האם בימינו צומות החורבן הם רשות או חובה?ימ''ל

הגמרא (ר"ה יח ע"ב) אומרת: "אמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב 'כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה'? קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה, בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, אין שלום - צום. אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש שמד - צום, אין שמד ואין שלום, רצו - מתענין, רצו - אין מתענין".

כלומר שבמצב של שלום צומות החורבן בטלים, וכן יש מצב ביניים בו אין שמד ואין שלום בו הם רשות (אולי למעט ט' באב כמובא שם).

 

השאלה היא:

א. האם מצבנו היום נחשב שמד המחייב צום, 'אין שמד ואין שלום' בו הצום רשות, או 'שלום' שבו אין כלל עניין (או אפילו אסור) לצום?

ב. האם הרשות לצום תלויה ברצון כל אחד ואחד כתענית יחידים או בהנהגת הציבור כולו?

 

כמובן הראשונים נחלקו בשתי השאלות האלו, אבל משום מה נראה שהיום ברור לכולם שחייבים לצום. על אף שלכאורה מצבנו הרבה יותר טוב מתקופת בית שני לגביו נאמר שהצום רשות.

 

לתוספת עניין אצטט את דברי הרמב"ם:

"ובבית שני לא היו מתענין לא עשירי בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה ולפיכך לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז, אמר ה' כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וכו', כאלו נתן את הבחירה בידם באלו הימים אם רצו מתענין בהם או שלא יתענו" (פיה''מ פ''א ה''ג).

 

מה דעתכם?

לא פשוט לומר כך.נפש חיה.
אם כל אחד יחליט מה בעצם בא לו
לאן נגיע??
אין לי הרבה מה לתרוםטיפות של אור

(אישית - יש דמויות שאני סומך על היושר ההלכתי שלהן שצמות)

 

 


אבל אתמול נתקלתי בזה ומתחשק לי להביא:

 

"אמנם במה שנוגע לשאלת הצומות, חושב אני כי עד אשר יכונן ה' את בית מקדשו החרב לעיננו, בהר מרום הרים, לתפארת לעיני כל העמים אי אפשר לנו לבטל אותם.."

 

(אגרות ראיה ד עמ' סו)

 

 


(כמובן יש מה לדון ויכמ"ל)


יש לדוןסתם 1...
מה נקרא שלום או שמד בשביל שלא ניתן דברינו לשיעורים.
יש שאמרו שהדבר תלוי בשיעבוד גויים יש שטענו שכל זמן שאין מקדש מדובר בשמד ומחסור בשלום.

ט' באב תמיד יצא דופן והיו מתענים גם בימי הבית השני את הצום הזה.

מה שעושים כיום זה לדעת ריטב"א ולאחר שקיבלו את הצומות ברצון בימי התלמוד קיבלו.
נכוןימ''ל

ואכן הראשונים עושים את זה, אבל אני לא מכיר ראשון שאומר שכל עוד אין בית מקדש מדובר בשמד ולכן הצום חובה. כן יש שאמרו שאין 'שלום' כל עוד אין מקדש ולכן הצומות לא בטלים לחלוטין עד שייבנה, אבל גם בלעדיו הם רשות כל עוד אין שמד.

 

גם הריטב''א לא הזכיר את המקדש אלא כתנאי לשלום "אמרו כי בזמן שיש שלום כלומר שישראל שרויין על אדמתם ובית המקדש קיים - יהיו לששון ולשמחה. ואם אין שלום שביהמ"ק חרב, ויש שמד על ישראל, דאיכא תרתי לגריעותא - שיהו צום גמור מגזירת נביאים הראשונים. ואם אין שלום וגם אין שמד - יהיה הדבר תלוי ברצון ישראל, רצו ב"ד מתענין לא רצו אין מתענין כלל".

 

ט' באב אכן יוצא דופן, אבל זו שאלה אם הוא לא רשות או שפשוט בזמן בית שני כולם בחרו לצום (כך נראה שהרמב''ם הבין בגמרא כמו שכתב בפיה''מ "והיו מתענין תשעה באב אף על פי שהוא מסור לרצונם מפני שהוכפלו בו צרות כמו שיתבאר בתעניות"). וגם ההבדל הזה הוא בזמן הביניים כשאין שלום ואין שמד, ולפי חלק גדול מהראשונים אנחנו בזמן של שלום ובו כל הצומות בטלים כולל ט' באב.

אפשר להבין אתסתם 1...
הריטב"א ובכלל שהמצב הוא או שמד או שלום. כשאין שלום המצב נקרא שמד ולהפך.

בכל מקרה רצו או לא רצו לא מדובר בחשק נמוך כזה או אחר, או ברצון ההמון. מדובר על יציאת השליחים ווידוא של תאריך הצום אצל כל ישראל תוך אחריות של ההנהגה הרבנית.
לא הבנתי איך זה נכנס בגמרא,ימ''ל

היא הרי מדברת על 3 מצבים. וכך כל הראשונים.

