הגמרא (ר"ה יח ע"ב) אומרת: "אמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב 'כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה'? קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה, בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, אין שלום - צום. אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש שמד - צום, אין שמד ואין שלום, רצו - מתענין, רצו - אין מתענין".
כלומר שבמצב של שלום צומות החורבן בטלים, וכן יש מצב ביניים בו אין שמד ואין שלום בו הם רשות (אולי למעט ט' באב כמובא שם).
השאלה היא:
א. האם מצבנו היום נחשב שמד המחייב צום, 'אין שמד ואין שלום' בו הצום רשות, או 'שלום' שבו אין כלל עניין (או אפילו אסור) לצום?
ב. האם הרשות לצום תלויה ברצון כל אחד ואחד כתענית יחידים או בהנהגת הציבור כולו?
כמובן הראשונים נחלקו בשתי השאלות האלו, אבל משום מה נראה שהיום ברור לכולם שחייבים לצום. על אף שלכאורה מצבנו הרבה יותר טוב מתקופת בית שני לגביו נאמר שהצום רשות.
לתוספת עניין אצטט את דברי הרמב"ם:
"ובבית שני לא היו מתענין לא עשירי בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה ולפיכך לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז, אמר ה' כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וכו', כאלו נתן את הבחירה בידם באלו הימים אם רצו מתענין בהם או שלא יתענו" (פיה''מ פ''א ה''ג).
מה דעתכם?
)