להשאר כאן
יותר מידי זמן
זה לא טוב.
כולן ניסו
לצאת משם במנוסה
להלחם
להבין, לקחת שליטה
לקרוא את המפה
לעבור את הפיתול
את המערה החשוכה
ולצאת בקול תרועה
כלה.
היו
שהסתכלו סביב
ראו את חברתן
מחליקה מהר חיש
החוצה אל האור
יוצאת בקול ששון
קול שמחה ופתיחה
של דרך חדשה
הן הביטו היטב
חקרו את הדרך שלה
כל אבן כל בליטה
כל זרד
היו בטוחות
עכשיו זה יצליח
אך נתקעו שוב ושוב
נניח.
נניח שהן לא צדקו
אמרו אחרות
רק הסתכלות חיצונית
הן רואות
ואלו- הן ישבו וחשבו
אימצו מוחם וטענו
רק בשכל היא התשובה
הן הקשיבו לכל עצה
שמעו כל שיעור וכל מרצה
איך יוצאים מכאן
איך מוצאים חתן
גם הן כשלו
חבל
לא ידעו להקשיב לליבן.
היו אחרות שאמרו רק בידי ה' הדבר
מה' אישה לאיש
כך נאמר
ולכן הן ישבו להן רגל על רגל
ומידי פעם החליפו את הסדר.
אולי תגידו שהן האמינו
אך אצלן זאת היתה משאלת לב רחוקה
שיום כלולות קלילות הוא בא.
לא מאמץ ולא יגיעה
לא רצון ולא עשיה.
הן נשארו שם עוד שנה.
אחרות אמרו
לא אמונה ולא בטחון .
לא השתדלות ולא ניסיון.
לא התבוננות ולא התקדמות.
לא לעצור ולא להמשיך
ולא לרוץ ולא להתמהמה
אבל הן לא ידעו מה
כן
הלב היה ריק מהכל.
רק זעקה של כאב
רק יללה מעומק לב
שוברת מנפצת ועולה
דורשת מייחלת מצפה
אבא יקר
האר נא את דרכינו
האר נא דרכנו.
האר דרך הבנות שלך
שרוצות
מפנות בליבן מקום זך
טהור
לבנות לך משכן בבוא היום
האר פניך אלינו
אל תסתיר, מהר.
נשמה אבודה
לבדה
היא לאט לאט
מאבדת מזוהרה.
נכון
היא לומדת
היא מגלה אוצרות
בתוך החושך בתוך הכאב
היא צומחת
אבל עד מתי אבא?
עד מתי היא תמשיך
לחכות.
שתשלח מלאך ממרום
ובינהם תשכין שלום.




