אהבתי

ובסוף כל הממש הזה יתכווץ לכדי זיכרון;
החדר הזה, המקלדת שכאן, הלחות של הקיץ. המבחן בראשון. 
עם הזמן יזלגו עוד ועוד פיסות של יש לחלקת ה'היה'. 
מחר זה יקרה לטוסט של היום. עוד חודש - לסערות השבוע הזה. בעוד חמש שנים - הבית הזה? העיר הזו?
האנשים?
יותר ויותר חלקי מציאות יידחסו לתיבת זיכרון שתלך ותתמלא והזיכרונות שהיו פעם מציאות ימשיכו ויקטנו עוד, יתפסו פחות מקום ופחות חשיבות עד היום שבו תיעלם גם התיבה עצמה וכל המציאות הזאת, שחיה עכשיו ובועטת ונושמת ושורפת, תהיה כלא הייתה
ואיש לא ידע שאכן הייתה.

 

(הקרדיט שמור במערכת מטעמי אאוטינג)

נכון יפה?

מאיפה אתה מביא את הדברים האלה כל פעם

ואיפה קרדיט איפה

קרדיט באישי אם את רוצה, שלא אעשה פה אאוטינג חלילה.

חייבת להכיר אותו/ה

התכווצתי

אַךְ הָעִקָּר שֶׁיִּרְאֶה לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ בְּכָל יוֹם -שֶׁזֶּה הַיּוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, וְכֵן לֹא יִהְיֶה עוֹד יוֹם הַזֶּה בָּעוֹלָם, וְהָעֲבוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁצְּרִיכִין בְּזֶה הַיּוֹם הִיא חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי, וְרַק הָאָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר - צָרִיךְ לַעֲסֹק בָּזֶה.
(ליקוטי הלכות)