 

נכון שהרבה מהראשונים אומרים שזה תלוי בהחלטת ב"ד ו/או כלל ישראל, אבל זה לא מוכרח - ייתכן שהכוונה היא שזו תענית יחידים כמו שמצינו במקומות אחרים (וראה את דברי הרמב''ם שציטטתי לעיל "ובבית שני לא היו מתענין לא עשירי בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה").

ועדיין גם היחיד צריך לדעת מתי יוצא הצום אם ירצה . גם בהלכותסתם 1...
עבר עריכה על ידי סתם 1... בתאריך י"ח בתמוז תשע"ח 20:07
קידוש החודש לא הזכיר בפרק ג' את תמוז או טבת לגבי היציאה.
הרמבם בפירוש המשניות אמנם כותב ככה אבל זה לא מוכרח ולדעת אחרים זה תלוי.

בכל אופן ה"רצו" נוגע לנקודת הזמן ההיא. מאחר וקיבלו, אז, כחובה משם נשאר לנו להתענות מקבלתם אז. תשעה באב הוא כאמור יוצא דופן.
אבל בשביל רשות ויחידים לא הטריחו את השלוחים לצאתימ''ל

נכון שראשונים אחרים תלו את זה בבית דין ו/או מנהג, וגם בהגדרת בי"ד והמנהג יש מה  לדון (למשל - האם יש היום סמכות מחייבת כבתקופת רבי? או למשל - היום רוב העם לא צמים, האם זה נחשב למנהג? ועוד שאלות כגון אלו) ואכמ''ל.

זו דעת רש"י. לגבי הצומות יש שקיבלו אותם כדבר קבלה מנביאיםסתם 1...
וגם חייבו צום כמו תשעה באב מהערב, קשה לקרוא לזה מנהג. רמבן, ריטבא, אבודרהם מזכיר גם נראה לי.
בכל מקרה הסוגיה מסתעפת כמו שציינת. ברור שכיום אין סמכות מחייבת כוללת.
לכולם הצומות מדברי קבלה רק בשעת השמדימ''ל

הראשונים רק נחלקו מתי נחשב שמד, מתי שלום ומתי לא שמד ולא שלום.

אבל בהשוואה לבית שני ותקופת רבי מאוד קשה לומר שאז לא היה שמד והיום כן (לצורך העניין אפילו ר"ח כותב שבזמנו אין שמד, ובגירסאות רבות כמו של הטור נראה שגם האמוראים אמרו כך על זמנם).

התכוונתי לשמד= חוסר בבנין המקדש.סתם 1...
גם אני בדרך כלל משווה לזמנים שונים ולא ברור לי.
כנראה שהכוונה היא לא תחום בשיעבוד אלא האם הוא קיים או לא. כיום קיים שיעבוד לאומות מסוימות ויש איומים לכן נקרא שמד.
בהיבט רוחני ברור שהמצב לא מזהיר.
שו"ע תק"נעברי אנכי

"ואסור לפרוץ גדר"

 

מ"א:  פי' אף על גב דמדינא בזמן שאין סכנה אין חייבי' להתענות אלא בט"ב מ"מ כיון שנהגו להתענות כלם אסור לפרוץ גדר:

 

מנהג ישראל תורה הוא.

כיום רוב ישראל לא מתעניםהגיגים בע"מ


איך זה קשור?סתם 1...
עברי אנוכי אמר שכיוון שנהגו כולם להתענות אסור לפרוץ גדר.הגיגים בע"מ

אבל כיום רוב ישראל לא מתענים

לא מדובר על היום אלא על זמן קבלת התענית.סתם 1...
עוד שאלה תהיה את מי אתה סופר, מחללי שבת או לא שומרי תורה בדרך כלל לא נספרים.
ייתכנו שני הדברים, אבל זה לא ברור מאליוהגיגים בע"מ


אלו שלא מתענים גם מחללים שבת בפרהסיא בדרף כללה' הטווב
ולפי פסק הרמב"ם הם " כגויים לכל דבריהם". אז ברור שהם לא נחשבים בשאלה האם נהגו לצום.
אני חושבכלמנסע

שהסיבה שיכולה להיות הכי רלוונטית לצום זה עצם ה"לזכור שאנחנו עדיין לא בגאולה השלמה"

אפשר כמובן לסבור שזה לא טעם מספיק חזק כדי לחייב לצום, אבל זה טעם אפשרי, זה טעם סביר

מסכיםימ''ל

אבל זה כבר נכנס לשיקולים של 'רצו'.

