ממש יכול להיות.

בטוח אני אצטרך קצת תכונות כאלו... אבל לא יותר מדי, זה יבחיל אותי

די מעניין אותי תסביכי הפילוסופיה והבעיות שלך... למה שאני ארגיש שרק לי יש כאלו תסביכים? הכי כיף לשמוע תסביכים של אחרים ואז להבין שבעצם כולנו בני אדם מתוסבכים וזה מה שנורמלי... אולי תשתף בכל זאת?

הכי הצחיק אותי "מי שעוקב אחרי ומכיר את התגובות שלי, אם יש אנשים כאלו בכלל...." חחח, אני בטוחה שיש

ותודה על התגובה, התחברתי

זה מאד מעניין מה שאתה אומר

מצחיק איך שהגענו לאותם מקומות של חשיבה, מכיוונים הפוכים.

והדוגמה שהבאת על איך נראה גבר שטחי לעומת אשה שטחית זו דוגמה מאד מאד טובה לי, ואני אסביר לך למה. כי בתפיסה שלי גברים באמת לא מדברים הרבה ומכאן שטחיותם, ולגמרי לגמרי שכחתי מכל הנשים הרבות והאינסופיות שהיכרתי במהלך חיי שהן כל כך שטחיות ומברברות דברי הבל (ואותם דווקא קל לי לכבד... כי אני אומרת שכל אחד והסגנון שלו ומה שהוא רגיל אליו ומתחבר אליו וכו', בניגוד למה שאמרתי על גברים: אמאלה, איך הם מנהלים כאלו שיחות טלפון קצרות, ואיך הם פוגשים את חבר שלהם הנשוי, עם התינוק שלו וכל מה שיש להם לומר זה "אה, חמוד' במקרה הטוב, ו'כמה עלתה העגלה' במקרה הפחות טוב). אז באמת הדוגמה שלך מראה שהשונות היא לא בתכונה עצמה אלא באופן הביטוי שלה. 

לגמרי הכללתי את החברות הבוגרות וחכמות והרגישות שלי על כל עולם הנשים. ואת המעט גברים שאני מכירה, על כל עולם הגברים. תכלס, גאונות מה שעשיתי. GIRL POWER

לך יהיו את אותם "תכונות נשיות קסומות".. (משמח לשמוע שיש לך) - ואם תמצאימישהו מתאים וראוי - יהיו לו "תכונות גבריות קסומות" שעדיין אינך מכירה, ותשלימו זה את זה.

אבל תצטרכי באמת עין טובה ורחבות אופקים..

[כבר אמרתי: "חוו קשרים עמוקים ומלאים", זו לא מעלה, וזה גם לא נכון מצד האמת. לא טוב דבר כזה ללא נישואין, ומצד האמת - גם אין...]

הצלחה רבה.

אכפת לך לספר לי מה זה תכונות גבריות קסומות שאתה מכיר אצל גברים? 

ואני לא צוחקת...

באמת שאני לא מכירה  

פתאום אני מבינה כמה אני שמורה שאני פשוט לא מכירה גברים, זה הזוי! 

תתארחי ביום חול/שבת

אצל משפחה שיש שם זוגיות טובה, יראי שמים מן הסתם, אבל עדיף טיפוסים עם חיות כדי שזה ידבר אלייך.

אולי רב או רבנית שלך, חברה טובה, דמות שאת מתחברת, (תבקשי ממנה קודם)

ואז תהיי שם .פשוט תהיי. במרחב המשפחתי בסלון נגיד

בזמן שגרתי של בית, הורים וילדים,...

כשהבעל מגיע ומשוחח עם אשתו כמה מילים- לא שיחה אישית אלא בקטנה מול הילדים,

ותנסי *לחוש* אם את מרגישה שיש כאן תוספת השלמה. אנרגיה חדשה שנותנת חיות. חוץ מהנשיות נטו.

לא רק לגבי הגבר עצמו

אלא תנסי לחוש את החיבור האינטרקציה האוירה . בכלל בבית. לאישה מה זה נותן לה.... 

זה שאת "שמורה" ולא מכירה גברים - זה מעולה לגמרי.

זה אחד הדברים שהכי יכולים לעזור לך לבנות בית טוב.

אני חושב שמה שכתב "סביון" בהמשך, הוא נכון.

גם אני לא התכוונתי כאילו לאיזו "רשימה". אלא להדגיש שלא פחות ממה שאת מוצאת אצל עצמך "תכונות קסומות", תמצאי גם אצל מי שיתאים לך להתחתן איתו.

