היה לי מקרה של בחור שהיה לו משהו לא סטנדרטי לספר לי, הוא סיפר לי בפגישה שישית, וזה הרגיש בול בזמן. לא הייתי אומרת לפני, כי זה משהו אישי שלך ולא נראה לי כדאי לספר כשאת לא בטוחה בקשר בכלל, לדעתי רק בפגישה רביעית חמישית מתפתח איזשהו אמון.. 

והתשובה לצד השני, שמא כבר תיקשרו וזה יהיה קשה, הוא אמור להבין אותך למה לא סיפרת לפני כן.. 

קודם כל, מסכימה שכדאי להתייעץ עם הפסיכאטר שמכיר כדי שיסביר את התופעות שעלולות לקרות, במיוחד כשהמדוייט האחראי מבקש זאת. 

בכל מקרה, ההבדל הוא שכשיש נטייה לדיכאון - הדיכאון יכול להתפרץ אחרי לידה וכשיש דיכאון כבר ולוקחים כדורים, ההריון דווקא מיטיב עם העניין ומעלה הורמונים משמחים למוח. כמובן שהדבר משתנה בין אדם לאדם. 

באופן כללי, במהלך החיים דיכאון יכול להתעצם ולחילופין יכול לרדת ולהיעלם. אם מטפלים בזה נכון ויש סייעתא דשמיא. 

החיים מסוכנים, תמיד יכולים לקרות דברים לפתע פתאום גם כשאין דיכאון, רק שכשיש אפשר אולי להיות מוכן לזה מראש. ללמוד את הנושא, ללמוד את הבחורה ולדעת מה היא צריכה ומתי.

מה שכן ברור שכדאי לבדוק זה האם אפשר לקחת את הכדורים בזמן ההריון וההנקה, אם לא, מה התחלופות לזה, מה הסכנות אם לא לוקחים וכו'. 

בס"ד

בד"כ הפסיכיאטר שואל אם את מתכננת להיכנס להריון בזמן הקרוב.]

בס"ד

דווקא דיכאון זה אחד הדברים שניתנים לטיפול ולא נחשב למחלת נפש קשה מדי.

קודם כל, בחיים לא שמעתי שדיכאון משפיע על היכולת להרות וללדת והכרתי מספיק דיכאוניים וביקרתי אצל מספיק מטפלים בחיי, אף אחד מהם לא אמר שזה יכול לפגוע ביכולת להרות וללדת, אז אשמח למקור לעניין. זה נכון שאשה עם דיכאון היא בקבוצת סיכון גדולה יותר לדיכאון אחרי לידה ובהחלט צריך לדעת את ההשלכות של זה אבל גם לדעת שניתן די בקלות לסדר את זה על ידי כדורים וכמובן שזה דורש מהבעל להתגייס ולתמוך. אבל, וזה אבל חשוב, זה לא מוכרח שאשה שחוותה דיכאון תחווה גם דיכאון אחרי לידה וזה לא מוכרח באיזו עוצמה יהיה הדיכאון אחרי הלידה וזה בהחלט דבר שאנשים חיים איתו.

חוץ מזה, דיכאון בא באפיזודות ככה שבד"כ לא כל החיים נמצאים בדיכאון [כמובן תלוי רמה אבל מדברי הפותחת נשמע שהכדורים מועילים לה וההתקפות קצרות יותר שזה טוב]. 

בקיצור, צריך לדעת את ההשלכות אבל לא להגיד אותן כאילו זה סוף העולם ואדם עם דיכאון הוא חולה נפש שאי אפשר לחיות איתו. זאת באמת אחת ההפרעות הנפשיות היותר קלות לטיפול וכיום לוקים בה די הרבה אנשים.

בס"ד

זה נכון שזאת התמודדות, כמו הרבה דברים [אדם שקשה לו להיפתח ולתת אמון זאת לא פחות התמודדות בקשר], אבל להציג את זה כממש גורם מפריע זה לא נכון בעיניי. זה מאד תלוי רמה, תלוי טיפול ותלוי אדם. 

אני עוד לא שמעתי שהנטייה לדיכאון והתפרצותה סביב הריונות\לידות עלולה לאפשר פחות להרות. זה אולי יפחיד יותר [במקרה שלי למשל] אבל זה לא פוגע פיזית ביכולת הזו. שוב, זאת התמודדות, אבל בוא נגיד שגם נשים רגילות בחלקן מפחדות מזה וצריכות זמן לעכל את הנושא [ואני לא אפתח פה את הנושא של מניעה אבל זה בהחלט אחד הסימנים בעיניי שהיום לא רק מי שבדיכאון או חרדה לא עושה את זה או לא מסוגלת..]. 

לחלק מהתרופות לדיכאון יש השפעה שלילית על החיים וברור שכדאי למצוא קודם את האיזון הנכון, אבל מדברים על מישהי שכבר מצאה אותו. ואם אתה מדבר על פגיעה אחרת אז גם גלולות יכולות לעשות את זה וכל דבר כזה צריך התבוננות וניסוי וטעייה.

רק בשורה האחרונה הבנתי למה יש בעיה לדבר על זה בפורום מעורב אז באמת נעצור כאן. אני כן רוצה לומר שאם מישהו חושש אז שילך ויברר הכל ולא יוציא את זה מפרופורציות. אנשים עם דיכאון חיים חיים נורמליים למדי ואלו יכולים להיות אפילו חיים נהדרים. עם קצת עזרה, קצת כוח וקצת אמונה אפשר להתמודד. 

בכל מקרה, אם מישהו כן רוצה להבין יותר אני נמצאת בפרטי ואני בטוחה שגם המגיב שמעלי ישמח לעזור.

בס"ד

סיפרתי לבעלי בדייט הראשון ובמקור תכננתי לספר לו עוד בבירורים. 

אבל אני זה לא ההדרכה המקובלת. אני עשיתי את זה כי לא התחשק לי לצאת לדייטים ואז שהם ייפסקו בגלל זה. חבל על הזמן ועל הרגש. 

ההדרכה המקובלת שאני מכירה זה לחכות לפחות עד דייט שלישי. לי זה לא התאים כי לא הסכמתי לצאת עם בן אדם שפוסל אנשים על זה אפילו אם זה רק כי הוא לא מכיר אותם. לא רוצה מישהו שלוקח אותי למרות זה כי יש דברים אחרים שמפצים. רוצה מישהו שלוקח אותי כי אני אני על כל חסרונותיי ויתרונותיי.

בעלי היה די מופתע שסיפרתי לו בכזאת טבעיות בדייט ראשון [הייתי צריכה לקחת כדור אז פשוט אמרתי לו שלא ייבהל אבל אני צריכה לקחת כדור כי יש לי התקפי חרדה] אבל הוא קיבל את זה כי זה באמת לא כזה ביג דיל מבחינתו.

בקיצור, זאת אני, את תחליטי מה מתאים לך. אני חושבת שבסופו של דבר ההבדל בין חודש לחודש וחצי הוא לא משמעותי [אם זאת ההתלבטות] אז פשוט כשתרגישי מוכנה וכשהדייטים יתחילו להגיע לרמה עמוקה יותר. 

ב"הצלחה 

אבל באמת בד"כ עדיף קצת להכיר קודם, אפילו כדי להגיע למה שכתבת "לקחַת כי היא היא על כל חסרונותי ה ויתרונותיה".. ולפעמים במכלול, החסרונות נהיים חלק מהמארג של היתרונות.

בס"ד

או שסתם אין לו דעות קדומות כמו בעלי למשל.

שוב, זאת אני, לכן אמרתי שאני זה ממש לא ההדרכה המקובלת וזה מתאים לאנשים מאד ספציפיים וממש לא לכולם. אני הרגשתי שאני לא מסוגלת לחכות עם לספר דברים, אני לא טובה בלשוחח שיחות חולין בלי לדבר על דבר עמוקים ואני לא טובה בלהסתיר או להגיד שלא בא לי לספר עכשיו ונדבר על זה בפעם אחרת. אין ספק שבעלי ספג הרבה בדייט הראשון, הוא שמע גם על המחלה של אמא שלי, גם על זה וגם על עוד דברים [וזה היה רק פני השטח ] וזה מרשים שהוא המשיך אבל סביר שזה גם מה שגרם לנו להתחתן מהר.

חוץ מזה, גיליתי שזה גרם לו להיפתח מהר ולספר גם לי דברים בדייט הראשון שהוא לא סיפר לאף אחד. מסתבר שכשמשתפים בדרך כלל מקבלים חזרה. 

בקיצור, ברור שזאת לא הדרכה לכלל אבל כן רציתי להביא את זה כדי לשים את זה על השולחן. 

ובאמת יכול לעודד כל מיני אנשים.

וכנראה "מצאתם מין את מינו"...

עם זה, כמו שכתבתי וציינת גם את - זה לא תמיד קורה. ויש אנשים שכאשר קצת מכירים את הבחורה, כבר תופסים פרופורציות, ומוכנים לקבל מה שאולי לא היו מכירים אם זה היה רק "תיאורטית". לפעמים זה אפילו הופך להיות ערך מוסף.

[יתכן שאצלכם, לפי מה שתיארת פשוט "הכיר את הבחורה" באופן בסיסי, מאד מהר.. תוך כדי פגישה ראשונה. אבל זה, בגלל שזה חלק מהמכלול אצלך, מהאופי. וזה התאים לו.  שמישהי תעשה "כאילו" היא כזו - זה כבר לא כ"כ ילך...

העיקר שהתחתנתם. ב"ה..]

קוראת אותך הרבה

ולא הייתי מדמיינת שאת עם קושי זה

להיפך- את משדרת משהו נועז ולא חושש ..

חיזקי ואימצי !!

בס"ד

היו לי תקופות טובות יותר וטובות פחות אבל זה משהו שהוא 90% בשליטתי אבל ה10% הנותרים כן משפיעים על חיי יותר מדי.

גם אם תראי אותי במפגשי פורום לא תראי עלי את החרדה. רק מי שמכיר אותי מקרוב חווה את זה.

אני עוד בודקת איך חיים עם הדיסוננס הזה ואיך מבטאים את הצדדים באופי שלי שמתבטאים בפורום, גם במציאות [במציאות של מפגשי פורום הם מתבטאים]. 

תודה

[אולי זה קצת לימוד לכולנו- לפעמים אנשים שלאו דווקא יביעו דעתם או ידברו הרבה בחברתכם הם אנשים בעלי דעות ואולי אפילו מעניינים שפשוט צריך קצת לרצות להכיר אותם כדי שיהיה להם נוח לדבר]

כדי לחשוב ביחד

ובלי קשר המון בהצלחה !!

בס"ד

לא אכפת לי לדבר על זה בפרטי [מזהירה מראש שבדרך כלל בפרטי אני אומר שאני בפלאפון כי אני בקושי נכנסת לשיחה אישית, אז לקחת את זה בחשבון] אם זה מעניין אותך.

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)