את מי תשאל כיום אם הם "רוצים"?סתם 1...
את הרוב שחילוני או את שומרי התורה והמצוות שמחולקים? הרי רצו כאמור זה לא כל אחד אלא החלטה ציבורית לכולי עלמא.
מעניין. עוקבת.פסידונית


טוב, כדי שיהיה מעניין:טיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך י"ח בתמוז תשע"ח 21:32
א. "משום מה נראה שהיום ברור לכולם שחייבים לצום" - כי הב"י הכריע בשתי השאלות לחומרא?


ב. הרי"ף והרמב"ם השמיטו את התנאי של רצו לא רצו.

אתה מסכים עם ההסבר של הר"ן (נראלי) שזה כי היום קיבלו עליהם?



ג. שלום:

רש"י - אין יד האומות תקיפה.
רשב"א - ישראל על אדמתן.
ר"ח רמב"ן ריטב"א השלמה אבודרהם טור - ביהמ"ק.

יש עוד?



ד. רצו:

רשב"א, ר"ן בהתחלה - כל אחד מה שרוצה, אע"פ שכבר קיבלו האבות.

תוס' (במגילה), תשובת הגאון באשכול, רמב"ן, רא"ש, ר"ן בסוף, הרב המגיד, רשב"ץ, אבודרהם, אגודה, טור - תלוי בכלל / כבר קיבלו אבותינו.


אז קצת הגיוני לפסוק לחומרא, לא?


(אני באמת שואל, לא מקשה)
ובכןימ''ל

א. 1. הב"י אמנם פסק שחובה לצום (וגם הוא פסק את זה מחמת המנהג ולא מדין תקנת נביאים, כלומר שעקרונית לדבריו הצום בימינו הוא "רצו מתענים רצו אין מתענים"), אבל הב''י הוא לא פוסק יחיד, הטענה שלי היא כנגד זה שהסוגיה כביכול פשוטה ולא מודעים לדעות השונות בה.

2. עברו כמה וכמה דברים מתקופת הב''י והמצב היום שונה לחלוטין. 

 

ב. לא, לענ''ד הסיבה שהרי''ף והרמב''ם השמיטו את הדין הזה היא כלדעתם הוא מדבר רק על מצב של גאולה חלקית כמו שהיה בזמן בית שני בארץ (ואולי גם בימינו?) וכלל לא היה שייך בזמנם.

 

ג. שלום הוא לא השאלה פה, כלומר הוא כן, אבל השאלה שבכותרת לא תלויה בו כי הצום רשות אפילו במצב ביניים כשאין שלום (ראה בלשון הגמרא).

 

ד. קצת ערבבת בין השאלה אם זו רשות היחיד או קבלת הכלל לבין השאלה אם זה תלוי במנהג אבות, אבל זה לא עקרוני לשאלה אז לא נורא.

 

אז עם כל כך הרבה ספקות ומחלוקות, כשכל הדין הוא דרבנן (אם הוא תקף בכלל) - למה אתה מסיק שהגיוני לפסוק לחומרא?

לגבי בסתם 1...
ממתי רמבם פוסק משהו על פי זמנו? גם בהלכות שמיטה ויובל, בית מקדש וכו'וכו'...?
הוא השמיט וכבר שאלו את זה על דעתו
הרמב''ם לא פוסק לפי זמנוימ''ל

אבל הוא גם לא פוסק דברים שנפסקו לדור מסוים, ולענ''ד ככה הוא ראה את דברי הגמרא ביחס לדור בית שני.

 

הנביאים קבעו צום, היה דור מסוים בו הצום בטל זמנית והיה רשות, וכשחזרה הגלות חזר הדין לקדמותו ואותו הוא פסק כדרכו.

תודה.טיפות של אור
תשובות מובנות וברורות, כרגיל


(א.2 אני יודע, לכן לא התייחסתי למנהג, אלא להכרעות העקרוניות של הב"י בשתי השאלות שהעלית.

ב. מה ש@סתם 1... אמר. באמת מעניין אותי מה תענה.

ג. כן, ברור. רק התכוונתי שלפי רש"י והרשבא אין עניין לצום היום.

ד. אמת


אין איזשהו דיון האם זה נחשב (גם בימינו) דברי קבלה?

בכל מקרה - אם בשתי שאלות נפרדות מדרבנן רוב הראשונים מכריעים לחומרא, גם בדין שמורכב משתי השאלות הנ"ל, נשמע לי הגיוני כשפוסקים לחומרא..)
תשובותימ''ל

תודה.

 

א. 2. אז לא, הב''י לא פסק בשתי השאלות לחומרא. הוא פסק שהצום בזמן הזה הוא מדין רשות, כלומר שהוא תלוי ברצון ולא חובה מתקנת נביאים, אלא שקיבלו אותו מרצון.

 

ב. עניתי, מדובר בדבר שהיה נכון לדור מסוים ולא מעיקר התקנה, וגם בדורו כבר לא היה שייך, ולכן הרמב''ם כדרכו הביא את הדין המקורי.