ובוודאי שאת יכולה (תשובה למשהו ששאלת מקודם) לשאול מישהו שמכיר, אם לבחור שמציעים לך יש רגישות גבוהה לזולת, הקשבה, התחשבות וכד'. אלו דברים יסודיים.

יש אמת מסוימת בתכונות מסויימות  שכתבת לגבי בנות. אבל זו לא אמת מוחלטת - ובוודאי לא ההיפך אצל בנים.

אני לא חושב שההכללה של "אינטלגנציה רגשית גבוהה יותר" היא נכונה, על אף שנכון שהרגש דומיננטי אצל בנות. לא נכונה ההכללה של "רמת שיח יותר רחבת אופקים", אע"פ שבד"כ אוהבות לדבר.. (תשעה קבין...). "יותר רגועות", לגמרי לא בטוח, אם כי לפעמים אכן יש יותר גמישות, בגלל נכונות יתר "להשתכנע". "יותר מסתדרות עם אנשים וקונפליקטים", גם כן נראה לי רחוק מהדיוק כהכללה.

כלומר, גם מה שכתבת על בנות-מינך, יש בו "אופטימיות" מוכללת. זה טוב, מראה על עין טובה שלך, וכנראה גם חברה טובה שאת נמצאת בה..

נכון שגברים לפעמים יותר תכליתיים, פחות פטפטנים..  הענין של "פחות נוטים לדבר על עצמם", יש בו משהו ששייך דומני לדרך ההתעסקות של אדם בענייניו והרגשותיו.  בעוד שבנות נוטות לברר לעצמן מה הן רוצות תוך כדי שיחה עם הזולת (ולכן לא פעם אחרי שיחה ממושכת יכולות לומר, טוב, אז אני אעשה כך וכך.. ללא כל קשר למה שנאמר להן, אלא שהשיחה עזרה להן לומר לעצמן מה הן רוצות..), הרי שבנים לא פעם נוטים לבדוק את זה בתוכם. לפעמים להתייעץ.  חלק מהרושם של "לדבר על עצמו" בא, דומני, מזה.  אבל כאשר מדובר על שיחה על דברים שנוגעים לאדם - לא כדי לברר לעצמו מה הוא רוצה - כשמישהו/י מתענין, יש רבים שדווקא מאד שמחים לשתף.

גם להכליל שתחומי הענין יותר "מצומצמים", זה לא נכון. אלא שלפעמים יותר ממוקדים, ולפעמים תחומי הענין שונים. ולדוגמה: בלי ספק אדם שעמל בתורה, בצדדיה השונים, רוחב הדעת והעולם שלו שם, הוא הרבה-הרבה מעבר למישהי שלמדה שנה מדרשה במקרה הטוב..  אל שצריכהלהיות מספיק חכמה וענוה, כדי לדעת איך להגיע לכך שמה שהוא עוסק, גם יפרה שיח בבית, ולא תהיה לו הרגשה ש"ממילא אין עם מי לדבר" בתחום הזה...

באמת פותח לי את העיניים... ומאד עוזר!

עכשיו אני חושבת שנשים באמת מוציאות יותר החוצה בדיבור אז יותר קל אולי להכיר אותן ובתכונות שלהן. 

אני חושבת שיגיע מצב 

שבו ת ת געגעי  ותרצי מאד את התכונות האלו... שמשלימות...יש להן הרבה מה לאזן אצלנו הנשים.

וגם מהצד השני- יש לנו מה להעניק להם הגברים עם הנוכחות שלנו ומה שאנחנו.

כלומר שחברת הבנות אמנם יש לה מעלות יחודיות... אבל זה כמו להיות בסביבת הדומים...יגיע מצב אולי שתרגישי שמשהו חסר. משהו מהותי ביותר.

ודוקא האנרגיה הגברית היא זו שתתן לך שלמות יציבות בנפש. בעולם.

(זה לא סותר אחרי חתונה עדיין יש מקום להנות מחברות. זה פשוט 2 מקומות שונים בנפש. 2 דברים שונים)

לעניות דעתי...

העבודה שלי במקרה הזה היא פשוט להכיר ולדעת שזה קיים כדי לפתח אצלי ציפיה ורצון..

תודה על התגובה

בחורים שמרוכזים בעצמם, לא קשובים, אטומים... אמממ ככה תיארת אותם , זה באמת לא נשמע טוב ונעים..

