ראיתי את זה השבת ורציתי לשתף אתכם.
אביא את המקור ואח"כ את ההרהורים המותרים שלי:
"וזה שאמרו חז"ל (פסחים פז א): 'והיה ביום ההוא...
תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי' (הושע ב יח),
ודרשו 'ככלה בבית חמיה, ולא ככלה בבית אביה'.
הכוונה, שכלה בבית אביה קודם היכנסה לרשות הבעל ולביתו
עיקר פעולתה במציאות החן אין תלוי בדברים של תועלת,
שהרי אינה עוסקת בעניני הבית,
כי אם בדברים של קישוטין וכיוצא בזה,
מציאת חן לבד בלא תועלת.
משא"כ אח"כ בהכנסה לבית בעלה
וצרכי הבית וגידול הבנים מוטלים עלי',
עיקר מציאות החן תלוי בדברים של תועלת".
(מאורות ראי"ה, דרשה לפרשת פרה תרנ"ד).
[נעזוב את ההקשר שם, מי שרוצה - יעיין,
ומי שלא מוצא / לא מבין - באישי,
ולא אוכל בימים הקרובים, גולה צפונה].
מתוארות כאן שתי מערכות של מציאת חן,
האחת מבלי תועלת (קישוטין) והשנייה מתוך תועלת.
אנחנו בכלל מזדהים ברגש עם החלוקה הזאת?
האם כאשר אנו באים לבחור בן / בת זוג,
אנחנו מודעים לפער וההבדל שבין שתי המערכות?
במה אנו מתמקדים יותר, מה תופס אצלנו יותר משקל?
אשמח לתובנות מחכימות