 

ג. אכן, לחלק מהראשונים אנחנו במצב של שלום ואין עניין (או אפילו אסור, שכן לכאורה חל דין של "בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה") לצום.

 

אני לא מכיר שיטה לפיה אנחנו נמצאים בשמד ולכן הצום מחויב בכל מקרה.

תודהטיפות של אור
א. אז אנחנו קוראים אחרת את הב"י. לגיטימי

ב. תודה!

לא נראה לי שאמרתי שיש שיטה שהיום יש שמד
רגעטיפות של אור
"הוא פסק שהצום בזמן הזה הוא מדין רשות, כלומר שהוא תלוי ברצון ולא חובה מתקנת נביאים, אלא שקיבלו אותו מרצון."

אני לא מבין איפה אנחנו חולקים


אם לפי הב"י כל עוד אין בימ"ק זה לא שמד ולא שלום,
והוא פוסק כמו הרמב"ן והמגיד שהרשות היא של הכלל וכבר קיבלו עליהם,

אז יוצא שהוא מחמיר בשתי השאלות
לאימ''ל

יש שתי שאלות:

1. האם יש שמד והצום חובה בכל מקרה מתקנת נביאים, או שאין שמד והצום רשות (אפשרות שלישית היא שיש שלום, אבל נשים אותה בצד).

2. האם הרשות תלויה בכל אחד ואחד לקבוע בעצמו, או שזו קבלה של הכלל.

 

בשאלה הראשונה הוא מקל, בשאלה השנייה הוא מחמיר (אם כי חומרה זה לא הניסוח המתאים כי אין פה צד חמור, הוא פשוט פוסק שהמנהג קובע).

אוקיי, רק הטרימנולוגיה שונהטיפות של אור
אני התכוונתי מקל - יש שלום, מחמיר - אין שמד ואין שלום.


אני חושב שההכרעה בשאלה השניה היא בלי קשר למנהג, אבל אני מבין שאפשר להתווכח על זה.




[כשכתבתי לפני "דין שמורכב משתי השאלות" - התכוונתי דין שמבוסס על שתי השאלות, קומה על גבי קומה]
עניות דעתיאנונימי107

כמו שכתבו פה לפני יש שלושה מצבים: שלום, שמד ואין שלום ואין שמד.

כל הראשונים חולקים בנושא מדעת הרבמ"ן בקצה האחד עד דעת המאירי בקצה השני.

 

נקודה למחשבה...

כל הראשונים מדברים על כך שביטול הצומות יגיע בתקופה של שלום ובתקופת ביניים אין לפרוץ גדר. אך האם אפשר לפני שאנחנו הופכים את ימים ליום 'ששון ושמחה' יש שלב ביניים של לצום חלק מהיום או לא לצום. כמו בימינו שאנחנו איפה שהו בין 'שלום' ובין 'אין שלום ואין שמד'.

 

נקודה שניה...

הצומות לא נקבעו על נוראיים כמו רצח של אדם אחד (גדליה) או התחלת מצור (אף אדם לא מת בהתחלה),

הצומות נקבעות על שלבים משמעותיים בתהליך הגלות, ולכן יש לראות גם את הגאולה בתור תהליך.

 

בצום עשרה בטבת, לא מת אף אחד אבל כשהתחיל המצור על ירושלים, איבדנו את השליטה בשאר חלקי הארץ.

ביז בתמוז, אבדנו את ירושלים אולי היו בה תושבים אבל אי אפשר לקרוא חיים עירוניים לשלושת השבועות שבאו אחר כך.

בט באב, איבדנו את זבול בית מקדשנו עטרת ראשנו ותפארתנו.

בצום גדליה, לא סתם נרצח אדם אחד גם אם הוא מנהיג, בצום גדליה גלתה שארית הפליטה ואבדנו את הנציגות שלנו בארץ.

 

האירועים המקבילים בתהליך הגאולה לפי דעתי הם:

לצום גדליה, שיבת ציון והעליות הראשונות.

לצום עשרה בטבת, הקמת המדינה.

ליז בתמוז איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים.

לט באב, הקמת בית המקדש במהרה בימנו אמן!

אז השאלה היא האם גם הפיכת הצומות לימי 'ששון ושמחה' היא תהליך עם שלבים באמצע? או שנחכה שבית המקדש ירד מהשמים ורק אז נבטל את כל הצומות?

 

התגובה הכי טובה בשרשורטיפות של אור
(ותודה על ההפניה למאירי)
?..טיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך י"ט בתמוז תשע"ח 11:05
למה בוחק? הייתי רציני
מי אמר שבית המדש יפול מהשמיים?רוקדת בגשם

באמת לא מעוניינת להכנס לזה, אבל אתה נכנסת.

 

 

רמבן : ואני אומר בדרך סברא שהיה עונש על עם ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה ...לשכנו תדרשו... ואילו היו ישראל חפצים בדבר ... או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא הוא היה הבונה אבל ישראל היו הבונים.."

 

גורל לה, ה ט :  לא יכול לרדת הבית העליון שהוא הנשמה עד שיבנו בני ישראל את הבית התחתון שהוא הגוף

סיפרי, בהעלותך צב"  בכל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם... ועשו לי מקדש.

 

רשי, יחזקאל מג : וישמרו- ילמדו עניני המידות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ

הרב מנחם מנדל שניאורסון פרשת תרומה תשנב: ובנוגע אלינו הכוונה לבנות בית המקדש השלישי בפשטות ממש.

 

מנחת חינוך מצווה צה: דבימי יהושוע בן חננניה נתנה רשות והתחילו לבנות... אם כן הוא הדין לבנות נמקדש.

יריעות שלמה: דתחילה יהיה נבנה הבית מקדש על ידי מלכויות ואחר כך יהיה בנין שלו יתברך מאש

תפארת ישראל , מידות א א: ..שלעתיד לבוא יבנה המקדש בימי שמיים דבר אגדה היא ואין ללמווד ממנה אלא רצה לומר שהקבה יסייעם בדרך נס שיבנוהו.

 

 

 

שיטת רש"י אומרת כך, והאמת שזו השיטה הכי ראציונלית כיום.סתם 1...
"אי נמי - דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה, והיא היא, ואי קשיא דבלילה אינו נבנה, דקיימא לן בשבועות: דאין בנין בית המקדש בלילה, דכתיב: וביום הקים, ולא בחמיסר שהוא יום טוב, דקיימא לן בשבועות: דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב? הני מילי - בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר: מקדש ה' כוננו ידיך".
אומרים בשם הרב אליהו זצ"למושיקו
שבית המקדש ירד מוכן מהשמים שלא יספיקו להגיש בגץ
השוואה בעייתית. מי אמר שא"א להשוות אחרת?אריאל יוסף

אציע השוואה שונה המבוססת על תיעוד האירועים בחז"ל ומקבילותיהם של אירועים אלו:

 

צום גדליה, בו הסתיימה "פיסת המלכות האחרונה" שנותרה בארץ  - הקמת המדינה.

עשרה בטבת, בו הקיפו הגויים את חומות ירושלים - מלחמת ששת הימים.

י"ז בתמוז, בו בוטל התמיד - חזרת עבודת הקרבנות (למשל: הקרבת קרבן פסח).

תשעה באב, בו חרב הבית - בניין הבית השלישי.

 

אני מניח שאם לא היום אז בעתיד-  יהיו שיציעו השוואות נוספות.

 

ב. את שיבת ציון בימינו קשה להגדיר בנקודת זמן כלשהי.

יהודים עלו לארץ מימי הרמב"ן ועד תלמידי הגר"א,

הרבה לפני העליות המוגדרות בספרי ההיסטוריה.

באיזו נקודת זמן כבר היה ברור ש"זה רציני" ואפשר לבטל ולו את צום גדליה?

 

ג. את כל הצומות (מלבד ת"ב) ביטלו עם בניין המקדש בבית שני.

למרות שהעליה היתה דלה מאוד (רבבות בודדות), לא היתה מדינה, וירושלים נותרה תחת שלטון כורש.

התהליך התנהל אחרת ממה שאנחנו מכירים היום.

לדבריך דווקא את ת"ב ניתן היה לבטל ואת השאר - לא.

 

ד. בחורבן בית שני לא היתה שום משמעות לתאריך של צום גדליה, למשל, ואעפ"כ הוא חזר למקומו עם החורבן.

לדבריך, לא היתה כל סיבה לעשות זאת.

התהליך ממש לא היה אותו תהליך.

גם היציאה לגלות לא היתה מאוד נוכחת בעת החורבן דווקא.

היישוב התפורר משך שנים עד שהארץ נותרה שוממה.

לדבריך רק בהמשך היו צריכים לצום אותו?

 

ה. יש לך מקור לכך שבטלו חלק מהצומות

בימי בר כוכבא כשניפקו מטבעות

וציינו בהן להקמת מלכות חדשה -

בגיבוי רבי עקיבא ורוב חכמי דורו?

כפי ששיערתי, מישהו פרסם היום בתגובה כאן בערוץ השוואה שונהאריאל יוסף

י"ז בתמוז - הגיוני לבטל, אחרי שנחזור להקריב תמידים כהלכתם (וייבטל טעם "בטל התמיד").

ט' באב - אחרי שנבנה את בית המקדש (וייבטל טעם "חרב הבית בראשונה ובשניה").

צום גדליה - כשנחליט סופסוף שרוב יושביה עליה,

ונתחיל למנות שמיטין ויובלות מן התורה בלי תירוצים

(שזו היתה המשמעות המיידית של רצח גדליה - גלות שארית הפליטה למצרים).

וי' בטבת - כשנרגיש שהסבה לתחלת תהליך החרבן - חטאינו - כבר מאחורינו.

 

מקור בתגובה למאמר:

האם גם השנה נצום בט' באב?

 

המאמר כולו רלוונטי לדיון בשרשור זה.

כל שנה מעלים את זה מחדש...סתם 1...אחרונה
לפי הרמב"ם והמאירי ביהמ"ק לא ירד משמים אלא יבנה ע"י ישראל.ה' הטווב
שתי הערות לא-הלכתיות:עוד סתם אחד
א. בין בית ראשון לשני היו שבעים שנה. אני בספק אם לצומות היה מספיק זמן כדי להיות בתוקף הלכתי ברור ומחייב כדי שיהיה קשה להגדירם כרשות בתקופת בית שני. היום, לעומת זאת, אנחנו כבר אחרי אלפיים שנה של צומות, ולכן זה ברור לכולם שצמים וזו הנחת היסוד הבסיסית של כל מי שידון איתך בנושא.

ב. גורמים סוציולוגיים נוספים הקשורים לכך הם הרפורמים הראשונים בגרמניה, שביטלו את כל השאיפה לתקומה יהודית בארץ ישראל, בטח כל דבר שקשור במקדש ובעבודת הקרבנות. ממילא 'אורתודוכסיה' התחילה להגדיר את עצמה דרך דבקות מוחלטת בכל סממן אבלות על החורבן (כמובן שהחילוניות תרמה את שלה לכך שדתיים ירגישו מחויבים לצום כמו סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא שלהם).
שו"ע ומשנ"בהרוזן!
"ונהגו כל ישראל להתענות ואין לפרוץ גדר"
משנ"ב - כלומר, אע"פ שאנו במצב של רצו מתענין רצו אין מתענין, קיבלו עליהם ישראל להתענות
לכאורה היום זה מצב של רצו או לא רצו.Jac Han

ומכיון שאין היום אחדות ואין היום "כתפיים" אז אנחנו נשארים במצב של "רצו" וממשיכים להתענות.

אבל האמת שלהמשיך להתנהג היום 70 שנה אחרי רבונות ישראלית על א'י עם כל חסרונותיה. 70 שנה של נסים גלויים יומיומיים

להמשיך כאילו לא קרה דבר. להמשיך לצום לומר טקסטים לא רלוונטים.(כשמצדדי המשכת הגלות מחפשים תירוצים מתחת לאדמה כדי להוכיח שהיום זה חורבן גדול אוי אוי אוי) להמשיך לומר  "לא אמת" בתפילות בתחנון ובקינות וסליחות(לא אמת מילה עדינה)

כל אלו הרי הם כפיות טובה מול הא-ל הפודה ומושיע.

אז נכון צריך שגדולי הרבנים יעשו מעשה ולא ע'ה כמוני. אבל מכיון שהרבנים פוחדים ממה יגידו עליהם(בעיקר ממה יגידו החרדים)

נוצר מצב שאנשים מחליטים לבדם מה להוריד ומה להוסיף ובסוף הם מוצאים עצמם בחוץ כלשעברים למיניהם.

אני לא רוצה להיכנס לזה אבל אגיד כמה מיליםdror7777

גם אם היה מחלוקת כיום עם ישראל נוהג לצום ומנהג ישראל מחייב כמו בכיפה

נסעתי היוםפתית שלג

באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה

בלי לתקף😬

 

לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר

על אותו משקל

 

האם באמת יש חובה להחזיר להם?

זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)

 

@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ

הנה יש פה דיבורים מענייניםפתית שלג
תודה!הרמוניה

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

אני:)))))

לא אמרתי כלום 

שאלתי ת"חהרמוניה

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

 

למה זה היה קשור?אני:)))))
תסבירי. מענייןפתית שלג
אני לא יודעת להסבירהרמוניה

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

לא מאמיןהסטורי
תלמיד חכם הרשה לא להחזיר גניבה?!
מפתיע, אני מסכימה איתךהרמוניה

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא מבין איך זה לא גניבה...הסטורי
ואיך יכולות להיות כאן תשובות שונות.
תראההרמוניה

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

אם מעניין אותךשלג דאשתקד

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.


בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).


כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

כן...הרמוניה

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

 

נכוןשלג דאשתקד

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

..הרמוניהאחרונה

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

אתה מעצבן אותיימח שם עראפת
זה נהנה וזה לא חסר לא תקף כאן, כי דרכם של החברה להרוויח כסף היא על ידי לקוחות שמשלמים, ואם עלית ולא שילמת הם חסרים
נכוןפתית שלג

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

געוואלדימח שם עראפת
כיוונתי לדעת עלונים
אם רצית להיחנק, היתלה באלון גדולשלג דאשתקד
אתה בטח לומד עכשיו פסחים...
געוואלדימח שם עראפת
בגלל הנ"ל אני כופר
ההקשרים לא ברורים לישלג דאשתקד

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

זה לא באמת קשור, זאת רק היתה התחושה של הנוסעתפתית שלג

ונכון מאוד

אכןשלג דאשתקד
כשכתבתי נעלמו מעיניי כל התגובות שכבר דנו בדברים (ובדברי העלונים הק').
לפי ההלכה שואל שלא מדעתהסטורי
הוא גזלן...
אין ספק שזו גנבה ובוודאי עבירה מדאורייתאמי האיש? הח"ח!

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

הייתי פעם באחת בנורווגיהחתול זמני

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

גנבתshindov

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

שאלה נורמלית ודוסית לחלוטין לחלוטיןכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 13:00

איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?

זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.

 

כשצריך לזעזע את העם בגלל חטאיהם ולשים להםקעלעברימבאר

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?


הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.


אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.


ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

לא הגיוני שזה לזעזעכְּקֶדֶם

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

איפה כתוב שה' אוהב את יהודה יותרקעלעברימבאר
משאר השבטים?

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.


לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.


לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.


אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

אגיב עוד מעטכְּקֶדֶם
ממש ממש לא נכוןכְּקֶדֶםאחרונה

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

 

 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

 

 

אולי בגלל התוכן הרגיש, הפרק לא נכלל בבגרות בתנ"ךפ.א.
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 14:15

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

כן אבל לא כמו פהכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 15:16

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

??????חתול זמני

לא גדשת את הסאה?

איפה התיאור שלא ביחזקאל?קעלעברימבאר
לא ברמה של יחזקאל אבלקעלעברימבאר
חוץ מזה תקרא את פרק טז ביחזקאל, הוא יותר חריף מ כג
יש גם במשלי, לא מעט תאוריםהסטורי
ההסבר ההכרחי הוא שהתנ"ך לא מפחד מכל תיאורי החיים.
שיר השירים לא מדגיש תכניםקעלעברימבאר
לא צנועים מפורשים כמו ביחזקאל.

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.


למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחדחתול זמני

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

 

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

 

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

 

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

 

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

 

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

 

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

 

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

 

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

 

///

 

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

 

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

 

מלבי"ם:

 

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

יפה.בנוסף נראה שיחזקאל היה מהמשפחהקעלעברימבאר

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.


 

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.


 

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

לא רק אצל החילוניםנפש חיה.

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

יש כמה פסוקים בוטים ביחזקאל שהמטרה שלהםזיויק
היא להראות את ההתבזות של בתולת ישראל עם הגויים, אין דרך לייפות עבודה זרה ובגידה בה'
מה גם שזו קריאה אחרונה לפני חורבן הבית, אזקעלעברימבאר
מה יש כבר להפסיד?
דבר ראשון, כן, זה כזה....תמימלה..?
מצד שני, בניגוד למה שעושים בבתי ספר שמצנזרים לנו את התנ"ך -הקב"ה לא רואה סיבה לא לומר את הדברים בפרצוף, זה מה שעשיתם, מה אתם רוצים שהוא יגיד?!

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...


לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...


ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

מצד הנבואה שהוצרכה לדורות, כדי שנבין עד כמה יצרנוגע, לא נוגע

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

דיון על קטניות (פיצול משרשור אחר)טיפות של אור
פעם היתה פה תנועה של אנשיםאריק מהדרום
כולם ברחו לפלטפורמות אחרות.
ירוקים / כרוב / כרובית / חסה - שאלה חשובה ודחופהשמע בני

שאלה חשובה 

אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים

אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים 

1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל 

2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק - 

3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים 

4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור

 

 

האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?

 

תודה 

שאל ישירות את הרב שלךאריק מהדרום
אין לי רב ספציפי לשאול, שואל פה אולי יש כאן מישהושמע בני

[שמבין ענין

הנקודה היא שהשאלה הזו ספציפיתאריק מהדרום

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

אם הם אפילו לא שוטפים זה נשמע בעייתי לאכול שםברגוע
ממליץ אבל לשאול רב, אפשר באתר ישיבה
נשמע שאי אפשר בכלל לאכול אצלם ירקות עלים...מתואמת
אם אתם יכולים, תנסו לאכול רק מהמאכלים שלא מכילים ירקות עלים, אם אפשר לעשות את זה בלי שישימו לב.
השאלה כבר נשאלה וגם ניתנו תשובותפ.א.
הם הסכימו אחרי שיחה כנה וגילו הבנה - האם זה מותר?שמע בני

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

תלוי מאוד באיזו חברה מדובר...מתואמת
אשמח להסברשמע בני

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

 

 

בעיקרון לא. אם הוא לא מפוקח בכללמתואמת

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור
יש קבוצה של כושרותמבולבלת מאדדדדאחרונה
מציעה להצטרף לשם ולשאול את הרבנים שם לגבי הנושא. 
במה חולק רבי יוחנן בן נוריצע

כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.

הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)

בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?

מן הסתם לא חלקו במציאות..


2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?


מצרף את הגמרא:


מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי

1. מן הסתם על ההגדרה של חימוץטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ט באדר תשפ"ו 14:15

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

 

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

(אגב, המקבילה בירושלמי מעניינתטיפות של אור

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

 

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

מה זה קרמית? סוג של תבואהקעלעברימבאר
לא הבנתי מה כתבתטיפות של אור

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלתי "מה זה קרמית? סוג של תבואה?" שכחתי לשים סימןקעלעברימבאר

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

 

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?


 

 

שיצניתחתול זמניאחרונה
נשמע באמת שלפי רבי יוחנן אורז הוא חמץ דאוריתא.לגביקעלעברימבאר
הפן הכימי של חימוץ באורז, נדמה לי פרופסור זוהר עמר כתב על זה בהרחבה בספרו 5 מיני דגן
הסוגיה הולכת ככהחתול זמני

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

 

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

 

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

 

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

 

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

 

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

 

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

 

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

מה ההבדל בין פנקסי הראיה שיצאו ב8,9 כרכים עד כהצע

לשמונה קבצים שאוגדו בשני כרכים לקבצים מכתבי יד קדשו?

כוונתי בשאלה היא לכל הפחות - אם נכמת לאחוזים, כמה חפיפה יש בינהם בתוכן?

אך כמובן אם משהו יודע להרחיב אשמח לשמוע ..


בשורות טובות.

אני מתכוון למשהו מעבר לזהנוגע, לא נוגע

אתה מחבר בין שני הדברים- מה שכתבת בסוגריים. מצויין.

אני מתכוון גם לזה וגם לשלב הבא- להגיע למצב שהמבט הוא מלכתחילה אחדותי (עד כמה שניתן). 

למה מתפללים עמידה בלחש?תמימלה..?
אני יודעת שיש את הקטע עם חנה שרק שפתיה נעות וכזה אבל מעניין אותי אם יש לכם עוד תשובות....
..אני:)))))

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

וזה מזכיר לי את רבי נחמן על קול דממה דקהאני:)))))

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

תפילת חנה היא המקורפ.א.

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.


מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  


הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).


להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"


הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).


>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.


יישר כחשלג דאשתקדאחרונה
בנוסף יש עניין קבלי שלא יישמע הקול בכלל. לא זוכר את כל המקורות, אבל יש על זה תשובה ב"דברי יצחק" (תשובות הרב כדורי).

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

כי תפילה היא האינטימי שבאינטימיטיפות של אור
אני חושב שיש הרבה מקבילות ביו ספר שמואל למצב כיום:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ז באדר תשפ"ו 19:47

 

 

 

 

ורדיפת שאול את דוד.

 

 

 

דוד זה הציונות הדתית.

 

שאול (שכמובן היה צדיק גמור)  זה הציונות הישנה.

 

כיום נחה עליה רוח ה' רעה והיא משתגעת ומבקשת לרדוף את הציונות הדתית מתוך שגעון רדיפה שהצ"ד תשתלט על המדינה, תוך הפקרת בטחון המדינה לפשיטות פלשתיות.

 

יונתן בן שאול זה ביבי, לוין, יינון מגל ואברי גלעד ודומיהם.

 

כהני נוב זה החרדים.

 

יואב זה נערי הגבעות הקנאים.

 

אבנר זה גנץ אייזנקוט ואנשי המרכז.

 

דואג זה הפרוגרס.

 

הזיפים זה בנט.

 

(לא אומר מי זה נבל הכרמלי, ומי זה אביגיל).

 

מיכל זה הרבנים הליברלים שלא אוהבים את החוצפה של נוער הגבעות ודומיהם.

 

איש בושת זה לפיד.

 

 

 

צריך לזכור שדוד היה "ממלכתי" ולא התפתה לשלוח ידו במשיח ה', גם כשהיתה לו הזדמנות, וגם כשידע שבטחון ישראל יופקר כל עוד שאול שולט ומפנה את מרצו לרדוף את דוד ולא את הפלשתים. 

 


"או יבוא יומו ומת (מזקנה זקן ושבע ימים), או ה' ייגפנו, או במלחמה ירד ונספה" ההזדמנות להחלפת האליטות עוד תקרה מעצמה, ונראה שהשמאל בשגעונו מזרז את גסיסתו בעצמו

 

 

 

 

 

 

תודה. עדיין לא קראתי, בכל מקרה, איןקעלעברימבאר

מה להשוות.

 

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

 

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

 

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

 

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

 

 

 

 

 

 

אתה טועה מאוד.אריאל יוסףאחרונה

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".

אולי יעניין אותך