ויש אחרים. קשובים, מבטאים רגשות, מחשבות, אולי לא בצורה נשית אבל עדיין לא אטומים.

ואטימות זה דבר נורא לדעתי.

ואיזה מצחיק שהתחברת בדיוק לתכונות שאני רואה אותן כלוקות בחסר

מאד התחברתי למה שכתבת בסוף על ההבדלים בין עומק רגשי למוחצנות רגשית ועל היופי המיוחד בקשר זוגי שזו כן יש את השיתוף הרגשי.

תודה רבה לך!

גם מאחורי מקלדת לא תמיד פשוט לכתוב כאלה דברים (לכן המציאות את 'אנונימי').

דבר שני, קשה לי כבנאדם לטפוח לעצמי על השכם. מרגיש לי לא נכון להיכנס למקום השוואתי-שיפוטי בגלל שבסופו של יום מדובר פה בבני אדם. עוד לפני שאנחנו מתחילים לדבר על מינים, אנחנו מתחילים לדבר על בני אדם.

וכבני אדם שגם מאמינים בבריאת העולם, אנחנו מאמינים שאלוקים ברא זכר ונקבה. השניים עוסקים בבניין העולם ועוזרים אחד לשני, כאשר הכשרונות המיוחדים של כל אחד - מעצם היותו מי שהוא, והמין כמובן הוא גם חלק מזה - תורמים ביחד ליצירה הגדולה.

כאשר אנחנו מחפשים בן/בת זוג, אנחנו נוטים לפעמים לחפש את מה שדומה לנו "אני רוצה אותו שיהיה כזה וכזה וכזה וכזה.." ובלי לשים לב, ביקשנו כפיל של עצמנו. כמעט.

האמת שהחיפוש צריך להיות שונה בעיני. צריך לחפש את מי שישלים אותנו, לא את מי כבר מחזיק את כל התכונות החיוביות שאנחנו מוצאים בעצמנו. אני זוכר שאחת התובנות שהגעתי אליהן בממהלך השנים היא שכאשר אני מחפש מה אני יכול לקבל "ממנה", אני פשוט מתרכז בעצמי, וגם אם אתחתן עם בחורה כזו אצטרך לעבור תהליך כדי להיות מסוגל להיות איתה באמת ולא עם עצמי. פתאום התחלתי לשאול שאלות אחרת: מה אני יכול להביא לקשר? מה היא רוצה? מה היא צריכה לקבל כדי להיות מאושרת? מה אני צריך? כנראה שמבחינה פרקטית, את רוב השאלות שאאלתי אחרי התובנה הזו שאלתי גם אחרי - אבל ממקום שונה לגמרי.

אני לא רוצה לנסות לשכנע אותך שיש גם "בנים נשיים" ו"בנות גבריות", אלא שהשיח צריך להיות שונה כי "זה לעומת זה עשה האלוקים". שניהם שונים, שניהם מבטאים צדדים שונים של האדם (שנברא אחד), ושניהם ביחד, כשכל אחד נמצא בנישה המתאימה לו בקשר הזוגי ובעשייה בעולם, יוצרים משהו שלם יותר וטוב יותר. להם ולעולם.

באמת פעמים רבות יש הבדל בתחום הפתיחות הרגשית בין הבעל והאשה, וגם כשהקשר מצוין ומקבלים הממוווןןןן מהזוגיות - תמיכה , אהבה, חשיבה משותפת של מטרות ויעדים ודרכי פעולה ועוד... עדיין לאשה יש צורך לנהל שיחות עומק רגשיות שלא תמיד מתאימות לבעל ובשביל זה יש חברות / אחיות וכד', וזה בסדר גמור ולא ממעיט מהקשר הזוגי (כמובן צריך לדעת לשמור על דברים מסויימים בתחום האישי ולא להוציא הכל החוצה...)  

מה שחשוב זה לא להרגיש "עליונות" מכך שאני יותר מפותחת רגשית, אלא להכיר בכך שזה צורך אישיותי שלי , ולבעלי יש איכויות מדהימות אחרות. 

בגיל צעיר לפעמים באמת הבת מתפתחת מוקדם יותר רגשית ולכן במקרים רבים ההתאמה היא בין בחורה צעירה לבחור שגדול ממנה (כמובן שזו הכללה ולא תמיד...) אבל כשגדלים זה מצטמצם.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך